בשבע 211:שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ו' בתשרי תשס"ז

שאלת השבוע: "האם כפירה בסמכות השופטים היא דרך נכונה להיאבק בעיוותי מערכת המשפט?"


להשפיע על הרכב בית-המשפט/ עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון 'שורת הדין'

כפירה בסמכות בית-המשפט כאמצעי למאבק בעיוותי מערכת המשפט היא רעיון חסר שחר ובלתי תכליתי, הפוגע אך ורק בהוגיו ובמיישמיו. פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון, אהרן ברק, יצרה הזדמנות היסטורית למחנה הדתי-לאומי להשפיע על כיווניה ועל מגמותיה של מערכת המשפט בישראל. לראשונה זה 20 שנה, מערכת המשפט אינה נשלטת עוד על-ידי שופטים מוכרים בעלי יוקרה, המקובלים על רוב הציבור הישראלי. כעת נוצרה הזדמנות אמיתית לשנות את מערכת המשפט מתוכה, לפעול ולהשפיע על הליך מינוי השופטים בכל הרמות ובכל הערכאות, ולהביא לשינוי כיוון כללי של מערכת המשפט בארץ.

ייתכן שהטעות הגדולה ביותר שעשה המחנה הדתי-לאומי היתה בחירתו להתעלם לחלוטין מבית-המשפט ומתהליך מינוי השופטים, בתקופה בה הדבר היה קל יחסית – לאחר המהפך הפוליטי של 1977. במקום לנצל את המצב החדש ולעמוד על מינוי שופטים דתיים-לאומיים לבית-המשפט העליון ולמשרות שיפוטיות אחרות, העדיפה ההנהגה הדתית-לאומית להתרכז בתוכניות הפנסיה של המורים ובמינויים בבתי-הדין הרבניים, ולהתעלם כליל מזהות מי שיחרוץ לחיים ולמוות בבית-המשפט העליון. לאורך כל התקופה עד מהפך 1992, החזיקו דווקא רצ, שינוי ומפ"ם האופוזיציוניות במפתח הבג"ץ. התוצאה: עם חתימת הסכמי אוסלו האומללים, נותר המחנה הדתי-לאומי חסר כלים משפטיים ראויים להתמודדות עמם ועם השלכותיהם. כל שנותר לו היה, כדבריו הנכונים של יצחק רבין, "להסתובב כמו פרופלורים".

מערכת המשפט בעידן שלאחר ברק מוצאת את עצמה בפעם הראשונה בפוזיציה חלשה מאוד ונטולת זוהר. כיום אין בנמצא אפילו שופט אחד הנהנה מהילת הכבוד ומההערכה לה זכו אהרן ברק, מאיר שמגר ובני דורם. כעת נוצרה למחנה הדתי-לאומי הזדמנות להשפיע במידה רבה מבעבר על הרכב בית-המשפט העליון, ועל נוף בתי-המשפט בכלל. הצלחת המחנה הדתי-לאומי לקדם את מינוים של מועמדים בעלי השקפת עולם לאומית ויהודית ראויה לתפקידי שיפוט בכל הערכאות – מבית-המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע ועד בית-המשפט העליון בירושלים – היא שתשפיע על עיצוב דמותה של ישראל לדורות.

מחויבים לחוקי הקב"ה/ שמואל (זנגי) מידד, יו"ר עמותת חוננו

כולנו מחויבים להכיר בסמכותו של הקדוש ברוך הוא ולחיות על-פי החוקים שהוא קבע.

מערכת המשפט אינה רואה את עצמה מחויבת לחוק שקבע הקב"ה, ולכן אל לנו להיות מופתעים מהחלטותיה.

למעשה, כל מי ששכב על הכביש או מחה בדרך אחרת נגד גירוש יהודים מבתיהם בארץ ישראל אינו מכיר בסמכותה של המדינה, הכנסת ובתי-המשפט להחליט לעולל פשעים כאלה. יהודים אשר מחו, נעצרו והובאו באונס לבתי-המשפט קיבלו סיוע משפטי. ביניהם היו גם שהודיעו כי הם אינם מכירים בסמכותו של בית-המשפט כיוון שהוא מתנגד לחוקים ולכללים שניתנו לנו על-ידי ה' אלוקי ישראל.

