חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 210ראשיהפצה

פרץ מחפש ניצחון - דעות

על חורבותיה של מפלגתו, מנסה פרץ למצוא פתרון למשבר בעקירות נוספות ● ההצלחה מעידה על נחישות, ורפיון מביא כישלון. היגיון פשוט ●הכלכלה המתמוטטת בעזה תספיק כדי לשחרר את החטופים.
21/09/06, 16:19
אליקים העצני

איך משחררים שבויים?

134 נפשות מישראל נרצחו על-ידי מחבלים שישראל שחררה, וממשלות ישראל – ימין ושמאל – אינן לומדות לקח. אני מציע מכאן להציף את השלטונות במכתבי אזהרה ולשמור את ההעתקים, כדי להגישם לוועדת החקירה (או הבדיקה) שתוקם זמן לא רב לאחר שהדוברמנים המשוחררים יתחילו לטרוף. האומנם אין דרך אחרת מאשר כניעה לסחטנות החטיפות?

יגאל סרנה, שכל כתיבתו היא כינור לשירי תוגה על הסבל הערבי, מתנה ב'מעריב' את הצרות שנפלו על העזתים מאז חטיפתו של החייל גלעד שליט: 240 הרוגים, אבדן 80 אחוזים מתפוקת החשמל כתוצאה מהפצצה של תחנת כוח, מחסור במוצרי חלב ואוכל מקולקל, רוב הזמן מעבר קרני סגור, מרבית העובדים מובטלים, מגדלי התותים "שזמן מה כבשו חלק מן השוק האירופי דרך אגרקסקו" נחנקים עם התותים שנתקעו במעבר קרני, איבדו את עולמם.

איש מודיעין פלשתיני מסכם: "כאוס מוחלט. שום דבר לא מתפקד בעזה מאז הבעיה עם שליט". בהפגנת מחאה ברחוב הראשי: "יש אנשים שאומרים 'הפתח חרא. החמאס חרא. אז אולי הכי טוב שיחזור הכיבוש וידאג לנו'...".

לא הבאתי כאן את תיאורו המרגש של סרנה כדי שנבכה יחד עמו את גורלם המר של תושבי עזה. ולא מתוך אדישות לסבלו של עם אחר, אלא בשל פרט קטן שסרנה שכח להזכיר: שיש לעזתים דרך פשוטה וקצרה להיגאל מכל הסבל הזה – לשחרר את החייל! כל-כך אופייני שפובליציסט מחונן כיגאל סרנה, רק על האפשרות הזאת לא חשב...

הבאתי כאן את דיווחו של סרנה כדוגמה חיובית דווקא, מה וכיצד ניתן לעשות – חייבים לעשות – כדי לשחרר חטופים ולמנוע חטיפות. עוד כמה שבועות של לחץ כזה, ואולי אף קשה ממנו, היו מחדירים אפילו לראשים הקשים בעזה שרק שחרור החטופים הוא הדרך לשים קץ לייסוריהם. אף אחד מתוך ציבור האויב לא מת ולא ימות מן הלחץ הזה, לעומת אותם מאיתנו שימותו, ללא ספק, אם ננקוט בשיטה הישנה של שחרור מחבלים.

להבטחת חייהם של חטופים מוצע כאן עוד רעיון פשוט: לדון מחבלים-רוצחים למוות, אך להתנות ולהתלות את ביצוע גזר הדין. והיה וייחטף אזרח ישראלי וחלילה ימות או יומת בשבי, גזר הדין יוצא אל הפועל. מספר גזרי הדין שימומשו, ומי ייבחר מבין עשרות או מאות הרוצחים השפוטים – על כך תחליט ועדה בבוא העת, חלילה. כך תהיה אימת הדין תלויה מעל ראשי כולם, ויתרחב עד מאוד מעגל הדואגים לשמירה על חייהם של שבויינו וחטופינו.

