בשבע 204:אנחנו כמו אישה מוכה

שאלת השבוע: האם מעורבותו הגוברת של הציבור הדתי בצבא ובלחימה מחזקת את השפעתו על דרכה ודמותה של המדינה?

רס"ן (מיל') מיכאל פואה, מנכ"ל "מנהיגות יהודית" , ט"ז באב תשס"ו

פרקליטה כסוית ראש עומדת מול שופט חובש כיפה ומסבירה בלהט מדוע קטינה בת 14 חייבת לשבת במעצר לצורך חינוך מחדש. הקטינה, יהודייה בריאה בנפשה, לא רצחה ולא גנבה, היא פשוט לא מכירה בסמכות בית-המשפט לדון אותה. 'בראש בית-המשפט עומד אהרון ברק, שמוביל את מדינת ישראל להיות מדינת כל אזרחיה. הוא ניכס לעצמו כוח בבריונות לשמה, ואתם עבדיו הנרצעים', מסבירה הילדה. אבל השופט והפרקליטה רוצים להוכיח שהם נאמנים, שהם ציוניים, והילדה תשב עד תום ההליכים.

עומד חננאל ולא לוחץ את ידו של רמטכ"ל הגירוש. דומני שלא היה מי שלא הבין את מעשהו: הגורשת וגם לחצת יד לברכה? אלוף אחד, דווקא חובש כיפה, לא יכול להבליג. כיצד העזת לא להיות סמרטוט?

אנשים שאותם מגרשים מבתיהם, שאת ראשי ילדיהם מרוצצים באלות עמונה, שנגדם מייצרים שנאה חסרת פשר ומעצורים, ואינם עומדים על נפשם אלא רק מחפשים הכרה ומילה טובה – שקועים עמוק בתסמונת האישה המוכה. אי אפשר להאשים את האישה המוכה, היא באמת במצב קשה ובלתי אפשרי. אבל כל עוד היא לא תצעק די, כל עוד היא תהלך על בהונות רגליה כדי לא לבלוט ולא להרגיז, כל עוד היא לא תשבור את הכלים ותצא מהמשחק, היא למעשה שותפה. איך אסתדר בלעדיו, היא חושבת, אולי הפעם הוא בכל זאת יראה כמה אני משתדלת והוא יבין ויפסיק להכות, היא מפנטזת. אך לא! דווקא ההיכנעות, דווקא הניסיון למצוא חן ללא תנאי, מביאים להחמרת המצב.

כדי ליצור שינוי אמיתי יש ליצור קודם כל שבר, צריך את האומץ לומר לא! ההתמסרות ללא תנאי, ללא גבול, הורסת את מדינת ישראל שהפכה לבריון אלים מול יהודיה ושפן קטן מול אויביה.