גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

אכיפת החוק ככלי פוליטי - שולחן עורך

חיים רמון רחוק מלהיות צדיק תמים, אבל סביר שהתיק נגדו היה נסגר אלמלא העצמאות שגילה במשרד המשפטים ●מה צריך לעשות היועץ המשפטי לממשלה כדי לקבל מינוי לבית המשפט העליון.
14/09/06, 14:08
עמנואל שילה

1.  חיים רמון הוא פוליטיקאי פעלתן, מתסיס ומשפיע הרבה מעבר למשקלו הפוליטי האישי.

היומרות שהיו לו בעבר להתמודד על ראשות מפלגת העבודה נחלו כישלון צורב. פואד בן-אליעזר, עמרם מצנע ואפילו חברו-לשעבר עמיר פרץ הגיעו לשם לפניו. למרות הוותק שלו בפוליטיקה לא הצליח רמון עד כה לקבל לידיו את אחד התיקים הבכירים - אוצר, חוץ או ביטחון. אבל רמון מיומן ומנוסה בתרגילים פוליטיים, זריז לעמוד לימינם וללחוש על אוזנם של העומדים בראש, ובעל כישרון מיוחד לייצר רעיונות חדשניים אשר מציתים את דמיונה של התקשורת וכובשים את דעת הקהל. כל אלה הפכו אותו לאחד הפוליטיקאים המשפיעים בישראל.

בימי ממשלת שמיר רמון רקח עם פרס ועם דרעי את 'התרגיל המסריח'. בהמשך רמון חבר אל רבין וסייע לו לנצח את פרס בהתמודדות על ראשות העבודה ולזכות בקדנציה שנייה בראשות הממשלה, אותה ממשלה שהביאה עלינו את הסכמי אוסלו הארורים. מאוחר יותר רמון הלך נגד מפלגתו, כבש בסערה את ההסתדרות ועיצב אותה מחדש במתכונת שונה לחלוטין. הרבה לפני שהרעיונות הללו אומצו בידי שרון ואנשיו, רמון הפיץ את תכנית הקמת גדר ההפרדה וגם את הרעיון להרכיב מפלגה משותפת מאנשי הליכוד והעבודה שזכה לכינוי 'המפץ הגדול'. מדובר אם כן בפוליטיקאי מוכשר ויצירתי, אלא שמנקודת מבט לאומית חיים רמון הוא חכם פוליטי להרע. הרעיונות המרכזיים שקידם בהצלחה הלכו כמעט תמיד בכיוון שמשרת את מגמת כיווץ המדינה אל תוככי הקו הירוק.

2.  גם במשרד המשפטים התכוון חיים רמון לבצע זעזועים ולהטביע את חותמו. הוא העמיד בסימן שאלה את מינויה האוטומטי של השופטת דורית בייניש ליורשת של אהרון ברק. הוא התכוון לנקוט מדיניות עצמאית בוועדה לבחירת שופטים, וגם חשף כוונות להפעיל מעקב משמעותי אחר אישיותם ותפקודם של שופטים.

במשרד המשפטים לא אוהבים שרי משפטים שמגלים עצמאות. הם מעדיפים אותם כנועים וצייתנים כמו צחי הנגבי ומאיר שטרית, או כאלה שרואים את עצמם כנושאי כליה של הצמרת המשפטית, כמו טומי לפיד ודוד ליבאי.

למערכת אכיפת החוק בישראל יש רקורד מדאיג של הרחקת פוליטיקאים לא רצויים מתפקידי מפתח, בעיקר פוליטיקאים מהימין, באמצעות הגשת כתבי אישום מפוקפקים. בכירי המשטרה והפרקליטות הרוויחו ביושר את הטענות הנשמעות נגדם כי רקחו חקירה פלילית נגד רמון מתוך מניעים פוליטיים. בעקבות מקרי העבר של יעקב נאמן, רפאל איתן, אביגדור ליברמן ורובי ריבלין, יש היום אנשים רציניים אשר מוכנים להאמין שכל התלונה הנוכחית נגד רמון היא פרי של קונספירציה, שנועדה להסיר אבן-נגף מדרכה של חבורת משפטני הצמרת המכונה 'כנופיית שלטון החוק'. מבחינתם, 'רוח המפקד' שהותירה דורית בייניש וחברתה-מחליפתה עדנה ארבל במשרד המשפטים ובצמרת המשטרה, היא שהניבה את כתב האישום נגד מי שביקש לעמוד בדרכה של בייניש.

3.  יש טוענים שאין לחשוד בצמרת משרד המשפטים הנוכחית. לדבריהם, היועץ המשפטי מני מזוז ופרקליט המדינה ערן שנדר הם אנטי-תזה לקבוצה המכונה 'כנופיית שלטון החוק'. הם הרי נבחרו לתפקידם בדיוק במטרה שיורידו פרופיל בכל הנוגע לחקירות נגד פוליטיקאים. ואכן, מזוז סיפק את הסחורה וסגר את תיק האי היווני נגד שרון, בניגוד להמלצתה של עדנה ארבל.

מזוז גם הצהיר שבניגוד לקודמיו הוא מפריד בין מעשים פליליים לבין מעשים פסולים אבל חוקיים, שאת הדין עליהם הפוליטיקאים יתנו, אם בכלל, במישור הציבורי ולא במישור המשפטי. בניגוד לקודמו בתפקיד, אליקים רובינשטיין, מזוז נמנע מלצרף דוחות ציבוריים נזפניים לתיקים שאותם סגר בגלל חוסר ראיות מספיקות.

כנגד הטענה הזאת יש להעיר שמזוז כבר שינה כנראה את דרכו, והיום גישתו דומה יותר לגישת קודמיו.

