חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 214ראשיהפצה

יש לי תפקיד להעביר את זה הלאה - בגליון השבוע

הדרכת סיורים בפולין, הגשת תכנית טלוויזיה, כתיבת ספרים לנוער, ניהול מכון ליהדות, פרסו מאמרים בעיתונות והשאת זוגות חילונים הם רק מדגם מייצג לשגרת העשייה של אבי רט.
26/10/06, 09:17
עפרה לקס

על קירות משרדו הקטן שבגבעת שמואל תלויות התמונות של סבו וסבתו שנרצחו בשואה. מתחתם תמונה של סבא וסבתא רבא, מלפני 100 שנים בערך. סמוך להן תלויות תמונות שלו ושל אחיו באושוויץ, מסמלים שעם ישראל חי וקיים. המסע של עם ישראל. בתמונה אחרת מחייכים אל אבי רט שירן וחנן, חתן וכלה ביום חתונתם, יפים ומתוקים. שנתיים אחרי כן נפטר חנן, בנו של רט, מסרטן.


רט החליט להקים מכון שיעסוק בהידברות בין הציבור הדתי ללא דתי ויפעל להעמקת הזהות היהודית. השנה היתה אז 82'. הוא נעמד בפני הסנאט של אוניברסיטת בר-אילן, ובדרכו הכריזמטית ביקש מהם אמון: "אני חוזר עכשיו ממלחמה. המלחמה שחזרתי ממנה היא המלחמה הקלה. נהרגו בה 20 מהחברים שלי, אבל אני אתגבר על זה. המלחמה הקשה היא בינינו'"
אבי רט הוא איש של עשייה. מאחוריו רקורד עשיר בתחומים רבים, אבל הוא לא ממש מפרסם את זה. היום, כשהוא יושב לדבר, הוא חושף מעט, בצניעות בפתיחות, לא בקול רם או בטפיחה על השכם. רט הוא איש שיחה מעניין. כל נושא שזור בסיפור, וכל סיפור בדוגמה, והכל במילים חיות ומושכות את הלב. השכול, הכאב והגעגוע לחנן, נמצאים בשיחתו כמו בני בית, מחוברים לכל דבר, מגיחים מכל פינה, כמו מחכים להזדמנות להפוך הכל.

עוד מעט יאמר רט שהשכול היא נכות בנשמה, אבל הוא, כך נראה, נאבק עם שר העצב והיגון ומנסה לגייר אותו ולהפוך אותו למנוף לעשייה. מי שלא מכיר אותו לא יודע מה עבר עליו. וכמו שאמר חנן בברית של בנו, שבוע לאחר שנודע לו שהוא חולה בסרטן: "כשהייאוש רואה שהוא לא יכול לנצח את יעקב הוא רוצה ללכת, אבל יעקב לא עוזב אותו, כי עכשיו, כשיש תקווה, גם מהייאוש תצמח ברכה".

חזרה לאושוויץ

אבי רט נולד ברחובות של סוף שנות החמישים לזוג הורים ניצולי שואה. תבנית נוף הולדתו היתה שכונת שעריים, הבית האחרון ליד הפרדסים. בשכונה התגוררו יהודים מתימן, מרוקו ואירופה, דתיים ומסורתיים. כל שנה חוגגים מימונה, כולם יחד בבית ספר, אין מחיצות, אין הבדלים. עובדת היותו דור שני לשואה לא העיקה עליו, למעט חסרונם של סבא וסבתא, אז הוא אימץ תימניה זקנה.

"נושא השואה היה דומיננטי אצלי, לא ברמת הדיכאון אלא ברמת העשייה. ההורים לא כפו עלי דבר, אבל זה היה באוויר. ידעתי מושגים, שמות של מקומות, אבל לא ידעתי מה זה. אחר-כך התחלתי לקלוט שקרה משהו". רט עשה תואר שני בתחום השואה ונסע לפולין ברגע שהיה אפשר, ומאז הספיק להדריך מסעות רבים לגיא ההריגה, כמו גם למחוזות של ערש התורה היהודית האשכנזית.

