בשבע 211:לשכת הגזית

הציפיות מהמנכ"ל החדש של רשות השידור התבדו: שקלאר חידש את החוזה השמן של השדרן השנוי במחלוקת, גבי גזית ●איך מכנים את פרץ חבריו למפלגה? ●וגם: מי רוצה להרוויח כמו חיים יבין?

אלי פולק וישראל מידד , ו' בתשרי תשס"ז

לפוליטיקאים אסור למנות מקורבים למשרות ממשלתיות. לזה קוראים מינויים פוליטיים (תשאלו את צחי הנגבי). אך לא חסרים פטנטים ובמקום למנות את המקורבים הם ממליצים למנות אותם ומאפשרים לפקידונים לבצע את המלאכה השחורה. החוזה של השדר המעוטר של קול ישראל, מר גבי גזית, מסתיים בסוף החודש האזרחי ועל מנכ"ל רשות השידור הוטלה המשימה להחליט אם להאריך אותו. השר הממונה על רשות השידור הבהיר מראש בפומבי שהוא תומך בהארכת המינוי, ואף שוחח על כך עם מר שקלאר.

בתקשורת מדווחים שמשכורתו של מר גזית עולה לרשות כ- 50,000 ₪ כל חודש, לא רע עבור כ-35 שעות עבודה בחודש. האזרח התמים היה חושב שרק לאור המשכורת הגבוהה היה מקום להפרד לשלום ממר גזית. אך לא שיקולים כלכליים כאלה יעצרו את המינוי. רק לאחרונה החזיר מר שקלאר לרשות את מר חיים זיסוביץ, ונתן לו שעת שידור בימי ששי והופעות אורח בטלוויזיה. זיסוביץ מקבל רק 1500 ₪ לשעת רדיו בתוספת מע"מ. אז קצת קשה לדחות את גזית בגלל המשכורת.

לציבור משלמי האגרה הייתה דעה ברורה בנדון. לנו ידוע על כמאה מכתבים שדחקו בשקלאר לא לקבל את "המלצות" השר כבל. הוא יכול היה לקבוע שלמר גזית עמדה אידיאולוגית-פוליטית הפוסלת אותו.  הרי ביום 1.9.2006 פורסם במוסף "לילות" של "ידיעות אחרונות" ראיון של נעמי לנסקי ורז שכניק עם גבי גזית. בין היתר אמר גזית: "עבורי, אם לא הצלחתי להזיז בורג מימין לשמאל, לא עשיתי שום דבר. והיחיד שמזיז ברגים, חוץ ממני, זה נתן זהבי" (ההדגשה שלנו). לפני הבחירות הוא נתן למר עמיר פרץ, ראש מפלגתו של מר כבל במה חפשית לשדר תעמולת בחירות.  ב- 5/4/06 ערך גזית ריאיון בן 10 דקות (!) עם יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו" ואח"כ עוד 10 דקות ריאיון עם עו"ד טליה ששון בשאלת אי-עקירת מאחזים. רגישותו של מר גזית לצבור משלמי האגרה אגדית. למשל, ב- 21/8/05 השווה גזית את התנהגות המפונים לזו של חיות בספארי וציין שהוא מעדיף את החיות. "כמובן",זה היה רק בהומור. 

אך שקלאר הוא כנראה הפודל של הפוליטיקאים. גורל השידור הציבורי וטוהר מידותיו גם בימים נוראים אלה איננו שיקול חשוב מספיק. לצערנו אנחנו לא מופתעים. רשות שידור אשר בהנהגתו של מר שקלאר נותנת במה חפשית לאיש שמאל כמו חיים יבין תמורת 73,000 ₪ לחודש בתוספת של 115,000 ₪ עבור שירותיו בימי מלחמת לבנון הקיץ (מי אומר שלא היו מורווחים מהמלחמה הזאת?) עקבית. כעת היא ממשיכה לאפשר למר גזית להמשיך ולהשתלח בצבור שמשלם את משכורתו.  ותודה עבור הנתונים לעיתון "ידיעות אחרונות".

