בשבע 211:אקשן במדבר

שיתוף פעולה עם אנשי הטלוויזיה הקהילתית בערד, הוליד את 'הפלא ופלא במדבר' – סרט ברמת הפקה גבוהה, שהילדים מוכנים לראות יותר מפעם אחת.

אמציה האיתן , ו' בתשרי תשס"ז

הפעם נקדיש את המדור לגיל הרך (אין לי מושג למה קוראים לזה 'גיל רך'. אחרי שקמים שלושים פעם בלילה כדי למצוא את המוצץ, אני הייתי קורא לו 'הגיל הקשה'). תיאטרון הבובות 'הפלא ופלא' איננו תופעה חדשה, ורבים מילדי ישראל כבר נתקלו בבובות הגדולות של רענן זיו, ובסיפורים שאותם הוא מעביר לילדים. הדבר החדש הוא שיתוף הפעולה הנדיר שהוליד את הסרט המתארח השבוע במדורנו: 'הפלא ופלא במדבר'.

אנשי הטלוויזיה הקהילתית בערד אינם נמנים עם המבקרים הקבועים בבתי הכנסת בעיר, דבר שלא מנע מרענן זיו להציע להם פרוייקט משותף – סרט לילדים, הבנוי על הבובות של 'הפלא ופלא'. אנשי מרכז התקשורת ערד לקחו על עצמם את כל ההפקה: הצילום, העריכה ואפילו המוסיקה המקורית.

ראיתי כבר סרטים וכתבות של אנשי טלוויזיה קהילתית מערים שונות ברחבי ישראל, ואני חייב לציין שהפעם הופתעתי לטובה. החבר'ה לא זלזלו באף חלק מפרטי ההפקה. הצילום יציב, הסאונד ברור והעריכה קצבית. אם כך נראית הטלוויזיה הקהילתית בערד, יש להם בהחלט במה להתגאות.

את הבובות המרשימות הכינה יעל זיו, אמו של רענן, שגם היא אינה נמנית עם ציבור שומרי המצוות – מה שהופך את הסרט לפינה של אחדות ישראל, תופעה הראויה לכל שבח.

שלא יבלבל אתכם שם הסרט. לא מדובר בסיפור מתוך חומש במדבר, אלא בסרט המתאר את חיי המדבר ואת יחידת החילוץ בערד. את תפקידו של יצחק הרועה ממלא השחקן המוכר מיכאל וייגל. מתברר שהבחור הוא ברוך כישרונות, ופרט למשחק הוא גם מפעיל בובות מקצועי. יחד איתו מפעיל רענן את גדי העז, פייר ומישה – שני הקשישים החביבים, וגם קוטי התוכי וצ'יקי התרנגול.

יצחק הרועה מספר לגדי העז על המדבר ונפלאותיו, ואת דבריו הוא ממחיש באמצעות צילומים אותנטיים מהאזור. פייר החביב מחפש את מישה חברו, ומפעיל לשם כך את יחידת החילוץ. כך אנחנו מתוודעים לגלישת הסנפלינג, לג'יפים המדבריים וגם לשיטפון האימתני שמבקר מדי פעם באזור.

לידיעתכם, רענן זיו כבר עובד על סרט חדש שייקרא 'רכבת המצוות', ונראה לי שזה בדיוק הזמן להעיר ולהאיר על כמה תופעות בסרט האחרון, ולו כדי למנוע את חזרתן בסרט הבא עלינו לטובה. השימוש בצחוקים מוקלטים אחרי בדיחות תסריטאיות מתאים לסדרות קומיות בטלוויזיה, ופחות לסרט מסוג זה. אם הבדיחה מצחיקה הילדים יגיבו גם בלי הצחוק המוקלט, ואם איננה מצחיקה, זה ממש לא יציל אותה. גם המעברים בין סצנה לסצנה נראים כלקוחות מטלנובלה טיפוסית, ואינם נחוצות לצורך העלילה או הרצף.

הצילומים המקוריים מהמדבר המרתק מחפים על החוסר בצילומי חוץ של הבובות, למרות שבשיר הפתיחה והסיום רואים את הבובות נוסעות בג'יפ החילוץ – דבר שהייתי שמח לראות אותו מתרחש גם במהלך העלילה. 

מיכאל וייגל הוא שחקן שמתאים לתפקיד, ועושה אותו באמינות ובטבעיות. אני כבר יכול לדמיין לעצמי את הצילומים, כאשר השחקנים מזכירים לעצמם כל העת "לדבר לאט, שהילדים יבינו". ניכרת ההשקעה הרבה בביטוי הנכון של המילים ובקצב המתאים לילדים צעירים. לא תמיד אהבתי את המבטא הבולט של שני הקשישים החביבים. לפעמים אפילו נעלבתי בשביל העולים המייצגים את המבטא, אבל כיוון שמדובר בשניים שהם באמת חביבים וחמודים, נסלח להם הפעם.

אם פתחתי בגיל הרך (זה שקמים בשבילו באמצע הלילה), אני יכול לחתום בכך שאותו גיל רך היה מסוגל לראות את הסרט ברצף אף יותר מפעם אחת. לדעתי הוא כבר מחכה להפקה הבאה של 'הפלא ופלא'.

לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או לסתם הערות וד"שים: amatsya@a7.org