בעמותת 'חננו' החלטנו, ככלל, לסייע לכל השותפים למאבק היהודי בארץ ישראל, איש איש על-פי דרכו ורצונו. דעתי האישית, ולאו דווקא בקשר עם תפקידי, היא שחזון המדינה היהודית החיה על-פי התורה הוא חזון מציאותי ולא רק תיאוריה. לנוכח המצב המתפתח בארץ, אני חש כי קודשא בריך הוא מוביל אותנו למצב בו לא ניצבות בפנינו ברירות, והוא יוצר כאן הזדמנות מציאותית למימוש החזון הזה.

כדוגמה לעניין, חודשיים לאחר שנרצח בפתח ביתו, הוחרב ביתו של נתנאל עוזרי הי"ד על אלמנתו ויתומיו בלילה חורפי מקפיא. היתומים הוצאו ממיטותיהם ללא מעילים, ללא נעליים וללא הסברים. אפילו צו על-פי החוק הישראלי הקיים לא היה. מדינת ישראל החליטה להאשים בפשע את... קבוצת הנשים שבאו למחרת למחות. האישום: לילדיכן היה קר. או בלשונם: 'הפרת חובת הורה לקטין'. כציבור, שתקנו בחוסר אונים אל מול פשעים נגד אלמנה ויתומים אשר מפניהם מזהירה אותנו התורה בתוקף. במקביל, החלו כבר מנשבות רוחות העקירה מגוש קטיף. חשנו ש'עד כאן'. אשתי, אשר היתה בין הנשים, החליטה שאינה מכירה עוד בסמכות אשר בזה לתורה. הגענו למצב בו עלינו להחליט: או להמשיך 'להשתנות מבפנים' – להשתנות, לא לשנות – או להיות יהודים במלוא מובן המילה. 

האם איננו מתנתקים מדי מחזון התורה? והלא כבר נאמר "באין חזון – יפרע עם".

סיכון הדמוקרטיה יחזיר אותנו לגלות/ הרב ד"ר חיים שיין, עו"ד, מכללת 'שערי משפט'

כפירה בסמכות בית-המשפט כמכשיר למאבק בעיוותי מערכת המשפט הינה פסולה. הכפירה לא מוסרית, לא חכמה ולא מועילה. אינני מתייחס לאותם חלקים בציבור שעל-פי תפישתם ההלכתית  ערכאותיה של מדינת ישראל הנן ערכאות של עכו"ם. מהם הייתי מצפה שבמקביל לפסילתם את מערכת המשפט לא ישתמשו במוסדותיה האחרים של המדינה לסיפוק צרכיהם הכלכליים, הסוציאליים והמשטרתיים.

תשובתי ניתנה כמובן ברמה העקרונית, רמה שבדרך כלל לא מבטאת את מורכבות השאלה. זו גם הסיבה שגדולי ישראל לדורותיהם נמנעו מלתת תשובות לשאלות תיאורטיות. כדי לברר את הסוגיה לגופא, יש כמובן לברר מהו אותו עיוות דין ומה מהותה של מערכת המשפט. אם מדינה מכניסה לכלא אנשים ללא משפט, בוודאי שיש לכפור בסמכות מערכת המשפט של אותה מדינה ולהיאבק לתיקון המצב. אם בטריטוריה מסוימת מתקיים שלטון שלא נבחר הפוגע בזכויות האזרחים, בוודאי שיש לכפור בסמכות בתי-המשפט של אותו שלטון (כך עשו גיבורי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי).

אם השאלה מתייחסת למדינת ישראל, הרי מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית. מהדמוקרטיות הנאורות בעולם, עם כל הביקורת על אשר מתרחש במדינה בעצם ימים אלה. אזרחי המדינה, בבחירות חשאיות וחופשיות, בחרו את חברי בית-המחוקקים. אלו הנציגים הקובעים את חוקי המדינה בהצבעה חופשית על-פי הרוב, והם הקנו למערכת המשפט את הסמכות ליישם את החוקים ולאכוף את קיומם. הרמת יד או כפירה במערכת המשפט הינה הרמת יד על מהותה ועצמותה של הדמוקרטיה. למרות המחיר הכרוך בחיים בדמוקרטיה, אין תחליף טוב ממנה.

מפני חטאינו גלינו מארצנו, כפירה במערכת המשפט של מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו תוביל את 'מפני חטאינו גלינו בארצנו'. לשוב אל הוויית הגלות איש אינו רוצה.

