בשבע 214: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ד' בחשון תשס"ז

שאלת השבוע: "כניסת ליברמן לקואליציה – מעשה של אחריות לאומית או קרש הצלה לממשלה כושלת?"

ליברמן, אִכזבת/ אסיה אנטוב, 'מנהיגות יהודית', מוסמכת מדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן

עולים ימנים רבים הצביעו למפלגתו של ליברמן והיום הם מצטערים על בחירתם זו. אינני שייכת למצביעיו, אך גם לי יש היום סיבה להצטער.

אני ליכודניקית, משתתפת ברשימת הליכוד לכנסת כנציגת העולים, והשתתפתי באופן אקטיבי בפעילות הבחירות של הליכוד ברחוב הרוסי. לפני הבחירות התמקדנו בהצגת ביקורת על מפלגת קדימה ומפלגות שמאל אחרות, ולא ניסינו להטות לצדנו את מצביעי ליברמן. ליברמן נחשב בעינינו למנהיג ראוי, ולא הפנינו את תשומת לב המצביעים לתוכנית חילופי השטחים שלו, אשר מזכירה במפורש העברת חלקים מהגליל לידי הערבים. קיווינו שהליכוד המחודש והימני שנפטר מנמלטי קדימה יוכל לשתף פעולה עם ליברמן בתוך המחנה הלאומי. זו היא הסיבה לכך שפעילינו שיתפו פעולה תחת הסיסמה המשותפת "זזים ימינה". 
  
בימים אלה בחר ליברמן לשרת את האינטרסים של ממשלת אולמרט, ממשלה אשר אינה מייצגת ולו במעט את רצון העם, ושנכשלה בכל המשימות הלאומיות שהוצבו בפניה: משימות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות. הקונספציה העיקרית של ממשלה זו – הנסיגה – הופרכה כבר מזמן, והיא אינה מוצאת תמיכה אצל רוב העם.

במקום להפיל ממשלה שכזו, מעניק לה ליברמן לגיטימציה. שום משחקים בשינוי שיטת הממשל לא יסתירו את העובדה כי ליברמן נכנס לממשלת נסיגה. אולמרט ממשיך את תהליך ה"התנתקות" וגירוש היהודים. מדובר לא רק על עקירת מאחזים נפרדים, אלא גם על קריעת גושי התיישבות יהודיים מסיביים לרצועות מבודדות מוקפות בגדר: קרני-שומרון, אריאל ויישובים גדולים נוספים הופכים לנגד עינינו לגטאות חשופים לירי דוגמת נצרים בזמנה. וזה הצעד הראשון לקראת עקירתם המוחלטת.
הממשלה קוברת באדמה, במובן המילולי של הביטוי, מיליוני שקלים, כשהיא מקציבה אותם לבניית גדר בין יהודים והכנות לעקירה, במקום לתעל משאבים עצומים אלה לפתרון בעיות סוציאליות ומשימות ביטחוניות.
  
השתתפותו של ליברמן בממשלה כזאת יכולה להאריך את חייו הפוליטיים של אולמרט, אך היא גם מבישה את ליברמן ודוחה את מצביעיו, הימנים ברובם הגדול.

משחֵק לידי אולמרט/ אריאלה מילר, ממקימי פורום 'אחריות אישית' – מחאת המילואימניקים

בעקבות מחדלי הקיץ האחרון, קמו תנועות מחאה רבות החוצות מגזרים ותפישות עולם פוליטיות. הלחץ הציבורי הוא שהוביל לשדרוג ועדות החקירה מטעם. הרוב המוחלט של העם אינו מביע אמון במנהיגות כושלת זו, ודורש את החלפתה באחרת, נקייה משחיתויות.

ממשלה אשר יצאה למערכה צבאית בשם מטרות מוצהרות שבשמן הוקרבו חיי חיילים ואזרחים רבים ולא השיגה אף לא מטרה אחת – מנהיגיה צריכים לקחת אחריות אישית ולהתפטר.

כניסת ליברמן לקואליציה יש בה משום מתן לגיטימציה לשלטון שאיבד את אמון העם.  הענקת חסות של ליברמן בתירוצי יציבות שלטונית מאפשרת למעשה לאולמרט להמשיך ולטייח את מחדליו, ובכך למנוע את הסקת המסקנות האישיות והתיקונים הנדרשים לצורך חיזוק ביטחון ישראל אל מול איומים מתגברים.