פרץ מחפש ניצחון

"להכות את היהודים ולהציל את רוסיה" – זו היתה סיסמת הפוגרומיסטים ברוסיה הצארית.

"להכות את המתנחלים ולהציל את מפלגת העבודה הרקובה והמתפוררת" – זו סיסמתו של פרץ, שמתחתית הבור של הקריירה שלו אין לו דאגה אחרת מאשר להעסיק את הצבא במלחמת אחים חדשה: גל של גירושים והריסות במאחזים מיד לאחר החגים – במקום להכינו למלחמה הבאה העומדת מאחר כותלנו.

ראשי הצבא מזהירים אותו מפני הצעד המטורף הזה. לא חסר להם שצה"ל יתבזה תחת מטר צעקות כגון "ברחתם מחיזבאללה כדי להיות כאן גיבורים על חלשים?!" ואולי הצבא גם חושש מפני סירובים והשתמטויות בקנה מידה שלא היה כמוהו.
דומה שהפתגם האנגלי "טיפשים מתפרצים היכן שמלאכים חוששים לדרוך" תפור בדיוק על עמיר פרץ, ההופך במהירות לקריקטורה של שר ביטחון.

פרשת שמות

מודעת אבל לאחר פטירתו של אחד מאצולת הכסף הישראלית. לאם, לאלמנה ולילדים המתאבלים שמות רגילים, עבריים. אבל רוב הנכדים: בר, רוי, דראל, דין, דר, ריף, רומי – מנין נלקחו שמותיהם? האם הם מפה בכלל? ואם לא מפה, היכן הארץ האחת שבה משתמשים בבליל שמות שכזה? או שמא כבר נפוצו הנכדים על פני כמה וכמה ארצות, מהן אקזוטיות, שצליל השמות הפרטיים שלהן זר ומוזר? תיתכן אפשרות מעציבה עוד יותר, שנושאי השמות בכלל חיים עמנו כאן, אבל הוריהם ציידו אותם מראש במעין דרכון זר, אופציה לירידה.

זה עתה טמנו באדמת ארץ ישראל, בהר הרצל, את עצמות ילדיו של חוזה המדינה, הנס ופאולינה. הרצל הורה בצוואתו שייקברו על-ידו, במדינה שעל מזבחה הקריב את חייו.

בכל תולדות הגלויות של ישראל, מיעקב אבינו ובנו יוסף ועד ימינו אלה, יהודים מן הגולה מבקשים להיטמן בארץ ישראל. האהבה הזאת לארץ, הגעגועים האלה, יחס זה של קדושה – הם שזיכו אותנו בסופו של דבר גם בשלטון ריבוני על הארץ הזאת.

והנה, דווקא אצל כמה מאלה שעשו כאן חיל בכישרונם ובזיעת אפם, אך גם מכוחן של הארץ והמדינה, הגלגל חוזר. הארץ הזאת קטנה על אזרחי-עולם שכמותם.

אני מבקש מראש סליחה מבעלי השמות המוזרים הנ"ל. אולי אינם שייכים כלל לתופעה הזאת של חזרה לגלות ולשמותיה. אינני מכיר אותם אישית. השמות המוזרים רק הזכירו לי תופעה נפוצה בחוגים מסוימים, מגוחכת ומעציבה כאחד.

שאלה למחשבה: אלה שמאסו בארץ חמדה, שבנו ונבנו כאן ועכשיו מפנים לארץ את עורפם, האם גם הם – לאחר 120 – יבקשו לקבור את עצמותיהם בארץ? או שמא כאן בארץ ישראל, דווקא כאן, באיזה היגיון שטני, תגיע אל סופה הדרך שהתחילה באור כשדים לפני כמעט 4000 שנה, ב"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"?

ומי יחקור את התקשורת?

