בשבע 212: עוד זה מדבר

בל"ג בעומר הוא קרא לכל הזוגות להינשא בקפריסין ולא ברבנות ● כשגירשו את תושבי גוש קטיף, הגיב באדישות: "הם רק עוברים דירה, מה יש?" ● הוא אפילו לא מתבייש להצהיר שבעיניו הרייטנג חשוב מאתיקה ודיוק עיתונאי.

חגית ריטרמן , י"ג בתשרי תשס"ז

הידיעה על החלטתו של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, להאריך את חוזה ההעסקה של שדרן הרדיו גבי גזית עוררה בסוף השבוע שעבר התקוממות. ארגונים ציבוריים פרסמו קול מחאה, ומאזינים החלו לשגר אל רשות השידור מכתבים, בניסיון להשפיע על ההחלטה. "אנו מבקשים להבהיר כי החוזה עצמו טרם חודש ונחתם, ונושא השכר טרם סוכם", הודיעה 'האגודה לזכות הציבור לדעת' שמובילה את המחאה על התנהלותו של גזית, "אל תרפו, המשיכו לשלוח מכתבים אל מר שקלאר".

להחלטתו של שקלאר קדמה פגישה עם השר הממונה על רשות השידור איתן כבל (עבודה), שהבהיר כי הוא תומך בהמשך העסקת גזית. לפני ההתערבות של כבל, פורסמה בעיתון 'הארץ' התבטאות שיוחסה ל"גורמים המקורבים לגזית" ושהזכירה לשקלאר את מוצאו המתנחלי. אותם גורמים "תהו אם שקלאר, תושב ההתנחלות עפרה, מבקש ממניעים פוליטיים להביא לסיום עבודתו של גזית, שנתפש כבעל דעות שמאליות". ואם לא די באלה, גם ח"כ מגלי והבה (קדימה), סגן יו"ר הכנסת, הזדרז להביע את דעתו. במכתב לשקלאר כתב: "גזית אינו עובר את גבול הטעם הטוב  ותמיד מקפיד לשמור על כבוד האדם באשר הוא... התוכנית שלו חשובה ומעניינת, מוּאזנת על-ידי רבים". מוּאזנת, אבל האם גם מאוזנת?

1500 שקלים בשעת שידור

על מה בעצם מתקוממים המאזינים? למה גזית, המגיש את התוכנית 'הכל דיבורים' ברשת ב', מעורר כעס רב כל כך? על שולחנו של עמוס גורן, נציב פניות הציבור ברשות השידור, הצטברו תלונות של מאזינים על כך שגזית מביע את דעותיו הפרטיות בשידור ציבורי ומדבר בגסות רוח. את רובן, אגב, מצא גורן מוצדקות. באחד ממכתבי התשובה אף הודה: "נוכח הבעייתיות של שידורי גבי גזית, כפי שהיא מתבטאת בגל תלונות מן הציבור, פניתי למנכ"ל רשות השידור ולמנהל קול ישראל לבדוק בדיקה מערכתית את שידורי גזית בכללם".

תלונות על הבעת דעות פרטיות שלו ועל גסות רוחו מצביעות רק על חלק מהבעיות בהעסקת גזית. גם על השכר הגבוה אותו הוא מקבל עבור הגשת התוכנית בת השעתיים (ימים א'-ד') נשמעת ביקורת, אפילו מתוך רשות השידור. לפי פרסומים ב'מעריב', גזית מרוויח מדי חודש כ-48 אלף שקלים ברוטו עבור 32 שעות. עלות שכרו היא 56 אלף שקלים בחודש. במילים אחרות, גזית עולה לרשות השידור, כלומר לציבור המשלם את האגרה, 1,500 שקלים בשעת שידור, 3,000 שקלים ביום.

על רקע העובדה שרשות השידור איננה כלי תקשורת בבעלות פרטית ועל רקע המשבר הכלכלי בו היא נמצאת, השכר הגבוה של גזית הופך בעייתי אף יותר. דוברוּת הרשות הסבירה בתגובה לפרסום גובה שכרו שהסכום אושר כדי לעמוד בתחרות וכיוון שגזית נחשב כוכב. אותה תחרות היא שתי תוכניות מוצלחות בגל"צ: 'מה בוער' בהנחיית רזי ברקאי ו'המילה האחרונה' של הצמדים אורי אורבך ועירית לינור, אברי גלעד וג'קי לוי.

