גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 208ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

07/09/06, 14:11
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: בעוד שנה, לכל היותר, יסיים נשיא המדינה את תפקידו. אישי ציבור מציעים מועמדים ומועמדות לכהונה הרמה

נשיא ירושלמי שורשי/ שלמה קור, ממייסדי הליכוד, לשעבר המשנה ליו"ר רשות השידור

יו"ר הכנסת לשעבר, רובי ריבלין. הוא הצטיין ביותר בגישה האובייקטיבית שלו, ועשה את עבודתו נאמנה וללא שגיאות, בניגוד לחלק מהיו"ר האחרים.

ריבלין היה יו"ר שהביא כבוד למדינה, ושמר על הסדר בכנסת בהקפדה ובכישרון רב. הוא ידוע כאישיות ירושלמית, וכאחד שתמיד מציין בראיונות הנערכים עמו כי הוא מדבר מירושלים. אמירה זו מאוד חשובה היא כי בעוד המנהיגים במדינה מדברים על מערב ירושלים ומזרח ירושלים, ריבלין מדבר על ירושלים אחת, ומנסה "לשדר" לכל עם ישראל שכך צריך לנהוג ולדבר.

ריבלין תמיד מדגיש את המסורת היהודית, מסורת המייצגת את עם ישראל בעולם כולו. לא אחת ייצג את ישראל נאמנה בארה"ב ובאירופה, והופעותיו הביאו כבוד גדול למדינת ישראל. בהופעותיו באירועים, בטקסים ובנאומים רואים אישיות לאומית כמו שנשיא מדינה צריך להיות. ריבלין הוא מהח"כים האחדים המסוגלים לשאת את תפקיד המדינה בגאווה, הן בארץ והן בחו"ל.

זאת ועוד, ריבלין היה מייסדי "בית"ר ירושלים", לפני שנים רבות, כאשר האנגלים דרשו לשנות את שם הקבוצה מ"בית"ר" כי חששו שמדובר באיזו כת קיצונית. לריבלין יש שפה משותפת עם האזרח הפשוט, והוא תמיד מוצא זמן להיענות לבקשות האזרחים באשר הם. לעתים קרובות הוא אישית פתר בעיות של אזרחים, ויש להניח שלא כל נשיא מדינה ינהג כך.

לאישיות שתמלא את תפקיד נשיא המדינה יש ערך רב, ואיני רואה כיום איש ציבור המתאים יותר מאשר רובי ריבלין, אדם שבא ממשפחת "הריבלינים" שלה יש לה זכויות רבות בארץ ישראל, זה כמה דורות.

הרב שלמה דובער הלוי וולפא, ראש "המטה העולמי להצלת העם והארץ", מרבני חב"ד

הייתי רוצה לראות את "משכן הנשיא" ריק ושומם. זאת כי לפחות שני האחרונים שישבו בו גרמו ועודדו מסירת ישובים בארץ ישראל למחבלים, והביאו לשפיכות דמים של אלפי יהודים.

מר ויצמן יזם את ההתקרבות לארגוני הטרור ואת שיחות ה"שלום" עמם, ומר קצב היה מהוגי ה"אוטונומיה" הארורה, ובהיותו "נשיא" עודד את ההחרבה ה"ממלכתית" וה"דמוקרטית" של 25 ישובים בגוש קטיף וצפון השומרון. הוא לא שעה לתחנוני המגורשים שבאו אליו לבקש על נפשם, והיה ה"פודל" של ראש הממשלה העריץ והאכזר אריאל שרון. וכל זאת על אף האזהרות הנוראות ששמע פנים אל פנים אישית מהרבי מליובאוויטש.

אלו המייחסים קדושה למוסדות ה"מדינה", התמלאו רגשי שמחה והתעלות כשנבחר "נשיא" עם כיפה לראשו, אבל המציאות המרה טפחה על פניהם. מי שמוכן לבגוד בעמו ובמולדתו, ומוכן לחתום על חנינה למאות מחבלים רוצחים – לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו גם בנוגע לנאמנות לסביבתו הקרובה.

כשנשכיל לבטל את המשרה הוירטואלית המגוחכת של "נשיא המדינה", שאינו אלא חותמת גומי של ממשלות הזדון המתחלפות, או אז נתפלל מעומק הלב ג פעמים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", ונזכה להתגלותו של הנשיא האמתי, מלך המשיח, כמאמר המשנה (הוריות י, א): "איזהו נשיא? זה מלך שאין על גביו אלא ה' אלקיו".