"אני מרגיש שיש לי תפקיד להעביר את זה הלאה, וזה בוער בי מאוד. אני לא יודע אם יהיה זכר למחנות עוד כמה שנים. יש צורך לנסוע, לצלם, להקליט ולשמוע. לכן אני אומר לנוסעים: אל תתעסקו עכשיו בעניינים של אמונה ופילוסופיה. עכשיו תיקחו מצלמה ותצלמו. אחר-כך תפתחו את זה בבית. שיהיה הכל בהארד- דיסק של האנשים".

למרות שרט היה במחנות פעמים רבות, הרגע שבו הוא היה קרוב להבנה של מה שהתרחש שם, כך הוא אומר, היה לפני 3 שנים, כשהיה בן 44 – הגיל בו נראה סבו לאחרונה, באושוויץ. "בתור ילד, דמיינתי את סבי כאיש זקן עם זקן לבן וארוך. הוא לא עבר את הסלקציה, אבל בעצם הוא לקח ביד אחת את אחד התינוקות שלו, ובשנייה אדם זקן מהקהילה. אמרו לו: 'תיפטר מהם כדי שתוכל לעבור', אבל הוא לא רצה. ואז, כשהייתי שם והייתי בגיל שלו, ראיתי את המציאות בעיניים שלו, הבנתי מה הוא עבר".

בגלל המלחמה ההיא

'תחנת התרבות' הבאה של רט היתה קרב סולטן יעקוב, במלחמת לבנון הראשונה. מעט לפני כן, בשנת תש"מ, נרצחו בבית הדסה שבחברון שישה בחורי ישיבה, מתוכם שלושה חברים של רט: חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן, ה-חג"י, של היישוב בית חג"י. זה היה המפגש הראשון של רט ובני כיתתו עם המוות. רט ספד לחברו הטוב חנן ונשבע להמשיך. שלוש שנים אחרי כן הוא קרא לבנו, השני במניין הבנים, חנן. בעוד 22 שנה יתנצל רט בפני משפחת קרוטהמר שלא הצליח לשמור עבורם על חנן שלו.


"לטלוויזיה יש כוחות, והיא צריכה לדעת להשתמש בהם נכון. בכל מיני שיחות עם מפיקים ובמאים הם דיברו על הבאת כל מיני בלונדיניות. אמרתי להם: 'אני לא באתי לעשות ערוץ 2, באתי לעשות חינוך. אני אגיד לכם מה הסיפור ואתם תשרתו אותי עם התפאורה הכי טובה והשחקנים הכי מתאימים, אבל הסיפור הוא שלי, אל תתבלבלו'. היה על זה ויכוח גדול"
שנתיים אחרי הפיגוע בבית הדסה נערך קרב סולטן יעקוב, שבו נהרגו 20 חיילים ונפצעו 30, שני חיילים נלקחו בשבי ושלושה נעדרים עד היום. המאורע הותיר חריצים עמוקים בנפשו של רט, אבל גם הפעם בכיוון מעשי: "קודם כל בפילוסופיה של החיים. אמרתי, אם נשארתי חי מתוך עשרות, סימן שיש לי משהו לעשות עם החיים. אי אפשר להעביר אותם סתם כך. מעבר לכך, התחושה היא שאני צריך לעשות עבודה כפולה, גם בשביל אלה שנהרגו. הצוואה שלהם על הכתפיים שלי". לפני המלחמה היה רט רשום ללימודי משפטים באוניברסיטת בר-אילן. מיד כשחזר הוא שינה את הרישום לעבודה סוציאלית.

