בשבע 205:מלחמת ראש בראש

במקביל למערכה הצבאית שהתנהלה בחודש האחרון, ניטשה בין צה"ל והחיזבאללה מערכה עיקשת לא פחות – הלוחמה הפסיכולוגית.

עפרה לקס , כ"ג באב תשס"ו

מאז משה רבנו ועד היום לא התעסקו כל-כך הרבה במצב הצבירה של העורף הישראלי: קשה, חזק, רך, נוח להתכופפות. אין ספק שבמלחמה הנוכחית זה היה הנושא החם. דיבורים בעלמא? לא בטוח.


"אנחנו לא CNN ולא Fox News. אנחנו ערוץ תקשורת ישראלי, ולכן אנחנו לא יכולים להיות מהאו"ם", אומר מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר. הוא היה איש התקשורת הראשון שהחליט לומר לנסראללה "עד כאן", והורה לאנשי הערוץ שלו להפסיק לשדר את דבריו של נסראללה כהווייתם, ובשידור ישיר
עד המאות ה-18 וה-19 יכלו ראשי המדינות להתעלם מרצונו של העם. דמוקרטיות בקושי התקיימו, וגם הצבאות היו לרוב של שכירי חרב. ובכל מקרה, לא היו אמצעי תקשורת שהעבירו כל שביב מידע בזמן אמת על גורל החיילים.

כבר בתחילת המלחמה הכריז ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי אורך הנשימה של העורף הוא זה שיקבע את עומק הלחימה. זה אמנם לא מה שקרה בסוף, אבל לכולם היה ברור שמצב הרוח הלאומי הוא חשוב.

גם נסראללה ידע את זה, וניסה לשגר לעם ישראל מסרים גלויים וסמויים בשלל נאומים מפחידים. מצב רוחם של הלבנונים נראה חשוב פחות במערכה הזאת; החיזבאללה לא ממש ספר בתים הרוסים או הרוגים, וכך גם הבוסים הגדולים באיראן וסוריה. למרות האמור, צה"ל לא הרים ידיים וניסה גם הוא להשתלט על אמצעי תקשורת, להפיץ כרוזים ולהבהיר לאזרחי ארץ הארזים מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה.

את מרקחת המסרים הזו בישלו בשבועות האחרונים טבחים רבים: אנשי תקשורת ישראלים, קצינים וגם צלמים מקומיים, בעיקר לבנונים שהעבירו צילומים מזויפים לכל העולם. לכל אלה יש השלכה גם לימים שבהם שאון התותחים דומם: אחרי הכל, עם איזה טעם יצאנו מהמלחמה, מי ניצח ומה הלבנונים יעשו מחר.

לא שלוחה של 'אל מנאר'

"אנחנו לא CNN ולא Fox News. אנחנו ערוץ תקשורת ישראלי, ולכן אנחנו לא יכולים להיות מהאו"ם". מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, שאחראי על המשפט הזה, הוא גם איש התקשורת הראשון שהחליט לומר לנסראללה "עד כאן". שקלאר הורה לאנשי הערוץ שלו להפסיק לשדר את דבריו של נסראללה כהווייתם, ובשידור ישיר. מבחינתו, כשמנהיג החיזבאללה מדבר, הפרשן ("המצוין, ותכתבי את זה") לענייני ערבים, אהוד גרנות, יושב על החומרים ודולה את הקטעים המשמעותיים. לא הרבה אחרי ההחלטה הזו, הלכו גם ערוצי 10 ו-2 בעקבות הערוץ הממלכתי.

"המלחמה מתנהלת גם בזירה התקשורתית", מבהיר שקלאר. "תקשורת לא רק מדווחת אלא גם יוצרת האדרה. שמתי לב שקורה כאן משהו גרוטסקי: כשהוא מחליט לדבר, כל אמצעי התקשורת נאלמים דום, מפסיקים את השידורים ומעבירים אותו ישיר, כאילו זה נאום חגיגי של ראש ממשלת ישראל או נשיא ארצות הברית. הוא יודע את זה. שמת לב שהוא מרבה לנאום בשמונה בערב? זה לא שאז יש לו פתאום כמה דקות פנאי".


