בשבע 212: איחור גורלי

הרב וייס והאלוף רון-טל נזכרו קצת מאוחר ● מקורבי עמרי שרון פתחו בריכוך תקשורתי לקראת הערעור.

עמנואל שילה , י"ג בתשרי תשס"ז

דבריהם של הרב ישראל וייס ושל האלוף יפתח רון-טל נגד הגירוש הם נכונים וחשובים, אבל לא מצילים את כבודם או את כבודו של צה"ל. לא חוכמה לשחרר התבטאויות מצפוניות אמיצות בדיעבד, כשבצבא כבר אין לך מה להפסיד ובאזרחות ההצהרות הללו עשויות דווקא להועיל לך.

האלוף רון-טל הוא באמת איש מצוין ויקר. דווקא בגלל זה, כמה חבל שלא השכיל להשתחרר מצה"ל בעת שעל זרוע היבשה בראשותו הוטל לעסוק בתכנון פרטני של מבצע הגירוש האכזרי והמסוכן, גם לדעתו. במקום לפרוש כגיבור ואיש מצפון, רון-טל נדחק אל מחוץ לצה"ל בבושת פנים.

סיפור קטן: בסוכות לפני 6 שנים נפל הרב בנימין הרלינג הי"ד בקרב עם מחבלים בהר עיבל. בעת ניחום אבלים בביתו עלה נושא תפקודו הלקוי של צה"ל באירוע החמור, וההסברים שניתנו לכך ע"י קצינים בכירים. אמרתי שם שאינני סומך על מילתם של קצינים מדרגת אל"מ ומעלה, מכיוון שמה שעומד בראש מעייניהם הוא קידומם האישי. אחר כך אמרו לי שהאיש לבוש-אזרחית שעמד בצד וחייך למשמע דבריי הוא (מי שהיה אז) תת-אלוף יפתח רון-טל.

הפקח האמיץ עמרי

בערך בעוד חודשיים צפוי להיפתח הדיון המשפטי בערעורו של עמרי שרון על חומרת העונש שהוטל עליו. כזכור, שרון הצעיר הורשע על פי הודאתו בפרשת 'אננקס מחקרים', ונגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, תשעה על תנאי, וקנס כספי של 300 אלף שקל. עמרי ואנשיו הופתעו לרעה מגזר דינה של השופטת עדנה בקנשטיין, והם מקווים שבערכאת הערעור עונשו יוקל.

התקווה ליצור אווירה ציבורית שתביא להקלה בעונשו היא כנראה הרקע לכתבת שער אודות חייו החדשים של עמרי, שהתפרסמה בשבוע שעבר במוסף '7 ימים'. פעם כתבות מסוג זה היו נחשבות לניסיון להטות את דעת בית המשפט, אבל עברת הסוב-יודיצה הפכה כאן כבר מזמן לאות מתה. עמרי עצמו אינו מדבר בכתבה, אבל הצילומים שמלווים את הכתבה לא נראים כמו תמונות פפראצי, וסביר שצולמו ללא התנגדות של המצולם. גם יש להניח שמקורבים כמו ראובן אדלר וליאת רבנר לא היו מתראיינים לכתבה בלי לתאם זאת עם עמרי. ואכן ניתנה להם שם במה לא רק כדי לספר על אימוני הכושר של עמרי והירידה במשקלו או על חברתו החדשה-ישנה, אלא גם כדי לשטוח את ציפיותיהם מבית המשפט. "אני מאוד מקווה שהערעור ייגמר בטוב ויפחיתו את עונשו", מצוטט ראובן אדלר לקראת סיום הכתבה. וליאת רבנר מוסיפה: "יהיה לי עצוב מאוד אם הערעור יידחה".

בין הנימוקים שאמורים כנראה לרכך את לבו של בית המשפט תופסת מקום מרכזי הטענה המובאת מפי "חברים, בני משפחה ומכרים של משפחת שרון". אלה טוענים כי את השבץ השני והחמור שממנו לא קם חטף אריאל שרון בהשפעת התפטרותו של עמרי מהכנסת יום קודם לכן, על רקע כתב האישום שהוגש נגדו. אם הסבא של המדינה לקח כל כך קשה את עניין כתב האישום נגד עמרי, האם שיפוט סלחני איננו בגדר צוואתו המוסרית של המנהיג האהוב שנפל על משמרתו הפוליטית?

