קדימה לממשלה

חגי סגל , ל' באב תשס"ו

לפני פחות מחצי שנה נגדעה באיבה תוכנית סנסציונית להקמת קואליציית ימין-עבודה. מלחמת לבנון השנייה פתחה פתח להקמת קואליציה לא פחות סנסציונית, בין קדימה לימין. אביגדור ליברמן דיבר השבוע בגלוי על נכונותו העקרונית להצטרף לממשלה, וגם מחוגי האיחוד הלאומי זלגו דיבורים דומים. במציאות החדשה, מציאות מסעירה אך הרת סכנות לאומיות, אסור לפסול על הסף אפשרות כזאת. שום עיקרון פוליטי ימני לא יופר אם אביגדור ליברמן ואפי איתם יתיישבו ליד שולחן הממשלה במקום שרי העבודה.

לכאורה, גם מקומו של בנימין נתניהו בממשלה כזאת, אלא שנתניהו מעדיף בינתיים להישאר בחוץ. הוא מאמין שירוויח יותר מבחירות, אבל אין כל סיבה שהאיחוד הלאומי וישראל ביתנו יתנו לו יד במהלך אגואיסטי שכזה. בחירות מוקדמות הן הדבר הכי פחות נחוץ עכשיו לעם ישראל. אמנם יש סיכוי גבוה שמפלגות הימין יתחזקו בבחירות כאלו, אבל אז הליכוד ירכיב את הממשלה החדשה, וכרגיל יתברר ששמחת הניצחון הימנית היתה מוקדמת. הליכוד זה התנתקות, זה חומת ההפרדה, זה הסכם וואי, זה פינוי ימית. למרות הזעזוע האיום שהוא עבר בשנה האחרונה, לאחר בגידת שרון והמפולת בבחירות, שום חשבון נפש אמיתי לא נעשה אצלו בינתיים. הצעת הריענון היחידה שהונחה על שולחן המפלגה, היתה ההצעה (של דני נווה) להקים מדינה פלשתינית. לכן אין סיבה מיוחדת להתלהב מהקדמת בחירות. אדרבה, כדאי למצות כל רווח אפשרי מההזדמנות הפוליטית העכשווית. לימין עדיף אולמרט מוחלש על נתניהו חזק. 
 
כמובן, הנחת היסוד של הצטרפות מפלגות הימין לקואליציה היא קבורה סופית של תוכנית ההתכנסות והפסקת ההתנכלות השיטתית להתנחלויות. האתגר הלאומי הבוער עכשיו הוא מיגור סכנת הגרעין האיראנית, וכמעט כל האתגרים האחרים נדחים עכשיו מפניו. אחמדינג'אד יהיה החומר המלכד של קואליציית קדימה-ימין.

בתחילת המלחמה האחרונה התייצבו מפלגות הימין לצד אולמרט. אף אחד לא הזכיר אז את תרומתו העצומה להתנתקות ואת מעלליו בעמונה. בינתיים יש הפסקת אש, אבל מצב החירום נמשך, ולכן יש הצדקה מוסרית למיסוד השותפות. מה רע אם אפי איתם יהיה שר ביטחון ואביגדור ליברמן שר משפטים? 

תקדים ווינסטון

העיתונות עברה שדרוג טכנולוגי אדיר בדור האחרון. בתקופת מלחמת העולם השנייה לא היה אינטרנט, לא טלפון נייד, לא צלחת לוויינית אפילו לא הדס שטייף.  אבל הצורך לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין זכות הציבור לחיות, נשאר אותו צורך. לכן יש בכל זאת עניין לעיין היום בהנחיות הצנזורה של ווינסטון צ'רציל באותה מלחמה. אחרי הכל, הוא ניצח אז גם בזכות העניין הפעוט הזה. בכרך ב' של זכרונותיו, עמ' 143 בתרגום העברי של אהרן אמיר, מביא צ'רצ'יל עותק מהנחיות צנזוריאליות שכתב לשר המודיעין שלו ימים ספורים לאחר תחילת המתקפה האווירית של הגרמנים על לונדון. לפחות את רוח הדברים אפשר לאמץ גם בימינו.
"יש לבקש את העיתונות והרדיו לטפל בהתקפות האוויר בקרירות ובנעימה הממעטת את התעניינות הציבור", ציווה אז צ'רצ'יל, "יש לציין את העובדות בלי הבלטה או כותרות מיותרות. יש להרגיל את הבריות לראות בהתקפות אוויר עניין שבשגרה רגילה. אין לציין במדויק את המקומות שנפגעו. אין לפרסם תצלומים המראים בתים הרוסים אלא אם כן יש בהם משהו מיוחד עד מאוד. הכול צריכים ללמוד לנהוג בהתקפות אוויר ובאזעקות כאילו אינן אלא סופות רעמים. נא לנסות לשכנע את שלטונות  העיתונים ולשדלם לעזור. אם יהיה בזאת איזה קושי, אהיה מוכן להיפגש בעצמי עם התאחדות בעלי העיתונים, אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בדבר. יש לשבח את העיתונות על עבודתה בעניין זה (26.6.1940).

במלחמת לבנון השנייה חשה התקשורת צורך מטורף לדווח על כל קרב ועל כל אבידה בזמן אמת. צ'רצ'יל חשב אחרת. הוא מספר בזכרונותיו על אסון ימי מחריד שארע בקיץ 1940: טיל טורפדו פגע באוניית הנוסעים 'לנקסטריה' וטיבע אותה. 3,000 נוסעים ואנשי צוות נהרגו.  כשבשורת האיוב הגיעה לצ'רצ'יל, הוא אסר לפרסם אותה. לאנשיו הסביר שגם ככה העיתונים עמוסים חדשות רעות, ואין צורך לדכדך עוד יותר את רוח העם. הוא התכוון לפרסם את הידיעה כעבור כמה ימים, אבל בסוף היה טרוד כל-כך, עד ששכח לבטל את האיסור. עברו כמה שנים עד שהזוועה פורסמה. האויב הגרמני לא הפיק ממנה שום רווח מוראלי.


טרם הספיקותי

לפני המון שנים התחלתי לקרוא את 'ימי צקלג', יצירתו האינסופית המהוללת של ס. יזהר, אשר הלך השבוע לעולמו בגיל 90 כמעט. קראתי, קראתי, קראתי, ובאמצע הדרך התייאשתי. כמה אפשר לקרוא על הוויית חייהם המשמימה של חיילים תש"חיים במשלט דרומי? במשך הזמן התברר לי שגדולים וטובים ממני, אנשי ספר מובהקים, נכשלו אף הם במשימת צליחתה של היצירה בת 1000 העמודים. והנה, השבוע שמעתי בערוץ 10 הודאה מפי העיתונאי והאינטלקטואל ירון לונדון, שאפילו הוא התייאש באמצע.  האם יכול להיות  שבעצם אף אחד בארץ – למעט יזהר עצמו והקלדנית שלו - לא קרא אי פעם את 'ימי צקלג' עד תומם?

זן נדיר

"לאחר לימודיהם התגייסו לצבא, אף שהם ממשפחה דתית" (העיתון 'הארץ' מעלה על נס את הפטריוטיות של ילדי משפחה פרג'ון מיהוד, לאחר נפילתו של בן המשפחה רועי פרג'ון, 20.8.06)  

סטיקר

ממשלה חסרת תקדימה.