חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 215ראשיהפצה

לחזור למקצוענות של פעם - בגליון השבוע

הדרג הזוטר תפקד היטב, אומר האלוף יעקב עמידרור על הלחימה בלבנון, אבל הבריטים כבר אמרו שריבוי צל"שים מלמד על תכנון לקוי ● את הכישלונות במלחמה חייבים לחקור, אבל היו גם לא מעט נקודות אור.
02/11/06, 11:57
עדי גרסיאל

יעקב עמידרור, מי שהיה האלוף חובש הכיפה הראשון בצה"ל, הוא כבר יותר משלוש שנים אזרח, גימלאי של הצבא. אך ספק אם יש מישהו שהתואר פנסיונר פחות מתאים לו. עמידרור (58) - שבניגוד לשמועות או אולי משאלות הלב בכמה מפלגות, שומר דיסטנס מהפוליטיקה - הוא יועץ ביטחוני לגופים רשמיים, פרשן צבאי שאף כתב שני ספרים, סגן נשיא של מכללה אקדמית, פעיל בהסברה, חבר במועצות מנהלים של תאגידים גדולים ושל חברות הזנק, וגם מוצא זמן לפעילות באגודות למען ילדים אוטיסטים ונכים.
 

"אנחנו לא מחפשים אשמים או עבריינים אלא את הלקחים המקצועיים כדי להשתפר בעתיד. באופן טבעי, החוקרים באים משורות הצבא. אני מקווה שאיש לא חושד בי או בעמירם לוין או בדן שומרון שיש לנו איזה אינטרס זר, מלבד שיפור הצבא לקראת המשימות שלו בעתיד"
הכיפה, הזקן, היותו בן 'המשפחה הלוחמת' (הוריו היו אנשי אצ"ל), ובעיקר עמדותיו והתבטאויותיו הנחרצות כנגד הסכמי אוסלו וההתנתקות, ממקמים את עמידרור כאחד האלופים הבודדים מהמחנה הלאומי. כך גם המפגשים עם נתניהו, שעליהם הוא אומר: "אני שמח לתת עצות בתחום הזה לבנימין נתניהו. אני מייעץ לכל מי שפונה אלי, ואני מעריך את אישיותו ויכולת השפעתו".

כל זה לא הפריע לעמידרור לשבת כחבר בוועדת מרידור לגיבוש תפישת הביטחון של ישראל, לעמוד בראש צוות שמינה הרמטכ"ל לחקר פעילות המודיעין במלחמה האחרונה, ולייעץ לגופים ממשלתיים שונים בנושאים אסטרטגיים. אולי ההסבר לכך טמון בעדותו על עצמו: "אין לי אינטרסים זרים".

לא רק כישלונות

"אתה עומד בראש ועדה לבדיקת הכשל המודיעיני במלחמה האחרונה", אני פותח את נושא לבנון. אך עמידרור חותך מיד: "אני עומד בראש צוות של קצינים שחוקר את פעילות המודיעין במלחמה. אתה כבר קבעת שהיה כשל מודיעיני, אבל אנחנו עדיין בשלבי לימוד. כשנסיים לא נפיץ את המסקנות דרך העיתונות, אלא נעביר אותן לרמטכ"ל וסגנו". 

עמידרור, אולי במפתיע, לא רואה במלחמה רק כישלונות. "היו לא מעט נקודות אור. למשל, בכל המקומות שבהם כוחותינו נלחמו פנים אל פנים עם החיזבאללה, הם ניצחו בהפרש גדול. הפגיעה המרשימה של חיל האוויר ברקטות ארוכות הטווח היא הצלחה בעלת משמעות היסטורית. אין צבא בעולם שיש לו יכולת כזו. ובכלל, מספר הרוגי החיזבאללה, שמוערך בין 500 ל-600, גדול יותר מכל נפגעי הארגון הזה בכל שנות קיומו. גם עצם היציאה למלחמה, בניגוד למדיניות הרפיסות הקודמת, היא הישג חשוב בפני עצמו.

"לצערי הרב, אחרי קבלת ההחלטה, הניצול של עוצמתו של צה"ל לקה בחסר. כעת עלינו לבדוק למה, ולנתח איזה חלק של הכישלונות נבע מתפקוד הצבא ואיזה מההנחיות של הדרג המדיני".

השיטה שהצבא חוקר את עצמו באמצעות קצינים במילואים מקובלת עליך?

