שאלת השבוע

קוראי העיתון , ל' באב תשס"ו

שאלת השבוע: גילויי השחיתות בצמרת ומחדלי הצבא: תוצאה ישירה או מקריות?

גניבת הדעת – סיכנה את החיילים/ אל"מ (מיל') משה פלד, קיבוץ בית-השיטה, לשעבר סגן שר החינוך מטעם האיחוד הלאומי

קיימת שחיתות שאני קורא לה שלטון השקר. זה לדעתי הדבר הקשה ביותר שאנו חווים. כבר שנים רבות, וב-15 השנים האחרונות ביתר שאת, אנו עוברים תהליך קשה של רמייה ציבורית ושלטונית איומה ונוראה. אלה שמטיפים לשלום ולכך שניתן למסור את ביטחונם של אזרחי ישראל לגורם זר כלשהו משקרים את הציבור, חלק ביודעין וחלק מתוך בורות.

והנה אני שומע כבר הבוקר, כאילו לא חווינו עכשיו מלחמה ואנו באירופה השלווה, שיש חלק מהציבור שמוכן למסור את רמת הגולן לסוריה. זה חלק מהבורות והרמייה העצמית, זו בריחה מהמציאות. אם לזה לא ניתן לקרוא שחיתות, זה בפירוש רמייה ציבורית ביודעין.

מצד אחד, שר הביטחון אומר 'נכה אותם', מצד שני, הוא מסיים את המשפט במילים 'אנחנו לא רוצים לכבוש' ו'לא רוצים לנצח'. כל משפט שאמר בנושא המלחמתי, הוא סיים אותו בנסיגה. כאילו אין לנו רצונות. כלומר השלטון מרמה את עצמו ואחר-כך את העם. 'נכה אותם' ו'אנחנו חזקים', ובאותו ומשפט 'אין לנו כוונות להכות חזק מדי כי אנחנו רוצים להיראות אנושיים'. יש פה שידור של מסר כפול, לא ברור, מוטעה ומטעה, וזה חלק מהשחיתות. אינני מדבר על שחיתות במובן הקלאסי, של גנבים, אני מדבר על שחיתות של גונבי דעת, וזו לדעתי שחיתות קשה יותר.

היתה לכך השפעה על הכוחות הלוחמים בלבנון: גויסתי למלחמה בלבנון למשך כחודש, ראיתי את הצבא, שמעתי את הפקודות וליוויתי את הנושא מקרוב. במו אוזניי שמעתי שמפקדים מוכנים לסכן בפקודות את חייהם ואת חיי חייליהם רק כדי לא לפגוע באזרחים תמימים או שלווים. כשמפקדים בצבא אומרים שהם מעדיפים להקריב את עצמם ואת חייליהם כדי לא להרוס בתים או לפגוע באזרחים חפים מפשע, משהו רקוב פה. זה חלק מהאנטי-מוסריות הגבוהה ביותר, זה פיקוד חולני ומעוות שאין אצלו בלקסיקון המושג של מחיקת בתים. אסור שנקבל פיקוד כזה, עליו להשתנות מיד.


שחיתות במתן תארים אקדמיים לקצינים/ מוטי אשכנזי, קצין במלחמת יום הכיפורים שמחאתו הביאה להתפטרות ממשלת גולדה-דיין

אני רואה זיקה בין מאבק המילואימניקים היום למאבק שאני ניהלתי. השחיתות פוגעת בכל מרקמי החיים אבל איננו יכולים לכמת אותה. מולה יש גורמים נוספים, דוגמת הקונספציה. כמו שהישראלים מאמצים את התרבות האמריקנית בכללה, כך אימץ הצבא את התרבות הצבאית האמריקנית העכשווית. הצבא האמריקני הצטמצם ממיליון חיילים וחצי לחצי מיליון. גם צה"ל רוצה צבא קטן זריז וחכם של אנשי קבע, והוא התחיל לנוון את המילואים ולטעון שיש לו עודף כוח אדם בסדיר. מתאים לישראל או לא מתאים לה – זו כבר שאלה אחרת, אבל הצבא לא מתמודד איתה בשיח גלוי עם האזרחים.

שלטון מושחת נוהג לא להכתיב לצבא מהלכים. הממשלה לא רוצה לקחת אחריות בכל מיני שטחים, ביניהם גם בשטח הצבאי, והיא מפריטה אחריות. זו לא תקופת בן-גוריון, שהכתיב לצבא. כיום, היות שלמדינת ישראל אין מדיניות אסטרטגית, הצבא מכתיב למדינה, ואין מי שיתמודד איתו באופן מעשי.

