בשבע 207:יורדים ברמה

אליקים העצני , ז' באלול תשס"ו

דוברי הימין לא מסבירים אמת פשוטה:רמת הגולן שייכת לנו *המאבק על הגולן מתחיל, וההנהגה המקומית עדיין שותקת.

תכנית 'פוליטיקה' בערוץ הראשון. הנושא: הגולן. רוב המשתתפים – שכמו תמיד נבחרים בקפדנות על-פי עמדתם הפוליטית – צידדו במסירת הגולן לסורים. עודד שחר, בעל התכנית, בשאלותיו ובשיסועים המגמתיים של הדוברים מימין, חשף גם מצדו הטיה פוליטית דומה. ואין צריך לומר שמהגולן לא הוזמן אף אחד. לו זה היה הכל, לא היינו מטריחים את הקוראים בדברים האלה, שאין בהם כל חידוש. להיפך, אילו בדיון ממין זה היה הרכב מאוזן – זו היתה חדשה מרעישה שהיה שווה לדווח עליה.

לא היינו מתעכבים גם על העובדה שההרכב הזה – רוב לנוטשי הגולן – אינו משקף את דעת הקהל, שעל-פי הסקרים האחרונים מתנגדת ברוב מוחץ (למעלה מ-60 אחוזים, כולל הקול הערבי המונה 10 אחוזים) לוויתור על הגולן, גם תמורת ההושענא החבוטה ששמה 'שלום'.

וכך, סוף סוף, הגענו לעיקר. את תושבי הגולן צריכות לעניין ולהזעיק דווקא דעותיהם של אנשי הימין המעטים שהוזמנו לדיון, ד"ר עוזי לנדאו וד"ר עוזי ארד, שהתנגדו למו"מ עם הסורים – עכשיו. לא נצטט כאן מנימוקיהם. הם היו הגיוניים ומנוסחים היטב, ובכל זאת אינם שווים את הנייר שעליו ייכתבו – מפני שלא עלה על דעתם לומר בפשטות שהגולן אינו למכירה ולמו"מ. הוא שלנו, וכך יישאר.

הוא שלנו מפני שהוא ארץ ישראל, נחלת בני גד, ראובן וחצי שבט המנשה.

הוא שלנו, מפני שלא סורים נלחמו ונפלו בגמלא, ולפני שמסרו שם את נפשם טבעו מטבע "לגאולת ירושלים הקדושה".
הוא שלנו, בגלל הציוויליזציה היהודית הבלעדית, בת מאות השנים, שפרחה בו בימי המשנה והתלמוד, ועדים לה שרידי בתי הכנסת, האוצרות הקדמוניים היחידים הטמונים באדמה הזאת.

הוא שלנו, מכוח עשרות אלפי דונם של אדמות הברון ומכוח היישובים היהודים שהוקמו, ואחר-כך נגזלו ונחרבו בידי השלטונות הערביים.

הוא שלנו, מפני שכבשנו אותו במלחמת התגוננות נגד תוקפנות, שאפשרה לנו לתקן את מה שעיוותו המעצמות האימפריאליסטיות, אשר בשלהי מלחמת העולם  הראשונה סימנו את גבולות המזרח התיכון  בשרירות לב.

הוא שלנו, מפני שהוא ביתם של 20 אלף יהודים שהפכו אותו בזיעת אפם, בחריצותם, בחוכמת המעש שלהם ובכספי משלם המסים הישראלי – שגם הם אינם הפקר –  לארץ חמדה פורחת.

שמץ מטיעון כזה לא זכינו לשמוע מפיהם של מתווכחי 'פוליטיקה' אצל עודד שחר. תארו לכם בעל שמבקשים לקחת ממנו את אשתו, וכל מה שיש לו לומר הוא "לא עכשיו"... וזה אכן שורש כל רע: היהודי, גם אם הוא מתהדר בנוצות של 'ישראלי', עדיין חסר תחושת בעלות על הארץ הזאת. עמוק עמוק בנשמתו הוא עדיין דמות של שאגאל, הפורחת באוויר עם מקל נדודים בידה.

