חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 215ראשיהפצה

מעולים בקודש - בגליון השבוע

בישיבות התיכוניות מהזרם התורני, רשימת התלמידים לשנה הבאה נסגרת כבר בסביבות חנוכה, ולבעלי ממוצע פחות מ-9 אין כמעט תקווה להתקבל ● תכנית לימודים עם מקסימום קודש ומינימום חול ורמת לימודים גבוהה.
02/11/06, 11:57
עפרה לקס

ציטוט:

ציטוט:

ציטוט: בעת הזאת לפני 67 שנים, בחודש מרחשוון של שנת ת"ש, צצה יש מאין ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה. ראש הישיבה הרב משה צבי נריה, ואיתו 13 בחורים, התחילו את כיתה ט' בתנאים לא תנאים. מאז, במשך למעלה מיובל, צצו ישיבות וגם אולפנות בעיר ובכפר, בעמק ובהר. הישיבות והאולפנות ברוח דתית-לאומית משלבות לימודי קודש עם לימודי חול והשגת תעודת בגרות ברמה גבוהה. התגשמות חזונו של הרב נריה? לא בטוח.

בעשור הראשון לקיום ישיבתו של הרב נריה למדו הנערים אך ורק לימודי קודש: גמרא ומשניות, תנ"ך וכתבי הרב קוק. האגדה מספרת שכשדיברו עם הרב נריה על לימודי חול, הוא פשט את כף ידו ואמר: 'כשיגדלו כאן שערות, ייכנסו לימודי חול לישיבה'. אבל נדמה כי לרב נריה לא היתה ברירה. ההורים לחצו, והוא הבין שאם לא תהיה תעודת בגרות לא יהיו תלמידים. בשלב הראשון התקיימו לימודי החול בבניין נפרד, מחוץ לישיבה, אבל בהדרגה התקרבו כיתות לימודי החול אל הקמפוס. היום ישיבת כפר הרא"ה, כמו כל הישיבות התיכוניות, מחלקת את יומה בין קודש וחול.


"המציאות מראה שמי שנבנה בצורה יותר ברורה חדה וחזקה יכול לצאת החוצה ולשמור על עמוד שידרה", אומר הרב טרופ, ראש ישיבת 'בני צבי' בבית אל. "מי שנוטה בצעירותו לכל רוח, אין לו עמוד שידרה. אני דוגל בכך שהבחור יהיה בקשר עם העולם הרחב, אבל בשנים הראשונות קיימת חשיבות לצמיחה בתוך חממה"
בשנים האחרונות מתפתח זרם חינוכי שחוזר אל מחשבתו הראשונה של הרב נריה, לפיה ישיבה, גם תיכונית, היא בעיקר מקום של לימוד תורה. הם חשו שניתן וגם צריך להגיע לרמה גבוהה יותר בלימודי הגמרא התנ"ך והאמונה, ושאת ההכנה לבגרות, ניתן להספיק במספר שעות מצומצם יותר. כך נולדו הישיבות התיכוניות- תורניות, והן הולכות ומתרבות. והביקוש? גדול מאוד.

אם הישיבות התורניות

מי שיכולה להיחשב כאם הישיבות התורניות היא 'ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב' או בשמה המקוצר והמוכר 'ישל"צ' (במלעיל, למביני דבר). הישיבה הוקמה כבר לפני 43 שנים, כאשר רבנים שלימדו בישיבת 'מרכז הרב' חיפשו ישיבה מתאימה לבניהם, אבל לא מצאו מוסד ציוני אשר בו מקבל לימוד התורה מקום ראוי. כבר מההתחלה כללה תכנית הלימודים בישל"צ גם מעט לימודי חול כגון היסטוריה וספרות, אבל לימודים לבגרות לא היו. מאוחר יותר, מספר הרב ירחמיאל וייס, העומד בראשות הישיבה קרוב לשלושים שנה, גם הורי התלמידים של הישל"צ ביקשו שמילדיהם לא תישלל אופציה של לימודים גבוהים.
ראשי הישיבה שאלו את פיו של רבם, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, אם אפשר להכניס לישיבה לימודי חשבון. הרצי"ה השיב שגם בתלמוד תורה 'עץ החיים' לימדו חשבון. המקצוע היחיד שמאוד הפריע לו שיילמד בישיבה היה אנגלית. וזאת, מסביר הרב וייס, בשל העובדה שכדי ללמוד שפה צריך ללמוד גם את התרבות שלה. הרב קוק ביקש שלימודי האנגלית יהיו במסגרת חוג מחוץ לכותלי הישיבה ובמימון ההורים, וכך היה. נשכרה דירה מיוחד שהוקצתה לצורך לימודי האנגלית.