בין השחיתות והמחדלים הצבאיים מתקיימים קשרים, לפעמים מוזרים מאוד. הראיה היא סיפורו האחרון של הרמטכ"ל: לכאורה הוא רק היה במשרד והשקיע מחשבה בחשבון הבנק שלו, אבל זה משפיע על המורל ועל אמון האנשים.

כשחסר ציוד במלחמה האחרונה, גדודים פתרו לעצמם את הבעיה באמצעות תורמים. כלומר בגלל הממשלה, שבורחת מאחריות, עוד מעט אנשים יגיעו עם נשק פרטי.

השחיתות משפיעה על הצבא כמו על כל מגזר אחר בחיים החברתיים-כלכליים של מדינת ישראל. אין ספק שאם יחפרו לעומק במחדלים הצבאיים, יתגלו שורשי השחיתות. ראי למשל את התארים האקדמיים של אנשי צבא – תחום מושחת לחלוטין. מי שהיה באמת רוצה לגרד לעומק היה מגלה הרבה דברים מוזרים כמו כל מיני הסדרים פרטיים שעשה הצבא עם האוניברסיטאות כדי לתת לאנשי הצבא תארים ביתר קלות. אז מה גורם למחדלים הצבאיים? בין היתר בעלי תארים שבעצם אינם משכילים כפי שהתפקיד דורש. זה קיים כתופעה נרחבת, וזה בעייתי.

יחצ"ני האליטות השתלטו על הצבא/ הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, אלון שבות

אינני מודאג מפרשת מכירת המניות של הרמטכ"ל. הסכום שנמכר (כמאה ועשרים אלף שקלים) היה חיסכון משפחתי סביר ולא עסקת ברוקרים גדולה. כשחז"ל אמרו שאדם בהול על ממונו גם לגבי חשש חילול שבת, הם התכוונו גם לאנשי ציבור ולאנשי מופת, ולא חילקו בין איש לאיש. היתה כאן מעידה לא נעימה ולא סיבה לשערורייה חדשה. אך השמועות על התייעצות עם ראובן אדלר, איש יחסי הציבור של שרון, ועל קיומם של עוד יועצי תדמית בסביבתו של הרמטכ"ל, מדאיגות מאוד.

כבר שנים לא מעטות, כימי חצי דור, קצינים מדרגת תת אלוף ואף פחות מכך, עוברים שעות רבות במכללה לביטחון לאומי תחת שבט הרצאותיהם של אנשי המכונים לדמוקרטיה, אנשי תקשורת, משפטנים, אנשי אקדמיה שהבנתם בביטחון מועטת ואחרים. האווירה היא כזאת, שמי שיחלוק על תפישת העולם של המרצים יסכן את קידומו בסולם הפיקוד. התיישרות עם קו של פוליטיקאים הפכה לתנאי לקידום, ולעתים יותר מיכולת מקצועית ונאמנות לחייליהם. לכן איש בצבא לא הרים קולו נגד הקיצוצים שהיו בתקציבי הביטחון ונגד ההיגררות אחרי התקשורת של כרמלה מנשה ושלי יחימוביץ' בפרשת ארבע אימהות. היחיד שהעז לפתוח את פיו, מפקד גולני אל"מ שמואל זכאי, הועמד מהר על מקומו. כך גם לגבי עקירת גוש קטיף כשהצבא הופעל שם נגד החוק, ואיש לא פצה את פיו נגד השלטון. זאת, למרות שהקצינים ידעו את משמעות השסע לגבי קיומו של הצבא. הכל נעשה בשם הכפיפות לדמוקרטיה, אך הוא היה לא מעט בשם הכפיפות לאיום על המשך הקידום בסולם הפיקוד.

כך השתלטו האליטות ואנשי יחסי הציבור על צמרת הצבא, והתוצאות נתונות לפנינו. צמרת הצבא אינה מנותקת מאווירה ציבורית של יועצי תדמית ויועצי תקשורת, וכאן יש כבר התחלה של שחיתות.

את כל זה ניתן לתקן בלי לשבור את המערכות. על כולנו להתגייס לכך ולעודד את המערכת לעשות זאת בדרך נכונה.

גם שלטון ישר אינו ערובה לניצחון/ עו"ד בן-דרור ימיני, עיתונאי ופובליציסט

אין קשר בין שחיתות למחדלים, כמו שאין קשר בין פטריות בציפורניים לבין כאבי ראש. האם הדירה בהנחה שרכש אהוד אולמרט קשורה למחסור באמצעי לחימה לחיילי צה"ל? האם יש קשר בין המעשה המגונה שמיוחס לחיים רמון לבין אספקת מזון לחיילים שהגיעו לתוככי לבנון? התשובה צריכה להיות ברורה. אבל אינטרסים פוליטיים גורמים לכך שיש מי שעושה פריש-מיש מכל הדברים. כך לא פותרים את הבעיות – שחיתויות או מחדלים – כך עושים פוליטיקה לעניים.