תזכורת: גם ראש הליכוד, נתניהו, היה מוכן למסור את הגולן (הוא הסתפק בזכות השתתפות עלובה של איש צבא ישראלי בלבוש אזרחי בתחנת ביקורת בינלאומית על החרמון). המפלגה היחידה שארץ ישראל כערך מחלט עדיין חרוטה על דגלה היא האיחוד הלאומי-מפד"ל; ברם, האם מישהו שמע עליה לאחרונה? חוץ מתמיכה עיוורת, תמיכת חסיד שוטה, במהלכיו של אולמרט מתחילת המלחמה – היא נאלמה ונעלמה. או שמא היא מגששת את דרכה אל תוך הקואליציה...

וכך יוצא שהרוב המוחץ של העם, החש בעלות על ארץ הגולן – לא כערובה ביטחונית ולא כקלף מיקוח, כי אם כאדמה מתחת לרגליים שבלעדיה אין שמים מעל הראש – הרוב הגדול הזה הוא חסר מנהיגות היום.

הלקח של יפן

האיים הקוריליים נמצאים בין חצי האי קמצ'טקה והאי הוקאידו (יפן). שטחם הכולל למעלה ממחצית ארץ ישראל המערבית. מלבד אצות ים וכמה עצים אין עליהם כלום, ותושביהם, כ-20 אלף במספר, חיים מדייג.

ב-1855 סיפחה יפן את הקוריליים הדרומיים, ועשרים שנה לאחר מכן גם את הקוריליים הצפוניים. בפסגת יאלטה, בסוף מלחמת העולם השנייה, תבעה רוסיה את האיים לעצמה. יפן, כידוע, שמרה על ניטרליות כלפי ברית המועצות וחסכה לה מלחמה בשתי חזיתות, שלא כמו הבריטים והאמריקנים, שנאלצו להילחם נגד הנאצים וגם נגד יפן האימפריאלית.  ובכל זאת הסכימו בנות בריתה של ברית המועצות שזו תיקח לה את האיים הקוריליים כשלל מלחמה.

ימים ספורים לפני סוף המלחמה הכריז סטלין מלחמה על יפן ללא כל עילה, בין היתר כדי לתפוס את האיים הקוריליים. התושבים היפניים גורשו ליפן, ובמקומם הובאו רוסים.

מאז ועד היום מבקשת יפן בנימוס, וגם מציעה לשלם מיליארדים כבדים, אם יחזירו לה לפחות כמה איים קטנים מתוך שרשרת האיים הזאת, המשתרעת על פני 1200 ק"מ – את אלה הסמוכים לאי הוקאידו ונחשבים לאדמה יפנית מסורתית.
לא בא בחשבון, ענו כל ממשלות ברית המועצות, ואחר-כך רוסיה: זו אדמה רוסית, ורוסיה על אדמתה אינה מוותרת!
מי שיבוא לתבוע מאתכם את הגולן ה'סורי' – שילחו אותו לקוריליים!

לוקאל פטריוטיזם בגירוש

בקיץ 2005, זמן קצר אחר הגירוש, בילינו, זוגתי ואני, חופשה בחד-נס שבגולן. כדרכם של ישראלים, התפתחו שיחות נפש עם בעלת הצימר, והתברר שהבת, חיילת, השתתפה בגירוש. השיחה היתה נעימה, ואף זכינו בה לאותה אהדה פושרת ומרוחקת כמו אצל כל ישראלי ממוצע שאינו שייך למיעוט השמאלני המשיחי.

הפנינו את תשומת לבה של הגברת שסימן שאלה מרחף גם מעל לגולן, כולל היישוב הנחמד חד-נס, וכי בנס ממש ניצל הגולן מגורלו של גוש קטיף, וגם עכשיו רק גיהוק אחד של אסאד חסר, וציבור אדיש יתייחס אל גירוש צפוי שלה ושל משפחתה, חלילה, באותה קרירות מרוחקת.

