גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

שעתה האפלה של מערכת המשפט - בגליון השבוע

כשמערכת המשפט עומדת חסרת אונים מול קטינות הנחושות שלא להכיר בסמכותה לשפוט אותן, הוגים השופטים פתרון חינוכי במיוחד: השלכת הילדות לתאי הכלא למשך חודשים ארוכים ●דרכי התמודדות נוספות: קטינה אחת נכלאה בתא
14/09/06, 14:08
עפרה לקס

אז מה. נערה צעירה לא מקבלת עליה את דיני המדינה? חוצפה, יוהרה ואפילו... כן, סכנה. החוק היבש אולי קובע כי מעצר אינו עונש ואינו כלי חינוכי, ושיש לנסות ולשקם את הנער הנאשם דרך בית המשפט, אבל המחוקק פשוט טעה! קריאת התגר הזו היא בלתי נסבלת! היא איום על המשרה, האידיאולוגיה ועל כל המערכת החשובה הזו. מי אם לא השופט ילמד אותה ואת הציבור שלה חוק מהו? אז מה הוא אני מכופף קצת את החוק?


אתי מידד, הראשונה שבחרה בקו הפעולה הזה, הוזהרה שאם לא תשתף פעולה ולא יהיה לה סנגור, היא לא תוכל להגן על עצמה. מאוחר יותר היא זוכתה, והתיק נסגר ואף נמחק, אך באופן תמוה נפתח שוב מחדש. השופט השאיר אותה במעצר עד תום ההליכים, ובמשך חודש היא שהתה עם התינוקת שלה בבית המעצר, עד ששוחררה לפתע, ללא תנאי
הסיטואציה הנ"ל לא קרתה בארץ רחוקה, וגם לא בדמיונו הקודח של סופר מתחיל. מדינת ישראל נאלצת להתמודד עם קבוצה של נערות אשר אינן מכירות בסמכותה לשפוט אותן, ולא ממש מצליחה. הרסן של המערכת, שהלך לאיבוד בתקופת טרום ההתנתקות, טרם הושב למקומו, וזכויות הקטינות נרמסות ברגל גסה. הנערות מורדות, השופטים גוזרים מעצרים עד תום ההליכים. הבנות ממשיכות להתעקש, והשופטים יוצאים עוד יותר משיווי משקלם. מה הן רוצות, הבנות האלה? איך קורה שהן נשארות חודשים ארוכים בתנאי מעצר קשים, ומה אומרים על כך ההורים, עורכי דין ושלי יחימוביץ'?

הראשונה לסירוב

אי הכרה בסמכותו של בית המשפט היא תופעה שהתחילה ממישהי שדווקא רחוקה מלהיות קטינה. למען האמת היא כבר סבתא. לפני שנתיים עלתה אתי מידד מחברון לגבעה 26 ההרוסה, שממנה נזרקו אלמנתו וילדיו של נתי עוזרי שנרצח בה. מידד ושלוש מחברותיה הואשמו בהאשמות שונות. החברות התייצבו למשפט. מידד, אשתו של שמואל מידד (זנגי), יו"ר עמותת 'חננו', החליטה שהיא איננה מסוגלת לשתף פעולה עם המערכת.

"מדובר פה במערכת שמשחררת רשעים ומרשיעה צדיקים", אמרה מידד לפני כשנה ל'בשבע'. "אני מצויה מאוד בנושא, והעוולות הרבות שאני שומעת מהמערכת המשפטית ממש חונקות לי את הגרון".

השופט הזהיר את מידד שאם לא תשתף פעולה ולא יהיה לה סנגור, היא לא תוכל להגן על עצמה. לאחר ההזהרות האלה הוא התיר לה לא להופיע בדיונים. מאוחר יותר זוכתה מידד, אחר-כך נסגר התיק ואף נמחק, אך באופן תמוה נפתח שוב מחדש. מידד, שלא שיתפה פעולה עם המערכת, נעצרה הפעם עם שלושה מילדיה. השופט, שהתרעם על  חוסר שיתוף הפעולה של מידד, השאיר אותה במעצר עד תום ההליכים. במשך חודש היא שהתה עם התינוקת שלה בבית המעצר, עד ששוחררה לפתע, ללא תנאי.