לפני כשנתיים, עם שובו לרשת ב' אחרי כמה שנות הנחיה בטלוויזיה, כעסו העובדים הקבועים על חתימת החוזה איתו. הם אמרו כי לא ייתכן שבשעה שהם עובדים בשכר נמוך בהסכמים קיבוציים ומחכים בתור לחוזה אישי, תביא רשות השידור עובד מבחוץ, הגם שהוא כוכב, ותשלם לו שלא בהתאם להסכמים קיבוציים.

"הימין מתלונן נגדי"

בראיון שהעניק לאחרונה ל'ידיעות אחרונות' טען גזית: "כל מי שמתלוננים נגדי הם ימנים. כולם ימנים". לא בטוח אם הטענה הזאת מדויקת, אבל היא ודאי לא מפתיעה.

בין התלונות שנחתו על שולחנו של נציב פניות הציבור גורן יש למשל תלונה על כך שגזית ראיין באריכות את מזכ"ל תנועת השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' בנושא עקירת מאחזים מבלי שנתן פתחון פה לצד השני. אחריו רואיינה עו"ד טליה ששון, וגזית הצטרף אליה, כך כתב המתלונן, בתהייה מדוע שר הביטחון אינו עוקר מאחזים כפי שהמליצה בדו"ח לממשלה.

בתלונה אחרת קבלה מאזינה על כך שבדיון על מאבקם של חולי סרטן המעי הגס לכלול בסל התרופות תרופה שהם זקוקים לה, קשר גזית את מצוקתם להשקעת כספים ביש"ע. הוא טען שמגיעים אל התוכנית מכתבי מאזינים שבהם יש זעם על הבנייה ביש"ע, והוסיף: "בונים בתים, סוללים כבישים, בשטחים שעוד מעט נחזיר".

תלונה נוספת שהוגשה לגורן מתייחסת להתבטאות של גזית נגד הרב אליהו, שהנחה שואלים באתר 'מוריה' להימנע מלתת לילדים שמות מסוימים. בפתח תוכניתו אמר גזית כי בזמן ההתנתקות הרב היה עסוק, ואילו עכשיו יש לו פנאי, ו'ראו במה הוא מתעסק'.

יכול להיות שבמקום לטעון 'רק הימין מתלונן', היה נכון יותר לשאול מי מספק לימין חומרים לתלונות. בכל אופן, אפילו אם נכון שאנשי ימין מתלוננים יותר, תלונות על גזית נשמעות גם בנושאים אחרים, לא פוליטיים, וגם מכאלה שלא חשודים כימנים.

העיתונאי בן כספית, למשל, מתח עליו ביקורת לאחר שראיין את ח"כ לשעבר איוב קרא (ליכוד). קרא דיבר על הצעת חוק להגבלת גיל ראש הממשלה לשבעים. איך היית מגיב, שאל גזית את קרא, אילו עלתה הצעה להגביל ח"כ דרוזי. קרא אמר שזו שאלה גזענית. וכך תיאר כספית את תגובתו: "גזית, בתוך חלקיק שנייה, איבד את האיזון שלו והתחיל לצרוח. זה היה מיצג אימים מחריד. צעקות, צרחות עד לב השמים, כולל דפיקות על השולחן, ברדיו הממלכתי, בפריים-טיים. 'אתה לא תגיד את זה, אני אסלק אותך משידור, תתבייש לך', צעק גזית במלוא גרונו, וחזר וצרח דקות ארוכות. אחר-כך התנצל".

חודשיים קודם לכן גם התנצל, לאחר שאמר על יו"ר הכנסת לשעבר "אם תגיד למישהו דן תיכון, הוא לא יידע מי זה". בימי הבחירות לכנסת אמר שרשימת האיחוד-הלאומי-מפד"ל היא "רשימה גזענית". אמר, ואחר-כך התנצל.

על הפרסומים לפיהם רונית תירוש, כיום ח"כית בקדימה ולשעבר מנכ"ל משרד החינוך, תיהנה מקצבת פנסיה בגובה 21 אלף שקלים, אמר כי בדעתו לפצוח בקמפיין שכותרתו "גם אני רוצה פנסיה כמו של רונית תירוש". במסגרת הקמפיין, הציע, תלמֵד תירוש את הציבור מה עליו לעשות כדי לזכות בקצבה כזו: באלו ישיבות להשתתף, אלו אנשים להכיר, אלו קשרים לקשור. אחר-כך הציע שבמקום ללמד את התלמידים את החומר שממילא לא יוביל אותם לשום מקום, מוטב ללמדם שיעור זה. על אלה כתבה הילה רפופורט בעיתון 'הצופה': "יש אולי טעם לגייס כספים לקמפיין פרסומי אחר, תחת הכותרת 'גם אני רוצה מיקרופון פרטי כמו של גבי גזית'. אולי כדאי שבחופשת הקיץ ילמֵד גזית את ילדי ישראל מה צריך לעשות כדי לנצל את רשות השידור הציבורית לצורך קידום אג'נדה פרטית: באלו ישיבות להשתתף, את מי להכיר, למי כדאי להתקשר".