מדברים במקום לירות

לפי ידיעה ב'הארץ' בשבוע שעבר, עודכן הרמטכ"ל דן חלוץ מדו"ח של ביטחון שדה שקציני צה"ל (לא ברור מאיזו דרגה) מנהלים בממוצע 460 שיחות ביום עם עיתונאים, שלא דרך יחידת דובר צה"ל.

שתי מסקנות מתבקשות מנתון זה: ראשית, בפועל, יש חופש דיבור מרבי לקציני צה"ל. שנית, אולי אחת הסיבות לכישלון בשדה המערכה הצבאית היא שמרוב דיבורים אין לקצינים מספיק זמן לנהל את הקרבות?

ראיון מימין

יישר כוח לסופרת נעמי רגן. במוצאי ראש השנה הוקרן בערוץ הראשון בטלוויזיה ראיון שלה עם זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן. קודם כל, שמענו מבטא אמריקני מפי מראיין למשך כחצי שעה בשידור הציבורי. והעיקר, שמענו דעות לאומיות, דתיות, אינטלקטואליות ותרבותיות בלי שמאל וללא נוכחות פוסט-ציונית. חצי שעה של איזון מול שנים של חוסר...

הנ"ל ז"ל

יוסי ורטר מביא לנו תואר תקשורתי חדש. בעבר, עזר וייצמן כינה את מנחם בגין 'המנוח' ויצחק רבין כינה את יוסי ביילין 'פודל'. ורטר יודע לספר לנו שבמפלגת העבודה מכירים את עמיר פרץ בתוארו התקשורתי 'הנ"ל ז"ל'. סליחה, אבל זאת לא הסתה?

מנהגים משונים

חיים זיסוביץ התארח (כמה שילמו לו?) באולפן הערוץ הראשון לצדה של איילה חסון ביום חמישי האחרון, ושאל את דב אלבוים, חרדי לשעבר, שאלות על מנהגי החג ה'משונים', כגון תשליך. בשביל לשאול שאלות בצורה פוגענית לא צריכים להושיב חובש כיפה – או שמא כך רואה זיסוביץ את תפקידו בערוץ הציבורי?

בשם אומרם

א. "התקשורת אינה פרה קדושה... אני משוכנע כי בתקופת מלחמה אין ניגוד בין תקשורת פטריוטית לתקשורת טובה ואובייקטיבית... לי אין ספק שהתנהגות התקשורת בזמן המלחמה בלבנון גרמה לפגיעה בתדמיתה בעיני הציבור... אנשי התקשורת חייבים להביט במראה ולשאול את עצמם: איפה טעינו? ...אני משוכנע שאם התקשורת בתקופת מלחמה תפעל מתוך רגישות לצורכי הציבור, תקפיד על דיוק בעובדות ועל אחריות, תהיה לנו תקשורת טובה יותר".

ומי הכותב? יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של רשות השידור ('הארץ', 21/9/06).

ב. "העליהום על התקשורת לא היה אפשרי אלמלא מידה ניכרת של בערות בציבור. בכל תחום, וכך גם בתקשורת, קיימת בערות לגבי תפקוד המוסד וכללי המשחק. הבערות הכללית מנוצלת בציניות כמשאב פוליטי חיוני לשליטה בהמונים. ללא בערות פוליטית בהיקף זה או אחר, שום שלטון לא היה מתקיים. לכן לא היה צורך בסקרים כדי לחשוף את הבערות התקשורתית בציבור הישראלי, שהנביטה גם את הביקורת הפופוליסטית על תפקוד התקשורת בעת המלחמה".

הכותב הפעם הוא פרופ' דן כספי, ברשימתו "העליהום על התקשורת" ('הארץ', 21/9/06).

ג. "הלוואי שהיו לי דירות כמו שיש לך והלוואי שהייתי מקבל את המשכורת שלך!"

אהוד אולמרט לחיים יבין בראיון ששודר בערוץ 1 (יום חמישי, 21/9/06)

ולקוראינו היקרים אנו מאחלים שנה טובה וגמר חתימה טובה!