גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 209ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

14/09/06, 14:08
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: עם התגברות הסדקים בקואליציה עולים רעיונות לשילוב מפלגות הימין בממשלה. האם כדאי לבחון את ההשפעה מבפנים או לחתור להפלת הממשלה?

יצירת עוגן לעקירות שבדרך/ בני קצובר, אלון מורה, מראשי גוש אמונים

בל נשכח שהבעיה עם ממשלת אולמרט לא היתה רק סוגיית תכנית ההתכנסות. הממשלה הזו ממשיכה את מדינות הספר הלבן, שבמסגרתה מונעים הקמת יישובים חדשים, מקשים על הבנייה ביישובים הקיימים וממשיכים להניף את דגל עקירת המאחזים. כל זאת כהמשך לעמדתו הכנועה של מי שקדם לאולמרט בתפקידו – אריאל שרון.

שרון הביא את ישראל למציאות מדינית ללא תקדים מבחינת עומק הכניעה ללחץ הבינלאומי, במיוחד לזה של ארה"ב. ממשלת אולמרט היא בסיס רקוב, ואליו מפלגות הימין אינן יכולות לתת את ידן בהצטרפותן למה שנקרא 'ממשלת חירום לאומית'.

זאת ועוד, לנוכח תיקי החקירה הרבים הפתוחים כנגד ראש הממשלה ושרים נוספים, ראוי לציין את רמת המוסר הירודה של חלק ניכר מהאנשים המרכיבים את הממשלה, ובעיקר את העומד בראשה. הצטרפותן של מפלגות הימין לממשלה שכזו כמוה כמתן הכשר לרמת שחיתות חדשה בישראל.

ובכלל, הצטרפותן של מפלגות הימין לממשלת החירום לא תתרום דבר. המפלגות לא ישמשו עוגן או מנוף לתנופה ציונית, אלא יהיו בגדר כסות למחדלי הממשלה בכל מיני תחומים. לו ביטול תכנית ההתכנסות היה מלווה בתכנית ציונית אמתית, מתוך הכרה כי דרך הריסת השורשים הוכחה כדרך שגויה, היה מקום לשקול צעד שכזה. לא נראה שהממשלה הנוכחית מודה בשגיאות העבר, וממילא המשמעות של רעיון ממשלת חירום לאומית כמוהו כמתן יציבות לממשלת אולמרט עד שתתאושש מן המכות שספגה הן מצד המלחמה, הן מצד מערכת המשפט והן מצד האיום על היציבות הכלכלית.

ברגע שמעמדה של הממשלה יתייצב קמעא, ימצא ראש הממשלה את הדרך להיפטר ממפלגות הימין, ואלה ימצאו את עצמן ואת בוחריהן מרומים שוב. הן יגלו ששימשו עוגן לממשלה רעועה, החפצה להמשיך בתכניות ההרס.

אסור להציל את "קדימה" מהתפוררות/ קרולין גליק, עיתונאית 'ג'רוזלם פוסט' ו'מקור ראשון'

במהותה, 'קדימה' קוראת תגר על עצם הרעיון של דמוקרטיה בישראל. היא איננה מפלגה אלא זרוע פוליטית שנוצרה על-ידי התקשורת ואנשי יחסי הציבור כדי להרוס את תנועת הליכוד. מעבר להריסת הליכוד, 'קדימה' פועלת בעקיפין כדי לפורר הן את הלגיטימיות הציבורית של פוליטיקה מפלגתית והן את התפיסה המדינית של דמוקרטיה לאומית מייצגת.

כאשר שרי 'קדימה' מתהדרים בעובדה כי אין לה מוסדות או פעילים, למעשה הם מודים כי המדיניות של 'קדימה' נקבעת על-ידי ההעדפות החולפות של התקשורת הישראלית. התמיכה של הציבור ב'קדימה' היא פועל יוצא של יכולתה לשקף את תודעת הציבור, המיוצגת ומעוצבת בתקשורת ובסקרי דעת הקהל. מצב זה מזמין מניפולציה על הציבור מצד גורמים זרים ובלתי לגיטימיים, שלהם מפלגת שלטון כגון הליכוד (על מוסדותיו, פעיליו וחברי המרכז שלו) מעולם לא היתה מקנה פתח בציבוריות הישראלית.

המדיניות הבלעדית ש'קדימה' הוקמה כדי ליישמה היא גירוש היהודים מיהודה ושומרון, וכאשר אפשרות זו יורדת מהפרק אין ל'קדימה' זכות קיום.

