גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

התגלות ביער - סיפור לשבת

14/09/06, 14:08
עודד מזרחי

הרב אפרים מאוסיאטין, עשיר, מיוחס ובעל צדקה, חיתן את בתו סאשיה עם ר' נחמן, נינו של הבעל שם טוב, והעניק לו שלוש מאות אדומים כנדוניה. הזוג הצעיר התגורר בכפר אוסיאטין, ומיד לאחר יציאתו מהחופה התלהב לבו של ר' נחמן לעבודת ה' והוא החל לשקוד בתורה, בתפילה ובהתבודדות ביתר שאת, והשתמש במעות הנדוניה מבלי לדאוג לעתידם.

כל עבודתו של ר' נחמן הצעיר הייתה בצנעה, והוא הסתיר את עצמו מכל באי העולם, ובפרט מחותנו רבי אפרים, ואף השביע את אשתו לבל תגלהו. הוא צייר בדעתו שאינו רוצה להיות מפורסם בשום אופן, ותחבל תחבולות רבות לשם כך. אפילו עלה בדעתו לחזר על הפתחים, כדי שאיש לא ידע ממעלתו.

סביב הכפר היו שדות, יערות והרים גבוהים מאוד, שלא דרכה בהם רגל אדם, ור' נחמן נהג להתבודד בשדות וביערות הללו, בין ההרים הגבוהים, ולצעוק הרבה אל ה' שיזכה להיות כרצונו. לעתים סגר את עצמו בחדרו ועסק בעבודת ה'. כל עבודתו הייתה במסירות נפש עצומה ובהצנע לכת גדול.


חותנו של ר' נחמן החל להצטער; הרי לקח את נינו של הבעש"ט כדי שילמד תורה ויעסוק בעבודת ה' כדבעי, והנה אינו לומד כלל. לעתים נסע הרב אפרים על הנהר הקפוא וראה את חתנו משחק על הקרח עם כמה נערים, ולבו נשבר בקרבו מרוב צער
כאשר חזר לכפר התנהג כאדם פשוט, ואף שיחק עם בני הנעורים. החותן החל להצטער, כי הרי לקח את נינו של הבעש"ט כדי שילמד תורה ויעסוק בעבודת ה' כדבעי, והנה אינו לומד כלל. לעתים נסע הרב אפרים על הנהר הקפוא וראה את חתנו ר' נחמן משחק על הקרח עם כמה נערים, ולבו נשבר בקרבו מרוב צער.

הרב אפרים היה מכניס אורחים ידוע, וצדיקים מגדולי תנועת החסידות היו מתארחים בביתו. פעם התאכסן אצלו אחד מתלמידי המגיד ממזריטש, ואז סיפר לו הרב אפרים על צערו הקשה, שלקח כחתן לבתו את נינו של הבעש"ט והנה אינו לומד כלל, ואפילו אינו יודע לקרוא בלשון הקודש כראוי. האורח, שירא לדבר סרה בנינו של הבעש"ט, השיב לו כי לא ייתכן הדבר, אבל הרב אפרים התעקש על אמיתות דבריו.

האורח הציע: "הבא אותו לפני ואתן לו לקרוא דבר תורה, וכך ניווכח אם הוא לומד".

הרב אפרים קרא לר' נחמן, והאורח פתח לפניו את המשנה במסכת בבא קמא הפותחת במלים "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג".
ר' נחמן החל לקרוא: "הכלב והגדי שקפצו מארש..." והשתמע מקריאתו שהם רקדו לפי ניגון המארש.

האורח היה נבוך מאוד, והחותן, רב אפרים, קרא בצער: "הלא אמרתי לכם שאפילו לקרוא עברית שכח!".

האורח ירא מלעורר איבה אצל הרב אפרים – בכל זאת היה מדובר בצאצא של הבעש"ט – ורק הניד קלות בראשו. לאחר מכן פגש האורח בר' נחמן מאחורי הבית, כאשר אף אדם לא ראה אותם והחל להוכיחו קשות: "הייתכן כזאת?! הלא אתה נינו של הבעש"ט ונכדו של רבי נחמן מהורודונקה, וחותנך פיזר סכום רב על נדונייתך כדי שתלמד – והנה אינך לומד כלל, וגם לקרוא שכחת?!" ובתוך דבריו אף נתן לו שתי סטירות לחי. ר' נחמן בכה ולא השיב דבר.

לאחר כמה ימים יצא האורח לדרכו, והדרך שבה נסע בעגלה עברה ליד היער. לפתע שמע קולות צעקה בוקעים ממעבה היער. אמר האורח לבעל העגלה שיעצור, אולי מישהו נמצא בסכנה. הם עצרו והחלו ללכת בעקבות הקולות הרמים. אז ראו איש מעוטף בטלית ותפילין הצועק פסוקי דזמרה בקולי קולות ובבכיות עצומות השוברות לב כל שומע, והאיש לא הרגיש בהם.

רצה הצדיק האורח לראות מיהו המתפלל בדבקות כה גדולה. כאשר הצליח לראות את פניו, הזדעזע. היה זה נינו של הבעש"ט, שהוא סטר על לחיו! הצדיק האורח נבהל מאוד, אבל המתין עד שר' נחמן יסיים את תפילתו. אז ניגש אליו בדחילו ורחימו והחל לבקש ממנו שימחל לו על שהעליבו וסטר לו.

ר' נחמן השיב: "לא אמחל לך, אלא אם תבטיח לי שלא תפרסם מה שראית כעת כל עוד אני חי!" לאחר שהבטיחו, ביקש ר' נחמן שישוב אל חותנו, יפייסו ויסביר לו שאין לבני העולם השגה בצאצאי הבעש"ט הקדוש, ולכן אין לשפטם לפי מראה עיניים בלבד.
מאז החל הרב אפרים לכבד את חתנו, ולא הקפיד עליו כלל, עד שזכה להתוודע לצדקותו, לאחר כמה שנים.
ואיך נודע הסיפור? האורח הצדיק האריך ימים אחרי רבי נחמן מברסלב, שנפטר בגיל שלושים ושמונה בלבד. פעם אחת התארח בביתו ר' חייקל, החזן של רבי נחמן, ואז סופר לו המעשה. 
 
סיפורי אמונה בני זמננו יתקבלו בברכה odedmiz@actcom.co.il