בשבע 214: עולם בלתי מוגבל

מה שבפנים הוא ספר המכיל חוכמת חיים מיוחדת ומוכיח שיש עולם פנימי עשיר גם למי שסובל משיתוק מוחין.

אסתי רמתי , ד' בחשון תשס"ז

יום אחד נמאס ליעקב כהן מהמבטים ומהשאלות חסרות הטקט. יעקב, בחור חייכן בן 27, סובל משיתוק מוחין, או CP, בלעז. לא קשה להבחין בבעיה שלו – שיווי המשקל שלו לוקה בחסר, והוא מוגבל בתחומים שונים. וכשהערה מזלזלת נזרקה לעברו בשעת העבודה הוא החליט לקום ולעשות מעשה: לכתוב ספר שיסביר לעולם שגם הוא בן אדם.

הוצאת ספר היא משימה לא פשוטה, כך יאמר לכם כל סופר מתחיל. אך בסופו של דבר, בעזרת כמה אנשים טובים באמצע הדרך והרבה דבקות במטרה, הספר 'מה שבפנים' נולד, וטוב שכך.

ספרו של כהן אמנם קטן בכמות, אך מלא בחכמת חיים מיוחדת, שנרכשה בעקבות ההתמודדות היום יומית עם הנכות. בשפתו האותנטית, יעקב פותח צוהר נדיר אל תוך עולמם של הנכים בכלל, ואל עולמו האישי בפרט. הוא פורש מסכת של קשיים, כעסים ותסכולים, אך גם של נחישות ואמונה, שמחה ותקווה. הוא מציב בפנינו מראה המשקפת את יחס החברה אליו, ולא חוסך בביקורת, אך מתוך הרבה אהבה לסביבה.

הספר בנוי באופן ייחודי – כרצף של קטעים הסובבים סביב דימויים אסוציאטיביים. חיה לב, מתנדבת מ-'עזר לציון' שהנחתה את יעקב בכתיבת הספר, מסבירה שהשיטה נועדה לאפשר נגיעה בעולם הפנימי ללא תחושת איום. "אם הייתי חיה, הייתי ארנב, כי הוא חמוד", קובע למשל כהן, וחושף בפנינו את הקושי בתחושת הדחייה שהוא חש לעתים מצד החברה. "כל חיי הרגשתי פחד", הוא כותב, "פחדתי מהילדים שהתאכזרו אלי בבית ספר יסודי ובבריכה בגלל שאני דתי, ובבית ספר תיכון – בגלל שאין לי שיווי משקל ויש לי מכשיר בגב... פחדתי לעלות לאוטובוס בלי ליפול, לקשור שרוכי נעליים... אבל הפחד הכי גדול זה שלא יאהבו אותי וידחו אותי".

הכותב נוגע בנושאים כגון אפליה של נכים בעבודה, ביורוקרטיה מיותרת ורופאים המתייחסים לנכות שלו בזלזול. אך הקטעים המרגשים יותר של הספר הם אלה העוסקים בחלומותיו ובתקוותיו לעתיד, דוגמת הפרק בו הוא מתאר את האישה עמה היה רוצה להינשא ואת הבית שיקים: "בבית שלנו יהיו ספרים על פרשת השבוע באותיות גדולות...יהיו לנו גם סרטי וידאו טובים... ואם אשתי לא תתעניין בדברים האלה, זה לא נורא. צריך להתפשר גם על מה שהיא רוצה".

את הכוחות להתמודד שואב יעקב ממספר מקורות. מקור אחד הוא התמיכה והאהבה של חברים ומתנדבים, הזוכים לראות עד כמה פעילותם חשובה. מקור אחר הוא האמונה – "אני אומר לעצמי שאני יפה, כי ככה הקב"ה ברא אותי (אבל לא תמיד אני ממש משתכנע)". המקור השלישי הוא אופיו השמח של הכותב, המאפשר לו לקחת את הטוב בחיים, ואת הרע לזרוק, כלשונו. אנשים הנאלצים להתמודד עם נסיבות דומות יוכלו למצוא בספר כר נרחב להזדהות, אך גם מי שהבעיות שלו ניכרות פחות לעין (ומי מאיתנו אינו סובל מקשיים כלשהם?) יוכל לקחת מלוא חופניים מוסר מהרוח האופטימית הנושבת בהגיגיו של יעקב.

הספר יצא לאור על ידי מת"ן, 'מרכז תורני לנוער מיוחד'. מדובר במסגרת שנועדה להשלים את הידע  התורני של ילדים דתיים הלומדים בבתי הספר החילונים של החינוך המיוחד. הם רואים את יעקב  כשליח לשתף את הציבור בעולמו המיוחד של חניכיהם.
גם העיצוב הגראפי של הספר ראוי לציון, ובמיוחד איוריה המקסימים של אביטל שרייבר, המשווים לספרון הדק נופך בהחלט אמנותי.

 'מה שבפנים' הוא מסמך אנושי ונוגע, שיעניין לא רק את העוסקים בחינוך מיוחד, אלא את כל מי שנושא כבוד הבריות באשר הם קרוב לליבו.

לפרטים: Pinhas8@netvision.net.il