בבחירות האחרונות קרא למצביעים להתחזות לנכים או למוגבלים ולהיכנס לכל קלפי שיירצו, לאו דווקא לזו שבתעודת הזהות שלהם. "לוועדת הקלפי אין כל סמכות לברר אצל הבוחר פרטים בנוגע למוגבלות בניידות", אמר, "תנצלו את הפִּרצה הזאת בחוק". ועדת הבחירות כעסה: הצבעה כזאת נעשית במעטפות כפולות, והיתה עלולה לעכב את ספירת הקולות.

לפני שבועיים זכה גזית באות הצטיינות בתחום התקשורת מטעם עמותת אומ"ץ – אזרחים למען מִנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי. בין הנימוקים שנמסרו בטקס נאמר כי גזית הוא "עיתונאי למופת, חף מרדיפת כבוד", "דובר אמיץ של חסרי הישע" וכי הוא נאבק למיצוי הדין עם עבריינים הפוגעים בחלשים ובמוגבלים.

עם הסעיף האחרון אפשר להסכים, אם נזכרים בטיפולו בנושא קוּלת העונשים בעבירות מין בפסקי-דין שניתנו. אבל ליחסו כלפי נשים יש פן נוסף. עיתונאי מידיעות אחרונות אמר לפני כמה חודשים כי גזית מספק להם, למערכת, חומרים לביקורת רדיו בנושא זה באופן שוטף: "היום, למשל, הוא אמר למרואיינת 'את נשואה? תגידי לבעלך שאני מחבב אותך'. לטעמי זו הטרדה לכאורה, זה מביך".

מואזן, אך לא מאוזן

לפני כשנה וחצי, שלחה אגודת 'לדעת' מכתב למנהליו של גזית בקול ישראל, והודיעה כי בעקבות ריבוי תלונות המגיעות אליה ממאזינים, תנהל מעקב אחר גזית: "בקרב המאזינים נתפש המגיש כניטרלי, ומשום כך נתפשות השקפותיו האישיות כמייצגות הסכמה ציבורית גורפת ואף בון טון חברתי. להתנהלות מעין זו אין מקום בשידור הציבורי".

המעקב של 'לדעת' הוליד תלונות נוספות וגם טורים של מנכ"ל האגודה לשעבר, רפופורט, בעיתון הצופה ושל היו"ר פרופ' אלי פולק וחבר ההנהלה ישראל מידד בעיתון זה. חלק מהציטוטים שמופיעים כאן פורסמו בבימות אלה ומובאים לטובת אלה שהחמיצו. גזית, ככל הנראה, לא ממש נבהל.

כך למשל, כשראיין את הרב ישראל רוזן, שקרא למתנגדי הגירוש להפסיק את המאבק כיוון שהמאבק כבר הוכרע, הכתיר אותו בתואר "אמיץ" ובירך אותו.

בימי הגירוש, נשמע בשידור דיווח של הכתבת כרמלה מנשה, שנכנסה לבית במורג. מנשה תיארה את האווירה הקשה, וברקע נשמע קול בכיו של תינוק. גזית, שנשמע כעוּס עקב ניצול ילדים למטרות פוליטיות כביכול, הפסיק את הדיווח שלה. את התנהגותם של תושבי המושב קטיף בגירוש השווה לזו של חיות הספארי, ואף ציין שהוא מעדיף את זו של החיות. 

לאחר הגירוש קיים דיון בנושא תגובת הרבנים על פגיעה כביכול של מתנחלים בחיילי צה"ל. גזית הזכיר את פגישת הרב אלי סדן עם הרמטכ"ל חלוץ, ואמר כי האחרון בזבז מזמנו היקר כדי לקיים את הפגישה. בהמשך גילה כי פנה לרב שישתתף בתוכנית, אך זה סרב. הוא הביע תקווה שאת הזמן שחסך, מנצל הרב למחשבה או לפעולה נגד 'ההתנהגות הפראית והסדיסטית' של המתנחלים כלפי קצין צה"ל. לזה הוסיף התפלפלות לפיה אולי התקשורת שונאת המתנחלים ביקשה מהקצין שיכה את עצמו, על-מנת ששונאי המתנחלים יוכלו לדבר נגדם.