אחריה היו נערות נוספות, קטינות, שסירבו לשתף פעולה עם מערכת המשפט. חוקי התורה הם הקובעים, הן אומרות, ולא חוקי המדינה. קצתן ישבו ליד מידד בתקופת מעצרן, והתופעה החלה להתגלגל, אף כי היא שומרת על אש נמוכה. ההערכה היא שעד היום מדובר על פחות מ-30 בנות (ושני גברים בגירים) שסירבו להכיר בסמכות בית המשפט באופן זה או אחר.

הבעיטה בסמכותו של בית המשפט לא צמחה מהארה שמימית. לצעד הזה לא קדמו שיעור תורה מאלף במסכת סנהדרין, אף כי הוא בא במקביל להקמת ה'סנהדרין', ומידד וגם בנות אחרות הסתייעו בפסקיה. חוסר הרצון להיעתר לצווי השופטים נבנה על אדניה של האפליה, האלימות וההתנהלות האכזרית של המערכת בשנתיים האחרונות.

מי ששכח מה בדיוק קרה מוזמן לעלעל בדו"ח החמור שהפיקה  הסנגוריה הציבורית, ובו סופר על מעצרי השווא, האלימות, המשפטים בקבוצות ושאר ירקות.

"אבא, לא אמחל לך"

א"ש בת 15 מחברון נעצרה בהפגנה נגד בניית החומה של בית שרבאתי בחברון. היא הייתה במקום, אך לא הואשמה באלימות. השופט שחרר חלק מן הבנות בהגבלות שונות. אותה הוא ביקש לשחרר בלי הגבלות כלל. א"ש הייתה צריכה לחתום כדי להשתחרר, אך סירבה להכיר בסמכותו של בית המשפט. היא אמרה כי היא רוצה בית משפט של תורה, ואם הדבר לא יתממש כעת, לפחות שבית המשפט יהיה בית משפט של צדק ולא מקום שתופס את הצד של התובע.
 

א"ש היתה צריכה לחתום כדי להשתחרר, אך סירבה להכיר בסמכותו של בית המשפט. היא הועברה לבית מעצר אחר, ובמשך שמונה ימים לא ידעה המשפחה היכן היא נמצאת. "הטעו אותנו", מספר אביה. "כשנפגשתי איתה אחרי 8 ימים אמרתי לה: 'מספיק. עשית מספיק'. היא אמרה לי: 'אבא, אם תחתום במקומי אני לא אמחל לך'"
א"ש הועברה לבית מעצר אחר, ובמשך שמונה ימים לא ידעה המשפחה היכן היא נמצאת. "הטעו אותנו", מספר אביה. "שינו את המקום והזמן של הפגישות כדי שהיא תישבר. כשנפגשתי איתה אחרי 8 ימים אמרתי לה: 'מספיק. אנחנו נתקן את כל העולם, אבל את עשית מספיק'. היא אמרה לי: 'אבא, אם תחתום במקומי אני לא אמחל לך. סבלתי בגוש קטיף ובעמונה, ועכשיו אני רוצה להגיד להם מה אני חושבת'".

כאמור, נגד א"ש לא היה אישום של אלימות או סכנה כלשהיא לציבור, אך היא הושארה במעצר עד תום ההליכים. כעבור חודשיים שבהם היתה מאחורי סורג החליט השופט אור בן דור לחנך את א"ש. מספר האב: "הוא קבע לה דיון בעוד ארבעה חודשים, ואמר: 'אני רוצה שתגיעי לדיונים מהבית, ואני בטוח שכך יקרה, כי 4 חודשים זה הרבה זמן'".

התובעת התקוממה ואמרה: "גם אני חושבת שהילדה והמשפחה שלה מטורפים שהם השאירו ילדה במשך חודשיים במעצר, אבל בוא נעשה את הדיון השבוע. לא ייתכן להשאיר אותה במעצר". השופט השתיק את התובעת והעביר את א"ש לבית מעצר של בגירות. בערב תשעה באב הכניסו לתא שלה ערביות. הסבתא ההמומה הלכה, חתמה ושחררה את הילדה.

במשפחתה של א"ש לא מאמינים למערכת המשפט. א"ש מואשמת בתיק נוסף, שלפיו זרקה ביצה על חלון בית ספר (מרחק כמה מאות מטרים) ושברה חלון. "אין ביצה, אין מתלונן, אבל יש תיק. זה מדהים. פרצו לנו לבית 5 פעמים והפכו אותו. במקרה אחר ביקשו מבת נוספת להתפנות ממקום מסוים. היא החלה ללכת ושוטר שם עליה את ידו. היא הורידה את היד שלו, אך הוא שב והניח עליה את היד. אמרתי: 'יופי. הכל מצולם ומתועד. לא רק שהיא לא תואשם, אני אוכל לתבוע את השוטר'. אביה של א"ש החליט לשתף פעולה עם המערכת. הוא לקח עורך דין, אך סיים במפח נפש ובקנס גדול. את הצעת הפרקליט ללכת למחוזי הוא דחה על הסף. הוא מהמערכת הזו התייאש.

