בשבע 206: תוחלת חיים

לפרקליטו של ח"כ רמון צפויה מלאכה לא קלה: נחישותה של המתלוננת תגבר, ככל הנראה, על הספינים אודות רדיפה אישית שמנהלת צמרת הפרקליטות נגד שר משפטים אקטיבי מדי.

יאיר שפירא , ל' באב תשס"ו

כך קיבלנו מסבותינו: אסור להפריז גם בדברים טובים. ובכן, לחשדנות הבריאה שפיתח הציבור הדתי כנגד אנשי משרד המשפטים יש סיבות רבות, רובן טובות. היסטוריה של התנכלויות חידדה את חושיו של הציבור להתנהלות מפוקפקת של המשרד, גם אם התנהלות זו אינה פוגעת בו דווקא. אך אותה ערנות אזרחית מבורכת עלולה להפוך למבורכת פחות כאשר היא מגיע לכדי פרנויה.

ממילואימניקים מודאגים במוצבי גבול הלבנון, דרך התלחשויות בבית הכנסת ועד לדפי עיתוני המגזר, חזר ועלה הרחש: שוב התנקשו אנשי משרד המשפטים במיניו של שר משפטים אקטיבי מדי.

אשר על כן, חשוב להבהיר: אמנם אותה מערכת פשעה בעבר בשני שרי משפטים שלא היו לרוחה – ח"כ רובי ריבלין ועו"ד יעקב נאמן – שבשעתו הגישה נגדם כתבי אישום עלובים ואילצה אותם לפרוש מתפקידם עוד בטרם הספיקו להשאיר את רישומם. ואמנם נראה היה כי חיים רמון מתכנן קדנציה מלאת רפורמות, שחלקן הקטן לא היה לרוח כל אנשי המערכת. אך העמדתו לדין של שר המשפטים היתה פשוט בלתי נמנעת.

לפני קצת למעלה מחודש הגיע רמון ללשכת ראש הממשלה. חיילת ששירתה במקום, עמדה בפני שחרור ואספה צילומים למזכרת עם בכירים רבים, בקשה מרמון להצטלם עמה למזכרת. לחדר מבודד נכנסו רמון, החיילת וחייל נוסף עם מצלמה, שצילם ויצא מן החדר. לאחר שניות אחדות יצאה החיילת ודיווחה לאנשי הלשכה כי נעשה בה מעשה מגונה. בין המדווחים, שגם יעידו במשפט, היו מזכירו הצבאי של ראש הממשלה דני שמני, וראש לשכתו הנאמנה שולה בן זקן.

על-פי החוק חייבים היו הממונים על החיילת להעביר את הדיווח למשטרה. זה תפקידם המעוגן בחוק. לולא היו עושים כן, היו הם צפויים לעמוד לדין. למשטרה לא היה מנוס מלפתוח בחקירה, ראשית בגלל שכך מחייב החוק, אך גם בגלל שברור היה כי במוקדם ובמאוחר תגיע הפרשה לידיעת הציבור.

העובדה כי מדובר בבחורה בריאה בנפשה, רהוטה ונחושה בגרסתה, וכן העובדה כי מיד בסמוך לאירוע היא דווחה עליו לממונים, לא הותירו לרמון סיכוי רב; לא בהמלצת המשטרה, לא בדיונים בלשכתו של מזוז, וככל הנראה גם בבית המשפט נכונה לפרקליטו מלאכה לא קלה כלל. על-פי אמות המידה המקובלות במקרים שכאלו, נראה כי גורלו של רמון נתון כולו בידיה של המתלוננת, שרק חוסר אמינות של גרסתה בבית המשפט יוכל להוציא אותו בשלום.

חשוב לציין כי רמון מקורב מאוד לראש הממשלה, וההליכים שנפתחו נגדו הם מכה ל'קדימה' ופגיעה במעמדו של אהוד אולמרט, שמקורביו הם העדים המרכזיים בתביעה.

גם הניסיונות בסביבתו של רמון לפתוח קרב מאסף חלוש, בדמותו של ספין עבור העיתונות האלטרנטיבית, אינם מחזיקים מים. מי שכונתה 'כנופיית שלטון החוק', חבורת פרקליטות בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בהווה, עדנה ארבל, אינה שולטת עוד במשרד המשפטים. בראשות המערכת עומדת היום אופוזיציה גברית לאותה חבורה. היועץ המשפטי לממשלה, מזוז, פרקליט המדינה שנדר ומנהל בתי המשפט הפורש, השופט אוקון, הם היוזמים של לא מעט מהפכות במערכת, ששווקו לתקשורת בידי חיים רמון.