בתגובה לדברי אל"מ הרב משה הגר, שסיפר כי המגורשים, ביניהם החותנת שלו, חיים כפליטים, קבע כי מצב החותנת הוא באשמתה. ונימק: 'אילו היתה טורחת לפני כמה חודשים, ודואגת לעצמה למקום מגורים, לא היתה פליטה. אנחנו לא תומכים באנשים שחיכו לחסדי שמיים והפקירו את עצמם ואת ילדיהם בידי חסדי שמיים... אי אפשר לבוא ולהתבכיין שאין להם עכשיו איפה לגור... אני אוהב אנשים שמצייתים להחלטות דמוקרטיות של מדינה, ולא 'אובר חוכמים' שאומרים 'מפעל ההתיישבות' ומקימים התנחלות בלתי חוקית. כמו שאני לא אוהב אנשים שנוסעים 120 קמ"ש בכביש החוף ומסכנים אותי'.

על רקע הדברים האלה קם באלול אשתקד ארגון 'אל"א – אזרחים לתקשורת אחרת', שמייסדיו הם יוסף רוסו ואביחי בוארון. "אנחנו צריכים להיאבק בחד-צדדיות בכל כלי התקשורת הציבוריים ולהימנע מקניית עיתונים שמתנכלים לנו", אומר רוסו, "אבל הקמנו את אל"א ראשית כל בגלל גזית". באל"א מוסיפים כי "מי שחושב שחותמים אצלנו רק דתיים וחרדים, טועה. קיבלנו אס-אמ-אסים, טלפונים ופקסים מחילונים שחתמו וגם ביקשו שנצרף אותם לפעילות".

עד כה נאספו אלפי חתימות של מאזינים, שהודיעו כי יחרימו את כל שידורי רשת ב' עד להדחת גזית. את הרשימה הזאת, שממשיכה להתעבות, מתכוונים באל"א לשגר אל רשת ב' בשנית. הפעם לידי שקלאר, שלפני שנה עדיין לא שימש כמנכ"ל רשות השידור.
  
לפני כמה חודשים ערך מדור 'אנרג'י יהדות' שבאתר האינטרנט של 'מעריב' משאל: מי בעיניכם נחשב יותר כתקשורת עוינת, נשאלו הגולשים, גבי גזית או רפי רשף. המשאל, יש לומר, אינו סקר מדויק, כי אדם יכול להצביע כמה פעמים. בכל זאת, בהנחה שאנשי רפי רשף לא הצביעו "גבי" (וההפך), המשאל מלמד משהו: גבי גזית נבחר כמנצח, ובקלות: 74% מתוך 3,804 מצביעים קבעו שגזית עוין אף יותר מרשף.

בן למשפחה חרדית

גזית, 59, נולד בצ'כיה למשפחה חרדית. המשפחה עלתה כשהיה בן שנה וחצי, ובשל מצוקה כלכלית התיישבה, אחרי מגורים באוהל ב'שער עלייה', בכפר-יהושע, מושב חילוני בעמק-יזרעאל. בראיון שהעניק בעבר ל'מעריב' סיפר שגם במושב משפחתו "המשיכה בניסיון כמעט מעורר רחמים לשמור על אורח חיים דתי". בגיל 18 התגייס לסיירת שריון. הוא נפצע קשה במלחמת ששת-הימים, ונקבעו לו חמישים אחוזי נכות. הוא חי משך שנים בירושלים, ולמד באוניברסיטה העברית מדעי המדינה וסוציולוגיה. בראיון שהעניק בעבר לעיתון 'העולם הזה', סיפר שחבר אמר לו שהוא משתתף בקורס קריינים בקול ישראל, ושלו, לגזית, אין קול רדיופוני. גזית התערב עם החבר, ועבר את הבחינות בהצלחה.

מכאן החל בקריירה שתחילתה בשנות השבעים, בקריינות רצף ברדיו, המשכה בהגשת חדשות, ושיאה בהגשת תוכניות רדיו משלו משנות השמונים ואילך. תוכניתו 'יש עניין' נחשבה להצלחה: לפי סקרים מאותה תקופה, גזית הצליח להעביר מאזינים מגל"צ לקול ישראל בין השעות שתיים לארבע אחר-הצהריים. בריזומה שלו גם התוכנית 'עושים עניין', שהגיש עם חברו הטוב שלום קיטל, 'בחצי היום' ו'דואט'. 

