חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 213ראשיהפצה

רואים את הקולות - תרבות ופנאי (הצגה)

המחזמר החסידי "קולות" לוקח את הצופה אל מסע לתיקון הנפש, ומשאיר אותו מרותק עד הסוף הטוב.
19/10/06, 08:37
אמציה האיתן

אנחנו נכנסים אל האולם האפלולי. הכיסאות מסודרים מסביב, ובתווך, במרכז האולם, יושבות דמויות הנראות כאילו יצאו זה עתה מתוך ספריו של ש"י עגנון, או ליתר דיוק י"ל פרץ. בשלב ראשון אתה מוודא שלא מדובר בבובות, אלא בבני אדם, אך לאחר כמה דקות מתברר שאכן בני אדם הם, ולא סתם, אלא מהסוג המכונה שחקנים, ואף יותר מזה – מהזן המשובח ביותר.

זכיתי להיות בהצגת הבכורה של המחזמר 'קולות', של תיאטרון 'אספקלריא'. ההגדרה בהזמנה היתה 'מחזמר חסידי', ובשלב הזה כבר התעוררה הסקרנות הבימתית שלי. ראינו לשמחתנו, בדור האחרון, כבר כמה הצגות של שחקנים שומרי מצוות, חלקן משובחות בהחלט, חלקן ראויות לשם 'הצגה נחמדה', וחלקן יכולות לעמוד לצדן של הצגות בית הספר מבלי לגרום להן לרגשי נחיתות. הפעם זה שונה. מדובר בהפקה מורכבת, במשחק לא פשוט ובסיפור בעל עומק מיוחד.

הסיפור 'מסירות נפש' מאת י"ל פרץ עוסק בחיים היהודיים בירושלים במאה הקודמת. הוא שוזר יחד את סיפוריהן של דמויות אופייניות מתוך הקהילה, ומתרכז בדמותו של חנניה – העילוי שיצא מדעתו ומחפש את תיקון הנפש שלו.

מי שהפך את הסיפור למחזמר חסידי הוא הפרופסור יהודה מוראלי. אל תיבהלו מהקידומת פרופסור. מוראלי הוא ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, אך ידיו רב לו גם בבימוי הצגות, והוא מתמחה במיוחד בהיבטים היהודיים בתיאטרון ובקולנוע. מוראלי הוציא מתחת ידיו הצגה נפלאה, והכתובת המתאימה ביותר להוציא לאור את כישרונו היא תיאטרון 'אספקלריא'.

לא מדובר רק בקבוצת שחקנים, אלא בקומפלקס שלם של בית ספר למשחק ותיאטרון יהודי, שהחתום עליו הוא אחד השחקנים המוערכים ביותר בציבור הדתי והמסורתי, חגי לובר. כל השחקנים ב'קולות' הם בוגרי בית הספר למשחק, וחלקם אף משחקים באופן קבוע בהרכבים ובהצגות של תיאטרון 'אספקלריא'.

מביניהם אציין במיוחד את אסף פנֵיאל ואושרי מימון. פניאל משחק את דמותו של הגיבור הראשי' חנניה. דמותו השברירית של חנניה, והשיגעון שנפל עליו, הופכים בזכותו של פניאל לאמנות של ממש. הקרבה הפיסית בין הצופים לבין השחקנים מחייבת דיוק רב ושלמות בביצוע של התפקיד, משימה שפניאל עומד בה בצורה מעוררת התפעלות. גם מימון, שחקן קבוע בהרכבים של 'אספקלריא', נכנס לדמות ה'רע' בהצגה בצורה משכנעת כל-כך שממש פחדתי כשעבר לידי. נקודות ההומור שהוא מכניס (יחד עם שני ה'רעים' הצעירים) נותנות את האתנחתא הנדרשת במקומות הנכונים. 

ראויה לציון מיוחד המוסיקה בהצגה, ובהתחשב בכך שמדובר במחזמר, המוסיקה תופסת כאן מקום נכבד ביותר. אבי בר איתן הוא האחראי לצד המוסיקלי, והוא גם מלווה את ההצגה עצמה בנגינתו. היחס הנכון בין המוסיקה לבין המילים נשמר בקפדנות, דבר שמאפשר להבין את המילים של השירים – תופעה שאינה נפוצה כל-כך על במות ישראל.

מהלך ההצגה משלב דרמה, שירה וגם הומור, בצורה שעוזרת לצופה להישאר ערני לכל אורך הדרך. ירידה קלה במתח הרגשתי בסצנה המתארת את רבי חייא, ראש הישיבה העיוור, שאליו מגיע חנניה כדי לתקן את נפשו. משום מה נראה ששם הטקסט הפך לקצת ארוך מהרצף הרגיל, והקצב הגבוה יורד לכמה דקות. איני מתיימר להדריך את פרופסור מוראלי בתיאטרון (בתחום הזה אני עפר לרגליו), אולם זה הרושם שהתקבל לפחות אצל צופה אחד – עבדכם הנאמן.

גם השימוש בתאורה טעון ליטוש אחרון. יכול להיות שהדבר נבע מהתנאים הטכניים שהיו במקום – תקרה נמוכה וצפיפות יחסית. אך כל אלה אינם יכולים להעיב על החוויה המדהימה שעברנו. ההצגה 'קולות' מתחילה את סיבוביה ברחבי הארץ, ואני יכול להמליץ בפה מלא: אל תחמיצו!