לא מטעמים ערכיים

לרגע נדמה היה השבוע כי כל השנים טעינו בהערכתנו את אוניברסיטת חיפה. אייטם חדשותי מתעתע הפך לרגע את המוסד, שבימים כתיקונם מצטיין באירועי נכבה ובמחקרים על פשעי הציונות, למעוז של פטריוטיות ישראלית. למאזיני מהדורות החדשות ברור היה כי בעוד אוניברסיטת חיפה מנסה לעודד בימי מלחמה אלו את השירות בצה"ל, ומעדיפה בקבלה למעונות האוניברסיטה בוגרי שירות צבאי, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול קובע שצעד פטריוטי שכזה מפלה את הציבור הערבי, ולכן הוא פסול.

ובכן, לאוניברסיטת חיפה שלום. טילי הגראד לא שיבשו את דעתה, ורוח ציונית לא הפריעה את השלווה האקדמית – נהפוך הוא.
מימים אחרים ירשה ההנהלה הנוכחית של המוסד כמה אמות מידה לזכאות למגורים במעונות, לכל אמת מידה ניקוד משלה. בחדרי המעונות, שמספרם מוגבל, זוכים הסטודנטים בעלי הניקוד הגבוה ביותר, שעמד בשנים האחרונות על כ-60 נקודות. הישגים אקדמיים זיכו למשל ב-25 נקודות, אזור מגורים זיכה בעד 28 נקודות. ניקוד ניתן גם על-פי מצבו הכלכלי של הסטודנט ומספר האחים בבית, שירות צבאי זיכה עד השבוע ב-20 נקודות ושירות מילואים זיכה ב-5 נקודות.

שיטת הניקוד הטיבה אמנם עם הציבור הסטודנטים הערבים, שגרים ברובם הרחק מהאוניברסיטה, בכפרי הגליל. רבים מהם מגיעים גם ממשפחות גדולות יחסית, וחלקם מעוטי יכולת. על כן, במסגרת שיטת הניקוד זכו הסטודנטים הערביים לזכאות למעונות מעבר לחלקם היחסי באוכלוסיית הסטודנטים. אך ארגון 'עדאללה' ביקש מהאוניברסיטה לבטל את הניקוד על שירות צבאי ועל שירות מילואים, וטען כי אלו הם סעיפים המפלים את הציבור הערבי, שרוב רובו אינו משרת בצבא.

כדי לרצות את הארגון שינתה לפני שלושה חודשים האוניברסיטה את שיטת הניקוד. הניקוד על שירות המילואים בוטל, ונקבע ניקוד לסטודנטיות בנות מיעוטים. אך ארגון 'עדאללה' הדגיש כי מדובר בשאלה עקרונית, והעניין הועבר להכרעתו של בית המשפט.

בבית המשפט יצאה האוניברסיטה מעורה כדי לבהיר שהניקוד לשירות צבאי לא נעשה משקולים ערכיים חלילה. "המבקשת ('עדאללה') ניסתה להציג בסיכומים מצג שלפיו הניקוד בגין השירות הצבאי ניתן בשל 'שיקולים ערכיים', אך לא כך הדבר", כתבו באי הכוח של האוניברסיטה לבית המשפט. "המשיבה רואה חשיבות בהענקת ניקוד בגין שירות צבאי או לאומי בשל משמעותו הכלכלית של השירות. מטרת הניקוד לפי קריטריון זה היא לסייע לסטודנטים שלפני לימודיהם לא השתכרו במשך שנים (לפחות שנה אחת) שבהן שירתו בצבא או בשירות לאומי, ומבחינה זאת מצויים במצב נחות לעומת סטודנטים שלא שירתו. מי שאינו משרת בשירות צבאי או לאומי יכול לעבוד למחייתו כל אותן שנים, ולחסוך כסף שיאפשר לו להתגורר שלא במעונות".

בפסק הדין כתב השופט סוקול כי לו היתה האוניברסיטה טוענת כי יש כאן שיקול ערכי ופטריוטי, היה בית המשפט דן אם שיקול שכזה הוא לגיטימי; אך כיוון שהאוניברסיטה מדגישה כי מדובר בשיקול כלכלי, השופט חולק על סבירותו. "מצבו הכלכלי של הפונה צריך להיבחן באופן אינדיבידואלי. אין ספק שחלק מאלו ששירתו בצה"ל עלולים להימצא במצב כלכלי קשה, בין היתר בשל כך שבשנות השירות לא יכלו להשתכר. מאידך גיסא, ישנם לבטח מי ששירתו שירות צבאי, אך ידם משגת למציאת דיור נאות גם ללא קבלת זכות למעונות", כתב סוקול בפסק הדין.