עד היום, על אף העובדה שבפני תלמידי הישל"צ המעוניינים בכך פתוחה האפשרות להשיג תעודת בגרות ברמה גבוהה, ניכר שבעיני הצוות החינוכי לימודי החול אינם תופשים מקום גבוה בסולם החשיבות. מאפייניה העיקריים של הישיבה הם אווירה תורנית מאוד ברוח כתביו של הרב קוק, אמון והערכה בין התלמידים, המורים והר"מים, ודגש על מתן מקום לאישיותו ולדרכו של כל תלמיד.

הבגרות לא במרכז

אין הגדרה מדעית למושג 'ישיבה תיכונית תורנית', ושיוכן של ישיבות כאלה ואחרות לקטגוריה הזאת עשוי להיות שנוי במחלוקת. כאמור, הזרם הזה מתאפיין קודם כל במקום המרכזי שניתן ללימודי הקודש בתכנית הלימודים, בדרך כלל על חשבון לימודי החול. בין המאפיינים הנוספים בולטת הרמה דתית גבוהה של התלמידים, שרובם המכריע גם באים מבתים תורניים. כיום קיימות כ-7 ישיבות תיכוניות-תורניות, שבצד הדמיון הבסיסי ביניהן יש לכל אחת מאפיינים מיוחדים משלה במערכת הלימודים ובתפישה החינוכית.

אחת הישיבות המבוקשות מהזרם הזה היא ישיבת 'מקור חיים' בראשותו של הרב דב זינגר ובנשיאותו של הרב עדין שטיינזלץ. ישיבת מקור חיים (גם לה יש כינוי, וגם הוא במלעיל: מקרו"ח) הוקמה לפני 22 שנה ברחוב מקור חיים בירושלים, ומכאן שמה. לפני כ-9 שנים עברה לכפר עציון. כמרבית ראשי הישיבות התורניות, גם הרב דב זינגר הוא בוגר של ישיבה תיכונית. פעם, כשהיה תלמיד, אמר לו אחד המורים שהישיבה היא כמו חנות בקבוקים - החנות נשארת אבל הבקבוקים מתחלפים. הרב זינגר לקח את ההתבטאות הזאת באופן קשה במיוחד, ומשתדל היום שהישיבה תאמר בדיוק את ההיפך. בישיבה, המשלבת חסידות בעבודת ה', ופונה גם למגזר החרדי (בעבר יותר. היום, בגלל המיקום, פחות), מביאה הרבה רוח חדשה אל תוך המערכת הלימודית, והכול מכוון לתלמידים. בנוף הר"מים ניתן למצוא חסידי אמשינוב, ברסלבים, וכן בוגרי 'הר עציון'. צוות הישיבה מכניס מושגים חדשים וממשש כל העת את הדופק של התלמידים. במקרו"ח ניתן לשמוע מושגים חדשים כמו שיחות בלי"ץ (בלי ציניות) או רמ"ש (ר"מ משנה שנכנס יחד עם הר"מ הראשי ומחנך), והשנה נכנס גם מושג של ר"מ צהריים. למי שעדיין לא מבין את הראש, ניתן להוסיף את הנתון שהרב זינגר הוא אחד ממקימי 'בית המדרש להתחדשות'.
 