ליברמן, אשר חובר לממשלת שבעה אחוזים מהעם, לא יכול לתרץ את חבירתו כצעד של אחריות לאומית. זאת היות שאין לממשלה ולחוברים אליה מנדט מהעם לבצע צעדים דרסטיים שיש להם השלכות מהותיות על עתידנו.

ליברמן זנח את דרישתו כתנאי לכניסה לממשלה – הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כעת הוא משחק לידיו של אולמרט בהתנותו את כניסתו לממשלה בהצבעה על שינוי שיטת המשטר לשיטה נשיאותית. שיטה זו עלולה לכפות על העם מנהיגות לא ראויה ,דוגמת זו הקיימת, עד לסוף הקדנציה, ולהעצים את הסיאוב של קשרי הון שלטון. הצעתו לקביעת אחוז חסימה דרקוני ולא דמוקרטי תשאיר מחוץ למעגל ההכרעה חלק ניכר מהציבור. ליברמן, כמי שרוצה לעמוד בראש אחת המפלגות אשר ייבחרו בשיטה שעל הצבעתה הוא נאבק כעת, סולל כעת את דרכו.

ההתנהלות בין אולמרט לליברמן יש בה כדי להעיד על נורמות שלטוניות חסרות אחריות כלפי ציבור הבוחרים. השיטה בה ליברמן יחזק את שלטונו המושחת של אולמרט ויציל אותו מלקיחת אחריות אישית על מחדליו, בתמורה למעמד, היא זו המנציחה את הנורמות הפסולות של קדימה המקריבה ערכים לטובת  שרידות בכל מחיר.

איווט ינווט/ עו"ד דוד רותם, תושב אפרת, מועמד לכנסת מטעם 'ישראל ביתנו'

מי שמאמין כי מדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו", מי שמאמין כי לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית וחזקה יש חשיבות דתית, חייב לעשות כל שביכולתו לחזק אותה ולסייע לה במבחנים הקשים שבפניהם היא ניצבת.

לי אין ספק, כי מלחמת לבנון השנייה איננה המלחמה האחרונה. גם אין לי ספק כי מדינת ישראל תעמוד בפני מבחנים קשים בתקופה הקרובה. על כן, יש חשיבות לשאלה מי יעמוד ליד הגה המדינה בתקופות הקשות הללו.

מחד גיסא, ברור שממשלה בהרכב אולמרט ופרץ אינה מסוגלת לנהל מדינה בעת צרה. מאידך גיסא, ברור שהממשלה הקיימת אינה עומדת ליפול, שהרי תאוות השלטון גורמת לחברי כנסת להיאחז בכיסאותיהם ולא להפיל את הממשלה.

במצב קשה זה, אני מאמין כי ליברמן, כאדם רציני, עקרוני וחזק, יחזק את האוחזים בהגה המדינה ויוכל להשפיע בצורה נכונה על דרך ניווטה בשעות ובימים הקשים. לכן סבור אני, כי מקומו בממשלה. בנוסף אני סבור כי גם על נציגי מפלגת האיחוד-הלאומי-מפד"ל להצטרף אל הממשלה. שכן הצטרפות זו הינה מעשה של אחריות לאומית בלתי חוזרת. למען הגילוי הנאות, אני המועמד מס' 12 ברשימת ישראל ביתנו לכנסת.

ליברמן מחפש לגיטימציה/ מוטי מורל, יועץ תקשורת

אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי שדבק בעמדותיו בכל מצב, גם כאשר הן לא היו פופולריות. הוא מעולם לא התרשם מסקרים, לא התעניין במה יגיד העם ומה חושב הציבור. הקונסיסטנטיות שלו בכל הנוגע להשקפותיו ומהלכיו עד כה, מעניקה לו את הקרדיט גם לגבי הצעד הנוכחי של הצטרפות לממשלת אולמרט. כמו בעבר, גם כעת הוא חושב את מה שהוא אומר ואומר את מה שהוא חושב.

מטרת הכניסה לקואליציה היא פשוטה: ליברמן, שהיה עד כה גורם המצוי בשולי הפוליטיקה הישראלית מבחינת דעת הקהל, מבקש לקבל לגיטימציה. את ההכרה הזו הוא יקבל רק בשבתו לצד אולמרט והשרים.