מחשבה נוספת ניקרה בראשו של רט, והיא שבישראל נלחמים ביחד וגם מתים ביחד, אבל כמעט בלתי אפשרי לחיות ביחד. רט החליט להקים מכון שיעסוק בהידברות בין הציבור הדתי ללא דתי ויפעל להעמקת הזהות היהודית. השנה היתה אז 82'. מוסדות להידברות, אלה המוכרים כל-כך מתקפת פוסט-רצח-רבין, כמעט שלא היו בנמצא. הוא נעמד בפני הסנאט הנכבד של אוניברסיטת בר-אילן, ובדרכו הכריזמטית ביקש מהם אמון: "אמרו לי: 'אתה ילד, למה אתה רוצה להקים מכון כזה?' אמרתי להם: 'אני חוזר עכשיו ממלחמה. המלחמה שחזרתי ממנה היא המלחמה הקלה, נהרגו בה 20 מהחברים שלי, אבל אני אתגבר על זה. המלחמה הקשה היא בינינו'".

בשעתו איש לא נתן לרט סיכוי, ובינתיים המכון קיים כבר חצי יובל ועובד עם התיכונים החילוניים האקסקלוסיביים ביותר, ביניהם 'בליך', גימנסיה הרצליה, 'תלמה ילין' ו'מטרו ווסט'. המכון מעביר גם סדרות חינוך בצה"ל, תכניות לעולים ועוד ועוד. מי שבכל זאת לא שמע על מכון ש"י מכיר לכל הפחות את השיעור השבועי של הרב מוטי אלון בבר-אילן, גם הוא תוצר של המכון.

התנתקנו

אגב החיבור לרב אלון, ראוי להזכיר את תנועת 'מבראשית' שהשניים הקימו יחד. היום מחזיקה התנועה פרויקטים רבים ברחבי הארץ ובעולם, המקיפים עשרות אלפי ילדים ובני נוער, כולם סביב ציונות, יהדות וערכים. את דף הלימוד השבועי (המתורגם כיום ל-8 שפות ומופץ ב-18 מדינות) ערך רט וסידר, בחר את הכותבים, גיבש את הקונספט וגם כתב ופיקח.

אחרי ארבע שנים ונכון ללפני חודשיים, רט כבר לא ב'מבראשית'. הוא נמצא כעת על פרשת דרכים, מתלבט בין פרויקטים שונים, אבל העובדה שהוא 'בין לבין' אינה מותירה לו פנאי. ביום חמישי, למשל, הוא העביר שיחה ב'בליך', אחר-כך בצבא ובערב השיא זוג לא דתי.

לפעמים נדמה שהחילוניים חיים על ענן אחר לגמרי. אז היה להם יום עיון בתיכון וסדרת חינוך בצבא, אבל זה לא ממש מצליח להשפיע.

"נכון", מודה רט. "זו שאלה שהתלבטתי בה כשהתחלתי, אבל זו שאלה לגבי כל נושא חינוכי. העולם המערבי הוא עולם של תוצאות, ואילו האפיון של חינוך הוא תהליך. כל עבודת חינוך היא מתסכלת, אבל זאת העבודה האמיתית. אם הייתי רוצה הייתי סוכן ביטוח או סוחר בבורסה, ובא עם תוצאות ומאזנים. עבודה חינוכית היא עבודה לטווח ארוך, גם רוחנית".

נראה שעבור החילוניים שנותנים את הטון בתרבות הישראלית, יהדות היא לא ממש נושא על סדר היום.

"בעולם שלי זה לא נכון. אני עורך חופות לזוגות חילוניים מכל הסוגים, מנהגי מוניות ועד דוקטורים. כל זוג כזה יושב אצלי, חלק באים לשבת, חלק שומרים על קשר. הם עולמות. אתמול התקשרה מישהי שחיתנתי לפני חודשיים ולחתונה שלה היא באה כמו רקדנית בטן, חשופה, עגיל פה עגיל שם. היא שאלה אם הם יכולים לבוא לפגישה, לשוחח.


"אני רואה צדיקים בכל מקום ורשעים בכל מקום, חילוניים צדיקים ורבנים רשעים חלילה. מה זה חילוני? חילוני זה הרופא של הבן שלי שנשאר בשבתות ובחגים ליד המיטה שלו בלי תמורה, רק כי הוא אהב אותו, ודתי זה רב שבאתי אליו ואמר לי 'תן לי 1000 דולר'. אין לי את המושגים האלה. אני רואה אדם ערכי או לא אדם ערכי"
"אני טוען שדברי אמת ניכרים ונכנסים. אני מאמין בעבודת שטח שקטה, בקשר אישי. יש אהבת ישראל ויש אמת. בשבעה שישבנו על חנני ראית כמו בסרט נע המון אנשים שהייתי איתם במגע כזה או אחר. הם זוכרים, מעריכים ומתחברים".