למעשה, זה אך צפוי שמזוז יתחיל את כהונתו בדרך שתרצה את מי שמינו אותו, קרי הפוליטיקאים, אבל ימשיך אותה כך שיהיה כשר בעיני מי שהם בעלי ההשפעה על המינוי הבא שאליו הוא נושא את עיניו. לא דיברתי עם מזוז על הנושא, אבל בשנים האחרונות רק מי שנחשב ליועץ משפטי כושל לא הגיע אל בית המשפט העליון. אם מזוז רוצה לדלג, לאחר תקופת צינון מינימלית, ממשרד המשפטים אל מועדון היוקרה הסגור של המשפט הישראלי, הוא צריך להיות מקובל על דורית בייניש וחבריה. אולי בגלל זה מזוז הכביד את ידו על צחי הנגבי, והחליט להעמיד אותו לדין בגלל מינויים פוליטיים - תופעה מגונה ופסולה שבעבר לא נחשבה פלילית. אולי בגלל זה הרב יונה מצגר הועמד בפני דרישה חד-משמעית של מזוז לפרוש מתפקידו.

4.  מאשימיו של רמון, אם כן, אינם נקיים מחשדות בדבר מניעים פסולים. מצד שני, גם רמון עצמו רחוק מלהיות צדיק תמים ואיש משפחה למופת. לפני מספר שנים הוא התגרש מפנינה אשתו לאחר עשרים שנות נישואין, ומאז הוא מחליף בנות-זוג וחי חיי חופש והפקרות. "רמון הוא האחרון שצריך לכפות את עצמו על נשים" - זה מה שהיה למקורביו לומר להגנתו בעקבות החשדות נגדו.

ייתכן שרמון עבר את הגבול הדק בין הנורמות המופקרות ביחסי גברים-נשים המקובלות בחברה שבה הוא חי לבין מה שנחשב כפלילי גם בתרבות החילונית. את בירור העובדות השנויות במחלוקת נשאיר לבית המשפט. בכל מקרה, די סביר להניח שרמון לא היה מודע לפליליות של מעשיו. הרי מעשיו לא נעשו בחשיכה ובמסתורין. צריך להיות אידיוט גמור כדי לסכן כל כך הרבה למען כל כך מעט.

אני נוטה לקבל את הטענה שהואיל ומדובר באדם שעשה לא מעט בשירות הציבור הנאור, יש להניח שהתיק נגד חיים רמון היה נסגר באיבו אלמלא העצמאות היתירה שגילה במשרד המשפטים. בעבר הרי ידעו לסגור שם את התיקים נגד שרון לאחר שעלה על דרך ההתנתקות, בדיוק כמו שקודם לכן נסגרו תיקיהם של אהוד ברק, יצחק הרצוג וטל זילברשטיין בפרשת העמותות. זילברשטיין, אגב, לוחש היום על אוזנו של אהוד אחר, אולמרט.

5. לפני שנוכל להיפרד באנחת-רווחה מהנושאים הפליליים הלא-סימפטיים הללו, כדאי להתייחס גם לפרשת המינויים הפוליטיים ברשות לעסקים קטנים שנחשפה לאחרונה בדו"ח מבקר המדינה והועברה על ידו לטיפולן של רשויות החוק.

לשר האוצר הירשזון בן ה-65, הידוע כמקורבו של אולמרט, יש בת-זוג צעירה ושאפתנית, עורכת-דין בת 33. על פי דו"ח המבקר, בתפקידו הקודם כשר התמ"ת דאג אהוד אולמרט למנותה לפני שנתיים למשרת סמנכ"ל ברשות לעסקים קטנים. במילים אחרות, אולמרט תפר תפקיד חדש ובכיר בשביל החברה של החבר שלו. את המקרה הספציפי נשאיר למי שחוקרים אותו, ונתייחס כאן להיבט הזה של תופעת המינויים הפוליטיים.

במינויים פוליטיים יש פסול בגלל פגיעה בשוויון ההזדמנויות. אין זה הוגן שמשרה ציבורית מכובדת ששכרה בצידה תימסר לפלוני ולא לאלמוני רק משום שפלוני הוא חבר מפלגה ששר מסוים מעוניין לקנות את תמיכתו. אבל זו רק הבעיה הקטנה. מה שיותר חמור הוא שבהיבט המקצועי מינויים פוליטיים הם על פי רוב מינויים גרועים. הממונים זוכים בתפקידם בזכות הקשרים, כשהרבה פעמים מתפשרים על הכישורים. התוצאה היא שהשירות הציבורי אינו יעיל וטובת הציבור נפגעת.

נשים מתלוננות, ובצדק, על בוסים אשר קוראים דרור ליצריהם האפלים ומבקשים לנצל את שליטתם בקידומן ובעתידן המקצועי כדי להשיג טובות הנאה. התלונות המוצדקות הללו, אחרי תלונה וחקירה, עלולות לעלות ביוקר לאותם מטרידים ומנצלים. אבל למטבע הזאת יש גם צד שני, שהכחשת קיומו היא התעקשות לשמה. הכוונה לאותם מקרים שבהן קשרים רומנטיים משמשים כלי בידי נשים שאפתניות כדי להשיג לעצמן תפקיד שאינן באמת ראויות לו.

כשזה נעשה בעסק פרטי, זו בעיה של בעל הבית. כשהג'וב המוענק הוא תפקיד ציבורי, זו בעיה של כולנו. אולי הגיע הזמן שלא רק מי שמעניק מינוי פוליטי ישלם מחיר, אלא גם מי שמפעיל לחצים או פיתויים כדי לקבל אותו.