חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 210ראשיהפצה

הוי ארצי - הוי ארצי:

21/09/06, 16:19
חגי סגל

סליחות תשס"ז

במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד: כשלוש שנים לאחר שהשמאל ואבות 'קדימה' עלו על המסלול  החד-צדדי, הם מכים על חטא וחוזרים בהכנעה ובהרכנת ראש לדרך המשא-ומתן ומפת הדרכים. אבו מאזן, חטאנו לפניך, רחם עלינו. 

הצתה מאוחרת
 
בעקבות מלחמת לבנון שוב דורך כוכבו של רב-אלוף מיל' משה בוגי יעלון. היושרה שהוא מקרין, גינוניו הצנועים לעומת גינוני השחץ של דן חלוץ, והתחושה שהיה מנהל את המלחמה אחרת – מגדילים את מאגר המשחרים  למוצא פיו. בסקרים הוא כבר עוקף אפילו את נתניהו. מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל עשוי לקבל אותו יום אחד כשר ביטחון. אולי אפילו כראש ממשלה. דעת הקהל בישראל, ובעיקר התקשורת, סובלות מתזזית מתמדת בתחום הזה. הן ממליכות מלכים וקוברות אותם במחזוריות שיא. הכוכב הנולד של אתמול הוא החור השחור של מחר, וההיפך. שרון איננו, עמיר פרץ מט לנפול, יחי הבוגי החדש.

אם בוגי אכן ייכנס לפוליטיקה (כרגע הוא מגדיר את האפשרות הזאת כ'קשקוש'), הדבר ישפר קמעה את מאזן ההרתעה של ישראל. גם מפלס איכות השלטון יעלה משמעותית. אבל מעבר לכך, לא כדאי לפתח ציפיות גדולות. בראיון המפורסם של יעלון לארי שביט ב'הארץ', לפני שבוע, אין תפיסת ביטחון חדשה או פריצת דרך מחשבתית בתחום המדיני. זה ראיון מאכזב ביחס לראיונות קודמים של יעלון בשנתיים האחרונות. הרמטכ"ל לשעבר מצטייר פתאום כאדם שמאמין יותר בפשרות מדיניות מאשר בהכרעות צבאיות, בנסיגות מאשר בנצחונות. הוא לא טורח לחזור באוזני שביט על הכרזות העבר שלו נגד הקמת מדינה פלשתינית ובעד עומק אסטרטגי.

תחושה של פופוליזם מחלחלת ככל שהראיון מתמשך. היא מתעצמת למקרא התייחסותו של יעלון  לארועי 60 השעות האחרונות של המלחמה ("מהלך ספיני"). ברוב מלחמות ישראל נשלחו חיילינו למשימות עקובות מדם אחרי שנקבע כבר מועד להפסקת אש, והדבר נתפס אז כרצון לקבוע עובדות בשטח עד הדקה ה-90. אז מדוע דווקא עכשיו נודף מזה ניחוח  שחיתות?  ליעלון פתרונים.

הרמטכ"ל לשעבר מעריך שמו"מ עם סוריה (על הגולן, כמובן) היה מחליש את חיזבאללה. הוא לא מאמין שאפשר לעקור את חיזבאללה בדרך אחרת. הוא גם לא רואה פסול בהערכותיו בעבר ש"הקטיושות יחלידו" או בניוון של מערך המילואים בתקופת כהונתו כרמטכ"ל. לדבריו, ב-2002 נשקפה לישראל סכנה של קריסה כלכלית, ולכן היה צריך אז לקצץ בביטחון. נניח. אבל שום קיצוץ שבעולם, אפילו לא  קיצוץ הכרחי, אינו מסביר  מדוע לג'ובניקים  בקריה יש M-16  מקוצר ולחיילי המילואים אין? או מדוע תצלומי האוויר שניתנו למפקדי הכוחות בלבנון היו בלתי מעודכנים בעליל?

הרי יעלון עצמו משתבח בראיון שהוא טיפח את היכולות המודיעיניות על חשבון יכולות התקיפה, אז איך קרה שידענו כל-כך מעט על מערך הביצורים של האויב מתחת לאפנו?  ועוד משהו: אם אכן עיקר הכשל במלחמה היה "כישלון ניהולי", כדבריו, מדוע הוא לא דאג בתקופתו להכשיר מנהלים מוכשרים יותר? למה הוא קידם, למשל, את גל הירש והדיח את שמואל זכאי?

