תירגעו

לחניו הפשוטים והעדינים של הרב יהודה הנקין משרים רוגע על המאזין. הנאה מובטחת לא רק ללוחצים.

קובי סלע , ל' באב תשס"ו

לפני כמה שבועות, אי שם באזור ל"ג בעומר, סיפרנו במדור זה על דיסק שהוציא ר"מ בישיבת מירון. העובדה שהוא מוצא זמן, מוזה ותעצומות נפש להלחין שירים פורגנה כאן למכביר, וכעת מתברר שהוא אינו היחיד. לשולחן המערכת הגיע דיסק חדש: 'שירי נפש יהודה', עם לחנים שכתב הרב יהודה הנקין.

אומנם הרב הנקין מסר לזמר מקצועי (ירון בר) לשיר את שיריו, אבל מי שמכיר את ירון בר ואת סגנון שירתו יכול להתרשם בהחלט מהדמות שאליה נכנס בשירת הלחנים של הנקין.

אז איך נתאר את השירים? נדמה לי שהגוון הבולט של הרצועות המוסיקליות הוא פשוט לא מסחרי. העיבוד שלהן אינו מובן מאליו, (עד כמה שכולנו מכירים את המוסיקה החסידית), הלחנים עדינים מאוד, כמעט שאין מנגינה. הנקין בחר טקסטים שחלקם מוכרים לעייפה, אך מצא להן מנגינות אחרות. העובדה שהוא הצליח לארגן מנגינה שונה לגמרי למילים מוכרות, במקרה דנן, היא דווקא פלוס מעניין. מצד שני, יש בדיסק לחנים לטקסטים שממש לא הולחנו מעולם, או כמעט (לכו תדעו).'למה ה' תעמוד מרחוק', 'לך כנוס את כל היהודים', ו'ה' אל באפך תוכיחני' – מילים שצריך להיות רב כדי ללקט אותם לכדי שירים.

הרב יהודה הנקין, היוצר, כתב את שו"ת בני בנים, שימש כרב האזורי של עמק בית שאן וחיבר ספרי הלכה, השקפה ופרשנות.
את 'למה ה' תעמוד מרחוק' שמעתי כמה פעמים, ומשהו תפס אותי – למרות שזאת לא בהכרח המוסיקה שאני שומע בריצת הערב שלי (אני לא ממש שומע משהו בריצת הערב, וגם הריצה היא לא משהו לספר עליו כאן). אחרי כמה פעמים הבנתי למה נלכדתי: את השיר הפשוט והשלו מלווה בנגינת נבל המשרה אווירה מרגיעה, וניתן לשימוש יעיל במקום 'רגיעון'. זה גם חסכוני.
סגנון הלחנים מזכיר את שירי החגים של הילדים מהגן: שירים שנשמעים כמו שירים עממיים, אך הם לא. ואכן, את הרצועות השנייה והשלישית, המתייחסות לשירי שבת, יהיה קשה לזמר בשולחן שבת בלי שבני המשפחה יתלו בכם עיני עגל. אם תתאמצו, חרף שיתוף הפעולה הלקוי, בסוף תודו לי (אפשר גם במייל שמופיע בתחתית המדור).

לסיכום: מדובר בדיסק ישראלי שמחבר תקופות, השירה נעימה לאוזן וללב והלחנים 'שונים'. זאת לא מוסיקה להיטית, אבל כדאי לשמור עותק ממנה בארון התרופות הקרוב. קשה לדעת מתי תזדקקו למנת שלווה מרוכזת כזאת.
 
פינת משבית השמחה:

מישהו שמבין במוסיקה (ונחשב בעיני למקצוען בתחום) גילה את תסכולו מהעטיפה של הדיסק. "נכון", הוא ציין, "שהעטיפה לא מלמדת על התוכן, בדרך-כלל זה אפילו הפוך, אבל בדיסק של הנקין נראה שהפקידו את העבודה בידי מישהו שהתבקש ליצור את העטיפה הכי פחות מרתקת שאפשר". בלי שום לבט, אני מצטרף לפליאה.

הערות וכל השאר אפשר לשגר ממש ברגע זה ל:kobi@a7.org