סגנונו השונה, הפרובוקטיבי, גרר מכתבים וטלפונים נזעמים לצד אהדה רבה, וגזית, שנחשב באותם ימים כיצרן רייטינג, הוזמן גם אל הטלוויזיה. התוכנית הראשונה שלו, 'סופסוף' בערוץ הראשון, לא זכתה לביקורות נלהבות, אבל אחריה באה 'הלילה עם גבי גזית' והתמונה השתנתה. בשנות התשעים עבר לערוץ 2 והגיש שם, משך השנים, תוכניות נוספות, ביניהן תוכנית בוקר עם רבקה מיכאלי. לפני כשנתיים חזר שוב לקול ישראל, והחליף את כרמית גיא וחיים זיסוביץ' בהנחיית 'הכל דיבורים'. כחובב מוסיקה קלאסית, הוא משמיע לא פעם יצירות שבעבר היו נדחקות אל נמנומי שעות הצהריים, בתוכניתו המשודרת בפריים טיים.
        
אחרי הפרק הירושלמי שלו, גזית עבר לתל-אביב. בגיל 38 נישא לכרכום (כומי) כרמון, וכעבור פחות משנה התגרש. ב-1994 הגישה נגדו מיכל גלילי, עובדת בבית-מלון תל-אביבי בת 25, תביעת אבהות. היא סיפרה כי היה ביניהם קשר בן שנה וחצי, ועיתוני התקופה פרסמו כי גזית מתכחש. מאוחר יותר הסכים לעבור בדיקת רקמות, ונמצא שהוא האב. כיום גזית אינו נשוי והוא אב חם ואוהב לבנו בן ה-11.5. 

לגבֵּי גבִּי

ארכיוני העיתונות גדושים בביקורות על תוכניות רדיו וטלוויזיה שגזית הגיש, רובן אוהדות. חלק מהעיתונאים שכתבו עליו, לאורך הקריירה, עשו זאת במידה מופגנת של הערכה. חלקו לו שבחים על כישרונו, אבל גם לא נמנעו מלכתוב על כישלונות מקצועיים, על סגנונו הבוטה ועל קולגות שהפכו יריבים בשלל סכסוכים.

פעם התקשר לאבי אתגר, שעבד איתו ברשות השידור, וביקש את רשותו לחקות אותו ולהיכנס לאולפן הטלוויזיה עם כסא גלגלים. אתגר, שעבר תאונת דרכים קשה ושתי רגליו נקטעו, נעלב. גזית, לפי 'ידיעות אחרונות', סיפר על כך לחבריו לעבודה ואמר 'מה יש לו, מה הוא נעלב'. אתגר, אגב, עשה איתו את הצעדים הראשונים ברדיו: השניים למדו יחד בקורס קריינים בקול ישראל.
שנתיים אחר-כך הנחה אתגר את תוכנית טלוויזיה פופולארית, שבה היו חיקויים של שלושה מנחים, ביניהם גזית. שני המנחים האחרים לא התרגשו, אבל גזית ומנהליו כעסו על כך שלא הודיעו להם מראש ושנעשה שימוש בתפאורה של גזית. אתגר, ששימש כעורך, מפיק ומגיש, נענש: הוחלט כי תפקידו יצומצם להגשה בלבד.

עובדים ברשות השידור אמרו אז: "למה גזית יכול לעשות את כל הפרובוקציות שבעולם ואתגר לא יכול לצחוק קצת על חשבונו?". גם ח"כ לשעבר שאול יהלום (מפד"ל) אמר כי לא ייתכן ש"כשמעמידים באור מגוחך את מורשת ישראל זה מצחיק, כשהופכים אישי ציבור ופוליטיקאים לקריקטורה זו מהות חופש הביטוי, אבל כשהטלוויזיה הישראלית מדגדגת את עצמה, נמחק החיוך". 
גזית, אם ללמוד מכל מה שנכתב על יחסיו בעבודה, עושה רושם של סוליסט, אדם שאוהב לשיר סולו. וגם של פרפקציוניסט. הוא הספיק להיפרד מכמה וכמה מגישים שהיו שותפים בתוכניות שלו, ביניהם יגאל שילון ויאיר ניצני, ונדמה שהוא דורש מהעובדים עבודה נטולת שגיאות. כך, למשל, הוזמן לאחרונה, בימי המלחמה, להגיש בערוץ הראשון את 'שש במלחמה', ותוך זמן קצר מאוד עזב, לפי פרסומים בתקשורת כיוון שלא היה מרוצה מהמקצועיות של הצוות.