מאבק באמצעות ביקורת עניינית/ פרופ' אליאב שוחטמן, האוניברסיטה העברית, ירושלים

מנקודת מבטה של תורה – וזו נקודת המבט שמדריכה אותי – אין מקום לכפור בסמכות בית-המשפט במסגרת מאבק כזה או אחר. בשנותיה הראשונות של המדינה, כשהתברר שמדינת ישראל אינה משתיתה את מערכת החוק והמשפט שלה על תורת ישראל, והתקיימו דיונים בין הרבנים בשאלת ההכרה ההלכתית במערכת זו, ובשאלת היקפה של הכרה זו, כתב הרב הראשי, ב"צ מ"ח עוזיאל זצ"ל: "איך תתקיים מדינת ישראל אם אין דינא דמלכותא דינא מחייבת את כל איש ואישה מישראל בחוקי המדינה להטלת מִסים או דיני עונשים? ואין להעלות על הדעת שמדינת ישראל תהיה רשות ולא חובה ואיש הישר בעיניו יעשה". וכי מישהו מעלה על הדעת שרוצח או נהג שגרם למותם של אנשים בדרכים בגלל רשלנות פושעת או גנבים ואנסים וכיוצא באלו עבריינים המובאים לדין יוכלו לטעון בבית-המשפט שאינם מכירים בסמכותו?!

אכן, ההכרה העקרונית בסמכותו של בית-המשפט לשפוט עבריינים – אין משמעותה מתן הכשר לכל התדיינות בבית-משפט. ככל שמדובר בהתדיינות בין אדם לחברו, בנסיבות שבהן ניתן לקיים את ההתדיינות בבית-דין הדן דין תורה, חל אפילו איסור על התדיינות בבתי-המשפט. אבל בתחום המשפט הפלילי, שבו לבתי-הדין הרבניים אין סמכות שיפוט, ולא ניתן לקיים דין תורה, בתי-המשפט של המדינה הם בעלי סמכות מלאה מבחינה הלכתית.

המאבק בעיוותים הקיימים במערכת המשפט הוא לגיטימי, אבל עליו להתנהל לא בדרך של אי-הכרה, אלא באמצעות ביקורת עניינית, תוך חשיפה ציבורית ותקשורתית ראויה, מה שעשוי לסייע במאבק לתיקון העיוותים. זאת ועוד: כפירה בסמכות בית-המשפט עלולה לשוות  למאבק כולו תדמית שלילית, והרי סיכוי הצלחתו של המאבק לתיקון המצב הקיים תלוי, במידה רבה, באהדה ובתמיכה הציבורית שניתן לגייס.

רק מי שמוכן לשלם את המחיר/ נועם פדרמן, משפטן, פעיל ימין, חברון

יש כאן שלושה היבטים: יהדות, היעדר צדק במערכת משפט מגויסת והשיקול הפרקטי. 

השאלה איננה אם יש עיוות או לא. אנו, כבני תורה, לא צריכים לדון לפי חוקי הגויים. עלינו לשאוף למשפט עברי. אבל המשפט הישראלי מורכב מהמשפט האמריקני, האנגלי, הטורקי ואפילו – כפי שהשופט לשעבר אהרון ברק טרח לציין – ההודי והגרמני.
יתר על כן, עובדתית, כמעט כל מערכת המשפט מגויסת נגד הציבור האמוני במדינת ישראל, ואנו רואים זאת כל יום.

במצב דברים כזה, יש טעם לבוא אל בית-המשפט ולומר 'מאחר שאין דין תורה ואין גם צדק, אני כופר בסמכות בית-המשפט'.
אבל צריך גם לדעת את הגבולות ולהיות פרקטיים. אני, כאדם שלא אחת עומד לדין, הייתי ממליץ לכל אדם לחשוב היטב לגבי ההשלכות של צעד כזה. כי אם אדם יפעל כך, רוב הסיכויים שהוא ימצא את עצמו מורשע, כיוון שלא הגן על עצמו. לכן השאלה היא גם פרקטית – האם אתה מוכן לשלם את המחיר?

אני הייתי נוהג בשיטה כזאת: אם מייחסים לך עבירה חמורה שבגינה אתה עלול למצוא את עצמך מאחורי סורג ובריח, אמור 'בית-המשפט לא דן לפי דין תורה כפי שהיה ראוי שייעשה, אבל כיוון שאני אנוס, אשתף פעולה ואשפט'. אם מייחסים לך עבירה קלה, וזו פעם ראשונה ואחרונה שאתה עומד לדין, אתה יכול לאפשר לעצמך לכפור בסמכות בית-המשפט.