גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

14/09/06, 14:08
אבי סגל

ועדת חקירה נולדה

- חזרנו! לפני הפרסומות שמענו את הביצועים של כל המתמודדים, וכמו שאומרים - עכשיו הגיע תורם של השופטים. אואואו... צדי, נתחיל אתך. מה אתה אומר על אהוד אולמרט?

- אהוד נראה מאוד נחוש, מאוד בטוח בעצמו, אולי אפילו בטוח מדי. אבל משהו היה חסר – זה לא היה זה. זה היה ליד.

- או-קיי, ומה עם עמיר פרץ?

- תראה, אין ספק שעמיר פרץ עושה לי את זה. איך הוא מצליח לפתוח את הפה בלי מגאפון ביד – זה פשוט מרגש. ברור שהוא צריך לצבור קצת יותר ניסיון, כי זה עדיין לא מספיק מקצועי... רגע! רגע! רגע! אני עדיין חושב שעם קצת שפשוף, הוא יכול להיות בעתיד מנהיג פועלים מצוין.

- או-קיי, זאת דעתו של צדי, ועכשיו נעבור למאסטרו. דבר אליי, צביקה, דבר אליי.

- הביצוע היה לא טוב.

- או-קיי... זהו? אתה רוצה אולי להרחיב טיפה?

- כן. הביצוע היה מאוד לא טוב.

- תודה למאסטרו. מרגול, מה את חושבת על הביצועים ששמענו?

- תראה, אני אתחיל בדן חלוץ, כי אני אוהבת אותו. דן, מותק, אתה איש מאוד מוכשר. היו רגעים שברווזת אותי.

- ברווזת?

- ברווזת, עשית לי שליכטה בלב. אבל בסך הכול, אתה קצת יותר מדי מחפוף. אתה צריך להילחם! אז תפסיק לרחף באוויר, דן, כי מלחמות עושים כאן למטה.

- טוב, לא הבנתי כלום ממה שאמרת. אואואו... אז מה השורה התחתונה, מרגול?

- מושחתים, החבר'ה האלה, כולם מושחתים.

- טוב, אז זה מעביר אותנו ישר לגל אוחו... רצית להוסיף משהו, מאסטרו?

- לא... רק רציתי לומר שציפי לבני נראית נהדר היום.

- יופי, זאת באמת הערה חשובה. נעבור לנציג הבועה התל-אביבית, גל אוחובסקי. אואואו... כן, מה אתה אומר?

- לדעתי, הם היו פשוט נהדרים.

- באמת?

- השתגעת? ברור שלא, אבל אני פשוט חייב לומר ההיפך מכולם.

- הבנתי אותך. טוב, אלה היו השופטים. אבל ההכרעה היא בידיכם, הצופים. זה הזמן לשלוח אס-או-אס... כלומר אס-אם-אס. אואואו... כי כפי שכולנו מבינים עכשיו, רק דבר אחד יכול לעזור למדינה הזאת. סעדו, אתה מוכן?

- שמע ישראאאאל!!!

רעיון גאוני

בורסת השמות של המועמדים לתפקיד נשיא המדינה ממשיכה לשגשג, אבל משום מה, דווקא המועמד שלי נעדר מכל הרשימות – לפחות אלו שראיתי. זה מוזר בעיניי, משום שמדובר במועמד טבעי לתפקיד – דמות ממלכתית, מוכרת ואהובה, ממש התגלמות הקונסנזוס הלאומי. הוא דעתן וחיית אקטואליה אבל לא פוליטיקאי, מבוגר אבל לא קשיש מדי, טיפה טרחן אבל מלא הומור. הוא אוהב את המדינה, מחובר לירושלים, מנוסה בהופעות תקשורתיות, ומעט השערוריות שהיו קשורות בשמו נראות כמו שלג צח לעומת נשיאינו הקודמים.

הוא ימין וגם שמאל, מחנה השלום וגם המחנה הלאומי, מצד אחד "ושיר שלום ייפח מסלע זה אל כל אתר", ומצד שני "על ארץ מוותרים רק בלב". נכון, הוא לא דתי ולא אשה, ולמרות שהוא ספרדי – קשה לקרוא לו "ישראל השנייה". אבל מה לעשות, אף אחד לא מושלם. והכי חשוב: האיש הוא גיבור ישראל. אמנם רק בסרטים, אבל גם זה משהו.
יהורם - אתה צריך להיות ראשון, יא קאזה.
 
האיש שרצה להצחיק

אחת הדמויות המוצלחות ביותר בסרט 'בוקר טוב ויאטנם' היא דמותו של סקנד-לוטננט הוק: טיפוס נפוח, זועף, מעצבן, חסר הומור וחסר כישרון, המנסה לשווא להחליף את רובין וויליאמס כשדר רדיו צבאי במלחמת ויאטנם. באחד המשפטים הקולנועיים האהובים עליי ובערך על כל מי שאני מכיר, פונה הוק למפקדו לאחר שהודח משידור בתחנה, ופולט בפרצוף כעוס מתמיד: "Sir, in my heart, I know I'm funny" – המפקד, בלבי אני יודע שאני מצחיק.