ראשי הישיבות התורניות מדברים על יחס אבהי לתלמידים או כזה הדומה לשל אחים גדולים, במקום המבנה המקובל של יחסי ר"מ-תלמיד המבוססים על מורא ומשמעת. הישיבות מקפידות על כמות קטנה של תלמידים המאפשרת להגיע לכל אחד. "לפעמים כשתלמיד נראה קצת מדוכדך ומישהו מהצוות ניגש לדבר איתו, הוא אומר: מספיק, אם הבית כבר דיברה איתי על זה והמדריך וגם הר"מ", מספר הרב מנדלסון
ישיבת 'בני צבי' (נכון, במלעיל) בבית- אל דוגלת דווקא במערכת לימודים מסורתית של סדרים ושיעורים. "הדברים מסורים לנו מדור דור בלי ריגושים מיוחדים" אומר הרב אהרן טרופ, ראש הישיבה. 'בני צבי', המשתייכת לרשת המוסדות של הישיבה הגבוהה ביישוב, בולטת ברמה הגבוהה של לימודי הגמרא שלה. לימודי החול מתחילים רק מהשעה 5 אחרי הצהרים, ובממוצע אורכים שעה ביום בלבד. זה מספיק לתלמידים כדי להוציא תעודות בגרות, אבל הרב טרופ מדגיש כי הבגרות היא מטרה משנית: "יש עניין של 'תפסת מרובה לא תפסת'. מעט מאוד תלמידים מסוגלים להצטיין גם בלימודי קודש וגם בלימודי חול. אנחנו מאמינים בלגדל ילד בתוך תורה עם רכישת בסיס מסוים בלימודי החול, אבל המטרה העיקרית היא תורה". מעבר לאלה, ב'בני צבי' משקיעים בקשר אישי עם התלמידים ועובדים הרבה על טיפוח שמחת-החיים.

ישיבת 'הליכות עולם' בקרני שומרון ( בשבילכם - 'הליכות'. לא, לא במלרע) היא שלוחה של 'ישיבת השומרון' - ישיבת תיכונית בראשות הרב זאב קרוב. הרב קרוב יזם את הקמתה של 'הליכות' והוא גם שהזמין את הרב זאב מנדלסון להקים אותה ולעמוד בראשה. הישיבה, המתחילה את השנה השביעית לקיומה, מתאפיינת בלימוד גמרא 'אליבא דהלכתא'. לאחר לימוד הגמרא בעיון, לומדים הנערים פסקי הלכה שמקשרים את הגמרא לעולם המעשה, ומקשרים את הסוגיות לנושאים עכשוויים. התלמידים מכינים עבודות על גדולי ישראל ועל ההיסטוריה של העולם היהודי. הרעיון של תורת חיים מגיע גם ללימודי החול, שגם כאן מתקיים רק אחרי 5. המורה ללשון, למשל, משתדלת להביא דוגמאות מפרשת השבוע.

ישיבות קטנות ציוניות

בעוד הישיבות האמורות מקיימות גם לימודי חול בצורה זו או אחרת, קיימות היום גם מספר 'ישיבות קטנות' ציוניות, שבתכנית הלימודים שלהן אין כלל לימודי חול. התופעה הזו מקיפה היום כ-200 נערים ב-4 ישיבות ברחבי הארץ. הוותיקה שבהן הוקמה בחברון על ידי הרב משה בלייכר בשנת תש"ן. את המחזור הראשון פתחו 4 נערים. אחרי שנתיים עברה הישיבה, בראשותו של הרב אהרן אגל-טל, ליישוב מעלה חבר, והיום היא מונה כששים נערים. העובדה שזו היתה 'ישיבה הקטנה' ראשונה של הציבור הציוני-דתי, שלחה את צוות הישיבה לתור אחר תכנית לימודים שמצד אחד תתאים ללימוד תורני אינטנסיבי של בני נוער, ומצד שני תשרה בתוכה רוח לאומית. עם השנים, אומר הרב אגל- טל, השיטות השתכללו "וברוך ה' הפירות מצוינים".