הלגיטימציה הציבורית שתוענק לו במעמדו החדש, תיתן לו סיכוי טוב להגשים חלק מתכניותיו, כמו שינוי שיטת הממשל או שיקום כושר ההרתעה מול הערבים.

ישיבה בממשלה תגרום לכך שהציבור יקשיב לדעותיו בהדרגה יותר ויותר, בניגוד ליכולת השפעתו הנמוכה כעת.

אינני סבור שהוא מוכר את עצמו ואת דעותיו בהצטרפותו לממשלת קדימה. ההפרדה בין ימין לשמאל במדינה היטשטשה מאוד. אנשים מבקשים רק לראות אדם שאפשר לסמוך על מה שהוא אומר ובעל יכולת ביצוע מוכחת. ליברמן בהחלט מצטייר ככזה. מלבד זאת, אינני בטוח שהוא כל כך מזוהה עם הימין. האג'נדה שלו בעניין חילופי האוכלוסין של יהודים וערבים במדינת ישראל, לא עולה בהכרח בקנה אחד עם עמדות הימין.    

הפניית גב לאידיאולוגיה/ ח"כ צבי הנדל, סיעת האיחוד הלאומי מפד"ל, חבר ועדת חוץ וביטחון

מאז קום המדינה לא היה ראש ממשלה גרוע כמו הנוכחי. אולמרט הרוויח תואר זה ביושר ותוך זמן קצר.

בלבה של מלחמת הטרור ניחתה על כושר ההרתעה של צה"ל מכה אנושה, כשראש הממשלה הקודם, בסיוע מסיבי של ממלא מקומו אולמרט, העניקו לטרור רוח גבית, תוך גירוש ברוטאלי של יהודים מביתם והרס התיישבות פורחת. כיום התמונה בהירה מתמיד: ישראל ברחה מאימת הטרור ללא כל תמורה. החמאס ניצח, ישראל הובסה והושפלה. ואם נותר משהו מכושר ההרתעה של צה"ל, הוא נהרס כליל בהתנהלותו המבוהלת והכושלת של ראש הממשלה במלחמה האחרונה. לכך מצטרפים המהלכים המחפירים של אולמרט שבמרכזם חוסר אונים מול ירי מסיבי של טילי קסאם מרצועת עזה אל יישובי הנגב ואי שחרור בנינו החטופים.

והנה קם לאולמרט מושיע. למרות שגם הוא רואה את מנהיגותו הכושלת, שולח אביגדור ליברמן לאולמרט חבל הצלה. זאת תוך שהוא מפנה גב לאידיאולוגיה שעל כנפיה צמח בחייו הפוליטיים. בכך, לצערי, ליברמן מצטרף לרבים מאנשי המחנה הלאומי לדורותיו. מי שאין לו חוט שִדרה אמוני וערכי – סופו שבמוקדם או במאוחר ייפול לבחישות פוליטיות קטנות, נעדרות בסיס אידיאולוגי ולכן גם קצרות מועד. 
 
גם אם אביגדור ידידי יכחיש זאת, אני משוכנע כי 'יועץ הסתרים' הצמוד אליו, ארתור פינקלשטיין, הוא ששכנע אותו שצעדי "התמרכזות" ומשיכה לשמאל ייטיבו את מצבו הפוליטי והתדמיתי, ויעניקו לו אהדה תקשורתית; זו תמיד היוותה גורם מרכזי לכך שמנהיגי ליכוד יממשו את מדיניות השמאל.

ליברמן משווק עצמו כמי ש"יציל את המדינה" בתוקף התואר 'השר הממונה על האיומים האסטרטגיים'. ברור שתפקיד זה לא יתורגם מהכוח אל הפועל מאחר שבכך יגזול ליברמן את תפקידיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון. אולמרט ופרץ, שתדמיתם הציבורית בשפל חסר תקדים, לא ישעטו להתאבדות פוליטית בחסות ליברמן, ולכן יותירו אותו חסר סמכויות.

הלקח שלצערי אף פעם לא נלמד הוא שהבוחרים הטבעיים שלנו חייבים לעצור את תהליך ההלקאה העצמית שגורם להם, בחירות אחרי בחירות, להעניש את שליחיהם האמיתיים ולהעניק קולות למי שבוודאי יפנה להם עורף.