בשבוע שעבר, בגיל 57, הלך לעולמו ברונו קירבי, השחקן שגילם את סקנד-לוטננט הוק (ובין היתר – גם את חברו הטוב של הארי שפגש את סאלי). קירבי מעולם לא היה כוכב גדול, לא התחתן עם כוכבת גדולה ואפילו לא התעניין בקבלה. אבל בינינו, אני מאחל לעצמי שבבוא היום, גם אני אותיר אחריי לפחות משפט אחד נהדר, מצחיק, מעצבן ונוגע ללב.

חמסה עלינו

א. אולי זה לא פופולארי, אבל אני מאמין בחפותו של הנשיא משה קצב. האיש עדיין נראה לי אפור ולפלף מכדי להיות עבריין סדרתי, וחוץ מזה – אני מאמין בכל לבי בחזקת חפותו של אדם בטרם הורשע. אולי אני תמים, ואולי פשוט נמנעתי מלקרוא אפילו פסיק מתוך הכתבות שפורסמו על החקירה.

ב. בשבת בבוקר, במרחק מאות מטרים מהמקום שבו התהפכתי במיטתי, רצח גבר את אשתו וניסה להתאבד. וכמו תמיד, כשדברים איומים מתרחשים בקרבתי, אני נוטה לחשוב שבעצם כולנו נמלים קטנות וחסרות אונים - היום עסוקים בחיינו, ומחר עלולים למצוא עצמנו דרוסים על ידי סנדל קרוקס.

ג. ועכשיו, כשהסתיימה עוד עונה של "כוכב נולד לרקוד עם כוכבים בריבוע", אולי הגיע הזמן שאזרחי ישראל יפסיקו לשלם מאות שקלים לכבלים וללוויין תמורת לא-כלום?

ד. כבר ציינתי בעבר את חיבתי לספרים קלאסיים מוערים, וגם "הרפתקאותיו של האקלברי פין" מצטרף אצלי לרשימת החוויות הנעימות. עיקר הקסם בספרו של מרק טוויין נובע מעיצוב דמותו המורכבת והסאטירית של האק הצעיר, וחבל רק שמדי פעם נכנס לסיפור טום סוייר הנודניק ומקלקל הכול.

ה. אלבום הבכורה של קרן פלס מוצלח מאוד, אם כי מעורר מספר תהיות. למשל, מה הסיפור הזה של המילים המוכפלות, גימיק שמיצה את עצמו כבר בשירים שכתבה פלס למירי מסיקה ("עננים-עננים"), ומדוע אני צריך לשמוע לפחות שלושה שירים שנשמעים בדיוק כמו 'איתי' – הלהיט הראשון והאובר-מושמע של פלס. אבל חוץ מזה, השירים מעולים אחד אחד.

יודע את מקומי

כמעט מדי לילה, כשאני עולה על יצועי לקראת פרידה זמנית מעולם המציאות, אני מהרהר בכל מה שעבר עליי באותו יום, תוהה כיצד שוב לא הספקתי לעשות דבר ממה שתכננתי. התסכול גדול במיוחד, משום שהספקתי לעשות המון דברים שלא תכננתי, ושחיי היו עשירים וטובים יותר בלעדיהם.

הנה מספר דוגמאות: הספקתי לקום בבוקר, לפתוח את ארון הבגדים, ובמשך עשר דקות לתור אחר חולצה שלא נראית כאילו פונתה ברגע זה ממאחז בשומרון.

הספקתי להדליק רדיו כדי לשמוע מבזק חדשות, ואז להקדיש דקה שלמה לידיעה על כך שראש הממשלה אמר משהו.
הספקתי ללכת למקרר, לפתוח אותו, לגלות שיש בו רק מאכלים בריאים ולא טעימים, לסגור אותו, ואחרי עשר דקות ללכת ולפתוח אותו שוב, וחוזר חלילה.

הספקתי לצאת מהטרנטה שלי מספר פעמים, לנעול אותו, ללכת כעשרים מטר ואז לחזור ולבדוק אם באמת נעלתי אותו.
הספקתי לנסוע לקניון, לבלות מחצית השעה בחיפוש אחר חנייה פנויה, ומאוחר יותר לבלות שעתיים בתהייה היכן חניתי.
הספקתי להתגרד 3000 פעם.

הספקתי לצחצח שיניים לילד לפני השינה, ואז לשמוע אותו אומר שהוא רעב.

הספקתי לחשוב על רעיון טוב למדור בעיתון, לנסות לפתח אותו במשך שעתיים, לגלות שהתוצאה עדיין לא ראויה לדפוס, להשליך את כל מה שכתבתי לסל המיחזור ולחשוב על רעיון טוב יותר.

חחח... נראה לכם? את המדור שאינו ראוי לדפוס דווקא השארתי. החיים קצרים, רבותיי, ואני לא יכול לבזבז עליכם את כל היום. טוב, אני הולך לבדוק אם יש משהו טעים במקרר.