ה'מצוינים' בעיני הרב אגל-טל הם לא רופאים ועורכי דין ולאו דווקא גדולי הדור. המצוינים שלו הם בוגרים שקיבלו חינוך טבעי, אמיתי, חינוך של תורה. לדידו, עצם שאלת הזהות הדתית של התלמיד כבר לא רלוונטית: "הישיבות הקטנות עסוקות בעולמות הרבה יותר פנימיים. באיזו מידה התרבות הישראלית המקורית היא התרבות שלך. כשמגיעים לשאלה הזאת, אפשר להבחין בין אדם שגדל בקודש לבין מי שבא מבחוץ. בהקשר הזה משמעות הביטוי 'מצוינים' הוא שההזדהות עם התורה היא טוטאלית, מה שמגדל את האדם להיות טוב לו לעמו ולעולמו".

לדברי הרב אגל-טל, רבות מההתלבטויות ותחושות הבלבול בציבור הציוני-דתי נובעות מההשפעה העמוקה שיש לתרבות המערב על המגזר, אשר מסתכל על העולם מתוך משקפיים מערביות. אם היו מחנכים רק לתורה ובתוך תורה, הוא אומר, "לא היתה התלבטות למי לציית, לתורה או למפקד. בדרך הלימוד כאן, אנחנו נותנים אפשרות לפרוץ את הלפיתה הזאת".

הרב אגל טל מתריע כי כישרונות תורניים רבים מתפספסים בגלל שכל הנערים נשלחים לישיבות תיכוניות. בהחלט קיים פלח שיכול ללמוד כל היום תורה, ואז הנערים יכולים להגיע למדרגות עליונות, כי התורה היא הרי אינסופית.

שנתיים לפני הסתלקותו של הרב נריה שוחח איתו צוות הישיבה הקטנה. הרב נריה ברך על הקמת הישיבה, ואמר שלו הוא היה מקים היום ישיבה תיכונית, הוא היה בונה אותה שנתיים על טהרת הקודש ושנתיים קודש וחול. הרב אגל-טל בטוח שמתכונת כזו יכולה להיות נחלת הכלל, מלבד אלה שיכולים להיות שקועים כל היום בתורה. "המשפט הכל-כך מוכר של הורים לילד בשמינית של ישיבה תיכונית, 'מה עשית 4 שנים', היה נחסך".
 
בקרית החינוך שעלבים נמצאת אחותה הצעירה של ישיבת מעלה חבר, אשר החלה את השנה הרביעית לקיומה כשבה כ-60 תלמידים.. הרב מתניה אריאל מהישיבה בשעלבים מספר כי בישיבה קטנה מתנהלים הלימודים מהשעה 8 בבוקר עד תשע וחצי בערב. בכל השעות האלה יש לתלמידים רק שלושה שיעורים פרונטליים מול מורה בכיתה. המשמעות היא אחריות גדולה המוטלת על כתפי הלומד בכל הנוגע לזמן שלו. אם הרב מאחר לשיעור, התלמידים אמורים לשבת וללמוד. הם יודעים שהזמן יקר. "אנחנו עושים גם הפוגות ומקפידים לערוך טיולים והרצאות ולאוורר את התלמידים, אבל אין מריחת זמן. התלמיד לא נמצא כאן בשביל המורה".

בישיבה הקטנה בשעלבים לומדים במשך שלוש שנים תורה בלבד על מקצועותיה השונים. בשנה הרביעית מאפשרים למעוניינים בכך להשלים את לימודי הבגרות בשנה אחת, מחצית היום חול ומחציתו קודש. מסלול ההכנה מסתמך על נסיונן של מכינות קדם-אקדמיות, שמגישות צעירים לבגרות אחרי הכנה של שנה בלבד. הרב אריאל מנמק: "אנחנו לא רוצים לסגור אופציות בפני התלמידים, ואנחנו לא רוצים שהם יחושו רגשי נחיתות כשיגיעו לישיבות ההמשך ויפגשו בבחורים שבידם תעודות בגרות. כתוצאה משתי אלה, העובדה שבשיעור ד' (כיתה י"ב) הם מקדישים זמן ללימוד מקצועות החול, תביא ליתר מרץ בלימודי הישיבה הגבוהה". המסלול של לימודים לבגרות אינו חובה לתלמידים, אך זו התבנית הכללית, כשההכוונה אישית ניתנת לכל תלמיד ותלמיד. "עבור פלח מסוים מהאוכלוסייה לתעודת הבגרות יש חשיבות מסוימת", מסביר הרב אריאל את ההתלבטות. "מצד שני, דווקא היום מוצא הציבור החרדי כל מיני מסלולים עוקפי בגרות שמעניקים הכשרה מקצועית".