"הטלוויזיה היא סוג של תקשורת בינאישית", אומרת נעמי בנצור, יועצת מדיה ומנהלת מדיה במכון להכשרה תקשורתית בתל אביב. "נסראללה יושב לכל אחד בסלון ומסתכל לו בעיניים. הוא תמיד יושב, כמו סלע איתן שאומר: 'מכאן אני לא זז. המצב שלי סטטי ולא מעורער'"
שקלאר, כאמור, החליט לשים לדבר סוף, כי הוא מאמין שתקשורת ישראלית צריכה לעמוד לצד אזרחיה בעת כזו ולא לתת לאויב יותר מדי מקום. "בעיני הוא סימבול שממשיך את צוררי היהודים. מאז אנטבה לא עשו סלקציה בין ישראלים וחילקו אותם ליהודים וללא יהודים. נסראללה מחלק בין אזרחי המדינה היהודים והערבים. הוא מזכיר את מי שהוא מזכיר, ואני לא צריך להעצים את דמותו".

שקלאר טוען שאין במתן ההוראה הזו משום טשטוש תפקידה של התקשורת, משום שבמקרה שבדברי נסראללה יהיה ערך חדשותי, הם יגיעו לעיניו של הצופה הישראלי.

יש טענה שהתקשורת הישראלית מגויסת יותר מחיילי המילואים.

"התקשורת משקפת וצריכה לשקף את הלך הרוחות בציבור. אם יש ויכוח בין החיילים צריך לשקף את זה, ואם יש התגייסות של 120 אחוזים מחיילי המילואים צריך לשקף את זה". שקלאר מודה שהתקשורת צריכה גם לשאול שאלות קשות ("אם פעולה קרקעית, אז למה לא לפני חודש? מדוע לא מפציצים יותר את הכפרים לפני שנכנסים אליהם?") אבל לדבריו, בעת מלחמה יש לאזן בין הדברים. מצד אחד לבקר, מצד שני להיות חלק מן העם ששרוי במלחמה.

האיש שעל המסך

שקלאר לא יכול היה לנצח את ההופעה הנחרצת והמפחידה של נסראללה. אז הוא החליט להראות למנהיג המחבלים שאנשים עם טורבן לא קובעים את לוח המשדרים הישראלי. אבל מדוע, בעצם, דמותו של האיש המזוקן עם העיניים היוקדות מפחידה ומאיימת כל-כך?

במשך שנים הקפיד נסראללה לבנות אמינות מול הציבור הישראלי. כל אזרח ידע שאפשר לסמוך על איומי החטיפה, ההרג או השיגור שיוצאים מפיו של הנבל. הוא נופף באגרופו וגם קיים – כלל ראשון וחשוב בלוחמה פסיכולוגית. גם המילים שלו היו מכוונות היטב אל הבטן של הישראלים. עם כל השמרנות שהשיעי הזה מחזיק, נראה כי הוא ידע לדבר יופי אל אנשים מערביים, כאלה שאינם רוצים להרוג ולהיהרג, שקשה להם עם מלחמת התשה ושדואגים לגורלו של כל חייל.

"הטלוויזיה היא סוג של תקשורת בינאישית", אומרת נעמי בנצור, יועצת מדיה ומנהלת מדיה במכון להכשרה תקשורתית בתל אביב. "נסראללה יושב לכל אחד בסלון ומסתכל לו בעיניים". בנצור מתייחסת לשפת הגוף של מנהיג המחבלים. "הוא מצולם ב-medium-shot שזה המינימום שאפשר להראות בבן אדם. הוא תמיד יושב, כמו סלע איתן שאומר: 'מכאן אני לא זז. המצב שלי סטטי ולא מעורער'".