 מעבר לכך, יש בראיון התבטאות מביכה, הנוגעת לפציעתו הקשה של קרוב משפחתו (האחיין של אשתו)  במהלך הקרבות בלבנון: "כשמורן התגייס אמרתי לאביו דבר אחד: לא טנקים ולא בתים. כל כך הייתי מודע לסכנת הנ"ט". הלו, בוגי, באמת אמרת דבר כזה לארי שביט? מה אמורים חיילי שריון לחשוב כשהם קוראים את הראיון? שהרמטכ"ל הקודם גייס אותם בפקודה לשרת בטנקים, אך המליץ לשארי בשרו לשרת במקומות בטוחים יותר?

יעלון נשאל על ידי שביט אם פורום החווה של אריק שרון השחית את צמרת צה"ל, והוא השיב נחרצות ""אין לי ספק בכך". אם כך, מדוע לא התפטר לפני שאותו פורום פיטר אותו? כשצבי הנדל טען ש"עומק העקירה כעומק החקירה", יעלון היה עדיין במדים. במשך כשנה הוא הכשיר את הצבא למבצע ההתנתקות (לזה כן היה תקציב?). אילו התפטר במחאה על ההשחתה ההיא, היה קונה את עולמו, אולי גם מציל אותנו ממלחמת לבנון. עכשיו זאת חוכמה קטנה מאוד לתקוף את שרון. מי שמוחה היום נגד שימוש בצבא לצרכים ספינולוגיים, היה אמור לחשוד כבר בחורף 2004 שכל ההתנתקות היא ספין אחד גדול. 

"מה שמתרחש במדינה מטריד אותי", אומר יעלון לבסוף. גם הראיון החדש אתו מטריד קצת.

גדר שמדר
 
הקטע אולי הכי מרשים בפרוייקט ההפרדה בין עפולה לערד נמצא ליד חיזמה שבצפון מזרח ירושלים: יש שם גדר מתכת עד השמים וחומת בטון מרשימה ועוד גדר ומסוף גבול ושוטרי מג"ב וחיישנים ומחסום חשמלי ודרך פטרולים ופילבוקס ומה לא.  ובכל זאת, בצהרי יום, לעיני כל הנהגים שממתינים שם בתור לבדיקה, ראיתי השבוע ארבעה צעירים פלשתינים מתפלחים בקלי קלות אל תוך ירושלים הריבונית. זחילה קלה מתחת לגדר, והופ, הם היו בפנים. לא חבל על כל הכסף?
 
גדול עליו

השבוע נודע שקלטת חינוכית חדשה, אשר נועדה להחזיר את עם ישראל בתשובה, יוצרת קשר אסוציאטיבי בין  תיאודור הרצל לבין הצורר הנאצי, אדולף היטלר. והשאלה היא: לא הגזמתם קצת? מילא אייכמן, חמלניצקי, המן, פרעה, אפילו אנטיוכוס. למה ללכת ישר להיטלר?  האם אין איזשהו מדרג בחיים? אמנם הרצל היה טיפוס שלילי ביותר, שרק חשב כל היום רע על העם היהודי, אבל האם היה נגרע משהו מחרפתו אילו הישוו אותו, נעבעך, לאחמדינג'אד?
 
הסתה לגיטימית

"אפי איתם מנסה להסביר את התוכנית שלו לח"כים הערביים: קנה להם את הספר 'מיין קאמפף'" (ציטוט מתוך מדור הסאטירה הדלוח של 'ידיעות אחרונות' ביום ו' שעבר. נא לגזור ולשמור לקראת הפעם שבה תתחלחל התקשורת לשמע שימוש של איש ימין בביטויים מלכסיקון השואה).

יחס הפוך

אני לא יודע מה המצב בשאר ערי ישראל, אבל בירושלים יש יחס הפוך בין מצב הניקיון לבין מצב החניה: ככל שהעיריה מרחיבה את אזורי החניה בתשלום, כך הרחובות מלוכלכים יותר. מה היא עושה  עם הכסף?

מבוקש

מי הוא קצין המשטרה שאמר  'ערבושים' על הערבים באום אל פאחם? לא ניסו שחם במקרה?