מכתבים

קוראי העיתון , ל' באב תשס"ו

קצין ולא ג'נטלמן/ דביר כהן, רמת בית שמש (בתגובה ל'דו"ח מילואים', גיליון 205).

קצין המודיעין בגדוד של הכתב אמציה האיתן כנראה שלא בא עם תשובות לשאלות הקשות שהוטחו בו, או שביקשו ממנו לא להתווכח עם החיילים - הקוראים ישפטו.
הייתי רוצה לשאול את הקצין הזה אם הוא מסוגל להסתכל בעיניים של ילדיהם של חיילים שנהרגו ולאמר להם 'מצטער, אנחנו לא יכולים להרוס כפר לבנוני שלם על מנת למצוא את מי שהרג את אביכם', כנראה אין לקצין הזה את האומץ לעשות כן.
לצערי, הקצינים שדיברו עם המילואימניקים הללו הראו חולשה ופחד לעמוד מול המציאות העגומה.

לתגבר את ירושלים/ אסף ברוכיאל, ירושלים (בתגובה ל'השכנים נחמדים לאללה', גיליון 205).

כל מילה בכתבה היא אמת. מה שקורה בחצי השנה האחרונה בשכונות הספר בירושלים הוא מזעזע. גדר ההפרדה גרמה לכך שלשכונות יהודיות עוברים עוד ועוד תושבים ערבים, בעלי תעודות זהות כחולות, שכפריהם נשארו מחוץ לגדר.
אני יכול להבין אותם, גם אני לא הייתי רוצה להיזרק מחוץ לגדר. אני בטוח שהם לא מתלהבים לגור בשכונות יהודיות, אבל חלקם, אלו שיש להם כסף, הגיעו למצב של אין ברירה. כתושב ירושלים אני קורא לפתוח במאבק נגד הגדר, שכן רב הנזק על התועלת (אם בכלל היתה כזו). במקביל, יש צורך דחוף בתגבור תושבים יהודים בירושלים. חלק מהמתיישבים בוודאי חושבים שהם צריכים לחזק את ההתיישבות ביו"ש, כי בירושלים יש מספיק תושבים ואין צורך לדאוג. זו טעות. בירושלים נשארים אנשים שלא מפריע להם מבחינה אידיאולוגית למכור את דירתם לערבים בעבור נזיד עדשים. נגרם כאן נזק בלתי הפיך, ויש לפעול באופן מיידי!

לעסוק בתוכן ולא בבגדים/ דב הראל, יד בנימין (בתגובה למכתב למערכת 'א"י נקנית באיסורים?', גיליון 205).

ניתן לבקר את דבריה ואת מעשיה של שושי גרינפלד. אפשר לחלוק עליה, ואפילו לעשות זאת בחריפות, אבל המתקפה האישית עליה, על כך שהיא בסך הכל "דתייה במכנסיים" לא ראויה. מעבר לעובדה שלבושה איננו רלוונטי למעשיה ולדבריה, לבושה פשוט איננו עניינו של אף אחד, בהנחה שאיננו פוגעני.

ראוי שמי שדואג לכבודו של הרבצ"ר, לא יעשה זאת על חשבון אחת העם. ראוי שמי שאכפת לו מהלבנת פנים של אדם אחד, לא יעשה זאת תוך זלזול באדם אחר.

מעבר לכך, הרוח הנושבת ממכתבו של הרב ידידיה שילה מדאיגה אותי. אני רואה לנכון לציין ולהזהיר שאם מהמאבק על ארץ ישראל ממודרות "דתיות במכנסיים" ודומיהן, אזי הפסדנו אותו מראש. אולי ההערה הזאת במכתבו של הרב מבהירה לנו מדוע המאבק לפני שנה על גוש קטיף וצפון השומרון לא הצליח לצאת אל מחוץ לחומות החממה הדתית, ומדוע באירועי יום הזיכרון לגוש ראינו כמעט אך ורק גברים בכיפות ונשים בכיסויי ראש, וכמובן – בחצאיות.

ניסוי מסוג אחר/ אילנה צור, קיבוץ שובל

מנהיגינו הרבים (מדי) מציעים לעשות שלום עם שכנינו, לנסות: "לנסות, רק לנסות" שלום עם סוריה עי מתן חוות שבעא או הגולן.
או ניסוי של שלום עם ירדן על ידי ויתור על הבקעה ומעט מירושלים.

או ניסוי של שלום עם אבו מאזן ועוד אבואים על ידי מתן יהודה ושומרון.

או ניסוי עם המצרים עי מתן כל סיני וגם ויתור על ציר פילדלפי.

או ניסוי של פיוס השמאל הנאור כאן ובעולם באמצעות הריסת גוש קטיף.

מעניין ש'ניסויים' אלה מפילים לכיסיהם של המציעים גם נכסים.

אני רוצה להציע ניסוי שטרם נוסה: אולי ננסה להשיג שלום על ידי השלמה בין כל הזרמים בעם ישראל, בלי ויתור על שעל אדמה, שניתנה לעם כקושאן מהשם וכל נוצרי וכל יהודי מכיר בכך.

אולי נשלים עם המציאות, שנגזר עלינו להיות "עם לבדד ישכון" ו"לעולם נחיה על חרבנו" ולא על חורבננו.

אני מראש מותרת על פרס נובל בזכות הצעתי זו, ואפילו לא דורשת אף פרוטה ל"מכון" כלשהו על שמי.

לא עוד בשר תותחים/ אליעזר דוד, ירושלים (בתגובה לשולחן עורך', גיליון 204).

צודקת שושי גרינפלד שאולמרט וחבריו צריכים לדעת שלא נלך לצבא "כצאן לטבח" - ללא אוכל, שתייה וציוד לחימה. לא נהיה עוד שליחים של "פושעים חבר מרעים"; לא ינצלו עוד את "צדיקותינו" כביכול !

ולגבי ביזוי רבנים נשאלת השאלה: האם מי שזלזל וצחק בהוציאו את מתי גוש קטיף  ראוי לשאת משרה רבנית כלשהי?

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

1. מבקר המדינה: מינויים לא חוקיים של מקורבים ברדיו.
קול ישראל חברים.

2. מס הכנסה קטע הופעה של זמר חתונות שהשתמט מיסים.
נפסקה שירת חייב.