עד לפני שש שנים היה חיזבאללה משדר סרטונים, שעזרו ל'ארבע אמהות' לעשות את העבודה. ההוראה של נסראללה היתה אז שכל צוות מחבלים מכיל גם צלם. וכך היתה משדרת הטלויזיה הישראלית (בתיווך 'אל מנאר' כמובן) את הטמנת המטען, המארב לכוח צה"ל והפגיעה. שש שנים אחרי, גם צה"ל גם משדר פגיעות במחבלים ומבצעים מיוחדים בעורף האויב
בנצור מדברת על השליטה העצמית של נסראללה כעל משהו נדיר. "פרט להופעה אחת, שבה היו אלמנטים של חוסר שליטה עצמית: עפעופים, הזעה וחרדה, הוא בדרך-כלל שולט על הפנים בצורה חזקה מאוד ומצליח שלא להעביר אף הבעה". בנצור מציינת כי בניגוד לתנועות ידיים או טון דיבור, הבעות פנים הן הדבר הכי פחות נשלט, והאנשים המקיימים תקשורת ביניהם נשענים רבות על הבעות הפנים כדי לפענח את המסר הנשלח אליהם. נסראללה נשאר עם פנים קפואות ובכל זאת לא מפסיק לאיים, והפער הזה, בין הנטרליות של הפנים לחד-משמעיות של המסר, גורם לצופה לפחד ולחוש שיש בדובר משהו בלתי מפוענח.

"אני מוכנה לחתום שנסראללה יושב מול טלפרומפטר ומדבר", משיכה בנצור. "יש לו אמנם דפים, אבל הוא קורא גם ממסך שמרצד מול עיניו. כך מקבל הצופה את הרושם שהוא מדבר ישר אליו, ולכן המסר מאוד ישיר וחודר".
בנצור מעמיקה ומדברת גם על תווי הפנים של נסראללה: פנים עגולות, גבות מעוגלות ושפתיים בשרניות. כל אלה מבשרים בדרך-כלל על אופי אמוציונלי, רגיש וחמים. על רקע זאת, הקור המקפיא הנושב מנסראללה מקבל משמעות גדולה אף יותר.
"כל הדברים האלה, בצירוף טון הדיבור המכאני שלו, גורמים לנו להרגיש שאותו אי אפשר להזיז, שהוא בלתי מנוצח ובלתי מפוענח".

סא"ל במיל' רמי ליבר שימש כראש מדור לוחמה פסיכולוגית באמ"ן במשך עשר שנים. לדבריו, לא הכל הוא כישרון טבעי מתפרץ של נסראללה: "הוא נראה רע מאוד בנאום השני שלו, ובנאום השלישי נראה שונה לגמרי. אני בטוח שמישהו עבד איתו על זה. נאומיו של נסראללה מלאים במסרים של לוחמה פסיכולוגית, כמו שידורי 'אל מנאר' באופן כללי ואפילו אתר האינטרנט של הארגון. כל אלה הם אמנם אמצעי תקשורת פנימיים, אבל הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהחייל או האזרח הישראלי צופה בהם". 

שידורי ישראל בלבנון

מי שיקמט את מצחו מעט ייזכר די מהר בסרטונים מזרי האימה שהיה החיזבאללה משדר עד לפני שש שנים, סרטונים שעזרו ל'ארבע אמהות' לעשות את העבודה. ההוראה של נסראללה היתה אז שכל צוות מחבלים מכיל גם צלם. וכך היתה משדרת הטלויזיה הישראלית (בתיווך 'אל מנאר' כמובן) את הטמנת המטען, המארב לכוח צה"ל והפגיעה. הסרטונים הללו החלישו עד מאוד את כוח העמידה: הם פוגעים בנו, וגם מסוגלים לצלם את זה? ואז היתה הנסיגה.

שש שנים חלפו, ושוב צה"ל שם. הפעם גם צבא ההגנה לישראל גם מקרין תמונות של פגיעה במחבלים ושל מבצעים מיוחדים בעורף האויב. צה"ל משגר את הצילומים הללו לאמצעי התקשורת הישראליים והעולמיים, אבל גם הטלוויזיה של החיזבאללה משדרת את ההצלחות של ישראל. זה לא ש'אל מנאר' רכשה את זכויות השידור מדובר צה"ל, הצבא פשוט השתלט על שידורי התחנה לכמה דקות ביום. הצבא מקרין שם תמונות מהחדירה לבעל בק, פגיעות מדויקות שלו במשגרים ובבתים ותמונות של גופות מחבלים. הקליפים הישראליים גם מתייחסים למנהיג הארגון, ומתארים אותו כשקרן.
 

