גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

מכתבים - מכתבים למערכת

14/09/06, 14:08
קוראי העיתון

הנאור הגדול/ אהוד טוקטלי, ירושלים
 
כל אוהבי הצדק נפרדים סוף-סוף מן הנשיא הנערץ של מערכת המשפט הישראלית. עזב אותנו הליברל הדגול אשר טבע פניני הגות מרטיטות על עדיפותו של 'הציבור הנאור'. את ערך השוויון של האזרח מן השורה תיאר כמובן באמצעות 'מבחן בוזגלו'. ואם הרמיזות המעודנות הללו לא הובנו כראוי, הסביר בגלוי שרוב הישראלים אינם ממש דמוקרטים, הואיל ומוצאם האתני והתרבותי הוא ממזרח אירופה וארצות ערב. את הממד היהודי של היישות הציונית הכפיף לערכי הדמוקרטיה הפוסט-ציונית ואת השוויון בפני החוק הדגים באמצעות פסילת גירושם של פושעי טרור ערבים, לעומת הכשרת הטרנספר נגד אזרחים יהודים שומרי חוק. הגאון המשפטי, שלא נבחר מעולם ע"י הציבור, הגן על הדמוקרטיה מפני נבחרי העם נמוכי המצח ושלט כמעט שלושים שנה ברפובליקה הלבנטינית שכה תיעב. ולנו נותר רק לתהות ברוח משנתו של ג'ורג' אורוול המנוח: עם ליברלים כאלה, מי בכלל צריך גזענים?

הרפתקנים הביתה/ יוסף מנדלביץ', ירושלים

אסור לתת לאולמרט להתכסות באמירה הריקה שההתכנסות לא עומדת כעת על הפרק. בכך הוא מנסה לטייח את האמת: תכניות בריחה למיניהן – לבנון, עזה ושומרון – התגלו כמסוכנות לקיומה של מדינת ישראל ומתכנניהן כהרפתקנים המסכנים את קיומנו.
גם מלחמת לבנון השנייה היתה בעצם מלחמה פוליטית שנועדה להוכיח את היתרונות כביכול שאנו משיגים בזירה הבינלאומית "בזכות הוויתורים".

הניסוי נכשל בבירור – ההרפתקנים חייבים ללכת.

אחים ללא אחווה (בתגובה ל'צו 8 לאוהלה של תורה, גיליון 207)/ רינה יוגל, בני ברק

במאמרה קובלת רבקה יפה על חובשי הכיפות הסרוגות שתוקפים את החרדים על אי גיוסם לצבא. "ללמוד תורה זו אינה השתמטות, כי אם שירות לא פחות חשוב מלחימה בלבנון".

רבקה יפה הגדילה עוד ואמרה "בעיני דומה הדבר לאחים שיוצאים למלחמה, מחלקים ביניהם תפקידי לחימה וארגון..."
בכותרת המשנה שואלים: "איך אפשר לדבר על הקיום הרוחני של עם ישראל ובאותה נשימה לתבוע מהחרדים להתגייס?"
איני מתווכחת עם קביעתה של הכותבת הנכבדה על חשיבותו של לימוד התורה. איני חולקת גם על הצורך להקצות אנשים כדי שילמדו וישאו בעולה של התורה. אין לאף אחד ספק שזכות התורה היא המגנה עלינו, ולומדי התורה הם שליחים של עם ישראל בדיוק כמו כל חייל.

 אבל רק שנה חלפה מאז הגירוש הנורא של אחינו (והפעם באמת אחים) מאדמת ארץ ישראל.

אי אפשר לשכוח את עמידתם מהצד של אותם אלה שלהם קוראת הגב' יפה אחים.

המלחמה על ארץ ישראל לא עניינה אותם. הם גם לא טרחו להסתיר זאת. רבניהם הורו להם שלא להשתתף בהפגנות. "זוהי לא המלחמה שלנו", אמרו. לא נשכח גם את תמיכתם בממשלה שגרמה להתנתקות.

גם במלחמה האחרונה, בעיר מגורי בני ברק כאילו כלום לא היה. הזמן בישיבות נגמר, גדולי התורה, ליטאים וחסידים, שרגילים לנפוש בחו"ל לא שינו את הרגלם, העיתונים החרדיים הביאו את תצלומיהם ממקומות הנופש.

איני יודעת מה הביא את הכותבת לקרוא להם אחים. לדעתי זהו הציבור שבמודע אינו לוקח חלק בנעשה בארץ ישראל, אינו נלחם על הארץ ולא רק במובן הגיוס לצבא. הוא מתבדל וגאה בכך. הוא נלחם רק עבור אינטרסים ייחודים למגזר שלו ושליחיו עסוקים רק בזאת. פיזית הוא אמנם נמצא בארץ, אך זה רק מקרי שהוא חי בבני ברק ולא בבורו פארק.

ושאלת תם לסיום: רק החרדים לומדים תורה?

הציבור אשם, לא המנהיגים/ עדנה כהן קדוש, גבעת עזר

עם כל ההצדקה וההבנה למחאה הקוראת לראש הממשלה להתפטר מתפקידו, יש לזכור כי אין האשמה מוטלת אלא על אזרחי המדינה בלבד.

לפני פחות מחצי שנה נקראו האזרחים לבוא ולהצביע בבחירות, שגם כך היו תכופות מדי, ולכן שוב יצרו את אי היציבות בתפקוד הממשלה ובעשייה הציבורית. מרבית האזרחים לא טרחו כלל להצביע, והתבצרו בבועת אדישותם למתרחש. בבחירות האלו זכתה ברוב ודאי מפלגת 'קדימה'. רציתם 'קדימה'? אז בבקשה שאו בתוצאות! בחירות אינן החלפה של חולצה שקנית בחנות. פיטורי ממשלה והליכה לבחירות מאוסות נוספות, הם שימיטו הרס נוסף ורב יותר על יציבות המדינה, על כלכלתה ועל בטחונה, ושוב מיליארדי שקלים ירדו לטמיון.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

1. חוסלה חוליית מרגמות של חיזבאללה.
      יש גבול לכל תלול.
2. מורים: המצב בכיתות גועל נפש.
      שאט חינוך.