המחדלים הצבאיים שהתגלו במלחמה הזאת הם לא הגורם לכישלון הצבאי. גם אם היה יותר אוכל ליחידות המסתערות, זה לא מה שהיה גורם להתקפלות חיילי החיזבאללה. גם בלי אוכל, לחיילים היתה מוטיבציה. הכישלונות שהיו, והיו כישלונות, הם ברמה האסטרטגית: ההיסוסים, ההסתמכות היתרה על חיל האוויר, היהירות והשחצנות.

לארה"ב לקח שלושה שבועות להשתלט על עיראק, אבל כבר שלוש שנים היא לא משתלטת על רובע אחד בבגדד. האם זה בגלל שחיתות בצמרת האמריקנית? טענות כאלה הן הבלים. בלוחמת גרילה, כאשר ההתארגנות היא לא היררכית, אלא בצורת רשת, יש צורך בהרבה יותר אורך רוח כדי להשיג ניצחון. פוטין עדיין לא השלים את הניצחון בצ'צ'ניה, למרות שאין לו תקשורת עוינת, אין לו דעת קהל מערבית ביקורתית, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ולמרות שאיראן לא מאמנת ולא מחמשת את המחתרת שם.

השחיתות לא עוזרת לשום דבר, אבל זה גם לא אומר ששלטון "ישר כמו סרגל" הוא ערובה להצלחה. שהרי לעתים, יושר מוגזם מקדם את גישת 'הראש הקטן': אף אחד לא מקבל החלטות. אף אחד לא לוקח אחריות. כולם מחכים לוועדת חקירה או לאיזה נציג של מבקר המדינה. ומי שלא עושה כלום הוא בעל סיכויים גבוהים יותר לצאת נקי.

השלטון המושחת פוגע בעורף ובצבא/ עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה למען איכות השלטון בישראל

יש מתאם הדוק בין העובדה שיש לנו צמרת שלטונית מושחתת לבין העובדה שצמרת האדמיניסטרציה שלנו מושחתת לבין העובדה שהאדמיניסטרציה שלנו למעשה לא מתפקדת ואף משותקת. ראינו זאת בתפקוד משרדי הממשלה בכל הקשור להתנהלות העורף: אף משרד ממשלתי לא תפקד, ולמעשה, כל העורף נסמך על גופים פילנתרופיים שבעצם ביצעו את עבודת הממשלה. מעבר לכך, ניתן לראות את חוסר התקינות ואת האימפוטנציה המנהלית בהתנהלות הצבא לכל אורך המלחמה ובקשר בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, שגם הוא לא התנהל על-פי תרבות ניהולית תקינה ונכונה. לו הדברים היו נעשים כראוי, לא היינו מגיעים לשוקת שבורה שכזאת.

שליחי הציבור שלנו צריכים להיות נקיי כפיים וברי לבב, אנשים הגונים, אנשים שהיוהרה איננה חלק אינטגרטיבי מאישיותם, אנשים שטובת הממלכה עומדת מול עיניהם ולא טובתם-הם. אנשים הגונים וראויים יכולים לנהל את המערכת באופן ראוי והגון, וגם להוביל אותה להישגים. יש לנו עם נפלא ואנשים נהדרים, הבעיה שיש לנו הנהלה גרועה מאוד. אני מקווה שיום אחד ההנהלה הזאת תתחלף ושתהיה הנהלה טובה יותר ואיכותית יותר שתוביל את העם הזה להישגים הראויים לו.

העובדה שלחיילים חסר ציוד ואפילו אוכל ומים נובעת מאותה אימפוטנציה תפקודית של מערכות השלטון גם מערכות שהיו ממונות על הצבא לא תפקדו. כשהראש חולה, שאף אחד לא יתפלא אם הידיים לא עובדות. במקרה שלנו, שתי הידיים, גם יד ימין – העורף, וגם יד שמאל – הצבא, לא תפקדו. יש בעיה בראש.

התיקים הפליליים שנפתחים בצמרת השלטונית הם רק מראה של מצבה המושחת של ההנהגה שלנו. הדברים ברורים, כל מי שעיניו בראשו יכול לראות את התמונה העגומה של נבחרי הציבור.