ד"ר מרדכי קידר מהמחלקה הערבית באוניברסיטת בר-אילן: "הם יודעים מהי לוחמה פסיכולוגית. המסרים שלנו, המציגים את נסראללה כרשע, לא ממש עוברים. הם רואים בו גיבור ומושיע של העולם הערבי מההגמוניה האמריקנית ומהכיבוש הישראלי, ואת הסבל שלהם הם רואים כחיוני, כחלק מגאולת לבנון. אנחנו נהרגים? טוב, נהיה שאהידים"
במקביל מתקיימת השתלטות כזו על שידורי הרדיו של החיזבאללה, ועל תחנה אחרת המזדהה עמו.

נזכיר כי בתחילת המלחמה התאמץ מאוד חיל האוויר לשתק את שידורי התחנה הזו, אבל לא הצליח. בסוף הוחלט כנראה לאמץ את המשפט הידוע: If you can't beat them, join them, וישראל פשוט הצטרפה. מדובר, אמנם, בדקות בודדות ביום, אבל לחדירה לשידורי האויב, מסבירים בצה"ל, יש גם אמירה שהיא מעבר למילים המפורשות. כך מתקבל מסר שהארגון חדיר, נזרעת דמורליזציה בכך שישראל משתמשת בתשתית של החיזבאללה כדי להעביר מסרים הפוכים ויש אפילו תועלת אופרטיבית, כאשר סוד גלוי הוא ש'אל מנאר' משדרת פקודות למחבלים בשטח.

במלחמה הזו חשף צה"ל עוד, כי בעת שהוא מפזר כרוזים המורים ללבנונים לפנות את בתיהם כדי להציל את עורם, הוא מוסיף קריקטורה או הסבר תמציתי. המטרה איננה לבדר את הלבנוני האורז את מיטלטליו, אלא להבהיר לו מי האשם האמיתי בכך שביתו ייהרס. בתוך אגף המודיעין, כך מסתבר, יושב גוף בשם 'המרכז לעיצוב תודעה', ומי שאחראי על עיצוב הכרוזים הללו הוא רב סרן יותם, פסיכולוג, המנסה להשפיע על תודעתם של האזרחים הלבנוניים. כך ניתן לראות את נסראללה, למשל, מחזיק בתושבי לבנון כמגן אנושי, או כנחש המוחזק על-ידי סוריה ואיראן.

ההישגים האלה נשמעים טובים, ואפילו משכנעים, אבל האם בכוחם להשפיע על התודעה של הלבנונים? ומעבר לכך, האם לשינוי תפיסה בקרב הלבנונים יש תועלת של ממש עבור ישראל?

ד"ר מרדכי קידר מהמחלקה הערבית באוניברסיטת בר-אילן מציע שלא להגזים באשר למשמעות של ההישגים שציינו: "התועלת איננה גדולה. הם יודעים מהי לוחמה פסיכולוגית. המסרים האלה, המציגים את נסראללה כרשע, לא ממש עוברים. הם רואים בו גיבור ומושיע של העולם הערבי מההגמוניה האמריקנית ומהכיבוש והרוע הישראלי. אלה שיותר קרובים לחיזבאללה רואים את הסבל שלהם כחיוני, כחלק מתהליך של גאולת לבנון. אנחנו נהרגים? טוב, נהיה שאהידים". קידר מבהיר שהשיעים בדרום לבנון רואים את נסראללה כמי שיש לו קשר ישיר לאללה, מעין חצי נביא, ולכן ערעור על מעמדו הוא דבר שקשה לראות אותו מתרחש.

הלבנונים לא משתכנעים

גם בפיו של איתמר מרכוס, העומד בראש הארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' אין דברים מעודדים. אנו מדברים כמה שעות לפני ההכרזה על הפסקת האש, והוא מדווח על סרטון חדש מבית היוצר של 'אל מנאר': "הקליפ מתחיל בכתובית: 'הצבא הבלתי מנוצח', ואז מראה טנקים מתפוצצים, חיילים נפגעים ואפילו גופות. הסרטון מסתיים במילים: 'הוא כבר לא בלתי מנוצח'. כלומר, ניצחנו את צה"ל והרסנו את התדמית שלו. החיזבאללה כבר חוגג ניצחון".