בכלל, רט מתמרד נגד התיוג הזה, 'דתי' ו'חילוני'. "אני רואה צדיקים בכל מקום ורשעים בכל מקום, חילוניים צדיקים ורבנים רשעים חלילה. מה זה חילוני? חילוני זה הרופא של הבן שלי שנשאר בשבתות ובחגים ליד המיטה שלו בלי תמורה, רק כי הוא אהב אותו, ונשאר לשיחות אל תוך הלילה בלי שעות נוספות רק כדי לתמוך בו. ודתי זה רב שבאתי אליו ואמר לי 'תן לי 1000 דולר'. אין לי את המושגים האלה. אני רואה אדם ערכי או לא אדם ערכי".

אחרי ההתנתקות כתבת שהתנתקנו מהעם. אתה חושב כך?

"לא מרוע לב, אבל כן".

הרבה אנשים אומרים היום: "עזוב, זה לא ילך, מדינה אחת לשני עמים יהודים".

"גם את זה כתבתי. זו הצרה שלי, שכל מה שכתבתי מתועד", הוא צוחק, אבל אומר שהכל היה בסערת רגשות. "בשבת שאחרי גוש קטיף הגעתי נסער מאוד לבית כנסת. בקהל ישבו אלוף פיקוד המרכז והרב הראשי לצה"ל. באתי ואמרתי דברים חריפים, והסברתי שאני מדבר מכאב, מתוך סערת הלב. יכול להיות שאני אצטער על זה עוד שלושה חודשים, אבל זה כמו שדורכים למישהו על הרגל עכשיו הוא צועק, ואחר-כך זה יעבור".
 
מחנך על הבמה

רבים מכירים את רט משדה העשייה התקשורתית שלו, הפנים-מגזרית בדרך כלל. הוא נמנה עם מקימי ערוץ 7 ושידר בו במשך שנים, כותב מאמרים ב'הצופה' וגם על דפי עיתון זה, מלמד במגמות תקשורת שונות, וכמובן משדר בכל יום שישי תכנית פרשת שבוע עם הרב מוטי אלון. השנה תחגוג התכנית בת מצווה.

"אמרו לנו שאין סיכוי בעולם שמישהו יצפה", הוא משחזר. "שני רבנים, יום שישי ב-15.30, על פרשת שבוע. אין גרוע מזה. אין דוגמניות, אין פרסים ואין אטרקציות. אבל זה מה שרצינו. אמרנו שנעשה את זה הכי פשוט. והנה, אנחנו עם רייטינג יציב של 4 אחוזים. אנשים מכל הסוגים עוצרים אותי ברחוב ומדברים על התכנית. מדי שבוע מתקבלות 600 פניות בנושא הפרשה. מבחינתי זו מהפכה".

את המיקרופון קיבל רט לראשונה בגיל 28, במסגרת ערוץ 7, ופתאום הוא עמד מול ציבור מאזינים גדול. אבל מבחינתו הוא לא היה שדרן פופולרי אלא מחנך. "כשהייתי ר"מ היו לי 40 ילדים בכיתה, עכשיו בערוץ 7 יש לי 40 אלף אנשים בכיתה. רק המתודה והמספר משתנים".

כשערוץ התכלת ז"ל היה בשלבי עיבוד ומחשבה הוזמן רט להיות העורך הראשי שלו. הוא היה שם במשך שנתיים, שבמהלכן גיבש קונספטים, חווה סיעור מוחות וגם למד על בשרו שהדרך להקמת ערוץ טלוויזיה יהודי-חינוכי ארוכה וקשה. במיוחד אם אנשי המקצוע אינם מגיעים מתפיסה יהודית-חינוכית.

