בשבע 212: הוי ארצי

חגי סגל , י"ג בתשרי תשס"ז

סימטריה

על המלחמה בין חמאס לפת"ח אפשר להגיד מה שנאמר בזמנה על מלחמת עיראק-איראן ועל כל מלחמה אחרת בין כוחות השחור לבין עצמם: שיהיה בהצלחה לשני הצדדים.
   
מכון התקנים
  
המיית אכזבה עולה מעמודי הפובליציסטיקה בעיתונים: אולמרט הבטיח בבחירות  התכנסות, ועכשיו הוא מתכחש לה. "בבחירות האחרונות הצבעתי עבור אהוד אולמרט", מתמרמרת יעל פז מלמד ב'מעריב', "חלפה פחות מחצי שנה, וכל ההבטחות התאיידו".
גם עוזי בנזימן מ'הארץ' מתוסכל נורא מאולמרט. הוא אפילו מאשים אותו בבגידה: ”הלכו אחריו מאות אלפי אזרחים שנתנו לו את קולותיהם. והנה, ביום בהיר אחד, הודיע אולמרט שתוכנית ההתכנסות שוב אינה עומדת על הפרק. בהבל פיו מחק את התקווה שהפיח בחלקים גדולים של הציבור והתכחש להבטחותיו. מבין הברירות העומדות לפניו הוא בוחר לבגוד בעשרת הדיברות של משנתו המדינית".

אכן, איום ונורא. לראשונה בישראל מופרת הבטחת בחירות מפורשת. עוד לא קרה כאן כסקנדל הזה. ראש הממשלה הבטיח דבר אחד, ועושה דבר שני.  מאות אלפי אזרחים תמימים נתנו לו את קולם על סמך מצע מסוים, וגילו אחרי סגירת הקלפיות מצע חדש. מי היה מאמין שתיתכן אצלנו עזות מצח כזאת? מי העלה בדעתו שממשלה נבחרת תפר את עשרת הדיברות המדיניות שלה? אריאל שרון בטח מתהפך במיטתו כשהוא שומע כיצד יורשיו מועלים באמון בוחריהם. אצלו מלה היתה מלה, והבטחת בחירות – תורה מסיני.

כזכור, הוא הקים צוות מיוחד, 'פורום החווה' קראו לו, שתפקידו היה לפקח על מילוי ההתחייבויות לבוחר ועל היושרה הפוליטית בכלל. חברי הצוות, ראובן אדלר, אייל ארד ודובי ויסגלס, הרעישו שמים וארץ על כל סטייה מהמצע. כשמישהו רק זרק פעם בקרבת ראש הממשלה  רעיון מדיני שלא עלה בקנה אחד עם הבטחת בחירות של בעל הבית, הם מיד עשו ממנו קציצות. סיסמתם הבלתי נשכחת היתה: "דברים שרואים מכאן, כן רואים  משם".

והעיתונות בזמנה, היא ממש עשתה חיל בתחום הזה. אף פעם לא עברה לסדר היום על בגידות של פוליטיקאים בציבור שבחר אותם. עוזי בנזימן, יעל פז מלמד ואמנון אברמוביץ' קרעו לגזרים יושב ראש ליכוד אחד שגלגל בלבו מחשבת בליעל לא לכבד תוצאות של משאל מתפקדים מפלגתי. הם הוציאו את הזיגזג האידיאולוגי אל מחוץ לחוק. לכן אפשר להבין עכשיו את גודל תרעומתם. אם אולמרט לא יתכנס מיד, אבל מיד, הם אפילו ידרשו ממנו משאל עם. 
  
המופע של טרומן

המלחמה בלבנון החזירה את הסומק ללחיים של הסוקרים. בתחילת הקיץ היה נדמה שהם יישארו מובטלים עד לבחירות הבאות, אבל אחרי מכת האש בצפון התעורר צורך דחוף למדוד את התנודות המרתקות בעמדות הציבור. רובו סבור עכשיו שההתנתקות מעזה היתה טעות, כנ"ל יציאת לבנון במאי 2000. חיזבאללה וחמאס שיכנעו אותו בצדקת הימין.

ברם, הציבור אף פעם לא מתעייף מלמחזר טעויות עבר ולרענן שגיאות. לפי סקר מקיף של מכון טרומן, כשני שלישים  מהישראלים (67%) תומכים במשא ומתן עם ממשלת אחדות פלשתינית שחמאס הוא חלק ממנה; יותר ממחצית (56%) תומכים במשא ומתן עם ממשלת חמאס. יש גם תמיכה ציבורית רחבה במו"מ עם סוריה, אם כי לאו דווקא הסכמה לנסיגה מהגולן.