לפי מרכוס, העובדה שצה"ל משדר דקות ספורות באמצעי התקשורת של המחבלים אינה מצליחה להשפיע ומתפרשת ככוחניות ובריונות גרידא.

"אם מדברים על לוחמה פסיכולוגית", הוא ממשיך, "צריך לשים לב שהיום, ביום האחרון לפני הפסקת האש, הם הפגיזו אותנו ביותר קטיושות מאי פעם. וזו היתה כל מטרת המלחמה: להרחיק את הקטיושות ולהשיב את החיילים. בשניהם ישראל כשלה".
לישראל יש הישגים – מאות מחבלים הרוגים ופגיעה קשה בתשתיות הארגון. בניגוד לישראל, החיזבאללה לא ישדר את כישלונותיו, ולכן תמיד יתקבל ממנו הרושם שהוא ניצח.

"זה נכון. הם מגזימים בהישגים שלהם, אבל הבסיס להגזמה הוא אמיתי. צה"ל לא השיג את המטרות שלו. מעבר לכך, ההרוגים אצלם הם שאהידים. הם זכו ב'מות קדושים'. אם ביום אחד יהיו להם מאתיים הרוגים ולנו שלושה, אנחנו נתאבל יותר ונתעסק יותר במתים שלנו מאשר הם יתעסקו בשלהם".

אין תקשורת אחרת בלבנון? קול נוצרי או סוני שאומר 'החיזבאללה אשם בהרס'?


הצלם עדנאן חאג' העביר לרויטרס תמונה ובה עשן סמיך מיתמר מעל שמי ביירות אחרי הפצצה צה"לית. העשן השחור והסמיך של חאג' התחלק לשני עמודים שונים, דומים בצורתם. בפורומים שונים ברחבי העולם נדמה היה לגולשים כי שני עמודי העשן דומים מדי, ואכן התברר כי הצלם 'שיפץ' את התמונה במחשב, כך שהנזק נראה כבד הרבה יותר
"ערביי ישראל לא אומרים את זה, אז למה שהלבנונים יגידו? להיפך, כשהיהודים נלחמים בהם הם מתאחדים. נסראללה אמר את זה באחד מנאומיו, שלא זכה להד תקשורתי. הוא אמר: 'היהודים מנסים להפריד בינינו, אבל אנחנו נלחמים יחד עם הפלשתינים, שהם סונים'".

סא"ל במיל' ליבר, חושב שלמסרי הלוחמה הפסיכולוגית דווקא יש השפעה. מי שעוסק בתחום, הוא מסביר, צריך אורך נשימה: "לוחמה פסיכולוגית נבנית בצורה של נדבך על נדבך. והדברים צריכים לשקוע בתודעה. הפירות ייראו רק בסוף".

ליבר מחלק את קהלי היעד הלבנוניים לשניים: החלק הראשון, המונע ממוטיבציה דתית, הוא קהל שרוף שקשה לעבוד מולו; אבל יש גם קהל לבנוני אחר, שייתכן שאפשר להשפיע עליו. מדובר בחוליות חלשות שניתן לשנות את דעתן, או על אוכלוסיות שמתנגדות לחיזבאללה והלוחמה הפסיכולוגית מחזקת את עמדתן. המטרה היא להכניס מורך בלבבם. להסביר שמדובר באובדן חיי אדם, בהרס ובהרג. ליבר אומר שצה"ל לא רק משדר ב'אל מנאר' אלא גם מתדרך קצינים ודוברים להתבטא בכלי תקשורת ערביים ובינלאומיים. ליבר מציין שקיימות דרכים נוספות, חסויות, שדרכן נשלחים מסרים של לוחמה פסיכולוגית לאויב.

לכל הדוברים הנזכרים קשה לראות איך מתארגנת היום בלבנון הפגנה של 300 אלף איש, כזו שגרמה לסוריה להסיג את כוחותיה מלבנון. המוני לבנונים שרוצים ומעזים להדיח את חיזבאללה מתחומם הם חזון אחרית הימים, בערך.

