גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 208ראשיהפצה

ההזדמנות הגדולה - הוי ארצי:

07/09/06, 14:11
חגי סגל

תעודת הפטירה שאהוד אולמרט הנפיק השבוע לתוכנית ההתכנסות היא מהלומה אידיאולוגית כבדה לשמאל. אולי אפילו כבדה יותר מהמהלומה שניחתה אשתקד על ראשו של הימין בגוש קטיף ובצפון השומרון. בפעם השניה בתוך חצי דור נקלעת ישראל למבוי סתום לאחר שבלעה עד הטיפה האחרונה שיקוי פלא שמאלני לשלום ולבטחון. בסתיו 2000 נסתם הגולל על שיקוי אוסלו, ובשלהי קיץ 2006 הובא לקבורת חמור שיקוי ההתנתקויות. שניהם נועדו להפוך את חיינו ליפים יותר, ושניהם רק אמללו אותנו בסוף. עובדה: אין היום ישראלי ציוני אחד שמתגעגע לערפאת, ואין ישראלי ציוני אחד שמפגין ליד הכנסת בתביעה לביצוע ההתכנסות.
   
השמאל אמנם נוטה עכשיו להזכיר להגנתו שההתנתקות התבצעה על ידי ממשלת ליכוד, ושהוא בכלל העדיף הסדר על נסיגה חד צדדית, אבל הטיעון הזה לא מחזיק מים. רעיון ההפרדה החד צדדית נרקח במטבחי השמאל ואף נכלל במצע מפלגת העבודה בבחירות 2003. יותר מזה, כשההתנתקות בוצעה והמתנחלים גורשו מבתיהם, התהלכו דוברי שמאל בחזה נפוח, עיניהם בורקות, ופיהם אומר שירה: דרכנו ניצחה!
   
על כך בדיוק אמר המלך היווני פירוס בשנת 280 לפני הספירה: "עוד ניצחון כזה ואבדנו". עשרות התנחלויות נעקרו, לפלשתינים יש כבר שלושת-רבעי מדינה, אבל השמאל לא יכול עוד להציג את דרך הנסיגות כדרך לאושר. היא נכשלה כשהיתה מלווה בהסדר והיא נכשלה גם בלי הסדר. שמעון פרס אמנם ממשיך להשתעשע באשליות שלום, אך כמעט אף אחד כבר לא מתייחס אליו ברצינות. אפילו בשמאל יש עכשיו ייאוש מוחלט כמעט  מהאפשרות של השגת הסדר עם הפלשתינים בדורותינו. רובו כבר מבין שנדיבותו הטריטוריאלית העצומה לא תספיק לשכך את התאבון הקרוקודילי של אויבינו. הוא כמובן לא יודה לעולם שהימין צדק, ועדיין בוערת בו תאוות עקירת ישובים, אבל אזלו אפשרויותיו להבטיח לעם שהעקירות טובות לישראל.  אי אפשר למכור עוד לציבור את הטיעון הלירי של יהונתן גפן, רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב. יצאנו, ונהיה רק יותר גרוע. 
 
השאלה היא מה הימין עושה עם ההזדמנות המופלאה הזאת. השיטה הישנה היא לנצל את תקופת ההלם של השמאל והשלטונות כדי לקבוע עוד כמה עובדות בשטח ולעבות מאחזים ויישובים. זה פחות או יותר מה שהוא עשה בתקופת ההלם הקודמת של השמאל, בין פרוץ אינתיפאדת אל אקצה לבין סוף הקדנציה הראשונה של שרון. אחר-כך באה הקדנציה השנייה של שרון והנחיתה מהלומה איומה על כל הרעיון ההתיישבותי. הוכח אז שלא מספיק להקים ישובים, צריך גם לשכנע את עם ישראל שאסור לעקור אותם.

לכן כדאי להפיק הפעם לקחים. במקום לצקת בטון, צריך לצקת תודעה. זה הזמן לצאת במסע יחצ"נות נרחב למען הנחלת ערכי האחיזה במולדת. זה הזמן לתת טעם לכל הסבל הגדול של הקיץ האחרון, ולתעל אותו לאפיקים פטריוטיים. העם היושב בציון די בשל עכשיו לעכל תובנות חיוניות כאלו. מה שלא נכנס לו דרך הראש, נכנס לו דרך הקטיושות. 
  