חבריו לעבודה תיארו אותו כרגיש לביקורת ("הוא מסוגל להסתובב ולדבר על הנושא משך ימים"). וגם כמי שלא כדאי להסתכסך איתו: בכתבה בנושא זה ב'מעריב' אמר אדם שעבד איתו "אנשים עובדים בתקשורת, ואף אחד לא יודע באיזה סיבוב הוא ייתקל בו, מדובר באיש חזק". עובדת לשעבר אמרה ש"כדאי להיזהר ממנו, הוא אדם נוקם ונוטר". ועובדת אחרת הזהירה: "מפחדים ממנו, יש לו קשרים ומובטח לך שאם פגעת בו, אתה שרוף. הוא מנצל את הקשרים שלו ותוקע לאנשים את החיים. הוא נאמן לקבוצה קטנה של אנשים, אבל מי שהוא לא אוהב, גמור". גזית הגיב על הטענות נגדו במילים: "רכילות מרושעת, דברים שלא היו ולא נבראו". אבל ירון לונדון, למשל, דווקא העיד שגזית אכן ביקש ממנו לא להעסיק במאי שאיתו הסתכסך, ושהוא, לונדון, נעתר לבקשתו.   

בניזרי: "נטשו את התוכנית שלך"

משך השנים רכש לו גזית שם של מגיש רדיו וטלוויזיה שלא חושש להישמע וולגרי ושיוצר פרובוקציות על בסיס קבוע, בין השאר על-ידי שיסוי צדדים נצים. נראה שהוא פשוט מאמין שהדרך לייצר רייטינג עוברת במחוז הסנסציות ("הצופה הישראלי... רוצה לראות דם וויכוחים בין המרואיינים באולפן", אמר בעבר לאחד השבועונים).

הוא הזמין למשל אדם שירד מהארץ, וניגח אותו למרות שזה הודיע כי בדעתו לשוב. חוזר בתשובה שהוזמן לאולפן עם חוזר בשאלה הופתע בשידור כשהאחרון, גזית וח"כ רן כהן (מרצ) התווכחו איתו, שלושה מול אחד, על תכניה של קלטת להחזרה בתשובה שאין לו קשר אליה. בפעם אחרת גזית ראיין זמר שדיבר בעד שימוש בסמים, וטען שזה חופש הביטוי. נתיבה בן-יהודה התעצבנה אצלו עד כדי כך שקמה ועזבה את האולפן באמצע השידור.

לא מזמן התעצבן גם ח"כ שלמה בניזרי (ש"ס) על גזית וכה אמר, בשידור: "יש שני סוגים של מראיינים: שנון ואינפנטיל. אתה זכית במידה השנייה של אינפנטיליות, שנונה אבל. אתה יושב ומכסח כל היום את כל האנשים במדינת ישראל וחושב את עצמך לחכם הגדול ביותר. באיזה זכות אתה עושה דברים כאלה לאנשים?... הייתי משנה את השם שלך מגזית לאמגזית, ומבשל כל היום שטויות ולוקשים... אני ועוד רבבות מעם ישראל מזמן כבר נטשוּ את התוכנית הדבילית שלך, שבדיוק מתאימה לאופי החנטרישי שלך. ואם אתה רוצה להגיב, אז אני נותן לך את זכות התגובה עכשיו".

גזית נשמע כמי שמרגיש חופשי לומר ככל העולה על רוחו. פעם, למשל, העיר לאורחיו באולפן הטלוויזיה צביקה פיק ורעייתו לשעבר מירית שם-אור שלשניהם יש רגליים יפות. לא מזמן רמז בתוכנית הרדיו שלו שיש לו איזה כעס על כפר-יהושע, בו גדל, אבל לא ציין מדוע, ובתוכנית אחרת העיר הערה לא אוהדת על חלק משכניו לבניין בו הוא מתגורר כעת. 

הגימיק התורן של גזית הוא מנגינת 'פסוקו של יום' בפתח התוכנית, שאחריה נשמעת הערה שלו בענייני אקטואליה. בעבר הגימיק היה פעמון רועים מנחושת, ששימש אותו להשתקת צמדי ח"כים שהתעמתו אצלו.

