בשבע 212: מכתבים

קוראי העיתון , י"ג בתשרי תשס"ז

הטעות של זליכה (בתגובה ל'אנשי השנה', גיליון 210)/ תמר יבלונקה, רחובות 

בחירתו של ירון זליכה ע"י יאיר שפירא כאיש השנה בכלכלה מעוררת תמיהה: עם כל הכבוד למפעלותיו של החשב, ברצוני להזכיר לקוראים מהלך אנטי-ציוני שנקט לאחרונה זליכה: חתימה על הסכם עם חברת אליטליה להטסת עובדי מדינת ישראל. אמנם חברת אל על כבר איננה חברה לאומית, אך זה עדיין לא מצדיק פגיעה כה בוטה וגסה בה ובשאר חברות התעופה הישראליות. ומה עם הנזק התדמיתי? האם מישהו מדמיין את טוני בלייר, למשל, טס באל-על במקום בבריטיש איירוויז?

שוב הוכיח לנו האוצר את גישתו כי בישראל של שנות האלפיים הכל נמדד בכסף, ותוצרת כחול לבן היא סיסמה שאבד עליה הכלח.

לפעול – זו דרכה של תורה/ חנה מנדלמן, כפר חסידים

ברצוני להצטרף לוויכוח הנטוש מזה מספר שבועות מעל דפי העיתון באשר לעמדת החרדים בזמן ההתנתקות.

בזמן ההפגנות האדירות, הצעדות והתפילות שקדמו לגירוש, בלטו אנשים חרדים במספר לא מבוטל.

אבל זה היה כבר מאוחר מדי. ההחלטה על העקירה נפלה בהצבעה מכורה בכנסת, תוך קניית קולות חברי הכנסת באיומים והבטחות שונות. חברי הכנסת החרדים נתנו את קולם לגירוש אחיהם אנשי גוש קטיף תמורת תוספת לקצבאות הילדים. מי שהשאיר על כנם את אותם חברי כנסת ואף חזר והצביע עבורם בבחירות שאחר כך, ממילא נעשה שותף לדרכם.

אין לנו עניין באשמות, אלא בהפקת לקחים, הפניה מכאן היא אל הפרטים היחידים בציבור החרדי: האם תמשיכו ללכת אחרי אותם מנהיגים? אל תחכו לנס - זו אינה דרכה של תורה.

דרכה של תורה היא לפעול, מתוך אמונה שהדברים הנכונים כבר יתגלו מתוך מעשינו. יש לעם ישראל עוד דרך ארוכה עד להגשמת חזון הנביאים, יש מה לפעול גם בבניין למען הגאולה. יש תפקיד פעיל לחרדים. מי שיידע להגשים את החזון, יוכל לרשום לעצמו נקודות זכות בסיומה של המלחמה הבאה.

ממשיכה במדיניות שנכשלה/ שמואל פישר, פתח תקוה

שרת החוץ , ציפי לבני, נזכרה עכשיו במאחזים "בלתי חוקיים", כהגדרתה וטענה כי יש לפנותם במהרה. מצער כי לבני לא למדה דבר מכישלון צעדה הקודם, שבו נעקרו אלפי יהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון.

בדו"ח המאחזים שהגישה עו"ד טליה ששון נכתב במפורש כי הקמת המאחזים וביסוסם בשטח נעשו ע"י משרדי ממשלה שונים שנתנו "אור ירוק" להקמתם. פעילות זו נעשתה ברובה בתקופת ממשלת שרון, כאשר המתיישבים בשטח סבורים כי פעולת הקמת המאחזים נעשית בהסכמה ממשלתית.

במקום להיטפל למאחזים ולהרחיב את הקרע והמרירות בין חלקי העם, הייתי מצפה משרת החוץ להתייצב מול הביקורת שבאה מבחוץ, ולהצהיר בפה מלא כי למדנו משהו ממאורעות השנה הקודמת ועתה יש להיאחז בשטחי יהודה ושומרון שהם מולדתנו, והאחיזה בהם היא שתמנע את הפיכת יהודה ושומרון לפלטפורמת טרור כפי שקורה בעזה ובלבנון.

שומרים על קדושת המחנה/ מיכאל יומטוביאן, פסגות

בשירות מילואים שביצעתי לאחרונה, נדרשנו בין השאר לסייר ברכב 'האמר' כשבחלק מהמשמרות נוהגת חיילת.

אני ועוד מספר חברים בפלוגה הודענו חד-משמעית שאיננו עולים לסיור עם נהגת בשום אופן. הבהרנו שאמנם אנו גורמים קושי לחברים בפלוגה, שלא אשמים בבעיה, אך מבחינתנו זהו קו אדום שלא נחצה בשום אופן.

ארבעה דגשים הנחו אותי בדיון בפלוגה בנושא:

1) כולנו משפחה אחת המבצעת משימה חשובה לכן חשוב לא לאבד את הנעימות והאחווה בינינו יחד עם הנחרצות בעמדתנו.

2) הצבא הוא של כולנו ולא ייתכן להפוך אותו לכזה שאינו מתאים לנו.

3) ביקשתי לא לדון בדבר בנוכחותה של החיילת, שלא תיפגע.

4) מאבק כזה יכול לגרום לנו לזלזל בפקודות בכלל,יש לשים לב לשמור על המתח הנפשי הראוי לפקודות בצבא.
באחד הימים, כשהתאספנו לתדריך לפני ביצוע הסיור הגיעה נהגת. הודעתי שאני הולך ופניתי לחמ"ל כדי שישבצוני במשימה אחרת.

החמ"ליסט בא למקום וביקש מהנהגת להתחלף עם הנהג בסיור השני.  היא טענה לעומתו שקיבלה פקודה להיות בסיור שלנו, משום שהנהג  השני עבר תדריך לגזרת סיור אחרת. החמליס"ט השיב לה: "הוא דתי הוא לא יכול לעלות אתך לסיור, ועם התדריך אפשר להסתדר". כולם הבינו שאין מנוס ולסיור הגיע נהג.

למרות הכל, האווירה בפלוגתנו היתה טובה בכל משך השירות, החברים הבינו שהעניין בנפשנו וכיבדו אותנו.

צימוקים לחג/ משה טאו, רחובות

1. מזכ"ל האו"ם מסיים תפקידו.
הלוואי ולא יקום לו קופי.

2. סקר: האווירה בציבור קודרת
בגלל רוש הממשלה.