"אין מנוס מכך שגוף מקצועי, כמו הצבא, ייבדק על ידי אנשי מקצוע. אם בוועדה יישבו משפטנים, חזקה עליהם שהם לא יוציאו את המסקנות המקצועיות הנכונות. אנחנו לא מחפשים אשמים או עבריינים אלא את הלקחים המקצועיים כדי להשתפר בעתיד. באופן טבעי, החוקרים באים משורות הצבא. אני מקווה שאיש לא חושד בי או בעמירם לוין או בדן שומרון שיש לנו איזה אינטרס זר, מלבד שיפור הצבא לקראת המשימות שלו בעתיד".

לפי הגישה הזו אתה צריך להתנגד לשר ביטחון אזרח ולרמטכ"ל מחיל האוויר - שניהם לכאורה לא אנשי מקצוע?
"שר הביטחון לא מתמנה על ידי אנשי הצבא. אם האזרחים בחרו באדם מסוים, זה מה שיהיה. לדעתי, שר הביטחון יכול להיות אזרח, וצריך לשפוט אותו לפי מעשיו ולא לפי דרגותיו הצבאיות. באשר לרמטכ"ל, אין מניעה עקרונית שמפקד חיל האוויר ימונה לראש המטה הכללי. נכון אמנם שאיש חיל האוויר צריך ללמוד הרבה יותר מאשר אלוף שצמח בצבא היבשה, ולהמיר חלק מהרגלי החשיבה והפיקוד. זה לא קל, אך לא בלתי אפשרי".

לחזור למקצוענות הקלאסית


"התקשורת מסרה פרטים והעצימה כישלונות בצורה שפגעה ביכולות הלחימה. בכל מלחמה יש כישלונות, אבל ברגע שמורחים אותם בכותרות ענק בעיתון נוצרת תמונה מפחידה אצל מקבלי ההחלטות וגם בציבור. אם התקשורת היתה חודרנית כל כך בעת הפלישה לנורמנדיה במלחמת העולם השנייה, בעלות הברית לא היו מגיעות לברלין"
אחת מהביקורות כלפי הצבא, שמבטאים אותה חוקרים כמו אורי מילשטיין ואביתר בן צדף, טוענת שהכשרת הקצונה לקויה וקצרה, כלומר שהמפקדים אינם מקצועיים מספיק. בתור מי שהיה מפקד המכללות של צה"ל, איך אתה מתייחס לביקורת הזו?
"בנושא הכשרת הקצינים, צה"ל שונה מכמעט כל צבאות העולם. כל המפקדים עולים מבין שורות החיילים, ולא מגיעים לקצונה במסלול ישיר דרך בית ספר לקצינים או אוניברסיטה. יש בשיטה הזו יתרונות וגם חסרונות. חלק מהקלקולים שנובעים מהעובדה שהקצינים אצלנו הם בעלי השכלה צבאית פחות רחבה מאשר מקביליהם בעולם, אפשר לתקן באמצעות המכללה לפיקוד טקטי. לדעתי, בקרב הקצונה הזוטרה לא היו בעיות תפקוד גם במלחמה הנוכחית. החולשות התחילו דווקא ברמת מפקדי החטיבות ומעלה".

בשלב הזה עובר עמידרור למתקפה ישירה: "צריך לחזור לאלף-בית, למקצוענות הקלאסית. זה לא סוד שבשנים האחרונות השתלטה על הצבא צורת חשיבה ושפה שלא מתאימה לו, והליקויים שהתגלו במלחמה מצביעים על בעיה אמיתית".
עמידרור מתכוון למכון לחקר תורת המערכה, שבראשו עמדו תתי האלופים במילואים דב תמרי ושמעון נווה. זהו גוף שהוקם לפני כעשור וטבע מושגים צבאיים חדשים ומעורפלים כמו: 'השתבללות', 'פעפוע בשטח' ו'הסתערות נחילית'. המכון נסגר לפני מספר חודשים בשל חשדות לאי סדרים כספיים.

עמידרור: "אני חושב ששיטת החשיבה של המכון והטרמינולוגיה שלו גרמו נזק גדול לצבא. הדגשים, הערכות המצב וחלחול עולם המושגים הפוסט-מודרניסטי לתוך צה"ל קיעקעו את יסודות הצבא. התפישה היתה שצריך להשאיר למפקדים מקום נרחב לשיקולים מדיניים, אבל לא לקבוע לוחות זמנים ברורים ומשימות מוגדרות לכוחות. זה גרם לכך שהמצב היה ערפילי בחלק ניכר מהזמן. בצבא הדברים צריכים להיות חדים וברורים ולא מעורפלים".