אך אל נא תבואו אליה בטענות. למדנו בגירוש האחרון, ולמדנו במלחמת הלבנון השנייה, שהכל תלוי בהנהגה. הנהגות גוש קטיף ומועצת יש"ע, בתגובותיהן העלובות, תרמו לסופם המר של 25 יישובים, כמו שההנהגה הפוליטית והצבאית של המדינה היא שקבעה את התוצאות הקשות של מלחמת לבנון השנייה.

גם לגולן יש הנהגה, ולכל יישוב בגולן יש הנהגה מקומית. איפה הם? איך ייתכן ששמאלנים קיצוניים, עיוורים בשתי עיניהם, מומחים בחצי גרוש ופרשנים אופנתיים מוטים פוליטית ימלאו את כל השיח הציבורי בדרישה לקרוע מן המדינה את הגולן, להרוס את רכושם ועמל כפיהם של תושביו ולהפכם לפליטים – והם שותקים?

גם אם לא נשאל, היכן לפחות ה'לוקאל-פטריוטיזם' (אהבת סביבתם המקומית) שלהם, עדיין יש לתמוה היכן יצר הקיום שלהם, אותו אינסטינקט הישרדות טבעי וקמאי המגן על כל בעל חיים?

האם התלישות הנפשית מנחלה ובית היא אכן, כפי שטוענים, פגם גנטי הטבוע באופיים של היהודים?

מי יותר שמאלני מלבני?

בקדמת המרוץ להפקרת הגולן רצים שניים, צוואר ליד צוואר: שר הביטחון, איש 'שלום עכשיו' עמיר פרץ, ושרת החוץ, בתו של קצין המבצעים באצ"ל וחברת ליכוד לשעבר צפורה לבני, המתחרה בשמאלנותה בקיצוני הקיצונים. היא זאת שעמדה כצוק סלע מאחורי תכנית ההתנתקות של שרון ופעלה בכל מאודה לראותה מתגשמת. היא גיבתה בכל כוחה את ההתכנסות, ואף שנים רבות לפני כן, בעודה חברה בליכוד, חשפה בהופעותיה בתקשורת להיטות מוזרה, פרובוקטיבית, לעמדות שמאלניות מובהקות.

ועכשיו היא חלוצת חורבן הגולן היהודי. עקיבא אלדר ('הארץ') מדווח שכבר בימים הראשונים של המלחמה היא מינתה פרוייקטור מיוחד למו"מ עם סוריה, כלומר לוויתור על הגולן – את יעקב דיין, לשעבר ראש המטה המדיני בלשכת שר החוץ.

ובעוד טילים סוריים מכים בישראל, ונשק סורי קוטל את חיילינו, כבר נפגש הפרוייקטור עם שני מחריבי גולן בעלי מוניטין, פרופ' איתמר רבינוביץ' והאלוף (במיל') אורי שגיא.

ימים ספורים אחרי מינוי הפרוייקטור נשא אסאד נאום עוין ומאיים שהפך את צעדה (המתוקשר) של הגברת לבני למגוחך, וגם חשף ליקוי חמור בשיקול דעתה.

לכך מתווספת ביקורת קשה ב-Ynet מבין כותלי משרד החוץ, מפי שגריר ישראל לשעבר במצרים ובשוודיה, צבי מזאל. מזאל מאשים את לבני באחריות לתבוסה (זה לשונו) ההסברתית הישראלית במאבק על תודעת העולם, ושואל: "האם שכחת כי שרת החוץ את, הפנים והפה של ישראל? היכן היית כאשר  לרשותך עמדו כל ערוצי הטלוויזיה בעולם? התחבאת במשרדך... את הזנחת הן את התקשורת והן את הדיפלומטיה... אכזבת, גרמת  נזק רב לישראל. חזרי נא למשרד המשפטים!".

צבי מזאל לא ידע כנראה, במה היתה לבני עסוקה באמת בישיבתה במשרדה: בהחזרת הגולן לסוריה!