נשיא אמיתי זה לא ישב במוסד של ממשלות הכפירה בשכונת טלביה בירושלים, אלא בבית המקדש ובעזרה, וכמאמר חז"ל (יומא כה, א): "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד". נשיא אמתי זה לא יתמוך בעשיית שלום מזויף עם שונאי ישראל אלא "ילחם מלחמות ה' וינצח" (הלכות מלכים פי"א, ה"ד). נשיא אמתי זה לא יטיף ל"חופש פולחן לכל הדתות בירושלים" אלא יחריב את היכלות הטומאה שעל הר הבית ו"יבנה מקדש במקומו" (שם).

חבר הכנסת יידעו במי לבחור/ אריה שומר, לשעבר מנכ"ל בית הנשיא, יו"ר מועצת העיר תל אביב

איני חושב שצריך לציין בשמות את מי אני רוצה לראות במוסד הנשיאות. כרגע מכהן נשיא המדינה משה קצב, וכל עוד לא נקבע שום דבר בחוק באשר למעמדו, הרי הוא נשיא המדינה. אני מודע לבעייתיות ולמה שקורה מגזרת התקשורת, אבל צריך לתת לפעילות המשפטית ולפעולות בית המשפט שהצדק יצא לאור. ייתכן מאוד שתוצאות המשפט והבדיקה יגיעו למסקנות שאולי צריך יהיה הנשיא להיפרד מתפקידו עוד בטרם סיום כהונתו הרשמתי באוגוסט 2007, אך עד אז צריך להמתין.

לעצם אופיו של המוסד, איני חושב שצריך לגעת בו על אף שכמה ח"כים היו רוצים לשנותו והיו חפצים שהמשטר יעבור למשטר נשיאותי בישראל, כפי שקיים בארצות אחרות בעולם. דעתי היא שאין לגעת במוסד ואין לגעת בשאלת מועמד הנשיאות עד שתתקבלנה החלטות, אבל לחשוב תמיד מותר ואפילו רצוי. אם בכל זאת רוצים להגיע למשטר נשיאות אחר כדוגמת מה שהציע בזמנו בנימין נתניהו ואהוד ברק, צריך לעצור ולחשוב. לחשוב האם ממשלת ישראל תשכיל להגיע למעמד כמו זה של מדינת שוויץ שם יש שבעה שרים סך הכול וכל שר מכהן בתורנות כשנה בתפקיד נשיא המדינה, וכך גם בארץ יהיו שבעה שרים שיתחלקו במעמד של תורנות נשיא. וכמו שאיני רוצה שיגעו במוסד הנשאיות שבו אני רואה חשיבות גדולה לקשר שבין הנשיא לעם ישראל הן בימי רגיעה והן בימי מלחמה, כך גם לא הייתי רוצה שממשלת ישראל תקבל החלטה שהממשלה שלה תישא אופי של שבעה שרים שיקבלו את תפקיד נשיא מדינה מהכהן-תורן.

לעצם השאלה את מי הייתי רוצה לראות במוסד הנשיאות: מאז שמוסד הנשיאות נתקבל במדינת ישראל ונקבעה החוקיות באשר למעמדו של נשיא המדינה, נבחרו נשיאים שייצגו את העם בישראל באופיים ובאישיותם. כל אחד – כבודו במקומו מונח. הפריבילגיה הזו נתונה ל-120 חברי כנסת. אין לי ספק שכנסת ישראל תבחר נשיא שיכבד את הנשאיות בישראל. נשיא הראוי לה, והם ראויים לו.

משכן נשיאות ישראל/ ד"ר אסתר הרצוג, מכללת "בית ברל", פעילה בארגוני נשים

על רקע המלחמה שעיקָרה ומהותה גבריות ומעשי הרס והרג של גברים ועל ידי גברים; על רקע החשדות בניצול סמכות להשגת הטבות מיניות על ידי גברים בעמדות כוח בזירה הפוליטית, הצבאית והתעסוקתית; על ההתרחבות המשמעותית בהיקף תופעת הפגיעות המיניות – מתבקשת דמות שונה במובהק מהדמות המגדרית המקובלת, ה"טבעית", לתפקיד הסמלי הבכיר של מדינת ישראל. אישה שתכהן כנשיאה תגלם את הדמות הסמלית המנוגדת בתכלית לכל מי שכיהנו עד היום בתפקיד: גברים בלבד.
בהמשך לתפיסה זו, ובתגובה לשורת השמות שנזרקו לחלל הציבורי, כולם של גברים, נפתח לאחרונה קמפיין למען בחירת אישה לנשיאת המדינה. בתחילת חודש אוגוסט התקיים מושב פרלמנט נשים שכותרתו הייתה "לבחור אישה לנשיאת המדינה". הקמפיין נועד להבהיר לציבור שיש נשים רבות וראויות לתפקיד נשיאת המדינה, שלא רק שאינן נופלות מכל השמות שהוזכרו כמועמדים לתפקיד אלא אף עולות על מרביתם.