השיח הפוסט-מודרניסטי הזה לא יכול היה להשתלט על הצבא בלי גיבוי מהדרגים הבכירים ביותר, קרי הרמטכ"לים יעלון ומופז.
"מבלי להיכנס לשמות, אני מאמין שלכל הקוראים ברור שגם רמטכ"לים ואלופים הם בני אדם שיכולים לטעות. אין ספק שאם המפקדים הבכירים ביותר בצבא היו דוחים את הגישה הזו, הצבא היה ניצל מחלק גדול מחולשותיו".  
 
התקשורת פגעה בלחימה

קצינים בכירים במילואים מתחו ביקורת חריפה על תפקוד התקשורת במלחמה. האם זו גם דעתך?

"במעט הפעמים שנחשפתי לתקשורת במהלך המלחמה, התרשמתי שהיא מסרה פרטים והעצימה כשלונות בצורה שפגעה ביכולות הלחימה. בכל מלחמה יש כישלונות, אבל ברגע שמורחים אותם בכותרות ענק בעיתון נוצרת תמונה מפחידה אצל מקבלי ההחלטות וגם בציבור. אם התקשורת היתה חודרנית כל כך בעת הפלישה לנורמנדיה במלחמת העולם השנייה, בעלות הברית לא היו מגיעות לברלין. באותו יום היו להן אלפי הרוגים. במהלך הפלישה היו תקלות כמעט לכל הכוחות בכל הרמות. אף כוח מוצנח משתי הדיביזיות האמריקניות לא הגיע לאן שהיה צריך; מערך הקשר בין הכוחות בחוף לספינות קרס לחלוטין; חלק ניכר מאמצעי הלחימה לא הצליח להגיע לחוף; הגרמנים הפתיעו אותם עם מכשולים... גם אם היו מפרסמים באותה צורה בזמן אמת את הפאשלות במלחמת יום כיפור, או אפילו ביום הראשון של ששת הימים - אם מישהו היה טוען בתקשורת שאין טעם להפציץ את מטוסי האויב כי הם יקבלו אותם מחדש מהרוסים וחבל על הטייסים שנהרגו - המורל היה נפגע קשות והקברניטים היו מתקשים לקבל החלטות".

איך אתה מסביר את ההתנהגות הזו?

 "הבעיה היא שהלחימה טופלה על ידי התקשורת כאילו מדובר במבצע קטן שצריך לבחון בו כל הרוג וכל פאשלה. הם לא תפשו שמדובר במלחמה בעלת חשיבות אסטרטגית לשני הצדדים, ולכן את העיסוק בבעיות צריך להשאיר לימים שאחרי הפסקת האש".
היו טענות על כך שבשנים האחרונות התמנו בצבא קצינים בכירים שלא על בסיס מקצועי.

"אני לא מכיר דבר כזה. כל פעם שיש מינוי, כל המועמדים שהפסידו, או מקורביהם, טוענים שהדבר נעשה בצורה לא מקצועית. כמובן שלא כל המינויים טובים בהכרח, אבל זה נעשה מתוך אמונה כנה של המפקד שהוא ממנה את הקצין הטוב ביותר לתפקיד. יש גם מינויים שבדיעבד, למרות שהתנגדו להם, התברר שהיו מוצלחים מאוד".


"הטרמינולוגיה ושיטת החשיבה של 'המכון לחקר תורת המערכה' גרמו נזק גדול לצבא. הדגשים, הערכות המצב וחלחול עולם המושגים הפוסט-מודרניסטי לתוך צה"ל קיעקעו את יסודות הצבא. בצבא הדברים צריכים להיות חדים וברורים ולא מעורפלים"
עמידורו עצמו, כדאי להזכיר, אמר בראיון ל'בשבע' לפני כשלוש שנים כי הוא לא סבור שעובדת היותו חובש כיפה ומזוהה כאיש ימין פגעה בקידומו בצבא. עם זאת הוא היה מוכן להודות כי "אולי באיזושהי נקודת קצה של הקריירה שלי, ממש בשפיץ של הפירמידה, הסתכלו בעין לא יפה על דעותיי".

