גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 208ראשיהפצה

הותקפת? שלם - שופטים ושוטרים

מיכאל עזר ניצל ממארב אבנים בדרך לקדומים, לכד את אחד הפורעים – והורשע בתקיפה●כעת הוא גם נאלץ לשלם לתוקפו עשרות אלפי שקלים ●ארגון משפטי שמאלני עשה את העבודה בשביל הפלשתיני התוקף.
07/09/06, 14:11
יאיר שפירא

סיפור ייסוריו של מיכאל עזר הוא סיפור אכיפת החוק סתומת העין של פרקליטות המדינה כנגד יהודי יו"ש והעוינות שבה הם נתקלים לא פעם בבתי המשפט הישראלים. הוא גם סיפור על אזלת ידה של הנהגת הימין ופעיליו להתעשת ולטפל בשדים קטנים בטרם יהפכו מפלצות. ובעיקר הוא סיפורו של אזרח קטן, שנרמס בידי כוחות חזקים ממנו כבר קרוב לעשר שנים.

אי שם, בשליש האחרון של העשור הקודם, עשה עזר את דרכו ממקום עבודתו באיתמר אל ביתו בקדומים בטרנזיט של איש הגבעות אברי רן. סמוך לכפר חווארה החלו עשרות ערבים ליידות אבנים בטרנזיט, כשהם מנסים לחסום את דרכו. בניסיון להיחלץ מהמערב דהר רן אל קבוצת הערבים שחסמו את הכביש, וזו נפוצה לכול רוח, כשהיא מותירה אחריה את אחד מבני החבורה, צעיר בעל נכות קלה שמעד ונפל על הכביש, סלים צפאדי שמו.

רן מיהר להכניס את צפאדי לרכב, נמלט מהמקום ושחרר אותו בסמוך, כאשר פגש בסיור צה"לי. למרות שהשניים העידו כי צפאדי נפל ואבן בידו, ולמרות שהשניים טענו כי לולי נמלטו בחסותו של צפאדי היה המערב מסתיים בלינץ', ביקשה פרקליטות מחוז מרכז להרשיעם בבית משפט השלום בכפר סבא בלא פחות מתקיפה, חטיפה וכליאת שווא. צפאדי, כמעט מיותר לציין, אפילו לא נחקר במשטרה על מעורבותו במארב האבנים.

השופטת קיבלה את גרסתם של רן ועזר וקבעה כי התנהגותם, בהתחשב במצב שאליו נקלעו, היתה סבירה. היא הרשיעה אותם בתקיפה בלבד, לאחר שאחד החיילים בסיור העיד כי צפאדי הורד מהרכב כשרן בועט בו ועזר מושך באוזנו. השופטת האמינה לעדות החייל, אך גזרה על השניים עונשים קלים בלבד. בעיקר משום שבבדיקה שערך לצפאדי רופא צבאי מיד לאחר האירוע לא נמצאו כל סימני אלימות.

בפרקליטות  ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וטענו כי רן ועזר לא הוכיחו כי צפאדי היה בין מיידי האבנים. שלושת שופטי ההרכב שלחו את הפרקליטים המלומדים להרהר מעט בדרישות הדקדקניות שהם מטילים על מתיישבי יש"ע. "כאשר מדובר באירוע שבו קבוצת אנשים מיידה אבנים גדולות לעבר הרכב, וזגוגיות הרכב מתנפצות, ספק אם ניתן לדרוש אבחנה מקסימאלית באשר לזהותם של מיידי האבנים", כתבו השופטים ודחו את הערעור.

אחרי שנים של חקירות ומשפטים פליליים הניחה מערכת המשפט הישראלית לעזר, אך לא ארגוני השמאל הישראלים. המוקד להגנת הפרט, שידיו רב לו בהגשת תביעות פיצויים של ערביי יש"ע כנגד המדינה, ליווה את צפאדי לאולמה של השופטת עירית כהן בבית משפט השלום בירושלים. שם, על סמך הרשעתם של עזר ורן בתקיפה קלה, נדרשו השניים לפצות את צפאדי. ידו של עזר, שדרכו המקצועית נחסמה בגלל ההרשעה הפלילית, קצרה מלשכור הגנה משפטית, והוא נאלץ להדוף לבדו את הצעותיה של השופטת לסיים את הסיפור ב-7500 ₪. הוא חשב שמדובר במאבק עקרוני, ולא רצה שהתקדים שבו משלמים מתיישבים פיצויים לתוקפיהם יירשם על שמו.