"ערכנו אודישן לתכנית של מספרות סיפור ילדים לפני השינה", הוא משחזר. "הגיעו 200 נשים, מצעירות ועד סבתות. בישיבת הצוות שאחר-כך התחלנו לנתח את המועמדות. אנשי המקצוע בחרו את תואמות יעל בר-זוהר, ואני בחרתי אישה אחרת, מבוגרת, מן סבתא כזאת. אמרו לי: 'היא שמנה'. אמרתי: 'היא מקרינה חמימות, טוב לב וערכיות. ילד שיסתכל עליה, ישר יתחבר'".

אתה חושב שאפשר לעשות ערוץ שלם של טלוויזיה חינוכית?

"זאת דילמה. אבל לטלוויזיה יש כוחות, והיא צריכה לדעת להשתמש בהם נכון. בכל מיני שיחות עם מפיקים ובמאים הם דיברו על הבאת כל מיני בלונדיניות. אמרתי להם: 'אני לא באתי לעשות ערוץ 2, באתי לעשות חינוך. אני אגיד לכם מה הסיפור ואתם תשרתו אותי עם התפאורה הכי טובה והשחקנים הכי מתאימים, אבל הסיפור הוא שלי, אל תתבלבלו'. והיה על זה ויכוח גדול. אחת הבעיות היתה שהכוח שלהם הוא גם כלכלי, בגלל שהם הרייטינג".


מי שהיתה שותפה של רט לעשייה למען משפחות שכולות מאז מלחמת לבנון הראשונה היא ידידה קרובה מאוד של המשפחה, חגית ריין מקרני שומרון. פחות משנה אחרי פטירתו של חנן שכלה חגית את בנה, בניה ריין, סרן בשריון, במלחמת לבנון השנייה. עכשיו הם מדברים כל יום בטלפון
כשהעבודה הגיעה לפסי הפקה מעשית, הבינו רט ובעלי הערוץ שזה הזמן ללכת. הוא לא רצה להיות שותף לערוץ 2 עם כיפה, "וחוץ מזה, אני לא ממש מבין בעניינים של הפקה בפועל". ובכל זאת, על התקופה הקצרה הזו הוא אומר שהיתה סיעור מוחות מרתק.

אל ערוץ 7 הוא מתייחס כאל אבן דרך בהתפתחות התקשורת הישראלית. הוא משך ערוצים אחרים לשידור מוסיקה ישראלית, הוא הביא לתודעת אנשי התקשורת שצריך להתייחס לציבור הדתי-לאומי וגם ייצר גיבורי תרבות מקומיים, שגרמו לצעירים דתיים לחשוב תקשורת. גם כאן לא שוכח רט לצרף את המסר שלו לפרחי התקשורת: "העבודה בתקשורת מצריכה עבודה על מידות כמו ענווה ופשטות. כשאני פוגש תלמיד במגמה לתקשורת אני אומר לו: 'תהיה איש חינוך. תקשורת היא כלי חינוכי. תבוא עם האמת ואל תתבלבל'. זה צריך להיות עניין, איך לגדל אנשי תקשורת שלא יזייפו בכלום".

געגועים לחנן

חנן, או כמו שאביו קורא לו, חנני, ילד יפה תואר, נולד בפורים תשמ"ג, בנם השני מתוך שבעה של אבי וחגית רט. חנן התבלט ברצון לסייע לכולם ובהתחשבות לזולת, בחוש הומור, באופטימיות ובהיצמדות בלתי מתפשרת לאמת. את בר המצווה שלו, למשל, החליט לחגוג במחלקה לחולי סרטן בתל השומר. אז הוא היה בריא לחלוטין. תשע שנים וחצי אחרי, הוא נפטר באותה מחלקה ממש.

במוצאי שמחת תורה לקח אביו את בית הכנסת שלו בגבעת שמואל להקפות שניות באותה מחלקה. רט לא התאפק והציץ כדי לראות מי נמצא היום בחדרים מס' 7 ו-8, המוכרים לו כל-כך. "איש לא יודע מה עבר עלי".