שיקולים פוליטיים בבג"ץ

יש טענה שחלוץ מונה לא בגלל כישוריו, אלא כדי לבצע את ההתנתקות.

"אני חושב שכל רמטכ"ל שהיה מתמנה היה מקדם את ההתנתקות, כי זו היתה החלטת ממשלה. גם אם בוגי יעלון היה נשאר הוא היה מבצע את ההתנתקות, למרות שהתנגד לה. להזכירך, אהוד ברק, כרמטכ"ל, מתח ביקורת חריפה על הסכמי אוסלו, אך ביצע אותם. רמטכ"לים צריכים להביע את דעתם, אך לבצע את החלטות הממשלה שמתקבלות לאחר מכן. אם זה נוגד את דעתם הם יכולים להתפטר. כולם עד היום בחרו להישאר בתפקיד".

לו אתה היית בתפקיד ראש המטה כללי, היית מבצע את הגירוש?

"כן, למרות שאני חושב שזו אחת ההחלטות הכי גרועות שמדינת ישראל קיבלה. אבל במדינה דמוקרטית זה לא נכון לשבור את הכלים, אלא אם מדובר בקטסטרופה. וההתנתקות היתה שגיאה חמורה מאוד, אך לא אסונית".

העקירה הביאה את החיזבאללה לפגוע ולחטוף את החיילים - מה שהוביל למלחמה.

"זה לא נכון. הארגון ביצע ניסיונות חטיפה, וגם הצליח לצערנו, במשך כל שש השנים מאז שעזבנו את לבנון. הוא היה מבצע זאת בלי קשר ליציאה מעזה. ההתנתקות היא גרועה בפני עצמה ולא צריך לתלות בה חוליים אחרים".

עמידרור היה חתום על חוות דעת מקצועית בבג"ץ שהוגש נגד עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. בג"ץ, כזכור, דחה את העתירה בטענה שאינו יכול להתערב בשיקולים הצבאיים. "זו דוגמה למקום שבו בית המשפט שקל לא נכון", אומר עמידרור. "אותו בג"ץ הסכים לקבל חוות דעת ביטחונית חיצונית כשהיה מדובר על תוואי גדר ההפרדה. מכאן שבג"ץ הוא במידה רבה פוליטי. אם השופטים היו נמנעים באופן עקרוני מלהתערב בהחלטות הממשלה  - הייתי מקבל זאת. אבל אם הם מתערבים בצורה סלקטיבית, זה מעיד ששיקוליהם פוליטיים. השופטים צריכים להתנצל בפניי על שלא קיבלו את דעתי".

אולי הם עדיין מאמינים בצדקת המהלך?

"קשה לי להאמין שיש היום מישהו שחושב שההתנתקות היתה מהלך מוצלח, פרט אולי לאנשי הספינים של פורום החווה".
יאיר לפיד כתב בטורו בידיעות אחרונות שהגירוש נועד בעצם ל'העמיד במקום' את הציבור הדתי-לאומי. אולי זה ההסבר?
"אני לא יודע אם יש דברים בגו. לא בטוח שזה היה השיקול המרכזי שעמד מאחורי שרון ואנשיו. מה שעולה מדברי לפיד הוא שאפילו הוא מבין שההתנתקות לא הביאה שום תועלת לעם ישראל".
 
להמשיך לטוס בלבנון

ובינתיים, בחסות כוחות האו"ם, החיזבאללה חוזר ומתחמש. עמידרור סבור שצריך לאפשר לקהילה הבינלאומית לעמוד בהבטחות שלה ובקיום החלטת האו"ם שקוראת לפירוק חיזבאללה מנשקו.

בשטח זה לא עובד.

"נכון. אם המצב יימשך כך בשנה הקרובה, ישראל צריכה לפנות לאו"ם ולהודיע שהיא מבקשת להוציא את הכוחות הבינלאומיים מלבנון, כי היא עומדת להילחם שוב בחיזבאללה. לא ייתכן שמאחורי גבו של יוניפי"ל המורחב נבנית מחדש העוצמה של ארגון הטרור. החששות מהכנסת כוח בינלאומי מתבררים כמוצדקים מיום ליום. כישלונה של הממשלה בניסוח החלטת האו"ם מאפשר לארגון הבינלאומי בינתיים להתחמק. ולא רק זה - הם עוד טוענים שאנחנו לא מקיימים את 1701 כשמטוסי חיל האוויר טסים מעל לבנון. זה מצב אבסורדי".

