בשבע 213: נרדם בשמירה

כמעט שבוע חלף מאז קבע מחקר אקדמי שתוחלת החיים של המתנחלים היא הגבוהה בארץ, ויריב אופנהיימר עדיין שותק.

חגי סגל , כ"ז בתשרי תשס"ז

אזעקת שווא

לפני שאיזושהי ועדת חקירה – ממלכתית או פרטית – מגישה את הדו"ח שלה על מלחמת לבנון, אפשר כבר לנסח את הממצאים הסופיים של התקשורת. היא לועסת אותם זה חודשיים: 1. ההחלטה לצאת למלחמה היתה פזיזה ונמהרת. 2. הימ"חים היו במצב איום. 3. פקודות המבצע היו הפכפכות להחריד. 4. חיל האוויר לא יכול להכריע מלחמות. 5. המבצע היבשתי ערב הפסקת האש היה מיותר ויקר. 6. דן חלוץ ומירי רגב הם אויבי האנושות.

והנה, הסרט  על מלחמת לבנון ששודר השבוע בערוץ 2, 'אזעקת אמת', כלל בדיוק את המסקנות הללו, ובכל זאת הוא תואר על ידי יוצריו ומקריניו כמסמך סקופיסטי עתיר חשיפות. חשד כבד בנכונותה  של היומרה הזו התעורר כבר ברגע הראשון של הסרט, שנפתח בגילוי המרעיש כי הרמטכ"ל התראיין באמצע המלחמה בערוץ 10 במקום להשתתף בדיון בטחוני הרה גורל. נו, באמת:  ואם חלוץ היה מתראיין באמצע המלחמה בערוץ 2, זה גם לא היה בסדר? מערכת הביטחון הרי מנהלת את כל המלחמות האחרונות תוך כדי התראיינות מתמדת לתקשורת, ולכן לא יפה להתגולל עכשיו דווקא על הרמטכ"ל. וחוץ מזה, לא הוכח כי העדרותו פגעה בכושר הלחימה של צה"ל. אולי היא דווקא תרמה. 

כפי שמתברר עכשיו בבית משפט, חיים רמון, בכיר המרואיינים בסרט, היה טרוד אף הוא בעניינים אחרים ביום שבו קיבלה הממשלה החלטה גורלית בעניין המלחמה בלבנון, אך יוצרי הסרט נהגו בו כבוד ויקר. גולן יוכפז ונפתלי גליקסברג לא תהו ולא היקשו כשרמון היתמם וטען, כי אין זה מתפקידו של שר בישראל לבדוק את מצב הימ"חים או את חימוש המטוסים בטרם קבלת החלטה על יציאה לקרב. הם יכלו, לפחות, לשאול אותו כיצד הסכים לשרת בממשלה ששר הביטחון שלה מבין יותר בהשבתת נמלי תעופה אזרחיים מאשר בהפעלת מטוסי קרב. אפשר גם היה להעיר לו שאת הימ"חים היה צריך לבדוק מיניסטריאלית לפני היציאה מלבנון בשנת 2000, ולא לחכות עד רגע הכניסה לשם.
 
אבל במקום לקחת את הסרט למקומות כאלו, ולפשפש בתרומת היציאה ההיא לקטסטרופה שעברה עלינו בקיץ, שני יוצריו העדיפו לשוטט עם המצלמה במקומות הצפויים ולמחזר טענות משומשות ואף מופרכות. לדוגמה: הם הביאו את המרואיין הממורמר בוגי יעלון, שטען כי מבצע ענבי זעם ב-96' יצא לדרך רק אחרי שהממשלה דאז קיימה "עשרות ישיבות". האם מבצע ענבי זעם היה מוצלח כל-כך בעקבות אותה הכנה ממשלתית מדוקדקת?  בכפר כנא בלבנון סבורים אחרת. אחרי כל כך הרבה הבטחות היסטוריות ש"ישראל תדע מה לעשות" ביום פקודה, לא היתה שום מניעה עקרונית לצאת למלחמה האחרונה בתום ישיבה אחת בלבד של הממשלה. הבעיה העיקרית ב-12 ביולי האחרון לא היתה להיטות יתר של הממשלה לתקוף את לבנון, אלא היסוס כבד להפציץ מיד את כל תחנות החשמל בלבנון ולחסל באותה הזדמנות את חסן נסראללה.  הצורר השיעי היה עדיין נגיש באותו יום.