בין קודש לחול

גם אם הבוגרים יוצאים די דומים בהשקפת העולם ובידע התורני שלהם, בין הישיבות התורניות יש הבדלי דעות על מקומו של החול בישיבה התיכונית, ואולי בכלל בעולם.
 

לדברי הרב אגל-טל, ראש הישיבה הקטנה במעלה חבר, רבות מההתלבטויות ותחושות הבלבול בציבור הציוני-דתי נובעות מההשפעה העמוקה שיש לתרבות המערב על המגזר, אשר מסתכל על העולם מתוך משקפיים מערביות. אם היו מחנכים רק לתורה ובתוך תורה, הוא אומר, לא היתה התלבטות למי לציית, לתורה או למפקד. בדרך הלימוד כאן, אנחנו נותנים אפשרות לפרוץ את הלפיתה הזאת
רבני הישיבות הקטנות נתלים בדבריהם של הרמב"ן והרמב"ם, הרב אברהם שפירא ואחרים. לימודי חול כן, אבל לא עכשיו, הם אומרים. אדם קודם כל צריך לגדול בתוך קודש, ורק אחר כך לעסוק בחול. "אין פחד מעולם החול, כמו בעולם החרדי", אומר הרב מתניה אריאל, "אנחנו יודעים שאי אפשר לבנות את הארץ רק עם תורה, אבל צריך שהדברים יתבצעו מתוך תורה". אם תלמיד של הרב אריאל רוצה לקרוא ספר על מתמטיקה, הרב יסביר לו שכדי להרחיב את הדעת יש לזה מקום, אבל לא בשביל הכשרה מקצועית: "ילד בגיל 14 לא צריך לדאוג איך יפרנס את ילדיו. בגיל הזה הוא צריך לדאוג שיגדל להיות אבא טוב".

גם יונתן בילט, המנהל החינוכי של מקרו"ח, לא אוהב את העיסוק האינטנסיבי בבגרות, אבל זווית ההסתכלות שלו שונה לגמרי. בשנותיה הראשונות למדו תלמידי מקרו"ח לימודי חול, אבל לא לבגרות. מבחינת הישיבה, מקצועות החול הם מצע גדול וחשוב להבנת הקודש. "הרב עדין שטיינזלץ שהוא נשיא הישיבה משמש לנו דוגמה בעניין הזה. הוא רואה את מקצועות החול כחלק מהתורה. הוא מרצה לאסטרולוגיה באוניברסיטאות בחו"ל, והידע שלו במקצועות החול נרחב מאוד. בהקשר הזה אני עצוב כשהתלמידים שלי משקיעים בלימוד לבגרות. מבחני הבגרות הם ברמה ירודה ומצומצמת, אפשר לחרוש את הספר של לחמן ולעבור את הבחינה. לכן אנחנו דוחפים את התלמידים להכין עבודות גמר, כך שירחיבו את דעתם בנושא שאותו הם לומדים".
'בני צבי' ו'הליכות' מציגות גישה שלישית. הרב אהרון טרופ רואה בבגרות בסיס פרקטי לעתיד, כי "לא כל מי שהיה בגיל 14-15 שקוע בתורה יהיה כך גם בעתיד". בנוסף, הוא רואה בלימודי החול תבלין מסוים לגיוון, כשהעובדה שתלמיד נחשף גם לחול תותיר את הישיבה הגבוהה כמשהו חדש ומרגש. גם יש בבחינות הבגרות משום הצבת יעדים ועמידה בהם, שזה דבר מחשל ומבגר, מוסיף הרב טרופ.

הרב מנדלסון אומר כי לימודי החול הם כלי חשוב לעבודת ה', אבל הוא היה שמח אילו הלימודים היו יותר רלוונטיים לחייו של הילד. בכל מקרה, מסכימים הרבנים האלה שעדיף לתת בכל יום שעה או שתיים של חול מאשר לחלק את כיתה י"ב לחצי קודש וחצי חול.