אביה של א"ש משבר את האוזן: "אני מכיר מקרה שבו ילדה בת 15 נעצרה על ענייני סמים והובאה בפני אותו שופט ששפט את בתי. ההורים באו אליו וביקשו שישאיר את בתם במעצר למשך כמה ימים, כדי שהם יוכלו לראות איך הם מתארגנים. 'תן לנו ערבות קשה במיוחד', ביקשו. 'אם תשחרר אותה היא תברח, ולא נדע היכן היא. אם תיתן לנו כמה ימים נוכל לעשות משהו כדי להתחיל תהליך של שיקום'. השופט סירב. 'אני לא יכול להשאיר אותה במעצר', השיב למשפחה, שחרר אותה והילדה ברחה".

המדינה גם שיקרה

רות, אמן של צ"ש ות"ש, נעצרה יחד עם בתה הגדולה כמה שבועות אחרי ההתנתקות, בעקבות עלייתן לשא-נור. הן הובלו לתחנת משטרה, שם הוכו על-ידי השוטרים. צ"ש החליטה שהיא עם מערכת אכיפת החוק גמרה, ושהיא אינה משתפת איתה פעולה. השופטת דנה מרשק-מרום לא הבינה איך נערה שפויה יכולה לומר שהיא הולכת אחר חוקי התורה, ושלחה אותה להסתכלות פסיכיאטרית. צ"ש עברה את ההשפלה הזו, קיבלה חיזוק מהסנהדרין וישבה במשך שלושה חודשים במעצר.
בבית המשפט האשימו אותה בכניסה לשטח צבאי סגור ובדברים נוספים. "שיקרו שם במצח נחושה", אומרת רות. "הבת שלי אמרה:'מי שגירש יהודים ופועל נגד חוקי התורה, לא פלא שבא לכאן ומשקר'". בסופו של המשפט נגזרו על צ"ש שלושה חודשי מאסר, שתאמו בדיוק מפליא לתקופה שעשתה מאחורי סורג. נוסף לכך נגזר על המשפחה קנס. כעבור שבועיים וחצי היא נעצרה שוב על תליית מודעות. השופט בן דור שחרר אותה ללא תנאי.


אביה של א"ש: "באחת הפעמים צעק עלי השופט בן דור ושאל: 'איזה מין אבא אתה?' עניתי לו שהאחרון שהדבר הכי חשוב שהיה לו בחיים הוא לא לשבת בכלא היה אריאל שרון, ובגלל זה הוא גירש יהודים מאדמתם. יש דברים חשובים יותר מלא ללכת לכלא. אני בטוח שהנוער הזה ינהיג את המדינה הזו בצורה של אמת, אמרתי לו, וזה יהיה טוב לכולנו, גם לך"
במקביל, לפני 10 חודשים מסקה קבוצת ערבים זיתים ליד מעלה לבונה. ת"ש, אחותה בת ה-15 של צ"ש, סילקה אותם יחד עם חברותיה. האם מסרבת לפרט באיזה אופן התרחש הדבר. לאחר דין ודברים הסכימו השופטים לתת לשכנים לחתום ערבות על הבנות. הללו שוחררו, וההזמנות למשפט החלו להגיע, אך הדואר הרשום זכה להתעלמות. בי"ג בתמוז פרצו לבית 15 יס"מניקים ותפסו את ת"ש. "זה בדיוק היה אחרי המקרה של אליהו אשרי והחטיפה של שליט. זה מה שיש למערכת לעשות? לרדוף אחרי הבת שלי?" כבר קודם אמרה הבת לאמה שהיא מבקשת שאיש לא יחתום ערבות עבורה, ושהיא אינה עומדת לשתף פעולה עם המערכת. 

