גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 208ראשיהפצה

מביזיון לניצחון - סיפור לשבת

07/09/06, 14:11
עודד מזרחי

לפני 500 שנה היו בבגדד שני פרחחים בני שבע-עשרה, יעקב אבולעפיה ויצחק שרגא. הם הסתובבו באפס מעשה בשווקים, שלחו ידם בגנבה והשתתפו בתגרות. כמה פעמים נאסרו, אך לא שבו למוטב.

פעם חלפו ליד חווילתו של הגביר אברהם בן חסדאי. הם ראו שולחנות ערוכים בכל טוב והמונים ממלאים את המקום. מקהלה ניגנה בנבל וכינור. מן הבית יצא נער כבן שבע-עשרה מלווה בהוריו, ואחריהם צעדו שלושה רבנים נשואי פנים. ראש הדיינים הוציא מחיקו מגילה, והכריז כי הבחור הנכבד רבי יהודה בן חסדאי עמד במבחן ההוראה ומעתה יוכל להורות ולדון על-פי התורה. הנער פתח בדברי הודאה, והחל לדרוש הלכות בפלפול עצום.


הרב דרש שלוש שעות בפלפול עצום והסיק מסקנות להלכה. חכמי המקום התפעלו מדבריו, ורק יעקב ויצחק האזינו בפנים חמורות סבר, ומצאו בה נקודות תורפה לרוב. כשנשארו לבדם, אמר יצחק לרב: "שמענו את דרשתך, ולצערנו דבריך מופרכים. אילו היה מדובר בדברי אגדה – החרשנו, אבל בגלל שהסקת מהם מסקנות להלכה, הטעית את הרבים!"
שני הבחורים הסתודדו ביניהם בהתפעלות, מבלי להבין כלל את דברי התורה. הדבר הפריע לגאון הצעיר, והוא סימן להם בידו לעזוב את המקום. מיד הגיעו משרתים וסילקו אותם לעיני כל הקהל. הם מצאו עצמם בחוץ, בושים ונכלמים.
יעקב זעם: "אחי, בוא נארוב מחר לנער הגאה עם פגיון ונהרגנו על הביזיון שביזנו. וגם אם נהרג – תמות נפשנו עמו על ששפך את דמנו ברבים!".

יצחק הרהר ואמר: "מה בצע כי נהרגהו ונמות?! יש לי רעיון טוב יותר: בוא ונהרגהו באלפי מיתות, לעיני כל הקהל, ללא פגיון – וכולם עוד יחזקו את ידינו!".

תמה יעקב: "איך אפשר להרוג אדם באלף מיתות, ועוד בפרהסיה, ולהימלט מעונש?".

יצחק הציע ששניהם יקדישו עצמם ללימוד התורה, ילמדו בשקידה יומם וליל, עד שיעלו על הנער שביישם ברבים, ואז יוכלו לביישו ולשפוך את דמו אלף פעמים לעיני כולם תמורת הפעם שבה שפך את דמם, והקהל יישאם על כפיים.

הקשה יעקב: "וממה נתפרנס באותן שנים? הרי לא נוכל לגנוב כדי ללמוד תורה...".

יצחק חייך: "ישראל הם רחמנים בני רחמנים, ומחזיקים ביד לומדי התורה".

יעקב הסכים, והם הלכו לבורסיף, שבה היתה ישיבה גדולה שהחזיקו בני העיר בכספם. כאשר הגיעו וסיפרו על כוונתם להקדיש עצמם ללימוד תורה, אימץ אותם אדם עשיר. הרצון לנקום באותו עילוי בער בהם, וכבר למחרת עם שחר החלו ללמוד בשקיקה. הם למדו בהתמדה, עד שהפכו למצוינים בישיבה.

חלפו חמש שנים, והם המשיכו ללמוד בחברותא ולהתעלות. לאחר שמונה שנים יצא שמם לתהילה, ועשירי בורסיף לקחום כחתנים לבנותיהם, כדי שימשיכו לשקוד על לימודם ויעמידו תלמידים. 

לאחר עשר שנים ביקשו השניים רשות מנשותיהם ללכת לבגדד לזמן קצר. הם הגיעו לשם והתאכסנו באכסניה אחת. כאשר הלכו להתפלל ערבית, ראו מודעה גדולה המבשרת שהגאון רבי יהודה בן חסדאי ידרוש מחר בבית הכנסת הגדול.

אמר יעקב ליצחק: "זה היום קיווינו לו! בוא נבוא לדרשתו ונסתור את דבריו בחוכמתנו. לא נותיר בהם אבן על אבן".

יצחק חשב ואמר: "אמנם בייש אותנו ברבים, אבל אנו חייבים לו תודה גדולה. בזכותו עברנו מדרכי מוות לחיים...".

יעקב הודה על האמת, והם הלכו לבית הכנסת. הרב בן חסדאי דרש שלוש שעות בפלפול עצום והסיק מסקנות להלכה. חכמי המקום התפעלו מדבריו, ורק שניהם האזינו בפנים חמורות סבר, ומצאו בה נקודות תורפה לרוב. כאשר סיים הרב, ניגשו הכל לברכו ולהתברך מפיו. השניים ביקשו שיאות לקבלם בביתו. כשנשארו לבדם, אמר יצחק: "שמענו את דרשתך, ולצערנו דבריך מופרכים מתחילתם ועד סופם. אילו היה מדובר בדברי אגדה – החרשנו, אבל בגלל שהסקת מהם מסקנות להלכה, הטעית את הרבים!".

הרב בן חסדאי נבהל: "מהן טעויותיי?".

ואז פירטו שניהם את כל טעויותיו, אחת לאחת, הצביעו על הסתירות וסתרו את הבניין שבנה בעמל רב. הרב חשב והודה לדבריהם הנכוחים. אחר שאל: "אבל מי אתם, ומנין באתם?".

"מבגדד אנחנו, בני עירך!".

"מדוע איני מכיר חכמים גדולים שכמותכם?!".

"ודאי שמכיר אתה אותנו, הרי שפכת את דמנו!".

הרב מחה: "מעולם לא פגעתי באדם!".

הם ביקשו ממנו שינסה להיזכר ואז אמר: "בעצם, פעם אחת פגעתי בבני אדם. היה זה לפני עשר שנים, ביום שבו הוסמכתי לרבנות. דרשתי בפני קהל רב. היו שני בחורים שהסתודדו ביניהם והסיחו את דעתי ואת דעת השומעים ואז הוריתי להוציאם. היתה זו הפעם היחידה".

הם ענו: "אנו אותם הבחורים...".

הרב התרגש וביקש את סליחתם. בערב כינס את כל הקהל, עלה על הבימה כאשר שניהם לצדו, וכה אמר: "דברים שאמרתי בדרשתי – טעות היו בידי. שני החכמים העומדים לצדי, אשר ביישתים לפני עשר שנים, העמידוני על האמת, והריני מודה לה' על חלקי בהחלטתם ללמוד ולהתעלות... אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".

הקהל הכיר בגדולת שני החכמים, הביאום בכבוד לבגדד, ומינו אותם לרבנים ולראשי ישיבות.

סיפורי אמונה בני זמננו יתקבלו בברכה odedmiz@actcom.co.il