בהיותו בן 20 נשא חנן את שירן לאישה, ותשעה חודשים אחרי, כשאחזו אותה צירי הלידה, התבשרה המשפחה שהגידול שאכל לו את העצם ברגל הוא סרטני. ואז נולד בנו, שחר ישראל. אבי רט שלח אות בנו להיות הסנדק. "זו המלחמה שלך", אמר לו. וכך היה. עשרה חודשים אחרי, בתום מאבק ממושך ומלא גבורה, השיב חנן את נשמתו לבורא.

גם לכאן מתחבר קרב סולטן יעקוב. מאז המלחמה ההיא קיבל על עצמו רט ללוות משפחות שכולות. "לא במשך השבעה", הוא אומר בחיוך רומז, "אלא אחרי, כשכולם הולכים הביתה". רט, עובד סוציאלי בהכשרתו, משוחח עם המשפחות, מסייע להן בחזרה לחיים ומלווה אותן גם שנים אחרי. פעם זה מתן שיחה ביום השנה, פעם אמירת משניות ביום האזכרה, וגם במציאת שידוך. "ימות העולם, אני תמיד מסכים לבוא, גם לשלומי ולקריית גת, גם אם זה ביום השנה ה-16 או ה-24, כי מבחינת המשפחה זה יום השנה הראשון. אני יודע".

מי שהיתה שותפה כל השנים האלה לעשייה למען משפחות שכולות היא ידידה קרובה מאוד של המשפחה, חגית ריין מקרני שומרון. "אנחנו עובדים המון יחד, בשותפות ובפתיחות, כמו אחים. כשחנני נפטר היא היתה איתנו בחדר. כל השנים אמרתי לחגית שאני מוכן לכל מסירות נפש למען השכול, כי אלו האנשים הכי מסכנים, וגם כי אולי בזכות זה ה' ישים אותנו בצד הזה ולא בצד ההוא של המשפחות השכולות". פחות משנה אחרי פטירתו של חנן שכלה חגית את בנה, בניה ריין, סרן בשריון, במלחמת לבנון השנייה. עכשיו הם מדברים כל יום בטלפון.

"כל מה שעשינו לאחרים כל השנים, אנחנו צריכים לעשות לעצמנו. שכול זה אנרגיה, שהשאלה היא לאן מתעלים אותה. או שזה מושך אותך ואתה טובע, או שאתה מתעל את זה לכיוון של יצירה. אין אפשרות אחרת. שכול הוא גם נכות. נכות של נשמה שהיא קשה יותר מנכות פיזית. חוץ מזה לא רואים אותה בעין, ואז הקושי הוא כפול".

היותך אב שכול גורמת לך להתייחס היום באופן שונה למשפחות שהיית איתן בקשר?

"הפוך. אני יודע היום איפה אני אהיה עוד 10 שנים. ראיתי את כל סוגי ההתמודדויות, ואז כשזה הגיע אלי יותר קל לי לחשוב איך אני רוצה להתמודד ומה אני לא רוצה לעשות".

מחבר בין הדורות

העילה לפגישה עם אבי רט היא הספר החדש שהוציא, 'כוח 12' שמו, והוא הגרסה הנשית ל'כוח 13', שיצא תחת ידו לפני שנה ורבע. בספר, כמו סוג של סיכום, מתמצים תפיסות עולמו והחוויות שעבר.