בעוד השופט משחרר את צ"ש ללא תנאי, את אחותה הוא קיווה לכופף, וקבע לה דיון לעוד ארבעה חודשים. האם מספרת כי השופט אמר לעורכת דין מן הסנגוריה הציבורית שהיה בטוח כי ת"ש תישבר בזמן הזה. הנערה מוחזקת כבר חודשיים וחצי במגרש הרוסים, ומשפטה אמור להתחיל בעוד ארבעה חודשים.

הלכה הציונות

"כשקיבלנו את כתב האישום של אשתי", משחזר שמואל מידד, "פשוט לא האמנו. קראנו אותו ומיד חשבנו שעם המערכת הזאת איננו משתפים פעולה. זה לא שנולדנו נטורי קרתא. גדלתי בבית מאוד ציוני. אני לא מתעלם ממה שהקדוש ברוך הוא עשה פה ב-100 שנים האחרונות, אבל קרה פה משהו.

"נקודת השבירה עם מערכת המשפט היה בפורים לפני שנה וחצי, כשנעצר מפגין. השופט כתב שזה נכון שתפקידו של בית המשפט להגן על מפגינים שמממשים את זכותם הדמוקרטית, אבל... ואז פירט את משנתו הפוליטית".

אגב, גם בתו בת ה-13.5 של מידד סירבה להכיר בסמכות בית המשפט וישבה במעצר תקופה ארוכה. הוריה ניסו להסביר לה שלא כל מה שאמה עושה גם היא יכולה וצריכה לעשות, אבל היא בחרה להמשיך בדרך. ההורים כיבדו את רצונה.

אימן של ת"ש וצ"ש נוקטת קו תקיף יותר נגד המדינה. היא מבחינתה גמרה עם מערכת השלטון הישראלית. "אי אפשר לתקן אותה מבפנים. היא הרסה כל חלקה טובה בעם שלנו. כשהשופטים עצמם פושעים, לא פלא שהם לא מצליחים למגר את הפשע".
אביה של א"ש תומך עקרונית בקו שנקטה בתו, אם כי חיי משפט לאור תורה הם בעיניו משהו עתידי ולא ריאלי כיום. מה שהוא מבקש, בעצם, זו הגינות. שהשופטים יתפסו את מקומם הראוי במערכת המשפט, שהשוטרים יהיו הוגנים. לא הרבה יותר מזה. עם המערכת כפי שהיא כיום, הוא אומר, אי אפשר לשתף פעולה. המשחק מכור מראש.  

כוחות נפש אדירים

אורית סטרוק, יו"ר ארגון 'זכויות אדם ביש"ע' מסייעת גם למי שכופרת בסמכותו של בית המשפט, אבל היא איננה מסכימה עם הדרך. "מי שעושה מאבק, כל מאבק שהוא, צריך ללוות אותו בקמפיין ציבורי גדול. פעמים רבות מביאים את המקרה של מרטין לותר קינג כדוגמה למאבק ציבורי שהצליח, אבל במקרה ההוא למי שהושלך לכלא היה גב ציבורי, היה לובי, היו הפגנות. כשהבנות אינן משתפות פעולה עם בית המשפט, זה דומה לשליחת פלוגה ללבנון בלי מים וציוד. זה כבר קרה, אבל יש על זה ועדת חקירה. אני חושבת שלא מרימים מאבק על גב של בנות אידיאליסטיות, שלא מבינות שבעצם המערכת כולה צריכה לרקוד סביבן ולא לזנוח אותן".


לפני חודשיים כתבה יחימוביץ' לחיים רמון (אז שר המשפטים), לשר אבי דיכטר, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ולמפכ"ל משה קראדי: "כן, אולי הן חצופות. אבל למען השם, הן בכיתה ט', והחזקתן במעצר היא הפרה בוטה של זכויות קטינים! כלי המעצר אינו כלי מחנך, אינו כלי ענישה, אינו כלי למאבק כוחות, ובוודאי שאינו אמצעי הכנעה כלפי ילדות"
עו"ד גלעד קורינאלדי ביקר אצל ת"ש וחזר עם תובנות קשות. "פגשתי ילדה מתוקה, נפש טהורה ואצילה, ששבויה בקונספציה של חנה סנש. על גבה של הילדה הזו מתקיים איזשהו מאבק סמכויות בין דין תורה לדין של ערכאות".

קורינאלדי מספר שפגש ילדה חזקה, היושבת בתא קטן עם עוד שלוש בנות. אחת מואשמת שדקרה את אמה, אחת ערבייה. האווירה נוראית והקללות שנשמעות שם כל העת מזעזעות ממש. הוא משוכנע שההורים אינם מודעים עד כמה. קורינאלדי תוהה מי דואג לחזק את ההורים ואת הבנות. "מי לוקח את האחריות על הבריאות הנפשית של הילדה הזאת?".