פרסומות, וכבר חוזרים

גזית מועסק כבר הרבה שנים גם כעיתונאי פעיל וגם כמפרסם שמרוויח מהשכרת קולו לחברות מסחריות. בבתי-הספר לתקשורת שבאוניברסיטאות עולה שמו כדוגמה למי שעבר שוב ושוב על סעיף 17 בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. הסעיף אוסר על עיתונאי לעסוק בו זמנית גם בפרסום או ביחסי ציבור, בשל חשש למראית עין, ניגוד אינטרסים או הטעיית הציבור. קוראים, מאזינים או צופים, שתופשים את דברי העיתונאים כאמינים, עלולים להתבלבל בין מידע ובין פרסומת מסחרית. מבחינתם, אם העיתונאי אמר בקולו שמוצר מסוים הוא איכותי, הוא בטח בדק אותו. וצריך לומר: גזית אינו היחיד שמשכיר את קולו למפרסמים.
מועצת העיתונות יכולה להרשיע עיתונאי בעבירה זו, אבל ה'כוכבים' בתקשורת לא ממש מתרגשים. לכל היותר יקבלו אזהרה או נזיפה, אבל לא יפוטרו. כך היה בעבר, כשגזית הורשע. הוא טען שלמועצת העיתונות אין סמכות לדון בעניינו כיוון שאינו חבר באגודת העיתונאים, ולא הופיע בבית-הדין. בתגובה לעונש שהוטל עליו, אזהרה, אמר: "קיבלתי בהכנעה את ההחלטה שלהם". מאז עשו הוא ועמיתיו פרסומות נוספות.

מכתבי מחאה אל שקלאר

לפני כארבע שנים הורדה מלוח שידורי ערוץ 2 התוכנית 'הלילה עם גבי גזית' שגזית הגיש וישראל סגל ערך. בין שאר הסיבות, צוין בעיתוני התקופה כי גורמים בדירקטוריון החליטו כך "עקב נטייתה שמאלה וזיהויה הפוליטי המובהק" (בהמשך נקראה תוכניתם 'המהדורה המוקדמת' וגם הורדה, "בשל קיצוצים").

באותם ימים היה שקלאר יו"ר הרשות השנייה, וגורם עלום שם בחברת החדשות אמר ל'מעריב' ש'הלילה' סומנה על-ידי שקלאר "מאז שודרה כתבת תחקיר מדויקת ומלאת עובדות", כלשונו, "על הפער בתקציבים בין ההתנחלויות לעיירות הפיתוח". שקלאר, בתגובה על הדברים, אמר אז כי הדירקטוריון הוא גוף עצמאי וכי הוא דווקא היה מאלה שדחפו לעליית התוכנית. 
 
ב'לדעת' מקווים עדיין להשפיע על שקלאר, ואם ממנו לא תצמח הישועה, גם הם יסתייעו אולי בהנהלה. ארגון אל"א ממשיך לאסוף חתימות, ובינתיים נשלחים אל שקלאר עשרות מכתבי מחאה דחופים בנושא המשך העסקתו של גזית.
 
הכל דיבורים. החמצתם את משפטי המחץ של גזית? אל דאגה, חיטטנו עבורכם בארכיונים וליקטנו מבחר:

אבחנה

"אני רוצה תשומת לב" (ידיעות אחרונות, אלול תשס"ו).

נגד תקשורת עוינת

"האם כלי התקשורת מעלימים בכוונה את הסבל והשואה ההומניטארית בלבנון?" (מלחמת לבנון השנייה).

מילה שלו

"נתראה מחר, אם ירצה ה' וגם אם לא" (סיום תוכנית, סיוון תשס"ו).

הימין שולט במדינה

"מה היה דחוף לחיים רמון, שעוד לא חימם את מושב כסא שר המשפטים, עוד לא הספיק לעשות כמעט כלום, והנה הוא מזדרז ומעניק חנינה לאנשי הימין שהקימו את הרדיו הפיראטי?... כלומר הם כבר יכולים לבצע עבירות חדשות... אם זה לא היה ערוץ 7, אם זה היה ערוץ של חבורת נערים מאופקים, שהיו שמאלנים... שהיו מקימים תחנת רדיו והיו נשפטים, האם גם אז היו מזדרזים... להעניק חנינה ולקצץ את העונש?" (סיוון תשס"ו).

המלצה של ג. יפית. אופס, ג. גזית

"אם לא הייתי עובד ברדיו הממלכתי, הייתי קורא לכל זוג לא להתחתן ברבנות, אלא לנסוע לקפריסין" (ל"ג בעומר תשס"ו).

אם תרצו, אין זו הגדה

"זה לא נגמר הדבר הזה, זה ממש נורא" (על ההגדה לפסח. ערב פסח תשס"ו).

אם תרצו, זו אגדה

"היה נעים מאוד לשמוע אותך" (משבח מרואיין שלדבריו יציאת מצרים לא התרחשה כפי שכתוב בתורה. וזה בתוכנית מיוחדת לכבוד החג. ערב פסח תשס"ו).

אנחנו?