את 'כוח 13' כתב רט בשנה שבה היה חנן מאושפז בבית חולים. רט שיתף את בנו בתהליכים ובהתלבטויות סביב הספר. "יום לפני שחנני נפטר, התקשרו אלי מהכריכייה ואמרו שהספר מוכן. הוא דפדף והסתכל, מותש לגמרי, אבל שמח מאוד. ביקשתי ממנו הקדשה, אבל הוא כבר היה חלש מדי. זו היתה השיחה האחרונה המשמעותית בינינו"
את 'כוח 13' כתב רט בשנה שבה היה חנן מאושפז בבית חולים. רט שיתף את בנו בתהליכים ובהתלבטויות, וגם במהפך שיעבור על דניאל, גיבור הספר. "דניאל הרי חלם לעשות בר מצווה ביורודיסני. אמרתי לחנני שבסוף הסיפור דניאל יעשה את בר המצווה שלו במחלקה לחולי סרטן, אז הוא אמר: 'אבא, אל תוציא אותו חנון. איזה ילד עושה את הבר מצווה שלו במחלקה לחולי סרטן'? אמרתי לו: 'אתה'. הוא אמר לי: 'אתה רוצה שילדים ישראליים יקראו את הספר ויזדהו עם הגיבור? אל תעשה אותו כזה צדיק'". חנן יעץ לאביו שדניאל ייסע ליורודיסני עם תפילין, המהווים את המוקד של הספר, וגם עם ילד חולה סרטן. אביו החליט לאמץ את הרעיון.

"יום לפני שחנני נפטר, התקשרו אלי מהכריכייה ואמרו שהספר מוכן. הבאתי לו את הספר. הוא דפדף והסתכל, הוא כבר היה מותש לגמרי, אבל שמח מאוד ואמר: 'יופי אבא, שיהיה בהצלחה', ביקשתי ממנו הקדשה, אבל הוא כבר היה חלש מדי. הוא שם את הספר על הכרית ליד הראש. זו בעצם היתה השיחה האחרונה המשמעותית בינינו". עיניו של רט נוצצות.

אני מבקשת לשמוע על התגובות ל'כוח 13'. רט מחייך ואומר בשקט: "ילדים שולחים לי מכתבים מאוד יפים". אבל הוא לא ממש מתרגש מזה, לא בגלל זה הוא כתב את הספר, אלא בגלל שיש בו אמת.

כן, יש כבר כאלה שמניחים תפילין בזכות הספר הראשון. "הסבא כתב לי שהוא מאוד רצה שנכדו יניח תפילין, אבל הנכד לא ממש רצה. הוא קנה לנכד את הספר ואמר לו: 'אני הסבא שמוזכר בספר'. הנכד אמר לו: 'עכשיו אני מבין מה החשיבות של הנחת התפילין, ואני אניח'. יש הרבה תגובות כאלה".

בימים אלה משתתפים 1,500 תלמידים בניסוי להכללת הספרים בתכנית לימודים. רט נפגש עם צוותי ההוראה, עונה לשאלותיהם ומנחה אותם. הספרים מעניקים מושגים בהיסטוריה יהודית כמו תנאים, אמוראים, גירוש ספרד וכו', ומחבר למעגל ערכי של נתינה ומסירות נפש למען עם ישראל ולמען ערכים בכלל.

גם כאן רט רואה עצמו כמחנך, לא כסופר. "אל תתבלבלו מהציורים היפים", הוא אומר. "הספר חינוכי. אני רוצה לעטוף אותו כך שיעמוד בקריטריונים עכשוויים, אבל אני מצהיר שהמניע הוא חינוך".

בשני הספרים קבע רט את התכנים ואת העלילה, ונתן בספר הראשון לסמדר שיר ובשני להודיה בונן, שהיתה בת שירות לאומי אצלו במכון ("בחורה כישרונית מאוד. אני אוהב לתת צ'אנס לצעירים, כמו שנתנו לי") לבחור את הצבעים שלבשו הגיבורים ואת הכתיבה עצמה. התוצר הסופי הוא פרי של עמל משותף.

בזה לא חותם רט את הספרים לבני הנעורים. הוא מתכוון גם להוציא את 'כוח 17', ה-גיל של המתבגרים.
 
מבט היסטורי

את שני ספריו חתם רט בחיבור לשואה. בספר הבנים מתחבר הנכד לסב ניצול השואה ומקבל את שקית התפילין של הסבא-רבא שנרצח בשואה. בספר הבנות נוסעת הנכדה אל המקום ואל הזמן שבו החליטה סבתה ניצולת השואה כי היא חיה תחיה, ובאופטימיות. "השואה היא אירוע מכונן וגם חיבור בין דורות. זו בעצם ההסתכלות שלי כל הזמן, המבט שלי הוא היסטורי. רצף בין תרבויות, דורות ואנשים".