אז אולי כדאי שנפסיק את הטיסות כדי לא לתת להם פתחון פה?

"אסור להפסיק את הטיסות. אנחנו לא יכולים להישאר בלי מודיעין מדויק על מה שקורה בלבנון. אנחנו מפרים את הריבונות של מדינה שמפרה את הריבונות של עצמה בכך שהיא מאפשרת לארגון טרור לקבל נשק מסוריה ולבנות מחדש את עצמו כמדינה בתוך מדינה".
   
אולי המלחמה חשפה גם כשל חינוכי וחברתי - אבדן הערכים והאינדווידואליזם גרמו לכך שהחיילים דאגו לעצמם ולכן נלחמו פחות טוב?


"אם שופטי בג"ץ היו נמנעים באופן עקרוני מלהתערב בהחלטות הממשלה - הייתי מקבל זאת. אבל כשהיה מדובר על תוואי גדר ההפרדה, בג"ץ הסכים לקבל חוות דעת ביטחונית חיצונית. אם הם מתערבים בצורה סלקטיבית, זה מעיד ששיקוליהם פוליטיים"
"אם הטענה הזו היתה נכונה, היא היתה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרגים של החיילים הלוחמים. אבל שם לא היו בעיות. להיפך, אחת הטענות שהשמיעו החיילים כנגד דרגי הפיקוד היתה למה לא שלחו אותנו יותר מוקדם למלחמה יותר ארוכה ויותר קשה.
"לבריטים יש ביטוי שאם מחלקים הרבה 'צלבי ויקטוריה' (הצל"ש הבריטי) סימן שהתכנון היה לא נכון, או שמה שבוצע היה מנוגד לתכנון. המלחמה הזו תביא כנראה הרבה צל"שים. הדרגים התחתונים חיפו בגופם על היעדר תכנון טוב".

איראן - בעיה גלובלית

בהתייחסו לאיום האיראני אומר עמידרור שאם אירן תהיה מדינה בעלת יכולת גרעינית, פני המזרח התיכון ישתנו. פצצת אטום בידי אירן תגביר את הסיכויים למלחמה באזור. גופים או מדינות שעד כה חששו מנקיטת מדיניות קיצונית ישאבו עידוד מהמטרייה האירנית. לכן הסכנה איננה רק התקפה אטומית על ישראל, אלא גם מתקפות קונוונציונליות.

"אבל", הוא מוסיף, "צריך לזכור שאירן גרעינית היא בעיה גדולה של ישראל, אבל לא רק שלה. אטום בידי אירן מהווה איום על מדינות המפרץ, על מצרים ולמעשה על כל מדינה במזרח התיכון שלא רוצה להיכנס למרוץ חימוש מואץ. האיום חורג מגבולות המזרח התיכון, כי שינוי במערך הכוחות באזור שמפיק את רוב הנפט העולמי הוא בעל השפעה גלובלית. זה בעצם איום על כלכלת העולם כולו, ובעיקר על המדינות התלויות באנרגיה כמו מדינות המערב וסין. וכמובן שאירן גרעינית מהווה איום על יציבות העולם, כי תפישת העולם המהפכנית של חיזבאללה תיוצא לכל העולם, מתוך הנחה שקשה יהיה לפגוע באירן כאשר יש לה יכולת גרעינית".

עמידרור סבור שישראל צריכה לנסות למנוע או לעכב את האיום האירני, אבל כל הזמן לזכור ולהזכיר שלא מדובר רק בבעיה שלנו.

זה בערך מה שנעשה עד כה, אך לא נראה שהעולם תקיף מספיק.

"זה נכון לגבי אירופה, אך פחות לגבי ארה"ב. זה אולי אחד הלקחים שכדאי לנו להפנים. גם ארה"ב הגדולה - המעצמה היחידה בעולם - תלויה במדינות אחרות, ולא יכולה לקבל את ההחלטות שלה לבד. אין כיום אף מדינה בעולם שעומדת רק ברשות עצמה".

אתה מעריך שהאמריקנים יצליחו?

"הסיכויים לפתור את המשבר בצורה דיפלומטית נראים לי קטנים, אבל הדגש חייב להיות שזו בעיה גלובלית ומדינות העולם יצטרכו להחליט איזה פתרון לתת".

