בשבע 206: שילוב ייחודי של ענווה ועוצמה

על סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, קצין השייטת שנפל בלבנון.

גלעד קורינאלדי , ל' באב תשס"ו

אלמלא סופו הטראגי של גיבור פעולת סיירת מטכ"ל בעומק לבנון, ספק רב אם היינו מתוודעים לדמותו האגדית של סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, ממפקדי סיירת מטכ"ל ובכיריה.
 
בליל שבת קודש פרשת "ראה" בחצי הלילה הם קמו והכו במדבר הלבנון. במבצע חשאי הונחתו בעומק לבנון לוחמי סיירת מטכ"ל בכוחות גדולים, לבושי מדי צבא לבנון. על פי מקורות זרים, תכליתו של המבצע הנועז היתה לכידת בכירי חיזבאללה כקלפי מיקוח לצורך המשא ומתן העתידי להשבתם הביתה של שלושת שבויי צה"ל.

בין מתכנני המבצע היה סא"ל עמנואל מורנו, מבכירי לוחמיה של סיירת מטכ"ל, ששירת בה כלוחם ומפקד  אהוב, 18 שנים בקירוב.

בסיומה של הפעולה, ולאחר השלמתה בהצלחה, פתחה חוליית חיזבאללה  באש מדויקת, אשר פגעה ישירות בו ובלוחם נוסף. עמנואל  השיב נשמתו לבורא עולם כעבור דקות ספורות.

המסע האחרון להר הרצל

הר הרצל, מוצאי שבת, 2:00 לפנות בוקר. מחזה נדיר: ירושלים נמה את שנתה העמוקה, הכבישים ריקים, אבל אלפי אנשים עולים וגודשים את ההר, ריכוז תמציתי של  כלל בית ישראל - דתיים, חילונים, בעלי דרגות וסתם עמך ישראל. כמעט כל לוחמי וקציני סיירת מטכ"ל על דרגיה השונים נוכחים במקום.  חולקים כבוד אחרון לקצין  מופת, ירא שמים ואוהב אדם, אציל נפש.
 
אין זה מקרי כי כשם שמסכת חייו וצניעותו היו בסתר ונטולי שמץ התרברבות (נהג ללכת ביחידה ללא דרגות קצונה), אף שהיה בטופ שבטופ הגאווה וההערכה של החברה הישראלית - כך גם פרידתו מן העולם אף היא בסתר היתה, באישון לילה, ללא מצלמות וזרקורי התקשורת.

את שורת ההספדים פתח מפקד סיירת מטכ"ל (הזהה בדרגתו לעמנואל, סא"ל ע')  בקול שקט תוך שהוא עומד בתמצית על העובדה כי עמנואל השתתף בפעולות הנועזות והחשובות ביותר שידעה הסיירת בשנים האחרונות.

בעל המדים ובעל המידות

בהספד ייחודי שנשא הרב אלי סדן, ראש המכינה "בני דוד עלי" (אשר עמנואל היה מבוגריה הראשונים), עמד הרב על דמותו  הייחודית של עמנואל, ודימה אותו לעדינו העצני, לוחם מגיבורי צבא דוד המלך, בעל תכונות תרומיות בחומר וברוח: "הוא עדינו העצני – כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ".

הרב סדן הדגיש כי נשמת עמנואל היא הופעה מיוחדת שמתגלה בדור של גאולה; מצד אחד מלאה בגבורת גוף עצומה, ומצד שני מלאת ענווה, עדינות וחסד.  שילוב ייחודי של רגישות לצד עוצמה.

את דבריו חתם הרב סדן בהתנצלות אישית: "עמנואל, אני מתנצל בפניך. אני יודע שכל חייך ניסית להצטנע, ניסית להסתיר את מעשיך, אני יודע שבחייך לא היית מרשה לי לומר עליך כל כך הרבה דברים טובים. אבל עכשיו, אחרי שעלית לגנזי מרומים, שוב אינך יכול עוד להסתתר. אישיותך הפרטית האישית נלקחה מאיתנו, אבל אומר החיים שלך, תוכן חייך, מעתה הוא שייך לכולנו. הינך סמל לדור של גאולה, מאה יקומו תחתיך, ואלף אחריהם ילכו לאורך ויקימו לתחייה את האופי האמיתי הפנימי של העם הזה; רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים וענווים, מלאי גבורה ותעצומות נפש ושמחת חיים. היה שלום, תלמידי ומורי; תלמידי בתורה ומורי במידות".

חסד שבחסד

ב'שבעה' זכיתי לשמוע מפי אחיו הגדול, הרב שמואל מורנו, שני סיפורים קטנטנים שהתרחשו ביממה האחרונה לחייו של עמנואל.
ביום שישי האחרון, בצאתו מהמושב תלמים, לאחר שנפרד מרעייתו, מלווה בבכי קורע לב ודמעות של יגון מצד הילדים, עמד טרמפיסט, בחור ישיבה ביציאה מהמושב. עמנואל, שהיה בדרכו ליחידה, שעות ספורות ממש לפני הפעולה, לקח את הטרמפיסט ישירות ליעדו, ישיבת 'כיסא רחמים' בבני ברק, מבלי לציין בפני הטרמפיסט כי הוא ממהר ולהוריד אותו בצומת קרובה. הנסיעה הצריכה עיקוף משמעותי מדרכו המתוכננת, ובמקום לנסוע ליחידה ישירות דרך כביש 6, נסע לבני ברק כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם.

עוד סיפר האח: "כשיצאנו מהר הרצל ועברנו בין שורות המנחמים, ניגש אלי בחור (לא מהסיירת), וסיפר לי כי עמנואל שוחח עימו בענייני השעה  ואמר לו שעות אחדות  לפני יציאתו למשימה שלא שב ממנה, כי המלחמה הזו: 'תעורר את ישראל לאביהם שבשמים'".