בשבע 207:עת לעשות לה'

ממשלת אולמרט נלחמת על חייה, אבל התרחקות הסכנה היא זמנית ואסור להיתפש לשאננות ●דרושה תנופה של עשייה לקידום מדינת ישראל אל הייעוד התורני שלה.

עמנואל שילה , ז' באלול תשס"ו

1.  בימים אלו נראה כי חלה התבהרות חלקית ומסתלקים כמה עננים שחורים מעל לשמיה של מדינת ישראל ושל ההתיישבות ביהודה ושומרון. תוכנית ההתכנסות המופקרת והמסוכנת יורדת, באופן זמני לפחות, מסדר היום.

למרבה האבסורד המר, התפנית החיובית הזאת מתרחשת דווקא בזכות הכישלון היחסי שנחלה ישראל במלחמה בצפון.

למרות ניסיונות ההדחקה וההכחשה, נראה כי הצלחה סוחפת של הממשלה ושל צה"ל במערכה הזאת היתה אכן נותנת תנופה נוספת לתוכנית ההתכנסות, כדברי אולמרט חסרי-האחריות אך גם הכנים, שמהם הוא נאלץ לסגת רק למראית-עין. דווקא הכישלון החלקי במלחמה החליש את רעיון הנסיגה החד-צדדית, שהסכנה הטמונה בו נחשפה לעיני כל. אזרחי גוש דן החלו להרהר ברצינות בשאלה האם ברצונם לחיות, כמו תושבי שדרות ואשקלון, בצל רקטות שיציבו הפלשתינים בקלקיליה ובטול-כרם.

הכישלון פגע קשות גם בכוחה הפוליטי של המפלגה שתוכנית ההתכנסות היא האג'נדה המדינית שלה וההצדקה העיקרית לקיומה. תפקודם הלקוי של ראשי 'קדימה' בניהול המלחמה העמיד בסימן שאלה את התאמתם לניהול המדינה. הציבור החל להפנים את הסכנה הנשקפת מהפקדת עתיד המדינה בידיים השמאליות של אולמרט ופרץ. ואם לא די בזה, רבים מאנשי 'קדימה' מסובכים בחשדות פליליים ונמצאים בהליכי חקירה ומשפט.

אולמרט פרץ וחבריהם עסוקים כעת בתמרוני הישרדות פוליטית. הם מבינים שזה לא הזמן לדבר על נסיגה חד-צדדית נוספת. אפילו עקירת מאחזים נראית כעת בלתי רלוונטית, וכבר נשמעות קינותיה של טליה ששון נגד הכוונה המסתמנת להכשיר את רובם.

2.  כעת עלולה להתפשט בקרבנו תחושה שהסכנה חלפה. שריבונו של עולם שוב עשה בשבילנו את העבודה, אמנם במחיר קשה וכואב, כמו שקרה בימי יוזמת קמפ-דיויד של אהוד ברק אשר חוסלה בהתפרצות אירועי 'אינתיפאדת אל אקצה'. אנו עלולים לחשוב שאפשר להפעיל את צופרי ההרגעה ולחזור לשגרה של עשייה שקטה. להמשיך ולבנות היכן שאפשר, לציין בסיפוק את העלייה השנתית היפה במספר היהודים ביישובי יהודה ושומרון, ולשוב לריטואל האמוני שהיה שגור בפינו ובלבנו עד לקיץ הקודם, כי כל כלי אשר יוצר על ההתיישבות לא יצלח ואיש לא יעצור את תהליך ירושת הארץ המתקדם לו קמעא קמעא.

וכאן יש להזהיר: התמכרות להלך הרוח האופטימי הזה תהיה שגיאה חמורה. המצב הפוליטי נשאר שברירי, והקערה עלולה להתהפך בכל רגע. בעיות היסוד שהובילו אל תכנית ההתכנסות טרם באו על פתרונן, וסביר ביותר שחסידי הרעיון המתועב הזה עוד יחזרו להעלותו בעתיד בוורסיה כזו או אחרת. שוחרי הנסיגות אינם נחים לרגע, ואם נתקלו בקושי ביהודה ושומרון אז הם חוזרים אל רעיון מסירת הגולן לסוריה.

דווקא בגלל התערערות שלטונו עלול אולמרט לנסות לפנות לעוד סיבוב של החרבת יישובים, בתקווה שמהלך כזה יחזיר אליו את תמיכת מוקדי הכוח רבי-העוצמה של השמאל. האם לא כך נהג מורו ורבו, אריאל שרון, בעת שטבעת החבל המשפטי התהדקה סביב צווארו? לרגל חג הסוכות המתקרב, מדוע לא ינסה גם אולמרט לשריין לעצמו אצל אמנון אברמוביץ' וחבריו מעמד של אתרוג, שיש לעטפו היטב ולשמור עליו מכל פגיעה?

3.  במסגרת המאבק להצלת גוש קטיף דובר הרבה על ההשגחה הגלויה והניסים הרבים שנעשו ליישובי גוש קטיף במהלך השנים. ברוח זו יש להמשיך ולומר כי למרבה הצער, בקיץ האחרון לא זכינו בסייעתא דשמיא לה ייחלנו והתחננו עד כלות-הנפש. יותר מזה: בשתי נקודות מכריעות לפחות אפשר לראות כמעט בגלוי את יד ההשגחה אשר סייעה דווקא למי שבא להרוס ולהחריב.

הסתר הפנים הבולט ביותר קשור למחלתו הסופנית של אריאל שרון. השאלה כאן זועקת: אם החליט ריבונו-של-עולם להביא על שרון שבץ מוחי, מה אכפת היה לו שזה יקרה חמישה חודשים מוקדם יותר? האם אין כאן נעילת שערי שמיים בפני תפילותינו ושפיכת קיתון של צוננים על פנינו?

