בשבע 214: רמי עובדיה היכה, המדינה תשלם

בית המשפט קבע שמפקד כלא מעשיהו היכה עציר, אבל בפרקליטות מחוז המרכז משוכנעים שהוא צדיק ●על פי התקדים במשפטו של מיכאל עזר, יותר משתלם לא להגיע לבית המשפט.

יאיר שפירא , ד' בחשון תשס"ז

כידוע לכל חובבי הז'אנר, סוכן מספר 007 בשירותים החשאיים של הוד מלכותה, ג'יימס בונד, קיבל מממשלתו רישיון להרוג. אך כף רגלו של בונד, למרבה המזל, לא דרכה מעולם מחוץ למסכי הקולנוע. מציאותי הרבה יותר, ולכן גם מדאיג, הוא הרישיון שקיבל רמי עובדיה, תת גונדר בשרותי הכליאה של ממשלת ישראל. רישיון להרביץ. 

תת-גונדר עובדיה, מפקד כלא מעשיהו, התפרסם ביחסו הקשה והמשפיל לעצורי תנועת המחאה נגד ההתנתקות. דיווחים רבים על הכאה והתעללות הגיעו לארגוני ימין שונים. מסיבות לא מפתיעות של חוסר התעניינות תקשורתית, לא הגיעו עלילותיו של עובדיה לידיעת הציבור הרחב בישראל. אך גם למערכת המשפט, קטינים ובוגרים מותשים לא הרבו לפנות. בין המעטים שהחליטו לתבוע את עלבונם היה צעיר בשם יהוידע כהן, שאת כתב התביעה בשמו הגישה עורכת-הדין אורנה מרמלשטיין ממשרדו של עו"ד יעקב מנקין, בסיוע ארגון זכויות האדם ביש"ע בראשות אורית סטרוק. על פי הנטען בכתב התביעה, תת גונדר עובדיה סטר לכהן בשעה שזה סירב לעמוד בבית המעצר, הכה אותו באגרוף ובעט באשכיו. פרקליטות מחוז המרכז לקחה על עצמה להגן על עובדיה, והזרימה לבית הדין לתביעות קטנות עדים רבים מבין פקודיו של עובדיה בשב"ס, שניסו לנקות את מפקדם מכל אשמה. אך כפי שמלמדת הכרוניקה של מקרים רבים בעבר, כל אחד מפקודיו של עובדיה סיפר את סיפור המעשה לטובת מפקדו, אך באופן קצת שונה. לפיכך דחה השופט זכריה ימיני את גרסותיהם הרבות של עדיו הרבים של עובדיה, קבע כי גרסת הצעיר המוכה מהימנה, ופסק כי עובדיה יפצה את כהן ב-15 אלף שקלים, לבד מהוצאות המשפט. 

פרקליטות מחוז המרכז מיהרה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור על 42 סעיפיו יכול היה להיחשב לארוך מייגע ומשמים, אילולי בסופו נשרכה הפסקה המדהימה הבאה: "מתוך שכנוע עמוק באמיתות עמדת המבקש, לפיה לא עשה שימוש לרעה בסמכויות אשר נמסרו בידיו מכוח ולצורך מילוי תפקידו", כתב נציג הפרקליטות עו"ד דניאל להמן, "תשא מדינת ישראל בכל תוצאה והוצאה של ההליכים המשפטיים אשר נדרשו ויידרשו על מנת לאפשר למבקש מיצוי ההגנה על שמו הטוב והמוניטין המקצועי אותם צבר, בזכות, במשך עשרות שנים כעובד". בהמשך מודיעה הפרקליטות כי המדינה תשלם את הפיצויים תחת עובדיה גם אם בית המשפט המחוזי ימצא כי עובדיה הכה את הצעיר שלא כדין.

"הפרקליטות, ללא שמץ של בושה, מודיעה שהיא 'מאמינה' לרמי עובדיה - על אף שבית המשפט קמא קבע אחרת לחלוטין", כתב עו"ד מנקין בתשובה לבקשת רשות הערעור של המדינה. "יתרה מכך, הפרקליטות, הלכה למעשה, מודיעה ש'תמשיך להאמין' למבקש - גם אם בית משפט נכבד זה לא יקבל הבקשה".