רויטרס בשירות חיזבאללה

בים המידע הנוכחי נאלצים אמצעי התקשורת להתחרות בהודעות טקסט משדה הקרב, באתרי אינטרנט בלתי צייתנים שחושפים תכניות ומידע שטרם (ואולי לעולם לא) הותרו לפרסום, ובאזרחים שבמקום לקפוץ למקלט רצים לצלם את נפילת הקטיושות. כדי להתחרות באלה מרבים אמצעי התקשורת המסורתיים להישען על סוכנויות ידיעות, המעסיקות צלמים בכל העולם ובכל הגזרות. כך הם מצליחים להיות בחזית ובעורף, משני צדי המתרס של המלחמה ובכל מקום שבו קורה משהו.

סוכנויות הידיעות משגרות כתבים וצלמים לכל מקום בעל עניין לחדשות העולמיות, ובזמנים לחוצים במיוחד מקיימות קשר גם עם צלמים מקומיים, שעושים עבורם את העבודה. אבל כאן בדיוק המוקש.

בשבוע שעבר נאלצה רויטרס, אחת מסוכנויות הידיעות הגדולות בעולם, להתנצל על פאשלה נוראה שהסב לה צלם לבנוני מקומי. עדנאן חאג', בחור לבנוני, עבד עם הסוכנות כבר בשנת 1993, למשך עשר שנים. בעימות הנוכחי בין צה"ל והחיזבאללה התחדש הקשר בין הסוכנות והצלם, וסוכם כי הוא יעביר להם חומרים. חאג' העביר תמונה ובה עשן סמיך מיתמר מעל שמי ביירות אחרי הפצצה צה"לית. הסוכנות מיהרה להפיץ את פרי עמלו ולגבות את התשלום מאמצעי התקשורת ברחבי העולם. העשן השחור והסמיך של חאג' התחלק לשני עמודים שונים, דומים בצורתם. בפורומים שונים ברחבי העולם נדמה היה לגולשים כי שני עמודי העשן דומים מדי, ואכן, לאחר חקירה הודתה סוכנות הידיעות כי הצלם 'שיפץ' את התמונה באמצעות תוכנת 'פוטושופ' ופשוט הכפיל את העשן והסמיך אותו. כך הנזק נראה כבד הרבה יותר.

"אם חסר קצת אור או אם התמונה בהירה מדי אנחנו עורכים אותה", חושפת הצלמת מירי צחי טפח מעבודתם של הצלמים. "לפעמים נחתוך גם יד או רגל שהשתרבבו לתמונה, אבל לא יותר מזה. אני לא מכירה אנשים שעושים יותר מזה בעיבוד התמונה". למירי צחי ברור כי תמונה עם יותר עשן שווה יותר כסף. אבל היא גם יכול לחשוב על מניע לאומני בעבודת העריכה שעשה חאג'. התבוננות בעבודות אחרות שלו מחזקת את הפן הזה: יממה אחרי החשיפה של השיפוץ הראשון, נתגלה כי חאג' שיפץ תמונה נוספת. הכותרת של התמונה השנייה היתה: "מטוס צה"ל מפציץ את נבטיה". התמונה, שהראתה מטוס ומאחוריו שלושה שובלי עשן, הציגה בעצם מטוס צה"לי היורה נורים, שמטרתם להגן עליו מפני אש נ"מ. נוסף לכך גילו גולשים כי מדובר בשכפול של נור בודד.

רויטרס סירבה להיפטר מחאג' אחרי המקרה הראשון, אבל נאלצה לפטר אותו ולמחוק את כל 92 התמונות מבסיסי המידע שלה לאחר שנודע על המקרה השני. מוירה וייטל, ראש מערך יחסי הציבור של רויטרס, היושב בלונדון, לא רצתה להשיב על שאלות ספציפיות בקשר לחאג'. היא עדיפה להיצמד להודעה הכתובה של הסוכנות, שהופצה לפני ימים מספר.

תמציתה של ההודעה האלגנטית היא שחאג' שבר את כל המוסכמות המקצועיות וחרג לגמרי ממה שמקובל בסוכנות. רויטרס הודיעה כי תפעיל פיקוח הדוק ביותר על כל תמונה שמתקבלת מן המזרח התיכון.