אורית סטרוק, השופטים מרבים לגעור בהורים ולהאשים אותם שאינם משחררים את הילדות בעצמם.

"צריך להבין שמדובר בגיל ההתבגרות, שהוא גיל של מרד. הורים צריכים להתנהל כאן בעדינות. לבנות יש רצון משלהן, וההורים לא יכולים לפעול בניגוד אליו".

אביה של א"ש, אתה לא חושב שהמאבק נעשה על גבן של בנות צעירות מדי?

"בכל פעם שנפגשתי עם הבת שלי ודיברתי איתה בטלפון, אמרתי לה: 'אני מוכן לחתום עכשיו'. היא לא היתה מוכנה. עקבתי אחריה וראיתי יש לה כוח לעשות את זה, וברוך ה' היא יצאה מחוזקת מזה. היא אמרה שהיא היתה חלק מהמאבק בעמונה ובגוש קטיף, ואי אפשר להחליט שפתאום היא לא חלק מכל זה. באחת הפעמים צעק עלי השופט בן דור ושאל: 'איזה מין אבא אתה?' עניתי לו שהאחרון שהדבר הכי חשוב שהיה לו בחיים הוא לא לשבת בכלא היה אריאל שרון, ובגלל זה הוא גירש יהודים מאדמתם. יש דברים חשובים יותר מלא ללכת לכלא. אני בטוח שהנוער הזה, הנפלא, ינהיג את המדינה הזו בצורה של אמת, אמרתי לו, וזה יהיה טוב לכולנו, גם לך".
  
אמן של ת"ש וצ"ש נותנת גיבוי מלא לבנות שלה. "יש כמה ילדות קטנות שקמות ואומרות: 'המלך הוא עירום'. זה נכון, לא כל האנשים מסוגלים לדבר הזה. קשה לי לראות את הבת שלי במקום שבו היא לא צריכה להיות. אבל הן לא ילדות קטנות, הן יודעות מה הן עושות. צריך לתת לנוער לפעול, כי הוא יותר טהור. אין לו מניעים ארציים, הוא אומר את כל האמת. למבוגרים יש כל מיני עכבות, והנוער הוא זה שמוביל. מי ייבש את הביצות? אנשים צעירים, שגם אז אמרו עליהם שהם משוגעים".

קולות שונים מפנים את האצבע כלפי שמואל מידד, ומזהים אותו כמי שמארגן את כל המבצע הזה. מידד עצמו מכחיש בתוקף. "'חננו' טיפלה באלפי עצורים, ורק 30 נקטו בקו הזה. אם היינו משכנעים את העצורים, כבר היו הרבה יותר אנשים שהיו כופרים בסמכות. 'חננו' הולכת עם הקו שהעצור בוחר ללכת בו. מי שמחליט שהוא לא מכיר בסמכות בית המשפט, אנחנו נפגשים איתו, מסבירים לו את המחיר ומציעים לחבר אותו עם עורך דין".

כשהוא הוא נשאל מה לדעתו הכי נכון לעשות, מידד מסרב לתת הנחיה כללית לעצורים. "המוסר הפשוט הוא שאם אדם לא נושא במחיר, הוא לא יכול להגיד לאחר שיעשה כך או אחרת".

מערכת בלי בלמים

המשותף לכל הסיפורים, גם אלה שלא סופרו כאן, הוא שהשופטים 'איבדו את זה', כמו שאומרים האמריקנים. הם פשוט לא יודעים איך לבלוע את הצפרדע ששמה 'חוסר הכרה בסמכות'. אולי מעולם לא נפגשו בבנות צעירות עזות מצח. בני נוער המובאים בפני השופטים הללו, כאלה המואשמים בגנבה, בשוד, ברצח או בעברות סמים, הם מן הסתם מנומסים יותר, כנועים יותר ובעיקר זכאים יותר.