הוויכוח עם הישיבות הקטנות הוא לא רק רעיוני-עקרוני אלא גם פרקטי. רבני הישיבות התיכוניות-תורניות אינם מאמינים שניתן להשיג בגרות טובה אחרי שתלמיד התנתק ממתמטיקה ואנגלית במשך 3 שנים. חלקם אינם מסכימים שנער שגדל בישיבה קטנה יצא שונה משמעותית מנער שלמד בישיבה תורנית. ואילו רבני הישיבות הקטנות חוזרים ומצטטים את דברי הרב שפירא, ששאל את ראש הישל"צ מתי היא תהפוך לישיבה קטנה. הרב אריאל טוען כי אצל תלמידי הישיבות הקטנות המשלימים בגרות, כל שעת לימודי חול ממוצה הרבה יותר מאשר בכל ישיבה תיכונית אחרת. התלמידים, מנוסים בלמידה עצמית ומחויבים יותר למטרה, מנצלים את שעות הלימוד ומתייחסים לזה ברצינות.

ישיבה כמו משפחה

משפחתיות ויחס אישי הם מושגי מפתח בכל הישיבות התורניות. ראשי הישיבות מדברים על יחס אבהי או כזה הדומה לשל אחים גדולים, במקום המבנה המקובל של יחסי ר"מ-תלמיד המבוססים על מורא ומשמעת. בחלק מהישיבות התלמידים שותפים בקביעה מי מהמועמדים יתקבל לישיבה, והם חברים בוועדות ניהול שונות של הישיבה.

ראשי הישיבות מקפידים על כמות קטנה של תלמידים, כזו המאפשרת להגיע לכל אחד. "לפעמים כשתלמיד נראה קצת מדוכדך ומישהו מהצוות ניגש לדבר איתו, הוא אומר: מספיק, אם הבית כבר דיברה איתי על זה והמדריך וגם הר"מ" מספר הרב מנדלסון.
כמותית, הישיבה הגדולה ביותר מבין הישיבות התורניות היא הישל"צ. בישל"ץ לומדים 80 תלמידים במחזור, וגם זה לדאבון ליבו של ראש הישיבה, אשר מתקשה ליצור קשר אישי עם תלמידי כיתה ט'. "לוקח לי עד חנוכה להכיר את כולם טוב", אומר הרב וייס. ישיבות אחרות נאלצות גם הן לפתוח את השורות, בשל הביקוש העצום ועקב הנטל הכלכלי הכבד שמונח על שיכמה של ישיבה מעוטת תלמידים, אבל הדבר נעשה בהדרגה. מועדון הישיבות התורניות הוא אקסקלוסיבי למדי. בשל מספרן המועט של הישיבות וכמות התלמידים המצומצמת בכל ישיבה, היכולת שלהן לבחור בקפדנות את תלמידיהן היא גבוהה ביותר. 

"אנחנו מחפשים משהו נדיר שקשה להגדיר" אומר בילט ממקרו"ח, וכדרכם של מקרו"חים תורם מושג: "אנחנו מחפשים יוצמ"ח, כלומר מישהו עם 'יכולת צריכת מקור חיים'. מי שאין לו משמעת עצמית ואינטליגנציה רוחנית", הוא מסביר מושגים שקשה לכמת, "לא יתקבל לישיבה". אנשים המעורים בנתוני קבלה מוסיפים שלרוב לא יתקבלו למקרו"ח תלמידים עם פחות מציון ממוצע 9 בתעודה. הקריטריונים לקבלה בישיבה הזו כל כך בלתי צפויים שהתהליך עלול לקחת חודשים. לבחינות אי אפשר להתכונן, כי פעמים רבות הן כוללות סיפור בדיחה, אמירת דבר טוב על חבר או שליחת יצירת אומנות של המועמד.