קדם לכך אסון הנגמ"שים בשכונת זיתון בעזה ובציר פילדלפי, מיד לאחר הניצחון הגדול במשאל מתפקדי הליכוד. 15 חודשים לפני הגירוש, כשנראה היה ששרון ייאלץ לוותר על תוכניתו, בא ושיחק לידיו המקרה הנורא, המכוון מלמעלה. לא פחות מעצם מותם של 13 לוחמים, סייעה לשרון גם הסיטואציה הייחודית המצמררת של גופות מרוסקות ומפוזרות על פני שטח עצום, כאשר חיילינו הולכים על ארבע בשטח אויב, חשופים לסכנה, ומחפשים בחול את שרידי חבריהם. גם העובדה שאחד ההרוגים היה בנם של שחקן ושחקנית מפורסמים מינפה את המחאה והזעקה. השלב הבא היה הפגנת המונים של 'מטה הרוב' השמאלני בכיכר רבין, ומכאן נסללה הדרך אל ההתכחשות לתוצאות המשאל.

4. איננו יודעים דעת עליון, ואפשר לתת יותר מתשובה אחת לשאלה מדוע לא נענו תפילותינו, ומדוע לא זכינו להציל את 25 היישובים. אפשר לייחס את הכישלון לחטאים כאלה או אחרים - למשל אי-הציות לפסק גדולי רבותינו שהורו לסרב לפקודת העקירה, או המשך הצריכה האובססיבית של התקשורת החילונית המזיקה והקלוקלת.

אבל נראה כי יותר משיש כאן עונש, יש כאן מסר: אי אפשר עוד לקיים את מפעל ההתיישבות ביש"ע כאי בודד של תחייה יהודית-לאומית, בתוך ציוויליזציה שוקעת של מדינה ציונית-חילונית מתפוררת ומתנוונת. די לסבלנות הנינוחה ולאורך הרוח שלנו בעוד שם שמיים מתחלל בכל יום, החברה הישראלית הולכת ומתרחקת מערכיות יהודית, ומוסדות המדינה מתפרקים יותר ויותר ממעט סממני היהדות שעוד היו מוטבעים בהם. אם "הגיע זמן הגאולה" אז בבקשה לקום ולעשות כדי שהיא תתקדם. להכין תוכנית לטווח הקצר והארוך איך מגיעים תוך זמן סביר לניהול כמה שיותר שטחי-חיים במדינה ברוח יהודית, כשהמטרה הסופית היא מדינה יהודית מאמינה, מדינת התורה.

ועוד יסוד מרכזי: די לסמוך על ניסים. ריבונו של עולם רוצה שהעבודה תיעשה על ידינו, ובדרך הטבע. השיבה לארץ ישראל מציבה בפנינו את האתגר הייחודי לנקוט בכל האמצעים המעשיים, ויחד עם זאת להאמין באמת כי ללא רצון ה' זה לא יעבוד. להגיד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אבל לדעת כי "ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".
ההתייחסות אל מעשינו כאל "השתדלות" בלבד אינה פוטרת אותנו מהיערכות מעשית מלאה ומתכנון מדוקדק של צעדינו על פי טבעו-של-עולם. אנו נזכה לשמור על יישובינו ולרשת את כל ארצנו כאשר נגייס את מלוא כוחותינו, הרוחניים ובעיקר המעשיים, כדי לקדם את המדינה אל הגאולה היהודית השלמה.

5. כדי שהדברים לא יישארו ערטילאיים, הנה כמה תחומי עשייה דחופים ומועילים:

• תקשורת: יש להפעיל את כוחנו הציבורי, בכנסת ומחוצה לה, כדי להוביל מהפכה מהירה של איזון התקשורת הישראלית. להציב דרישות פרטניות בפני מנהלי כלי התקשורת הציבוריים, ולהפעיל את כוחנו כצרכנים כלפי כלי התקשורת הפרטיים. במקביל, לתבוע ללא הרף ליברליזציה של שוק התקשורת המשודרת, שיאפשר לערוץ 7 ולכל מי שירצה בכך לפתוח תחנות שידור פרטיות, רדיו וטלוויזיה.

• משפט: יש להפעיל לחץ בלתי-פוסק לצמצום מעורבותו של בית המשפט העליון בתחומים הנוגעים לאידיאולוגיה והשקפת עולם, שמעולם לא הוסמך להכריע בהם. במקביל, לפעול לאיזון הרכב בית המשפט באמצעות שינוי שיטת בחירת השופטים, וכן לפעול להקמת בית משפט לחוקה.

• התיישבות: לקדם החלת הריבונות הישראלית במעלה אדומים, בקרית ספר, בגוש עציון ובכל מקום שניתן לגייס רוב לגביו. להעלות לדיון מחודש את נושא השלמת בניית הגדר (מה רע במצב הנוכחי?). לגבש תוכנית מדינית משלנו, במקום להיות כל הזמן בעמדה פאסיבית ומתגוננת מול שפע התוכניות של השמאל.

• דמוגרפיה: להדביר את השד הדמוגרפי באמצעים של עידוד הגירה פלשתינית, עידוד מחקר אקדמי כמו זה של קבוצת יורם אטינגר, ובעיקר - עידוד ילודה, בהסברה ובתמיכה כלכלית.

• פוליטיקה: במקביל למפלגותינו המגזריות צרופות-האידיאולוגיה, לקדם אנשים משלנו למסגרות פוליטיות גדולות שיאפשרו את השתלבותם בתפקידי מפתח כמו שר הביטחון או שר המשפטים.

• חינוך: להפעיל רשת גדולה של בתי ספר ברוח יהודית-מסורתית לתלמידים מבתים חילונים.