כמו בהרבה סרטי תעמולה, גם ב'אזעקת אמת' לא תמיד יש קשר בין התמונה לפסקול. מראים לך דבר אחד ומסבירים דבר הפוך. מצד אחד מאשימים את צה"ל בהססנות מבצעית, מצד שני מוקיעים את ההחלטה לתקוף את רובע דאחייה בביירות. למה? ככה. גם הטיפול בסוגיית שלושת הימים האחרונים של המלחמה נגוע בחוסר תום לב. כל החללים שנפלו ביומיים האחרונים של המלחמה מתוארים בסרט כקורבנות שווא, על אף שחלקם הוכנס לשטח עוד לפני שהיה ברור כי בקרוב תוכרז הפסקת אש. האם הטלוויזיה חייבת לשכנע את כל המשפחות השכולות שקורבנן היה לשווא? 
  
לוחם מילואים אחד מתלונן בסרט על האש הכבדה שקידמה אותו בלבנון, ושוב נשאלת השאלה מה בדיוק הגילוי המרעיש פה? מלחמה היא בדרך כלל דבר מסוכן מאוד. חיילים מתים, מסוקים נופלים, קטיושות מתפוצצות. החוכמה הגדולה היא למנוע מלחמות מראש, למשל באמצעות הרתעת האויב, אבל על זה, כאמור, אין אף מלה בסרט. הוא לא תוהה כיצד היו העניינים מתגלגלים אילו רובע דאחייה הופצץ על ידי ישראל כבר בסתיו 2000, מיד אחרי חטיפת החיילים בהר דב. אין בו שום הרהור שני על כדאיות הנסיגה מלבנון באביב של אותה שנה. למרות כל לקחי הקיץ האחרון, רוב סרטי התעודה בערוצי הטלוויזיה בישראל הם עדיין סרטים שמאלניים. השמאל הפסיד במלחמה, אבל הוא ממשיך לנצח בטלוויזיה.

ימי הכלניות

מוסף 'ידיעות אחרונות' אמור להתנצל היום על הפאדיחה שקרתה לו בראיון עם בנימין נתניהו בשבוע שעבר. הכתב, גדי בלום, ציטט שם ציטוט בלתי אפשרי מפי נתניהו, על חוויותיו מתקופת המנדט הבריטי. מכיוון שנתניהו נולד שנה אחרי יציאת החייל הבריטי האחרון קשה להאמין שהוא באמת סיפר בראיון, כי "השוטרים הבריטיים ומחסומי הטנקים שלהם נראו לי ענקיים". סביר להניח שבלום אכן התבלבל, כטענת דוברו של נתניהו, אופיר אקוניס, ועשה סלט ממשהו. השאלה היא איך קורה שכתב כה בכיר בעיתון של המדינה לא יודע מתי קמה המדינה? הרי הוא עצמו מציין בראיון שנתניהו בן 57. 

ועוד שאלה: איך צריך להתייחס עכשיו לאמינות ההיסטורית של הביוגרפיה המפוארת שבלום פרסם רק לפני שנה על אריאל שרון ('הרועה')?  
 
המשפחה להגנת הטבע

עומרי שרון שבר השבוע שתיקה כדי להציל את יער ירושלים מצפורני המועצה הארצית לתכנון ובנייה. בראיון לטלוויזיה הוא קונן שעוד מעט לא תישאר פינת טבע להימלט אליה, כי הארץ קטנה כל-כך.  גם אבא שלו, כך רמז בראיון, היה  מעדיף עצים על בטון. המשפחה שהפכה חבל ארץ פורח למדבר שממה מתלוננת פתאום שחסר לה ירוק בעיניים. היא שונאת דחפורים.