ציטוט: כל ראשי הישיבות מדברים על הצורך במסגרת תורנית מתאימה לתלמידים שממוצע הציונים שלהם בינוני, 7 או 8. "זו מצוקה גדולה", אומר הרב טרופ,"הרבה פעמים מדובר באחים מאותה משפחה, האחד תלמיד מצטיין והשני לא, ופשוט אין לו מסגרת תורנית מתאימה. מי שיקים כזאת ישיבה יוכל למלא אותה במהירות. יהיה לו רישום נהדר וגם תמיכה גדולה ממשרד החינוך, יותר ממה שיש לנו היום"
בישיבות תורניות אחרות תהליך הקבלה קצת יותר שגרתי, אולם גם שם הוא לא היה מבייש מבחני קבלה למשרת היי-טק, והוא כולל בחינות בגמרא ובמקצועות חול, מספר ראיונות אישיים (בחלק מהמקרים בפני שמיניסטים) וגם דינמיקה קבוצתית. במרבית הישיבות הללו רוב התלמידים לא סובלים מממוצע לימודי של פחות מ-9.

לזכותן של הישיבות ייאמר כי החומר הלימודי שלהן קשה. לימודי הגמרא האינטנסיביים, המתבצעים ברמה גבוהה מאוד, עלולים להותיר תלמיד בינוני או חלש מאחור, לימודית וחברתית. עם זאת, התוצאה קשה. פלח מסוים של תלמידים זוכה להיות מחוזר. נער מצטיין יכול להתקבל ל-3 ישיבות במקביל, בעוד חברו יהיה ברשימת המתנה ויחכה בכיליון עיניים לטלפון מן הישיבה שאליה הציג מועמדות. תלמידים אחרים בכיתה, שהלכו עם השניים הראשונים כתף אל כתף במשך 8 שנות לימוד וייפגשו איתם גם בישיבה הגבוהה, ייצאו במפח נפש מכל ימי העיון, הראיונות ומבחני הקבלה. לישיבה תורנית טובה הם לא יכולים להתקבל.

כל ראשי הישיבות מדברים על כך שצריך להקים מסגרת תורנית מתאימה לתלמידים שממוצע הציונים שלהם בינוני, כלומר 7 או 8 בתעודה. "זו מצוקה גדולה", אומר הרב טרופ,"הרבה פעמים מדובר באחים מאותה משפחה, האחד תלמיד מצטיין והשני לא, ופשוט אין לו מסגרת תורנית מתאימה. אלו גם הילדים שלנו, של הרבנים והר"מים". ראשי הישיבות לא מצליחים להבין איך טרם קם האדם שירים את הכפפה ומספרים שהיו מי שניסו, אבל הישיבה שהקימו הפכה מהר מאוד לישיבה עבור נערים חלשים, ושוב נוצר חלל. "מי שיקים כזאת ישיבה, יוכל למלא אותה במהירות", אומר הרב טרופ. "יהיה לו רישום נהדר וגם תמיכה גדולה ממשרד החינוך, יותר ממה שיש לנו היום".

חממה לגידולים תורניים

מטבע הדברים, כשמקבצים יחד בנים שבתיהם דומים זה לזה, והם בעלי יכולת שכלית גבוהה שחיים בתנאי פנימיה, נוצרת חממה.

מרבית הישיבות התורניות דוגלות בסוג כזה של חינוך. במקרו"ח משתדלים אמנם לגוון עם ציבור חרדי, וראש הישל"צ אומר שעם 80 תלמידים במחזור הגיוון בהכרח קיים. אבל התפיסה הכוללת היא שילד צריך לגדול באווירה שתשמר אותו.
"המציאות מראה שמי שנבנה בצורה יותר ברורה חדה וחזקה יכול לצאת החוצה ולשמור על עמוד שידרה", אומר הרב טרופ, ראש ישיבת 'בני צבי' בבית אל. "מי שנוטה בצעירותו לכל רוח, אין לו עמוד שידרה. אני דוגל בכך שהבחור יהיה בקשר עם העולם הרחב, אבל בשנים הראשונות קיימת חשיבות לצמיחה בתוך חממה".