באירוע, שהתקיים בהרצליה בחסות יעל גרמן, ראש העיר ואחת משתי הנשים היחידות העומדות בראשות עיר, הוצגו שש נשים כמועמדות לתפקיד נשיאת ישראל. הנשים הללו היו:

ח"כ קולט אביטל, פוליטיקאית ודיפלומטית המייצגת את המאבק למען זכויות ומעמד ניצולי השואה; פרופ' נעמי חזן – ח"כ לשעבר, פרופ' למדע המדינה ומראשי קואליציית נשים לשלום, המשמשת מופת אישי בדרך לפתרון קונפליקטים; פרופ' חנה ספראי – חוקרת מקומן של נשים בתלמוד, פורצת דרך בקידום נשים בעולם המסורתי-יהודי; אסתר עילם – ד"ר לשם כבוד, מייצגת המאבק הפמיניסטי בישראל מאז ראשית שנות ה-70; רות רזניק – חברת הנהלת עיריית הרצליה, מחזיקת תיק בריאות ומייסדת מקלטים לנשים מוכות, המייצגת את המאבק נגד אלימות כלפי נשים ואלימות בכלל; פרופ' רינה שפירא – כלת פרס ישראל לחינוך, שהיא מופת לשילוב בין מעשה לתיאוריה בחינוך ובחברה.

כל אחת מהנשים הללו ראויה בעיני להיות נשיאה לישראל ועוד רבות כמותן מתחומי העשייה האקדמית, החברתית, הכלכלית והפוליטית. נשים שתרמו רבות בקידום מערכת החינוך, במאבקים למען שוויון חברתי, נגד אלימות, בתנועות השלום, במחקר האקדמי ועוד ועוד, יוכלו להביא רוח אחרת למשכן הנשיאות ולאווירה הציבורית המנוכרת, החומרנית והאלימה השורה היום על החברה בישראל.

מנהיג שמתעורר עם "מודה אני"/ אדמונד חסין, מנהל מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה בירושלים.

ראשית, ברצוני לאחל לנשיא משה קצב שנה טובה וסיום קדנציה מוצלחת בקיץ 2007. הרב ישראל מאיר לאו הוא האיש שלי לנשיאות כי הוא הפסיפס המרשים ביותר שההיסטוריה היהודית החדשה יצרה. הוא המייצג האותנטי ביותר של תקומת ישראל בארצו ובמדינתו.

ההיסטוריה האישית של הרב לאו מציירת תמונת ילד שעבר את הנורא מכול, שראה את מלאך המוות במלוא כיעורו ושרד, עלה לארץ ישראל, למד והתחנך, הקים משפחה, הקהיל קהילות, התמנה לרב הראשי והפך לסמל של מתינות בין חרדים לחילוניים ולגשר בין "ישראל סבא" לעולם המודרני.

למדינת ישראל היו נשיאים רבים וראויים, אך אף אחד מהם לא היה בעל תכונות ייחודיות כל כך ובו זמנית גם קונצנזואליות כל כך כמו של הרב לאו. הרב נעים הליכות, מקובל על הבריות, מתחבר אל הלבבות, איש ספר, נואם מרגש. אדם אשר נשא על כתפיו עשרות שליחויות בישראל ומחוצה לה בנושאים רבים ומגוונים בקרב אנשי דת מוסלמים ונוצרים, בקרב נשיאים, ראשי ממשלות ושרים ברחבי העולם כדי לקדם נושאים החשובים לעם ישראל. הסמליות של בית הנשיא בצרוף סמליותו של הרב לאו יהפכו את מוסד נשיא המדינה למיזוג הראוי שבין יהודיות, ציונות וישראליות. הרי מה בעצם אנחנו רוצים ממוסד הנשיאות? את כל מה שאיננו מקבלים מהמוסדות הפוליטיים: חמלה, מתינות ואחדות. הרב לאו משמיע את דעותיו בענייני העם באומץ וברגישות, וכל אחד משומעיו מוצא בהם נקודות התחברות. בעידן פוליטי ושסוע כל כך זו מעלה יתרה שאין לזלזל בה.

ויש כמובן את עובדת היותו רב בישראל. ייתכן שאין בכך כוונה תחילה, אבל עד היום היו מעט מאוד ראשי ממשלה ונשיאים שידעו לומר בעל פה את "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים...". האם איננו ראויים סוף סוף למנהיג מדינה המתעורר בבוקר עם "מודה אני" והולך לישון עם "קריאת שמע"?