אלא שאם אכן צודקים המקורבים בהסבר הפסיכו-רפואי שלהם, כי אז אפשר להסתכל על הדברים באור מחמיא הרבה פחות. שרון, כפי שמאמין היום לא רק צבי הנדל אלא אפילו אמנון ליפקין-שחק, בגד באמונתו האידיאולוגית ובשותפיו לדרך, וביצע את פשע ההתנתקות רק כדי לזכות ביחס סלחני לו ולבניו מצד מערכת המשפט. מעשיו הרעים הועילו לו בפרשת האי היווני, שם סגר היועץ המשפטי מני מזוז את התיק נגדו ונגד בנו גלעד. אך כשהתברר לו שבסופו של יום בנו עמרי יועמד לדין, הוא ניצב בפני שוקת שבורה: גם בגד באמונתו ובחבריו והרס את מפעל-חייו, וגם לא הציל את בנו ממשפט. מוחו, שכבר עבר שבץ אחד, לא עמד במעמסה הכפולה של צער על בנו משולב בייסורי מצפון על בגידתו.

"אריק ידע שעמרי עשה הכול למענו, ולכן הוא לקח את זה כל כך קשה" אמר ל'ידיעות' אחד ממקורבי המשפחה. בלשון פחות אלגנטית אפשר להציג זאת כך: אריק ידע שעמרי עומד לדין בפרשה שבעצם הוא עצמו היה צריך להישפט עליה. במשפחת שרון הוחלט שעמרי ייקח עליו את האשמה וכולם יגידו שאריק לא ידע. בניגוד לאינסטינקט האבהי שגורם לכל אב למסור את עצמו למען בניו, אריק שרון הסכים שבנו ימסור את עצמו למען אביו. גם זו מעמסה מצפונית לא קלה למי שכבר עבר שבץ מוחי אחד.

נחזור לערעור. אינני יודע אם העונש שהוטל על עמרי קל או חמור ביחס לעברה שבה הורשע. בית המשפט יתייחס לגופה של העברה ויאמר את דברו. מה שברור הוא שעמרי רחוק מלהיות אדם ישר שמעד פעם אחת. למעשה, מדובר באחד מגדולי משחיתיה של הפוליטיקה הישראלית. בימיו של עמרי כמנכ"ל המדינה השוחד הפוליטי שולם במזומן על השולחן. בתחום המינויים הפוליטיים הוא יכול לעשות בית ספר לצחי הנגבי. ייתכן שעשה הכול מתוך מסירות לאביו. זה לא פוטר אותו מאחריות, הוא כבר ילד גדול.

ב'ידיעות אחרונות' חשבו כנראה שיש להם סיפור יפה שמציג את עמרי כאזרח נאמן ושומר חוק. הם פתחו את הכתבה בתיאור פועלו של עמרי כפקח-מתנדב ברשות שמורות הטבע, ששוכב במארבים ליליים כדי למנוע ציד-צבאים בלתי חוקי. "הוא מקדיש לעניין כל סוף שבוע פנוי", אמר ל'ידיעות' ראש חטיבת האכיפה ברשות שמורות הטבע, "הייתי איתו בפעילות והוא ממש נהדר".
אבל עם כל הכבוד לאהבתו של עמרי לנוף ולטבע, יש יותר מטעם לפגם כאשר מורשע בפלילים עוסק באכיפת חוק. אולי מישהו צריך להזכיר לחטיבת האכיפה ברשות שמורות הטבע שהפקח האמיץ שלהם הוא עבריין מורשע שטרם שילם את חובו לחברה. במה הוא יותר טוב מציידי הצבאים הבלתי-חוקיים שלפעילותם הוא בא להפריע?

בקצב הזה, אם יתמלאו הציפיות ועונש המאסר של עמרי יקוצר ויומר בעבודות שירות, אל תתפלאו אם הוא ייקרא לרצות את עונשו במדי משטרת ישראל. המפכ"ל משה קראדי ישמח בוודאי להעסיק אותו. כרוכב אופנוע מנוסה הוא יוכל לעסוק ברדיפה אחרי נהגים עבריינים. במחשבה שנייה, לאור הניסיון שצבר בנושא רישום כוזב במסמכי תאגיד, אולי עדיף להעסיק אותו ביחידה לחקירות אונאה.