יעל גבירץ היא עיתונאית מהשורה הראשונה, שותפה בכירה בעיצוב דעת הקהל בישראל. ראו מה כתבה לפני שנה על הגירוש ועל צבא הגירוש:"אחדות לאומית על דבר אחד אין קרע. למרות הקונוטציה השונה, גם הכחולים וגם הכתומים מסכימים ש'אריק מלך ישראל'. ההתנתקות הוכיחה את הכלל שכשהשלטון משדר נחישות, אין רפיון בביצוע. הצלחת המבצע מאשרת בדיעבד גם את הצדקת החלפתו של הרמטכ"ל יעלון בחלוץ. התברר שכשיש רמטכ"ל נחוש, שמכין את הצבא למשימה כראוי, צה"ל מנצח את כל חזיתות ההתנתקות".

במדעים המדויקים ניתן למדוד, לשקול, להוכיח או להפריך את אמיתותן של תיאוריות. במקצועות הרוח הכל הולך, ולך תוכיח את ההיפך.

והנה מספקת לנו 'מלחמת ארבע האמהות' הזדמנות נדירה לבחון באופן מדעיאת עומק תבונתה וחדות ראייתה של אשת תקשורת בכירה. על-פי התוצאה, מי שירצה בעתיד לינוק מחוכמתה של הפרשנית המפורסמת יצטרך לקרוא את דבריה בלשון סגי נהור, כלומר במהופך, כדי שיהיה להם קשר כלשהו למציאות.

כאן נעשה תרגיל אחר. ניקח את דבריה ונעתיק אותם לימינו אלה, כאשר ראש הממשלה, צה"ל והרמטכ"ל נלחמו לא נגד אחיהם, כי אם מול אויב.

לקרוא ולא להאמין.

על דבר אחד אין קרע. למרות הקונוטציה השונה, גם הכחולים וגם הכתומים מסכימים שאולמרט איננו 'מלך ישראל'. מלחמת הלבנון השנייה הוכיחה את הכלל שכשהשלטון אינו משדר נחישות, יש רפיון בביצוע. כישלון המלחמה מאשר בדיעבד גם את העדר ההצדקה בהחלפת הרמטכ"ל יעלון בחלוץ. התברר שכשאין רמטכ"ל נחוש, שמכין את הצבא למשימה כראוי, צה"ל אינו מנצח בשום חזית.

צאתך לשלום, בשארה

איך נפטרים מן הטרדן הזה, בשארה, בעל האגו המנופח, שיותר משהוא גורם לנו נזק, התנהגותו החצופה והשחצנית פשוט מרגיזה? ואיך מתפטרים מח"כים ומאישי ציבור פלשתיניים אחרים, בעלי אזרחות ישראלית, העושים את אזרחותם קרניים לנגח את המדינה שהעניקה להם ביטחון, קיום בכבוד, מעמד, חוק וסדר, חירות אישית והנאה מכל הזכויות?

נוסף על הדרך הפלילית, שהיא ארוכה, יש דרך מנהלית פשוטה – סעיף 11(ב) לחוק האזרחות תשי"ב 1952, שזה לשונו: "שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל". שימו לב: אין צורך באישום פלילי, אין צורך בבתי משפט. די באקט מנהלי פשוט של שר הפנים!

חזקה, כמובן, על ח"כ בשארה ושכמותו שירוצו לבקש סעד מבית הדין הגבוה לצדק של המדינה שהם משקצים ומתעבים כל-כך, אך גם זה יהיה ניסוי מעניין, לראות את בג"צ מתפתל להסביר כיצד מעשיהם של בשארה וחבריו בדמשק ובביירות לא היתה בהם הפרת אמונים כלפי המדינה, כאזרחים וכחברי כנסת.

והיה וגם התנהגותו האחרונה של בשארה, המתגרה והמקוממת, תזכה להגנת בג"ץ – אולי זו תהיה ההזדמנות לחוג את הליכתו של ברק בחקיקה חוסמת בג"ץ – בפירוש חוסמת, לא עוקפת ולא מתחכמת. חקיקה שתעצור אחת ולתמיד את פלישת בג"ץ לתחום החקיקה, ששמה ללעג את הרשות המחוקקת.