כאשר עו"ד אלי פוקסברומר גילה את עזר מתמודד לבדו בבית המשפט, זה היה מעט מאוחר מדי. השופטת כהן התרתה בעו"ד פוקסברומר כי אם לקוחו יתעקש לנהל מאבק של ממש, אחריתו תהה מרה. עזר התעקש, והשופטת קיימה.

פיצויים לתוקף

בפסק דין שהתפרסם בסמוך לפגרת הקיץ של בית המשפט, באיחור שהוא עצמו נושא נכבד לענות בו, האריכה השופטת כהן לספר בסבלו של צפאדי. התובע מצדו לא הגיש חוות דעת רפואית, והוא אינו טוען לנכות לצמיתות שנגרמה לו. ד"ר צבי ועקנין, שבדק את התובע סמוך לאירוע, לא מצא אצלו סימני חבלה. יחד עם זאת, מהעדויות עולה כי התובע קיבל מכות, וכי החוויה עצמה היתה טראומטית עבורו.

התובע נשאל איך הרגיש בקשר למכות מבחינה פיזית, והשיב: "כאב לי מאד, זה היה כואב, ובגלל שאני פחדתי שהם ירצחו אותי שתקתי, לא ניסיתי להגן על עצמי".

התובע העיד כי עדיין פחד כאשר היה בתוך הרכב. מעדותו עולה כי אחרי האירוע הוא פחד ללכת לבית הספר מחשש שמא יקרה לו אירוע דומה. הוא העיד כי אחרי האירוע המצב הנפשי שלו היה קשה מאוד, הוא לא יצא מהבית אפילו לשכונה והיה נשאר בבית כל הזמן.

כנגד טענתו של פוקסברומר כי פחדיו של התובע נובעים ככול הנראה מהכנסתו לרכב, שבתי המשפט השונים קבעו שהיתה לגיטימית, ולא ממשיכה באוזן שאפילו לא השאירה סימן, כתבה השופטת כהן כי "אני דוחה את טענת הנתבע, שלפיה יש לייחס את פחדיו של התובע לחלק הראשון של האירוע. אין לטענה זו בסיס בחומר הראיות".

את כל פחדיו של צפאדי ייחסה השופטת אם כן למשיכה באוזן, וקבעה פיצויים הולמים: 40 אלף ₪ פיצויים, 8000 אלפים ש"ח דמי טרחת ערוך דין, ולא נתקררה דעתה עד שחייבה את עזר בכל הוצאות המשפט האחרות שהיו לצפאדי. 
 
עזר גם הוא טען כי הושפל ונפגע בתקרית, וטבע את צפאדי בתביעה מנגד, אך השופטת כהן לא התרשמה מהטענה. "אין בפני כל עדות על נזק כלשהו שנגרם לעזר בעקבות האירוע", כתבה השופטת בפסק הדין. לעומת תיאוריו הנרגשים של צפאדי, התאכזבה השופטת מתיאורו הלקוני של עזר בעת שתיאר את החוויה שעברה עליו באותו היום.

"בתשובה לשאלה: 'איך הרגשת כשזרקו עליך הרבה אבנים?' השיב עזר: 'אדם חף מפשע שיוצא לעבודה והרכב שלו נרגם על-ידי הרבה אבנים יודע שרוצים להרוג אותו'". כהן מצאה כי אין כאן כל עדות לטראומה או להשפלה שעבר עזר, והוסיפה עוד 5000 ₪ שאותם ישלם עזר לצפאדי, דמי הוצאות התביעה שכנגד.

אם לא יערער עזר על פסק הדין, תקדים צפאדי ישוב ויהדהד בבתי המשפט, ועשרות אלפי שקלים יעברו מיד מותקפים לידי תוקפיהם. אלא שעזר, המותש ומרושש מעשר שנות מאבק, אינו יכול להרים את הנטל לבדו. ההגנה המשפטית ניתנה לו בהתנדבות, וכך יהיה גם אם יוגש ערעור; אך עלות הערעור עצמו עלולה להכריע את עזר. כמעט עשר שנים עברו, והמתיישבים ואנשי שלומם עוד לא ממש התעוררו.

לסיוע למיכאל עזר נא לפנות ליעל מרדכי 09-7921138