אלף מילים של שקר

ראוי לציין, אגב, שחאג' היה אחד הצלמים שסיקרו את התקרית בכפר כנא. כיום כבר ידוע כי הלבנונים הוציאו ילדים מקבריהם כדי להגביר את הזעזוע והאובדן. מה היה חלקו של חאג' בסיפור? לא ידוע. אבל המסר עשה את שלו בעולם, ואפילו כאן בישראל.
'בשבע' שיגרה לוייטל עוד כמה תמונות שבהם נראים בבירור מעשי הונאה אחרים שנעשו בתמונות. לבנונית המתאבלת על הרס ביתה בתאריך מסוים ביולי, ואחר-כך שוב באוגוסט, שבועיים מאוחר יותר; ומבנה שפורסם כהרוס בשני תאריכים שונים ומזוויות שונות, כדי להגביר את אפקט ההרס שספגה לבנון מידי ישראל; אדם שנראה מחלץ פצועים ואחר-כך 'מת' בתמונה אחרת; בובות מיקי מאוס ומיני מאוס מונחות נקיות על ערמות של הריסות בתים, ועוד כהנה וכהנה, כיד הדמיון הטובה של הלבנונים המשמשים צלמים לעת מצוא.
 
וייטל העדיפה להטיל את האשמה על עמיתיה מסוכנויות הידיעות האחרות ועל העיתונים שפרסמו את התמונות האלה. היא התנערה מאחריות להונאה של הצלמים הלבנוניים, שהפיקו וביימו את התמונות וזכו להפצה חינם ואפילו לתשלום עבור השקרים שלהם.

רויטרס לבד מעסיקה 600 צלמים ברחבי העולם, והם המפיקים למעלה מ-1,500 תמונות מדי יום. לצדה עוברות סוכנויות עולמיות אחרות, הנתפסות כ'משקפות מציאות'. כמה מתוך התמונות האלה אמיתיות? כמה מתוכן מפוברקות? קשה לדעת.
מי שצופה בנסראללה יודע שיש לו כוונה שלילית. מי שרואה כרוזים ישראליים מבין שיש כוונה מאחוריהם. אבל מי שרואה תמונות, בטוח שזו המציאות. תמונה אחת, מסתבר, שווה אלף מילים של לוחמה פסיכולוגית.

ומלאה הארץ דעה

גם אם כותבים רק מילים ספורות על זירת המסרים התקשורתית, קשה להתעלם מדעת הקהל העולמית. בייחוד כששמים לב שההכרזה על הפסקת אש היתה תוצר של בית חרושת בינלאומי, ולא ישראלי-לבנוני.

פרט לדני גילרמן, שגריר ישראל באו"ם שזכה לזבחים רבים, התגייסו הפעם להסברה אזרחים מן השורה. הדבר נעשה בלי מבחנים וללא מבדקים קפדניים. שני גופים מרכזיים הצליחו לגייס למעלה מ-20 אלף יהודים ברחבי העולם, שמקבלים התראה על ידיעות עוינות או אוהדות לישראל שזורמות ברשת ועל סקרים בעד ונגד המלחמה. אלה נקראים להגיב בזמן אמת, והם מצביעים ומשגרים תגובות לכתבות – כל זה כדי לתת הרגשה של אווירה פרו-ישראלית באתרי חדשות בעולם.

הגופים המרכזים את הנושא הם אתר 'גיוס' (אנשי הפרויקט הזה הם שתפסו את העשן הבדוי שפיזר חאג') וארגון 'ישראל שבלב', של המיליונר היהודי ג'ואי לואו. לא לזלזל, גם בזירה הזו לחיזבאללה יש הרבה מה לומר.

פרט לעובדה שהם מוסלמים, ומה לעשות – עדיין יש בעולם יותר מוסלמים מיהודים, יש להם גם דוברים מוכשרים מאוד, שיודעים לכנות את ישראל מדינת טרור, ואת ההתנהגות שלה כלא פורפורציוניות, הרסנית וחסרת מעצורים. ובעצם, אולי הם עברו קורס דוברים צעירים אצל המורה של מנהיגם הנערץ, נסראללה?