"אני בהחלט מקווה שתיבחרי, אנחנו זקוקים לאישה כמוך בכנסת ישראל" (לצביה גרינפילד מ'מרצ', לפני הבחירות).

"אמר נבל בליבו"

'לא הבנתי כמעט שום דבר, מלבד המילים 'אין א-לוהים'' (על מזמור נ"ג בתהילים שנתניהו קרא בכותל ביום הפריימריס בליכוד טבת תשס"ו).

מי צריך משקפיים?

"נתניהו רואה טילים, ואני לא יודע איפה" (על האפשרות שעקירת גוש קטיף תביא לירי טילים על ישראל. אב תשס"ה).

כמה פשוט

"הם רק עוברים דירה, מה יש" (גירוש יהודי גוש קטיף, אב תשס"ה).

ושדרן שלא מכבד אתיקה עיתונאית?

"מדובר ברב שאינו מכבד את החלטות הכנסת והמדינה, שהוא הרב הראשי שלה" (על הרב הראשי שלמה עמאר שביקר בגוש קטיף וקרא לתושבים להתפלל לביטול רוע הגזירה. תמוז תשס"ה).

ובמי כן מותר לירות?

'חבל שהמחבל לא ידע שהאדם עליו ירה האמין בפשרה' (על רצח יהודי שהאמין במסירת שטחים לפלשתינאים. י"ז בתמוז תשס"ה).

גבי גסית

"למה המדינה מתנהגת כמו אומנת?... ואומנת תמיד נתקלת בבעיות, כי הילד בוכה ועושה פיפי ומאוד קשה לטפל בו" (למנכ"ל משרד השיכון, בנושא תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה).

מופע האימה

"תגיד, המתפנים האלה הם האנשים הכי מסכנים במדינה? הכי אומללים?... האם אין אוכלוסיות במדינה שיותר קשה להן? שיותר רעבות? שיותר אומללות? הורים שכולים? המתפנים האלה הם תמצית המסכנות של מדינת ישראל?" (למנכ"ל משרד השיכון, בנושא תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה).

הגדרת תכלית

"התפקיד של המדינה הוא לעזור למסכניה ולא לאלה שאינם מסכניה" (על ההצעה ליישב את תושבי גוש קטיף בניצן. אייר תשס"ה).

דאגה כנה

"בסופו של דבר, את החשבון הזה ישלמו הנכים, האלמנות, היתומים, הקשישים, המשפחות החד-הוריות ואנשים שצריכים תרופות" (על הצורך לשקם את תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה).

נעים לו

"כמה נעים לשמוע מתונים כמוך" (מחמאה לתושב פאת-שדה שבגוש קטיף שסיפר כי הוא עוזב מרצון. אדר ב' תשס"ה).

גזי גבית

"הגברת טרומבוזה", "הגברת טרובנילי", "הפסיכית" (לא מצליח לזכור את שמה של לריסה טרימבובלר. אדר א' תשס"ה).

אתיקה שמתיקה

"המילה רייטינג היא אחת המילים הלגיטימיות ביותר בעיניי. היא הרבה יותר לגיטימית מהמילה אתיקה עיתונאית, מהמילה דיוק, מהמילה הומאניות" (ידיעות אחרונות, יוני 1994).

משמאלי גבריאל

"זה נכון שאני מופיע דרך קבע בכל מיני התאגדויות של שמאלנים" (עיתון חדשות, ינואר 1988).

אה, באמת?

"בנושאי דתיים-חילונים אני לא נזהר" (עיתון חדשות, ינואר 1988).

מודע לכוחו

"הרבה אנשים רציניים באו ואמרו לי, למה שלא תרוץ לכנסת? יש לך היום 400 אלף איש שמאמינים לך, שמזדהים איתך. לפי כל החישובים הסטטיסטיים, זה כוח" (מעריב, אפריל 1987).

שיטת עבודה

"החלטתי ללכת על תוכנית שתרתק אליה קהל מאזינים גדול, ואת זה אפשר לעשות רק בתוכנית מרגיזה" (על תוכניתו ברדיו יש עניין. יומן השבוע, יולי 1983).

אוהב להרגיז? אתה?

איך קוממת עליך את מתנחלי הגדה? "הערתי הערה על ילדה שנפצעה מנתז ירייה של תושבים בקרית-ארבע. אני יודע מה אני עושה. אני במודע אומר דברים בשביל להרגיז" (העולם הזה, מאי 1983).

תסכול

"ברדיו, עד שאתה לא אומר איזה דבר נאצה לאומי, איש אינו מתרגש" (מעריב, אוקטובר 1982).