לפני חודשיים כתבה יחימוביץ' לחיים רמון (אז שר המשפטים), לשר אבי דיכטר, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ולמפכ"ל משה קראדי: "כן, אולי הן חצופות. אבל למען השם, הן בכיתה ט', והחזקתן במעצר היא הפרה בוטה של זכויות קטינים! כלי המעצר אינו כלי מחנך, אינו כלי ענישה, אינו כלי למאבק כוחות, ובוודאי שאינו אמצעי הכנעה כלפי ילדות"
"המערכת ממש פגועה מכך שכמה נערות בנות 15 קוראות עליה תגר", אומרת סטרוק, "והיא נלחמת בהן ראש בראש. במקרה של קטינים החוק אומר שצריך להקדים להם את המשפט כמה שיותר, ולא לאחר אותו. במקרה של מידד מצא השופט סעיף המכריח את האב לחתום במקום הבת, ואם לא הוא ייכנס לכלא. הבנות חוות תנאים קשים מאוד, אגף ההתנתקות נסגר ואין מה להשוות את התנאים שהיו קודם".

סטרוק מציעה פתרון פשוט מאוד, ומביאה ראיה מהשופטת דורית בייניש. כשעצור אינו משתף פעולה ניתן לשחררו בצו בית משפט ולהגביל אותו. לא צריך לחכות להסכמה של הבנות, ובוודאי שלא להותיר אותן עצורות.   

"מעצר אינו עונש"

חיזוק בלתי צפוי לבנות הללו מגיע מכיוונה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אשת מפלגת העבודה. יחימוביץ', שדעותיה הפוליטיות שונות בתכלית, כידוע, אינה מסוגלת לסבול את העוול שמסבה מערכת המשפט לנערות העצורות. לפני חודשיים היא כתבה לחיים רמון (אז שר המשפטים), לשר אבי דיכטר, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ולמפכ"ל משה קראדי: "כן, הן מעזות פנים. כן, אולי הן חצופות. אבל למען השם, הן  בכיתה  ט'!  מדובר בנערות רכות, והחזקתן במעצר היא הפרה בוטה של זכויות קטינים. כלי המעצר אינו כלי מחנך, אינו כלי  ענישה, אינו כלי למאבק כוחות, ובוודאי שאינו אמצעי הכנעה כלפי ילדות".

במכתב אחר של יחימוביץ', שאותו מיענה למזוז עם העתקים לממונים על מערכת המשפט (ערן שנדר, מנחם בן ששון יו"ר ועדת חוקה ועוד). ממחישה יחימוביץ' את חוסר העקביות בהחלטות השופטים. יחימוביץ' מצטטת שתי החלטות שניתנו על-ידי שני שופטים לשתי בנות שסירבו להכיר בסמכות בית המשפט. אחת פונתה מבית שרבאתי, השנייה הדביקה כרוזים ליד בית של שופטת. במקרה הראשון פסק השופט בן דור כי אבי הנערה צריך לחתום על צו שחרורה, ואם לא ייעצר לארבעה חודשים. השנייה שוחררה ללא תנאי ערבות כלשהם, אבל עם צו הרחקה.

יחימוביץ' רותחת: "העובדה שקטינות יושבות במעצר ממושך היא שערורייה. זה בלתי נסבל, משפטית וחינוכית. השופטים באים במבוכה. הם אינם יודעים איך להתמודד עם מצב של נערות נחושות אידיאולוגית שבאות ומתחצפות. המעצר הזה הוא בלתי תקין בצורה קיצונית, ואלה מילים עדינות".

מערכת המשפט מנסה לאכוף את החוק. יבוא שופט ויאמר: אתן לא מכירות בסמכות בית המשפט, ולכן גם לא תכירו בעונש שאשית עליכן. בצורה כזו אי אפשר לאכוף את החוק.

"השיטה הזו של להשאיר בנות במעצר לא עובדת. יש כאן עיוורון כללי של המערכת וחוסר רצון להיכנס לעובי הקורה ולמצוא פתרון יצירתי".

יחימוביץ' טוענת שהחזקת הבנות האלה במעצר מתאפשרת רק בגלל הרקע הימני של העברות שבהן הן חשודות. מי שנמצא בשוליים הפוליטיים, היא טוענת, יכול להירקב במעצר ממושך. "לילדות יאפיות מתל אביב זה לא היה קורה". יחימוביץ', יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, מתכוונת לכנס את הועדה שלה  עוד בפגרה בדיוק בנושא הזה.

קריאה ליצירתיות

"לצערי, פעמים רבות מתייחסים השופטים אל המעצר כלגיטימי, וכאל אמצעי שאחר-כך, כשיוטל העונש, הם יתקזזו איתו", אומר עורך דין עמיקם הדר, המתעסק בפלילים ובעברות קטינים. "הדבר הזה הוא פסול ואסור, משום שכשהאדם עצור טרם הוכחה אשמתו. מעצר הוא לצורך ספציפי, ואינו מהווה מקדמה על חשבון העונש".