ללמד יהדות מבפנים

האתגר שלנו השנה יהיה לשמור על רמה גבוהה ויחס חם למרות הכפלת מספר התלמידים, אומר יעקב עמידרור בכובעו כסגן נשיא מכון לנדר, שמציין 20 שנה לפעילותו בארץ

יעקב עמידרור מכהן כסגן נשיא של מכון לנדר, מכללה אקדמית בירושלים. המכון, שהוקם בארץ לפני כ-20 שנה כשלוחה של טורו קולג' הניו-יורקי, קיבל לפני שנתיים אישור מהמועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר אקדמי ישראלי.

מכון לנדר מציע לימודים לתואר ראשון למינהל עסקים ותואר שני ביהדות. במכון ממתינים לאישור הבקשה להעניק תואר ראשון ביהדות, ושוקדים על פיתוח תחומים נוספים, כמו תואר ראשון בביטחון לאומי. בנוסף מקיים המכון תוכניות ללימודי חוץ בשיתוף גורמים רבים. האם הוא שואף להפוך ממכללה אקדמית למוסד מחקרי, אוניברסיטה? "אנחנו עדיין בתחילת דרכנו ולכן החלום של הפיכה לאוניברסיטה עדיין רחוק", מסייג עמידרור. "האתגר הגדול שלנו יהיה בשנה הקרובה כשהמכון יכפיל את מספר הסטודנטים שלו מ-300 ל-600, ונרצה עדיין לשמור על רמה גבוהה ויחס חם לכולם".

מכון לנדר מצהיר שהחזון שלו הוא שילוב ערכים אקדמיים עם מקורות המסורת היהודית. בתור שכזה, רוב ראשי המכון הם אנשים דתיים, אם כי הסגל, בעיקר במינהל עסקים, והסטודנטים, נמנים על כל המגזרים. "בלימודי היהדות יש לנו גישה של הסתכלות על היהדות מפנים ולא במבט מנוכר מבחוץ, ומטבע הדברים רוב המרצים שלנו הם בעלי תפישת עולם דתית", מסביר עמידרור.

במקביל לתפקידיו הביטחוניים והאקדמיים פעיל עמידרור גם במכון לענייני ציבור בירושלים - פרויקט הסברה בראשותו של דורי גולד, השגריר לשעבר באו"ם, שעיקר פעילותו כלפי חוץ. "יש חשיבות גדולה מאוד להביא את דבר ישראל בחו"ל", הוא מנמק. שיטת הפעולה: תדרוכים לעיתונות הזרה ולסגל הדיפלומטי בארץ, הרצאות בעולם, הוצאת ספר על הצורך של המדינה בגבולות בני הגנה והחזקת אתר אינטרנט. "אנחנו לא מערבים 'פוליטיקה', אלא מנסים להעביר את העובדות על הנעשה בישראל ועל יחסיה עם סביבתה. בחלק לא קטן מהמקרים אני מתרשם שלא מדובר בשיפוט עוין אלא באי-ידיעה".

את פעולות ההסברה האלה עושה עמידרור ללא תמורה: "אני חושב שכל מי שמקבל כמוני פנסיה לא קטנה מהמדינה, יכול וצריך למצוא זמן לסייע למדינה במקומות בהם הוא מתבקש". 

בנוסף, עמידורור חבר במועצות המנהלים של שתי עמותות המטפלות בילדים אוטוסטים באמצעות פעילות עם חיות, בעיקר סוסים, ובילדים בכיסאות גלגלים.

הוא יושב גם במועצות המנהלים של 'צים' והמפעלים הפטרוכימיים, ומייעץ גם לכמה חברות הזנק קטנות. "אני נהנה מהחיכוך עם העולם הכלכלי, מניתוח השיקולים ומהתכנון לעתיד. אני מן הסתם קורא פחות טוב את המספרים הקטנים בדוחות מאשר רואי החשבון, אבל בחלק האסטרטגי הבנתי לא נופלת משאר החברים במועצת המנהלים".

אפרופו אסטרטגיה: איך אתה מתייחס למינוי השר לעניינים אסטרטגיים?

"צריך להסתכל על המעשים ופחות על המילים הבומבסטיות, שאני לפחות לא מבין אותן. נשפוט את הפעילות ולא את התואר".
עמידרור נשוי לדורית, לזוג חמישה ילדים, ארבע בנות ובן. "המשפחה אצלנו מחוץ לתחום הציבורי", הוא מנמק את הלקוניות.