מכל מקום, צחי שמעיה ודוד בן אבו היו זוטרים מכדי שהמדינה תביע אמון כה מוחלט במעשיהם. השניים היו שוטרים במשמר הגבול בעת מאורעות מנהרת הכותל, כאשר תפסו שישה מסתננים ערבים. שניים מהעצורים הוכו על ידם ללא סיבה מוצדקת. המדינה לא הסכימה להשתתף בהגנה עליהם בבית המשפט, ונגזרו עליהם חודשים ארוכים בבית הכלא. גם כשהמסתננים שהוכו הגישו תביעות אזרחיות נגד השניים בדרישה לפיצוי של עשרות אלפי שקלים, עמדה המדינה מנגד. כשביקש אחד מהם את הגנת המדינה אשר בשליחותה נישלח למשימה, התקבלה ממשרד המשפטים התשובה הבאה: "לאחר שבדקתי את הבקשה נוכחתי כי לא אוכל להעניק לך את השירות המשפטי המבוקש, מהנימוק הבא: חוסר זכאות כלכלית".

מחיר ההתגוננות

האשמות קשות נגד שופטת בית משפט השלום בירושלים עירית כהן עולים מערעור שהוגש השבוע לבית המשפט המחוזי בעיר בידי עו"ד אלי פוקסברומר. מדובר בפרשת הפיצויים שנדרש לשלם תושב קדומים בגין תקיפה של פלשתיני תושב חווארה, אשר היה מעורב במארב של קבוצת פלשתינים שתקפו באבנים את הרכב שבו נסע לפני כמעט עשור. כפי שהוזכר כאן בעבר, הטילה השופטת על מיכאל עזר מקדומים לפצות את סאלים צפדי בארבעים אלף שקלים.

בערעור פורש בא כוחו של עזר מסכת ארוכה של קביעות תמוהות של השופטת כהן. בין השאר מבטלת השופטת ללא נימוק את קביעת שתי הערכאות שעסקו בהליכים הפליליים בפרשה, אשר קבעו כי מיידי האבנים היו "המון פרוע שעלול היה לבצע לינץ'', ומאמצת את גרסתו של הערבי שטען כי מדובר היה בשלושה או ארבעה מידי אבנים. היא מבטלת כלאחר יד את קביעת בית המשפט המחוזי כי צפאדי היה מעורב ביידוי האבנים. ובכלל, היא מאמצת כמעט באופן מלא את טענותיו של צפאדי, למרות ששתי ערכאות קבעו כי עדותו אינה מהימנה וכי שיקר לא פעם בבית המשפט.
 
התקדים שעל-פיו גזרה השופטת את סכום הפיצוי לצפאדי נלקח ממקרה חמור שבו שוטרים תקפו אזרח תמים, וכדי לכסות על פשעם כלאו אותו בכליאת שווא למשך יומיים. אצלנו כזכור הורשע עזר על כי משך באוזנו של הערבי, שלכל הפחות נראה כי הוא אחד מתוקפיו, משיכה שלא השאירה אחריה סימן כלשהו. מסתבר כי השופטת כהן התקשתה להפריד בין השקפת עולמה ובין עבודתה השיפוטית. הדבר ניכר כאשר בערעור נסקרת בפרוטרוט ההשוואה, שערכנו גם אנו כאן לפני מספר שבועות, בין סבלו ואימתו של הערבי ובין הסבל והאימה שעברו על המתנחל. בעוד אימתו של הראשון נסקרת בפסק הדין בדרמטיות, הרי שסבלו של השני נפטר כלאחר יד.

אך מעבר לניחוח הפוליטי העז שעולה מפסק הדין, כדאי שניתן את ליבנו לעובדה שמעלה הערעור, המלמדת לא רק על פגיעתה הקשה של פוליטיזציה במערכת המשפט, אלא גם עד כמה תלוי הצדק בגחמותיהם של השופטים.

בהליכים הפליליים הורשע יחד עם עזר אחד מאנשי הגבעות שהיה שותפו לנסיעה. בכל ההליכים הרבים שנוהלו בפרשה עלה כי איש הגבעות היה הדומיננטי מבין השניים. הוא זה שהוביל את חטיפתו של צפאדי כדי להיחלץ מהמארב המסוכן, וגם הוא הורשע בתקיפה קלה של האיש. האיש מהגבעות לא טרח להתייצב כלל למשפט, ואילו עזר ניסה להתגונן, למורת רוחה של השופטת.  על הראשון נגזר לפצות את צפאדי ב-7500  ש"ח בלבד, בעוד שעל השני הוטלו משום מה פיצויים המגיעים לכדי סכום הגבוה פי חמישה ויותר.

אמור מעתה: אוי לו למי שמנסה להתגונן מתוקפו, אך אוי לו שבעתיים אם ינסה להתגונן בבית המשפט.