עו"ד עמיקם הדר: "בית משפט לנוער הוא בית משפט ייחודי ושונה. לו הייתי שופט נוער", אומר הדר, "הייתי לוקח את הנערה או הנער ללשכתי ומדבר איתם בארבע עיניים. הייתי מסביר להם שאינני יושב באולימפוס, ואני יכול להבין שיש אידיאולוגיה כזו ואידיאולוגיה אחרת"
אם יחימוביץ' מחפשת רעיון יצירתי, להדר יש אחד כזה: "בית משפט לנוער הוא בית משפט ייחודי ושונה. לו הייתי שופט נוער", אומר הדר, "הייתי לוקח את הנערה או הנער ללשכתי ומדבר איתם בארבע עיניים. הייתי מסביר להם שאינני יושב באולימפוס, ואני יכול להבין שיש אידיאולוגיה כזו ואידיאולוגיה אחרת".

הבנות שמסרבות לקבל את סמכות בית המשפט נקטו בצעד הזה בעיקר בגלל חוסר אמון במערכת. שיחה כזו יכולה לפשר, אבל אתה רואה שופט שמסוגל להבין אידיאולוגיה שונה?

"זה לא בשמים", מתעקש הדר. "הייתי היום בבית משפט לענייני משפחה, והשופט זימן ללשכתו שני ילדים שלא הסכימו לדבר. כעבור רבע שעה של שיחה אישית העניין נפתר. לבית משפט לנוער יש אופי טיפולי ושיקומי, וכרגע הוא לא מתפקד ככזה. כשאתה קובע דיון לנערה לעוד ארבעה חודשים ועד אז אתה משאיר אותה במעצר – קנית לך אויב". 

הדר אינו מסכים אידיאולוגית עם השיטה שבה נוקטות הבנות. בעיניו, מדובר בצעד "לא נכון ולא חכם משפטית וציבורית". אבל גם הוא, כיחימוביץ', היה רוצה לראות התנהגות אחרת של המערכת. המערכת שאמורה להיות שקולה, מגנה והגונה, מערכת הצדק של מדינת ישראל.

ofralax@walla.co.il

מערכת מתוסכלת

הנהלת בתי המשפט נשאלה על התנהלות המערכת מול הקטינות, ובייחוד על התנהלותם של השופטים בן דור ומרשק-מרום.

התשובה: "ככלל,  כתבי אישום מוגשים על ביצוען לכאורה של עברות פליליות, ולא על 'עברות ימניות'. כל החלטות של בית המשפט ניתנות לבדיקה או לבחינה על-ידי ערכאת ערעור. התקפות אישיות על שופטים אינן הדרך הנכונה לביקורת. כל השופטים אשר דנו בבקשות לשחרורן השתדלו ככל יכולתם להסביר כי גם אם הקטינות אינן מכירות בסמכות בית המשפט, החלטות בית המשפט ישפיעו על מצבן".

הסנגוריה הציבורית נשאלה מה עושה הסנגוריה כדי להגן על הבנות. דובר משרד המשפטים השיב כי הבנות מסרבות לשתף פעולה עם הסנגוריה. "במגבלות הנובעות מחוסר שיתוף הפעולה, עושה הסנגוריה הציבורית את כל הנדרש כדי להגיש סיוע משפטי לקטינות. במקרים שבהם נדרשה הסנגוריה לייצג, הוגשו מטעמה בקשות שונות, ובכללן: בקשות לשחרור הקטינות ממעצרן, בקשות להקדמת מועדי דיון, בקשה לביטול בדיקה פסיכיאטרית ועוד. חשוב לציין כי באחד המקרים שבהם נדרשה הסנגוריה לייצג, זוכתה הקטינה מאישום חמור שיוחס לה בכתב האישום".

חבר הכנסת חיים אמסלם מש"ס, המתעסק בנושא זכויות האדם, כתב לעו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה על המקרה של א"ש. ניצן השיב לו במכתב, ואף המחיש עד כמה המערכת ניסתה להקל עליה והורידה עוד ועוד את תנאי הסף לשחרורה ממעצר. ניצן לא השיב לאמסלם מדוע נערה כזו יושבת במעצר עד תום ההליכים.