בשבע 213: מכתבים

קוראי העיתון , כ"ז בתשרי תשס"ז

פעיל שמאל (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 212)/ נאוה קורן, טבריה

לא התפלאתי לקרוא בגיליון סוכות שד"ר מאיר פעיל היה מזמין לסוכתו את נביאם הדגול והנערץ של 'השומר הצעיר' קרל מרכס, "כדי לקרבו אל היהדות המודרנית ובעיקר אל ההגשמה הציונית".

מספר הערות למר פעיל:

מה זה "יהדות מודרנית"? מצעד גאווה בירושלים הקדושה? חילולי שבת המלכה בפרהסיה? או חינוך ילדי ישראל האומללים והורים שלא באשמתם לשנאת התנ"ך?

למה התכוון ההיסטוריון המגוייס באומרו "ההגשמה הציונית" – הקמת עוד מדינה ערבית עוינת בלבה של הארץ? או טרנספר וגירוש יהודים חפים מביתם, אדמתם ופרנסתם בתמורה לשלטון חאמסי בעזה?

בכל מקרה, אפשר להישאר רגועים: קשה להאמין שקרל מרכס, אליל 'הציונים המודרנים', היה נענה להזמנתו של פעיל.

יש לו מספיק במות (בתגובה ל'עוד זה מדבר', גיליון 212)/ חדוה פרידמן, מעלה אדומים

'בשבע' הוא העיתון היחיד הנכנס לביתנו, ודווקא בשל כך, די התאכזבתי מהכתבה על גבי גזית בגיליון האחרון. אמירותיו של שדרן זה ידועות, וכנ"ל גם דעותיו. שבוע קודם לכן פרסמתם במקבץ החדשות את הידיעה כי החוזה עמו יחודש. לעניות דעתי, די היה בכך כדי למצות את הנושא.

איני מבינה מדוע היה צורך בכמעט שלושה עמודים על מנת לסקר את ההיסטוריה של גזית בפרוזדורי התקשורת, את אמירותיו, קשריו ודרכי התנהלותו. את המחאה על חוסר האיזון בתוכניותיו, את הרשעות והגזענות שבדבריו יש למגר, אך מדוע יש לתת במה לדבריו בעיתון כמו 'בשבע'? דווקא סיקור כה נרחב בעיתון המזוהה עם חוגי הימין יש בו כדי להגדיל ולנפח את האגו (הנפוח ממילא) של גזית. מן הראוי היה להתעלם ממנו ומשכמותו, ואת המחאה כנגדם לנהל בדרכים אחרות.

שקלאר, עוד לא מאוחר (בתגובה ל'עוד זה מדבר', גיליון 212)/ יעקב גרינברג, הרצליה

יישר כוח על סיקור 'פועלו' התקשורתי של גבי גזית. הכתבה על התנהלותו קיבצה מספיק חומר כדי לשחרר לצמיתות את רשות השידור ואותנו מעונשו של השדרן היהיר והמגויס. עדיין לא מאוחר שמנכ"ל הרשות, מוטי שקלאר, יתעשת ויפריד בין גזית למיקרופון הציבורי.  

מסר בעייתי (בתגובה ל'סיפור לשבת', גיליון 212)/ הרב שמואל דודו, רב ראשי - עפולה

המדור, שהוא מצוין בדרך כלל, הביא הפעם סיפור שהמסר ממנו בעייתי: תושבי העיירה ברדיטשוב ובראשם הרב שלא השיגו אתרוג לסוכות, משכנעים נוסע יהודי שעבר במקום להישאר לחג בעיירתם ולזכותם במצווה.
 עיקרו של המסר הוא נפלא: מסירות הנפש של היהודי לקיום המצוות. ברם, בתוך הסיפור מובנה מסר שמנוגד לאופן שלאורו אני מחנך.

הרצון של רב העיירה לקיים את מצוות ארבעת המינים, גם על חשבון השהות של הנוסע עם משפחתו, שלילי ביותר. ונדמה לי שכנגד מעשים ברוח זו יצאה תנועת המוסר. הרי לא יעלה על הדעת שמפני שאני מעוניין לקיים מצווה, אעשה זאת על חשבונו של יהודי אחר. וגם אם הוא מחל, משפחתו לא מחלה, והצער שנגרם למשפחה שאביה נעדר מביתו, לא יסולח.

לא הייתי רוצה שילדיי יחונכו על פי מסר זה, גם אם המסר של עיקר הסיפור הוא נהדר.

להתעורר עכשיו/ מרדכי אופיר,ירושלים

צריך להיות חירש ואטום בכדי לא להאזין להכרזתו של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, שלו ראש מדינה מסוכן  היה מאיים למחוק את ארה"ב מהמפה, הוא לא היה מסוגל לישון בשקט, ובוודאי היה מוצא דרך להגיב מהר ובמלוא העוצמה הנדרשת. ואילו אצלנו ראש ממשלת ישראל עם עשרות שרי הממשלה, והרמטכ"ל ממשיכים לישון בשקט.

האם אולמרט וחבריו רוצים להתעורר רק ברגע האחרון? האם הם מתכוונים לחכות עוד שבע שנים? האם מלחמת לבנון השנייה לא הספיקה?

הציבור בישראל צריך, ללא דיחוי, להפעיל לחץ מתמיד על ממשלת אולמרט שלא יישבו בשקט ויעשו מה שצריך לעשות. איומי איראן הם בדמם של כל תושבי המדינה, ואין לחשות.

לא לשכוח את אריאל/ משפ' בן-נתן, ירושלים

זה היה לפני כשנה. רבים מבנינו נעצרו ונכלאו. יומם ולילה, ללא תמורה, עבדה עמותת 'חננו' לדאוג לזכויותיהם.

אחד מהפעילים המרכזיים היה אריאל גרונר. ועתה, ללא סיבות משפטיות, לאחר מעצר מנהלי, הורחק מביתו לדירה קטנה למעצר בית, כאחד הפושעים המסוכנים לציבור, ללא תנאים בסיסיים למשפחה.

האם לא נכיר טובה, ונמחה על העוול והרודנות? חייבים למחות ולדרוש מנציגי הציבור הדתי לפעול על ידי שאילתות בכנסת, עצומות ועוד, ובמקביל להביע תמיכה ועידוד למשפחה.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

גנבו קופות צדקה מבית קברות.
 מזומנים לחיי העולם הבא

משירי ארץ אהבתי: "   למלך אין בית..."
 אבל לראש הממשלה יש שלושה.