לא מוגזם להגיד כי ההסתכלות הזאת, הכוללת פרספקטיבה היסטורית על החיים, היא אחד האלמנטים המסייעים לרט להתמודד עם אסונו האישי. הוא מנדב סיפור על סבה של אשתו, שהתייתם בכפר ברומניה בגיל 3 חודשים בלבד. "אם היו עוצרים עליו את המצלמה אז, איש לא היה נותן לו סיכוי". אבל הסב עלה לארץ, הפך לדוקטור, היה הרב של חיל הים ונפטר בגיל 98, כשליד מיטתו 15 נכדים, 62 נינים ו-2 חימשים.

"אני מודה לה' שזכינו לגדל ילד מדהים. אני מקווה שביומולדת 80 של שחר, הבן של חנני, יזכרו כולם את השורש שהיה ראש השבט. זה שאנחנו נמצאים 80 שנה ממרחק, זה עיכוב טכני".

"אני מרגיש שכל מה שעבר עלי זה אנרגיות שצריך לתעל. אני לא מתעסק ב'למה זה קרה דווקא לי'. אלו שאלות חסרות תכלית, ואני לא רוצה לבזבז עליהן אנרגיות. הכאב והגעגוע הם גדולים", ממשיך רט וכאב בפניו, "השאלה היא מה עושים איתם. מאז ה-30 של חנני לא הפסדתי אף בר מצווה, אף חתונה או שמחה. לא התבכיינתי, ומי שלא הכיר אותי לא ידע שקרה משהו. זה אחד המסרים שלי, להמשיך ולעשות". 

הכוח הנשי

אבי רט ואני פוצחים בוויכוח קצר. נדמה היה לי שבאחד הציורים ראיתי מכנסיים לגופה של הגיבורה. הוא מוכיח שטעיתי, אין מכנסיים. "את יודעת כמה פעמים החזרתי את זה לגרפיקה?".

ליום ההולדת ה-11 של חן, גיבורת 'כוח 12', מגיעים שלל אנשי המשפחה ומתנות בידיהם. הסבתא, שחן קשורה אליה ביותר, מביאה לה שעון קוקיה שלא ממש משתלב בחדר הנוצץ שלה, וגם מקים רעש לא נורמלי. בהמשך יתגלה שעון הקוקיה כמכונת טיסה בזמן, וייקח את חן למקומות רחוקים: אוהל שרה אמנו, חנה המתפללת בשילה, המיילדות העבריות ודונה גרציה. מהדמויות הנזכרות ומרבות אחרות תלמד חן על חסד, הזדהות לאומית ואחריות ציבורית. בכוונה תחילה טשטש רט את דתיותה או אי דתיותה של חן, והוא גם דאג לכך שמחצית מן הדמויות שבעקבותיהן תלך חן יהיו גיבורות שלא על רקע דתי (אם כי זה דבר לא פשוט. לפני 200 שנה כולם היו דתיים, מסביר רט).

גם בסיפור הזה, כמו ב'כוח 13', מתחילה חן את השנה כשהיא חושבת בעיקר על עצמה ועל התאמת הצבעים בבגדים ובחדר, ומסיימת אותה בתזוזה לכיוון התחשבות בזולת, היותה אחות טובה יותר ולקיחת אחריות חברתית.

את העלילה מלוות דמויות צבעוניות והומוריסטיות (לפעמים קצת יותר מדי) של אבא לא יוצלח, דודה שמנה מאוד ומגוחכת ומורה נוקשה וקרקרנית. למרות היותו ספר 'מחנך', כהגדרת המחבר, כזה שנותן מושגים בהיסטוריה וביהדות, הוא מצליח להיות מעניין וגם אמין. בסוף הסיפור לא הופכת חן לצדקת בסגנון מאה שערים, אבל משהו זז בה. היא מתבגרת, ולכיוון הנכון.