בדרך אחרת הולכת הישיבה התורנית בדימונה, בראשותו של הרב יעקב דודי. הישיבה הזו, המגדירה את עצמה תורנית אבל גם חברתית, נמצאת בעיר הדרומית בכוונה תחילה. הרב דודי מקבל אל הישיבה גם דימונאים, המהווים 15 אחוזים מן הישיבה, וגם נערים שממוצע הציונים שלהם עומד 'רק' על 8. זו מלאכה לא פשוטה, הוא אומר ומסביר: "קשה להרכיב פאזל אנושי שיש בו גם תלמידים עם יכולות גבוהות וגם כאלה עם פחות. בכל כיתה, המונה 35 תלמידים, אנחנו מכניסים שני אנשי צוות, לשתי רמות". הישיבה בדימונה שמה דגש חזק על אנושיות וחברה. מעבר לכך, הישיבה היא תורנית לכל דבר: 18 שעות שבועיות של חול, וכל השאר לפני ואחרי הוא קודש. "הישיבה עומדת על שלוש רגליים", מסביר הרב דודי, "הצד התורני, הצד החברתי וגם האווירה הפתוחה".

רוב בוגרי הישיבות התורניות פונים ללמוד בישיבות גבוהות, ועוסקים גם אחר כך בתורה. הם גדלים להיות רבנים או מחנכים, ראשי ישיבות או 'בעלי בתים' תורניים. השתילים הרכים שגדלו בערוגות הללו, מתחנכים על ההכרה כי התורה שלהם איננה פרטית, וכי הם שליחים של הקדוש ברוך הוא ותורתו בעולם. גם מי שלא ימצא את עצמו בתוך הישיבה בעוד שנים מספר ייצא החוצה כשכרסו מלאה בתורה, ואולי חשוב מכך - ליבו, מחשבתו והשקפתו יעוצבו מתוך תורה. ניתן למצוא גם בוגרים שהם גם עיתונאים, משוררים ואנשי צבא בולטים. לא כולם דוסים למהדרין, אבל רובם נכנסים אל עולם החול כשהם חמושים במשקפיים של קודש.

להציל את כיתה ח'

הורים ומחנכים מתריעים כי במרבית מוסדות הלימוד שתלמידיהם מגישים מועמדות לישיבות התורניות, לשנת הלימודים בכיתה ח' יש מאפיינים של תחנת רכבת. התלמידים נודדים בין הישיבות, מבצעים מבחנים, ראיונות, ימי היכרות ושבתות הווי. ההתרוצצות בין הישיבות והמתח הנלווה מסתיימים לגבי רוב התלמידים בסביבות חנוכה או מעט אחרי. אז יודעים מי התקבל ולאן. אבל בכך לא תמה הבעיה. אם בשליש הראשון של השנה נפגעו הלימודים משום שהמועמדים היו עסוקים - מרגע שהתקבלה התשובה התלמידים כבר לא מוצאים טעם להשקיע בלימודים. אלה שהתקבלו כבר אינם זקוקים לתעודה טובה ולדעתם החיובית של המורים עליהם. המאוכזבים שלא התקבלו נמצאים במצב של מפח נפש, וצריכים לתור אחר ישיבה אחרת.

בעיית כיתה ח' ידועה ומפורסמת. המורים זועקים, אך ההורים הלחוצים מתחילים לרשום את בניהם כמועמדים כבר בקיץ, כשבנם עולה לכיתה ח'. "זהו רישום תובעני", אומר הרב ירחמיאל וייס, "ההורים רושמים את ילדיהם לבחינות ולוחצים. בשלב מוקדם הם שואלים מתי יתקיימו הראיונות והבחינות, מבקשים לבדוק אם הילד יצטרך להגיש מועמדות למקום נוסף".

בישיבות התורניות מבינים את הבעיה, אבל המצב אינו משתנה. "שנה אחת ניסינו לערוך את המבחנים בפסח", אומר יונתן בילט ממקרו"ח, "אבל התלמידים, שכבר התקבלו לישיבות אחרות ובכל זאת רצו לנסות גם אצלנו, היו מחויבים לתת תשובה". גורמים במערכת סיפרו כי היתה פעם יוזמה משותפת לדחות את בחינות הכניסה לסוף החורף, כנהוג באולפנות, אך סירובה של אחת הישיבות להצעה אילצה את כולן ליישר קו עם תאריך הבחינות המוקדם, כדי לא להישאר בעמדת נחיתות כלפי אותה ישיבה.