במכון טרומן התבשמו מהנתונים הללו. לפי דברי הפרשנות שהוצמדו לסקר "ישנה עלייה בפרגמטיות של הציבור הישראלי". פרגמטיות? מה בדיוק פרגמטי פה? המציאות הרי הוכיחה שהפרגמטים האמיתיים, היחידים שצפו פני עתיד,  היו אלה שלא האמינו בהסדרים והסכמים עם אנשי טרור. בצוק העתים דווקא חסידי אוסלו וקברניטי ההתנתקות התבררו כחולמים והוזים.

במקום לקשור אותם לעמוד הקלון ולהזהיר את הבריות מפניהם, מכון טרומן מעניק גושפנקה אקדמית להגדרה הארכאית שלהם כפרגמטיסטים.  הוא מתאר את האנשים הרחפנים האלה  כגורמים מחוברים היטב לקרקע המציאות.

א-פרופו פרגמטיזם, המכון גם בדק ומצא כי 67 אחוז מהפלשתינים סבורים שיש לאמץ את מודל חיזבאללה ולהפגיז ברקטות את ערי ישראל. לא פחות מ-73 אחוז משכנינו הרעים מאמינים שהמלחמה בלבנון חיזקה את הנכונות הפלשתינית להתנגדות אלימה נגד ישראל; 75 אחוז דוגלים בחטיפת חיילים לצורכי מיקוח לשחרור אסירים. אמנם אחוז דומה תומך גם בהפסקת אש, אבל כידוע אפילו נסראללה תומך כרגע בהפסקת אש. הוא זקוק לה נואשות מטעמים מבצעיים בעיקר, אבל במכון טרומן קופצים כמוצא שלל רב על הממצא הזה, כי הוא מאפשר להם להעניק פרשנות אופטימית לכל הסקר הקודר. במסקנות המלומדות שמצורפות אליו נטען שהפלשתינים והישראלים מבינים עכשיו ש"הסתמכות על כוח צבאי ועל אלימות היא חסרת תוחלת ונדרש תהליך מדיני להשגת תוצאות".

בהשאלה מהתחום המשפטי, אפשר לומר שפרשנות כזאת לסקר הנ"ל היא שימוש כוזב במסמכי תאגיד. איך אפשר לתאר עם שמאמין בחטיפות ובהפגזת ישובים אזרחיים כציבור שוחר הסדרים? איך אפשר להעניק את הציון 'פרגמטיסטים' לישראלים שמאמינים בהסדרים עם אויב שמשתוקק לחטוף או להפגיז אותם?  ועוד שאלה: עד מתי נתייחס כאן ברצינות לכל מיני מכונים כאלה?

טריוויה
 
שאלה: היכן נכתבו ביום ו' שעבר הדברים הבאים –  "במרחק יריקה מקצה חוטמם, חומסים יהודים את נחלת הזולת, רוצצים את עצי פריו, גוזלים את מימיו, משחיתים את בוסתניו, מענים את ילדיו, עודרים את פני זקניו, הורגים בצאנו ובבקרו, ומרגישים צדיקים גמורים"?.

תשובה:  1. בעיתון איראני נפוץ. 2. באתר אינטרנט אנטישמי ברוסיה. 3. בבוליטין רשמי מטעם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אוואס. 4. בטור של ב. מיכאל ב'ידיעות אחרונות'. (בין המנחשים נכונה יוגרל מנוי שנתי על  אלחיאת אל-ג'דידה).

עקביות

האלוף יפתח רון טל, קיץ 2005: "על כל הלוקחים חלק בהתנתקות לפעול בנחישות וברגישות: נחישות, לאמור – ביצוע מושלם, איכותי ומקצועי, של התוכנית מתחילה ועד הסוף" (מתוך דברי הקדמה לחוברת ההדרכה הצבאית על "ההכנה המנטאלית של הכוחות למשימת ההתנתקות").

האלוף יפתח רון טל, סתיו 2006: "קרוב לוודאי שההתלהבות של הגורמים הצבאיים שהובילו את הנושא הזה והוציאו אותו אל הפועל, קשורה גם לכישלון הגדול במלחמה" (מעריב, השבוע).