'קדימה' היא הבית הפוליטי של פוליטיקאים חסרי יכולת ונעדרי שיעור קומה לאומי. כיחידים וכקבוצה, הדבר היחיד שעליו הם מבססים את טענתם לשלטון הוא הצייתנות המוחלטת שנתנו לאריאל שרון ולתכנית הגירוש מעזה ומצפון השומרון, ונכונותם לאפשר לשרון להרוס את הליכוד לשם מימוש תכנית זו.

לאור כל זה, ברור כי לטובת הדמוקרטיה הישראלית והביטחון הלאומי כאחד, חיוני כי 'קדימה' תיעלם מהמפה הפוליטית בהקדם. הקדמת הבחירות היא הדרך היחידה לשמור על ישראל מפני הסכנות ההולכות וגדלות מכל עבר, כפועל יוצא מהכישלון ההנהגתי המוחלט של אהוד אולמרט, ציפי לבני וחבר מרעיהם ב'קדימה'.

לכן אסור למפלגות היושבות כיום באופוזיציה להצטרף לממשלה זו או לשלוח לה חגורת הצלה כלשהי. הדרך היחידה שבה ראוי שמפלגות האופוזיציה יצטרפו לאנשי 'קדימה' היא כחברי ממשלת מעבר, שניתן להקימה אך ורק לאחר שהכנסת תחליט על תאריך מוסכם וקרוב לבחירות חדשות.

התנאי: ביטול מוחלט של ההתכנסות/ אביגדור ליברמן יו"ר ישראל ביתנו

בשבוע שעבר, בעקבות קריאתה של יו"ר הכנסת, ח"כ דליה איציק, לכונן ממשלת חירום לאומית, השבתי כי לפי הערכתי, ניתן יהיה לכונן ממשלת חירום לאומית על בסיס חמש נקודות:

1. קבלת החלטה של ממשלה בדבר הקמת ועדת חקירה ממלכתית, על-פי חוק ועדות חקירה תשכ"ט (1968). כתב המינוי של הוועדה ינוסח בהרכב של ממשלת החירום. 

2. סיעת 'קדימה' תצביע בממשלה ובכנסת בעד שינוי שיטת המשטר בישראל למשטר נשיאותי.

3. ראש הממשלה יתחייב כי במהלך כהונתה של ממשלת החירום לא תעלה על שולחן הממשלה תכנית ההתכנסות או תכנית לוויתור טריטוריאלי חד-צדדי אחר.

4. ראש הממשלה יתחייב שבמהלך כהונתה של ממשלת החירום לא יפונו מאחזים ביהודה ושומרון.

5. יינתן חופש הצבעה בממשלה ובכנסת לסיעות הקואליציה בנושא ברית הזוגיות.

לעניין הנקודה השלישית, תכנית ההתכנסות, אינני סבור כי ראש הממשלה עמד בתנאי הזה. לא מתקבל על הדעת שבמדינה מתוקנת נתבשר על התכנית המדינית של הממשלה מעל דפי העיתון, כציטוט מתוך "שיחות סגורות", מפי "מקורבים". אם התקבלה החלטה בדבר התכנית המדינית של מדינת ישראל, יתכבד ראש הממשלה ויבשר על כך לכנסת ולאומה בריש גלי.

ההודעה צריכה להיות ברורה וחד-משמעית: תכנית ההתכנסות בטלה ומבוטלת. לא מוקפאת, לא במקום נמוך בסדר העדיפויות. החשד שלי מתחזק כשאני שומע את המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, מזכיר מעל גלי האתר ביום שלישי שמדיניות ממשלת אולמרט תמיד היתה דו-שלבית: בשלב א' ינסו להגיע להסכם במשא ומתן, ואם לא יצליחו – בשלב ב' תיכנס לפעולה תכנית ההתכנסות.

אין מקום בתקופה רגישה כל-כך למשחקים פוליטיים. כל ניסיון לאיחוד כוחות בחברה הישראלית מחייב יצירת פלטפורמה ממשלתית חדשה לגמרי, שתייצר מכנה משותף לימין ולשמאל, תייצב את המערכת הפוליטית ותחזיר את אמון העם בכנסת ובממשלה.

לא לחזור על שגיאות העבר/ ח"כ זאב אלקין "קדימה

לדעתי, התשובה היא כן. עוד בטרם המלחמה סברתי שהיה ראוי שמפלגות הימין יצטרפו לממשלת חירות לאומית, כדי לדאוג לאינטרסים של ההתיישבות ולהשפיע על עיצוב גבולות המדינה. ודאי שהמהלך נכון גם היום, לאחר שמה שמפלגות הימין ראו כמכשול – תכנית ההתכנסות – איבד את הרלוונטיות שלו, לפחות לטווח הקרוב.

הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה היום הוא בחירות. לא רק שהן יפגעו כלכלית בתקציב המדינה – תקציב שגם כך נפגע בעקבות המלחמה, ולא רק שהן ישתקו את תפקוד הממשלה בחצי השנה הקרובה, אלא שבסופו של דבר הבחירות גם לא יביאו לעיצוב מערך פוליטי מבוסס ויציב.

על כל הכוחות הציוניים במדינה להתאחד במהירות האפשרית, כדי להוביל במהירות האפשרית תהליך עמוק וכן של הפקת לקחים מהמלחמה האחרונה. כמו כן, על כל הכוחות הציוניים במדינה להיערך לקראת האתגרים הלא פשוטים שמציבים בפנינו איראן, חיזבאללה וחמאס.

לכן אני סבור שעל ההנהגה הלאומית – הנהגה המציבה את האינטרס של המדינה מעל השיקולים הפוליטיים או האישיים – להגיע לתכנית מוסכמת לפעילות הממשלה לשנה-שנתיים הקרובות, וליצור ממשלת אחדות לאומית או קואליציה רחבה ככל האפשר.

אני מקווה מאוד שמנהיגי הימין הלאומי לא יחזרו על השגיאה שעשו כבר כמה פעמים ב-15 שנים האחרונות, ולא יובילו את העם לבחירות בזמן הזה על בסיס העיקרון "הכל או לא כלום". לצערנו, בשל קוצר הראייה הפוליטי והלאומי של מנהיגי המחנה הלאומי, בדרך-כלל התנהלות זו הביאה לתוצאה שלילית, והמחנה הלאומי נאלץ שוב לשלם מחיר כבד.

ההשפעה מבפנים הביאה חורבן/ פרופ' ישראל חנקוגלו, לשעבר יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ויועץ מדעי לראש הממשלה

בעשור שבין 1996–2006 כיהנו ארבע ממשלות בישראל. ארבעתן הוקמו בשיתוף עם מפלגות המכנות עצמן ימניות, דתיות ולאומיות. מפלגות אלו הצדיקו את השתתפותן בשתי טענות: ההבטחה 'להשפיע מבפנים' על מדיניות הממשלה, והשגת תקציבים החיוניים לקיום מוסדות חינוך הקשורים אליהן.

אם נתבונן במאזן הסופי של העסקאות הללו, שהמפלגות הללו עשו בהיכנסן לממשלה, נראה כי הוא שלילי ביותר מבחינת עם ישראל. נכון יהיה לומר כי השרים שנכנסו לתפקיד הרוויחו, אבל הבוחרים שילמו את מחיר ההפסדים שהביאו עליהם נבחריהם.
מערכת החינוך הממלכתית, בשליטת מפלגות 'ימין', הופקרה והפכה למערכת כפייה חילונית בהסכמה שקטה. בטענה שאין עליה עוררין של 'כיבוד שלטון החוק', שוחרר בית המשפט העליון מכל בקרה, והפך לגוף מפלצתי השולט בכל ומתנכר לערכי האומה. הגירת גויים לארץ המשיכה ללא התנגדות. הפרת חוקים לשמירת שבת וחגים בפרהסיה התקבלה בהבנה. סגירת ערוץ 7 עברה בלא סערה. מפלגות דתיות אפילו קיבלו בהסכמה סעיף בקווי היסוד של הממשלה התובע הפסקת כל התנחלות חדשה ביש"ע. ההידרדרות הגיעה לשיאה כאשר ממשלה שהוקמה על-ידי מפלגות ימין תכננה החרבה של 25 יישובים וגירוש אלפי יהודים, בזמן שנציגי המפלגות חיממו את כיסאותיהם בממשלה.

נשאלת השאלה, האם ניתן היה למנוע הידרדרות כזו ללא נציגי המפלגות הדתיות בממשלה? איננו יודעים את התשובה, אך אנו יודעים שבעצם השתתפותם כחברים בממשלה הם נשאו באחריות ישירה למדיניות המופקרת של הממשלה.

הציבור הנאמן לערכי עמנו חייב לתבוע מנציגיו נאמנות ללא פשרות לערכים, בדיוק כפי שהוא דורש מעצמו. כיוון שאין סיכוי שאולמרט, פרס או לבני ישנו את עורם, אין גם מקום להתחבר לאנשים חסרי מוסר יהודי. כניסה לממשלה כעת תציל שוב את כוחות השמאל מקריסה, ואילו בחירות עכשיו יעלו את כוחו של הימין. בינתיים, יש לנהל את המאבק בחקיקה בכנסת, עד שיבשילו התנאים להקמת משטר שיוכל לקדם ערכים יהודיים לאומיים.