חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 210ראשיהפצה

שנה טובה - סיפור לילדים

21/09/06, 16:19
חגית רוטנברג

מיכאל הביט בעצב בלוח השנה. מחר יחול ראש השנה, ובדירה הקטנה שבה הוא מתגורר עם הוריו, בעיירה בצפון, אין אווירת חג. אבא חוזר מאוחר מהעבודה, אמא עוד לא מצאה עבודה, ואין כסף לקנות אוכל לסעודות החג.

מיכאל ניסה לחשוב מה בכל זאת אפשר לעשות כדי שמישהו בבית ירגיש שמתחילה שנה חדשה. הוא ניגש לשולחן הכתיבה הקטן שלו בפינת הסלון, לקח דף צבעוני וצבעים, והחל לצבוע, לגזור ולהדביק במרץ.

"מה אתה עושה שם?" התעניינה אמא.

"לא משנה, אתם תראו כבר", השיב בפנים נלהבות. הוא השקיע זמן רב בהכנת היצירה שלו, ולמחרת הניח אותה על שולחן האוכל במטבח. כשישבו כולם לאכול סעודת חג של גבינה וירקות עם קצת לחם, הביט אבא במעטפה שהניח מיכאל במרכז השולחן.

"מה זה?" התפלא.

"תפתח ותראה", חייך מיכאל במסתוריות.

אבא פתח את המעטפה והוציא מתוכה כרטיס צבעוני ומקושט. "לאבא ואמא וכל המשפחה", החל אבא להקריא. "שנה טובה לכולנו, שנה שבה נהיה שמחים תמיד בכל מה שיש לנו". מסביב הוא צייר את כל סימני החג, שנראו אמיתיים כל-כך, כאילו באמת יש תפוח בדבש וראש של דג על השולחן הקטן.

"תודה, מיכאל", אמרה אמא בהתרגשות.

***
כבר חודש שאורית רואה את הרגל שלה תלויה באוויר מולה, בתוך גבס לבן. מאז התאונה שקרתה לה, כשמכונית פגעה בה והיא נפלה מהאופניים, היא שוכבת במיטה בבית החולים ואינה יכולה לרדת. היום, ערב ראש השנה, אורית מדמיינת את כל האנשים שמגיעים לבית הכנסת, את הסעודה החגיגית עם הכלים החדשים שאמא תמיד קונה, ודמעות חונקות את גרונה כשהיא נזכרת שאת החג הזה היא תעשה פה, בין הקירות הלבנים. אילו רק יכלה ללכת קצת, לראות את האנשים שמסתובבים בחוץ!

"שלום, אורית – נכון?" פנתה אליה רופאה חביבה.

"כן", אישרה אורית בעצב.

"נו, למה ילדה צעירה כמוך שוכבת כך סתם, בלי לעשות כלום? הגיע הזמן לקום!".

אורית הביטה בפליאה ברופאה הקטנה והנמרצת, שהחלה להוריד את רגלה מהמתקן שמעל המיטה, הוציאה זוג קביים וסייעה לה להתרומם מהמיטה.

"מה, את מתכוונת שאני אתחיל ללכת עכשיו?" שאלה אורית המופתעת.

"טוב, ללכת ממש זה רק כשנוריד לך את הגבס, אבל להשתתף בסעודת החג במחלקה תוכלי גם עם קביים", השיבה הרופאה. אורית התיישבה במיטה, לא מאמינה למשמע אוזניה. היא אחזה בקביים, כפי שהסבירה לה הרופאה, הורידה את הרגל הבריאה לרצפה, ו...הופ! הנה היא עושה את הצעד הראשון, אחרי שבועות רבים כל-כך. חיוך גדול האיר את פניה כשעשתה צעד ועוד צעד באטיות לכיוון חדר האוכל.

"שתהיה לנו שנה טובה, של בריאות ורפואה שלימה", ליוותה אותה הרופאה בברכה לבבית.

***
נריה חיטט בארגז הקרטון הגדול המוצב בחדרו. הוא חיפש את כרטיס ה'שנה טובה' שקיבל לפני שנתיים מסבא וסבתא. זה היה כרטיס יפהפה, ועליו היתה תמונה של בית עם גינה גדולה וירוקה, חוף ים ודקלים. זה היה הבית שלו. הוא חיפש שוב ושוב, הפך את כל החפצים שמילאו את הארגז, עד שלפתע, מתוך שקית ניילון חומה, בצבץ הכרטיס הקטן.

נריה חטף אותו בידיים רועדות ופתח אותו.

"שנה טובה לנריה, הנכד היקר שלנו!" רפרפו עיניו על פני האותיות המוזהבות. "שנה שבה נשב בביטחון על אדמתנו, ונעלה לבית המקדש עם משיח צדקנו בקרוב. אוהבים, סבא וסבתא".

נריה הביט שוב ושוב בתמונת הבית היפה וליטף אותה באצבעותיו.

"אמן", לחש ללא קול.

שנה טובה לכולם!