המשקיף הלאומי
 
מדוע האיחוד הלאומי דחה על הסף את היוזמה של דליה איציק להקים ממשלת חירום לאומית?

כי קשה לו נפשית לפנות את מקומו באופוזיציה למפלגת העבודה. 

כי  גונבה שמועה לאוזניו שאולמרט פוזל ימינה, והוא משתוקק לדחוף אותו בחזרה שמאלה.

כי הוא פילגשו הנאמן של הליכוד, המפלגה היחידה בישראל שעקרה ישובים, ושעוד תעקור ישובים בעזרת הבוחר ורשת הביטחון של השמאל.

כי הוא לא יכול לסלוח לאולמרט ולמופז על ההתנתקות, אבל כן סולח לנתניהו, לימור לבנת, סילבן שלום, מיכאל איתן, ישראל כץ, דני נווה ויובל שטייניץ. 

כי הוא עסוק כרגע בשידוד מערכות מקיף: חברים חדשים משתלבים בהנהגת המפלגה, דם צעיר בשפע זורם לסניפים ומסע הסברה אדיר מתארגן בחדר מלחמה מיוחד. כל הרפורמה הדרמטית הזאת תרד לטמיון אם יצטרף לממשלה.

כי הוא מעדיף שהבחירות יוקדמו, וכך יצליח לשחזר את הישגו האלקטוראלי הכביר מהבחירות האחרונות ולהגדיל שוב את כוחו בחמישה מנדטים נוספים.
  
כי חברות הכנסת של הסיעה מתנגדות בתוקף. 
   
כי יש לו כישרון מיוחד לבהות בהתרחשויות במקום לרקוח אותן.

יחס הפוך

על רקע עבודות השיפוץ הבלתי פוסקות במתחם הכנסת, הנה מידע סטטיסטי פרלמנטרי מאלף:  ב-41 שנות קיומו של משכן הכנסת בגבעת רם חל גידול דרמטי בשטח הבנוי שלו, והלשכות של ח"כים הורחבו לאין שיעור, אך לעומת זאת חל כרסום משמעותי זוחל  בשטח של אגף הספרייה.   

ימי צקלג 2

לפני שבועיים תהיתי פה בקול אם מישהו בכלל קרא אי פעם עד הסוף את יצירת המופת הארכנית והמונוטונית של הסופר המנוח ס' יזהר, 'ימי צקלג'. שפרה שומרון, צעירה בת 19 שנעקרה אשתקד מנווה דקלים  ומתגוררת כעת עם משפחתה בניצן, שלחה לי עותק ממאמר ביקורת על הספר שהתפרסם בשלהי שנות החמשים בביטאון המנוח 'סולם'. כבר אז, כותבת לי שפרה, הועלו השגות נוקבות על אורכה הבלתי אפשרי של היצירה (1146 עמודים, למען הדיוק!), שלא לדבר על תוכנה האידיאולוגי.  
יופי, שפרה. זה מאוד מלבב לגלות בימינו עלמה בת 19 שיודעת מה כתבו ב'סולם' לפני 50 שנה כמעט, ומה זה בכלל 'סולם'. בגוש קטיף, מתברר, היו מורים טובים לספרות ולהיסטוריה. 

היה בטלוויזיה
 
עמיר פרץ (נואם בפני תלמידי כיתה א' בבית הספר האזורי אשכול לרגל פתיחת שנת הלימודים, השבוע): "אני מקווה שמתוך התקופה הקשה הזו של עימות אכן תצמח תקווה מחודשת להידברות, למשא-ומתן. (פונה לאחד התלמידים): תגיד, מה אתה חושב על הקסאמים שהיו?".
התלמיד: "שונאים את הערבים".
מורתו המבוהלת: "אני לא רוצה לשמוע את זה".
תלמידה אחרת מתפרצת: "שונאים את הערבים".
פרץ: "הו, לא".
המורה: "אנחנו לא, לא, לא".
(ערוץ 1, מהדורת 'מבט', יום א').