בשבע 213:נשיא מתוצרת ישראל

●אין סיבה לייבא למשרת הנשיא את מי שבחר לחיות בארה"ב רק בגלל שאולמרט לא רוצה לתמוך ברובי ריבלין או ברב לאו●מה קורה כששלמה ארצי מתארח בסוכת הרב של גימזו

עמנואל שילה , כ"ז בתשרי תשס"ז

לכאורה נראה שמצבו אנוש ואפסה תקוותו. אבל כל עוד יכול הנשיא קצב לשאוב עידוד מתמיכתם של שני קאליברים כמו הרב צבי טאו מצד אחד ואהרון ברק מצד שני, אולי עוד אסור להספיד אותו.

כך או כך, המרוץ למשרת הנשיא הבא כבר מתנהל בגלוי, ובפעם הראשונה השמאל החילוני מוצא את עצמו בעמדת האנדרדוג. יש לו אולי רוב קואליציוני, אבל מועמד רציני ובעל סיכויים אין לו. כדי שלא ייאלצו לתמוך ברובי ריבלין או ברב ישראל מאיר לאו, בסביבתו של ראש הממשלה הזמנית מחפשים רעיון יצירתי, מקורי, חדשני ופורץ דרך. שמעון פרס למשל.

כרגיל, שמעון פרס מוביל בסקרים. לא חשוב שהסקרים לא רלוונטיים משום שהבחירה נתונה בידי חברי הכנסת ולא בידי הציבור. פרס, שכנראה נהנה מהתמיכה, לא ממהר להודיע שלא ירוץ. פשוט מרתק לראות את האיש הבלתי-נלאה הזה לא מתעייף מלהפסיד שוב ושוב. במפלגת העבודה אומרים שיתמכו בו, אבל לך תדע אם מדובר בתמיכה כנה. אולי יש כאן איזו מזימה נסתרת להיפרע מאחורי הפרגוד מהפוליטיקאי הקשיש שנטש את כור מחצבתו, ולהנחיל לו עוד הפסד מפואר שיכניס אותו סופית לספר השיאים של גינס. ואולי יש מי שזקוקים לתזכורת בעניין גילו המתקדם של פרס, 83. אז מילא שנת כהונה או שתיים, אבל לבחור אותו בגילו לקדנציה של שבע שנים?

גם הסופר אלי ויזל, עם כל הכבוד, אינו מועמד מתאים. מי שבחר שלא לחיות איתנו כאן במשך כל חייו הבוגרים, לא ראוי שיעלה בגיל 78 רק כדי להתמנות לנשיא. מי שלא חווה את כור ההיתוך הישראלי, לא שירת בצה"ל, לא נסע באגד ולא מכיר את נעמי שמר ואת הגשש החיוור, יתקשה להיות גשר בין חלקיה השונים של החברה הישראלית השסועה. אז נכון שבעבר הרחוק הועלתה מועמדותו של אלברט איינשטיין. גם אז לא בטוח שזה היה רעיון טוב, אבל לפחות היה אז צורך אמיתי למדינה הצעירה לעטות משהו מיוקרתו של המדען מספר 1 בעולם. היום יש למדינת ישראל מספיק הישגים ואישים משלה שהיא יכולה להתהדר בהם, ואין לה צורך לייבא מארה"ב חתני פרס נובל.

מזכירים לנו את פועלו של ויזל להנצחת זכר השואה. אומרים שיוקרתו הבינלאומית תאפשר לו להיות ראש החץ במאבק מול איראן. אבל אם הוא באמת מחויב לנושא השואה, הוא יכול וצריך לסייע למנוע שואה שנייה גם בלי שייבחר לנשיא. וחוץ מזה, חי איתנו כאן אדם שמייצג לא פחות ממנו את זכר השואה: הרב לאו.

הרב לאו הוא מועמד שמוסד הנשיאות תפור עליו. כי מהו תפקידו של נשיא אם לא לכבד ולהתכבד - לתת כבוד בשם המדינה ולקבל בשמה את הכבוד הניתן לה. ובנוסף כמובן, לנאום בטקסים ממלכתיים - ומי כהרב לאו מוכשר לכך.

גם רובי ריבלין הוא מועמד מצוין. ישר, נאמן, הגון והוגן. והרי לכולנו עובר בראש שמה שקרה לקצב קשור איכשהו לתפקודו המאכזב בעת הגירוש, כאשר בחר להטיף נגד הרבנים שקראו לסרב פקודה במקום להטיל את כובד משקלו כדי להביא למשאל עם. בחירה ברובי ריבלין, היחיד שנאומיו בטקסים ממלכתיים הביאו לנו מעט נחמה בתקופת הגירוש, תהיה תיקון ראוי.
הרב לאו או רובי ריבלין. רובי ריבלין או הרב לאו. שני מועמדים טובים, מזל שלא אני צריך להכריע ביניהם.

מוסיקה מהימים הנוראים

* רבים מעידים כי מאז סגירת ערוץ שבע חסרות להם ביום שישי תוכניות רדיו שמכניסות אל תוך אווירת השבת. מי שמספק בינתיים קצת חמצן לנפש זה דודו אלהרר, שבתכנית שלו 'הפוגה' המשודרת בגל"צ אפשר לשמוע דעות יהודיות גאות מתובלות במוסיקה משובחת ובלתי-שגרתית. בחודשים האחרונים הוא פתח כמעט תמיד את תכניתו בפיוט 'קדוש' מתפילת ימים נוראים, עם הלחן והביצוע המקסימים מבית משפחת ואך, תושבי היישוב עלי. אני ממליץ בחום לחזנים ובעלי תפילה לאמץ את הלחן הזה, ובאותה הזדמנות חוזר על המלצתי להקדים את שעת שידור התוכנית בימי שישי של חורף. אשמח להיכנס עם התוכנית הזאת לאווירת שבת, אבל אין לי שום כוונה להיכנס איתה אל תוך השבת.

* כשקיבלתי את ההזמנה לאירוע הברנז'אי-מוסיקלי בבית משפחת הרב מאיר בגימזו, השאלה הראשונה שלי היתה אם ישירו שם שוב את 'אוחילה לא-ל' (במקור: אוחילה לקל). הקטע הזה מתפילת הימים הנוראים עם הלחן הנפלא של הרב הלל פלאי אינו ניתן להשגה בדיסק שנמכר בחנויות, אבל השמועות מספרות שהוא עובר מפה לאוזן וכבר אומץ בכמה ישיבות ובתי כנסיות. אחר כך למדתי שלא רק אני התאהבתי בניגון הזה, ואפילו הרב לאו (שהוצג באירוע כנשיא הבא של מדינת ישראל) ביקש שיחכו עם השיר הזה עד שהוא יגיע.

כאן ההזדמנות לציין לטובה את הפרויקט היפה הזה מבית ההפקות של ידידיה את סיוון רהב-מאיר, שמצליח לכנס מגוון מרשים של תקשורתנים חילונים, דתיים וחרדים לאירוע סוכות חגיגי שבמרכזו מוסיקת נשמה חסידית דווקא מתפילות הימים הנוראים. אז מה אם חלק מהנוכחים סתם באו לפטפט עם הקולגות ולהתחכך ביאיר לפיד. מי שלא ראה את שלמה ארצי חבוש כיפה מצטרף בשירה אל המילים האידישאיות שהלביש ליפא שמעלצער על אחד מלחניו המפורסמים, לא ראה קירוב לבבות מימיו.