בשבע 219:הוועדה שחלילה עוד תקום

כתב המינוי של ועדת החקירה שתוקם בעקבות מלחמת שלום-ת"א שוויתורי אולמרט מובילים אליה.

אליקים העצני , ט' בכסלו תשס"ז

מחנה-השלום, כשהוא עומד שוב ושוב בפני שוקת שבורה כתוצאה מכשלון חלומותיו, טוען תמיד שחוכמת מבקריו היא "חוכמה שלאחר מעשה".

אנו מתמודדים כאן עם הטענה הזאת ומראים, כיצד ניתן לקרוא היום, מבעוד זמן, את הכתובת על הקיר - לפני שמתרחשת החזות הנוראה, הצפויה לנו בוודאות כתוצאה ממתקפת השלום החדשה של אולמרט.

מדינת ישראל
משרד ראש הממשלה
הודעה לעיתונות

אדונים נכבדים,
בישיבתה מיום 1.9.2007 החליטה הממשלה על הקמת וועדת חקירה ממלכתית לחקירת המלחמה האחרונה, המכונה בפי העם "מלחמת-שלום-תל אביב".

הוועדה הוסמכה לחקור ולהמליץ לממשלה בכל הנושאים הנוגעים למלחמה, לגורמיה ולאחראים לתוצאותיה, והיא מתבקשת באופן ספציפי לדון ולהמליץ בנושאים דלהלן:

1. ההכרה בחמאס.

א. נוכח מדיניותה המוצהרת של הממשלה הקודמת, ממשלת אולמרט (להלן: "הממשלה") שלא לקיים כל מגע עם החמאס, בהיותו גוף טרוריסטי בעל מטרה מוצהרת להשמיד את מדינת ישראל – איזה גוף הסמיך את ראש הממשלה אולמרט (להלן "ראש הממשלה") לשאת ולתת עם ראש החמאס כאלד משעל, בתיווך מצרי, ולהחליט על הפסקת האש ("תהדייה") מיום 27.11.2006 (להלן "הפסקת האש")?

ב.  עד כמה השפיעה הפסקת האש על התקבלותה של "ממשלת האחדות הפלשתינית", הנשלטת ע'י חמאס, כממשלה לגיטימית בכל העולם, עובדה שגרמה לחידוש הזרמת הכספים אליה – לרבות הכספים שהיו מוקפאים ע"י ישראל - כספים שנוצלו בחלקם הגדול למימון התקפת הפתע של הטילים על תל אביב, בראשון ליולי 2007?

ג.  מי החליט להכיר מטעם ישראל ב"ממשלת האחדות" הפלשתינית, שלכל הדעות נשלטה לחלוטין ע'י החמאס, וההכרה בה היתה למעשה הכרה בחמאס, ארגון טרור, שעפ"י אמנתו מחויב בהשמדת ישראל?

2.  ההכנות הפלסטיניות למלחמה.

א. האם קדמה להפסקת האש עבודת מטה של צה"ל? האם נועץ ראש הממשלה בשר הביטחון ובמטה הכללי בטרם נתן הסכמתו להצעת הפסקת האש הפלשתינית?

האם היה ראש הממשלה מודע להתנגדות להפסת האש בתוך צה"ל, ואם כן, מדוע התעלם מהתנגדות זו?

ב.  באיזו מידה הוזהר ראש הממשלה בדבר הסיכון הקרוב לוודאי שהפסקת האש תנוצל בין היתר: להשלמת הקמת חטיבות צבא החמאס (למעלה מ-10,000 חייל), להתחפרות לעומק נוסח לבנון, להברחת כמויות מאיימות של תחמושת וחמרי נפץ, ובעיקר טילי קרקע בטווחים המכסים את כל הארץ, טילי קרקע-אוויר וטילים חדישים נגד שריון?

ג.  האם נדון ונשקל ברצינות איומו הפומבי של חאלד משעל, יום לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, כי באם ישראל לא תמלא את כל דרישותיו של החמאס תוך חצי שנה – הוא יפתח ב"אינתיפאדה שלישית"?

3.  שחרור המחבלים

א. מהי המשמעות, מבחינת סדרי שלטון תקינים, של הפרת התחייבותו הפומבית של ראש הממשלה שלא לשחרר מחבלים תמורת החייל החטוף, גלעד שליט?

ב.  מה היתה השפעת שחרור מספר המחבלים העצום על הציבור הישראלי ועל הצבא מצד אחד, ועל הפלשתינים וארגוניהם החמושים מן הצד השני?

כיצד השפיעה על הנחישות הלאומית, ערב המלחמה ובזמן המלחמה, העובדה  שבין המחבלים המשוחררים היו מאות בעלי "דם על הידיים", בניגוד למדיניות כל ממשלות ישראל – ימין ושמאל – בעבר?

ג.  מה היתה השפעת שחרורו של מרוואן ברגותי, רוצח שפוט ומנהיג ארגון מחבלים, על שלטון החוק בישראל והתייחסות הציבור לערכים כגון משפט, דין וצדק?

ד.  מה היתה מידת השתתפותם של המחבלים המשוחררים במלחמת-שלום-ת"א? הניתן היה לצפות מראש את ההשתתפות הזאת?

4. חטיבת באדר

א. האם קדם להכנסת החטיבה הזאת של צבא פלסטיני מאומן, מירדן, ולחימושה בנשק אוטומטי דיון בפורום אזרחי או צבאי כלשהו, ומה היו תוצאותיו?

ב. האם הובאה בחשבון האפשרות שחטיבה זו תשתתף במלחמה נגד ישראל, כפי  שאכן  קרה?

5. הוויתור על פירוק ארגוני הטרור

הפלשתינים והקוורטט קבעו במפת הדרכים את פירוק ארגוני הטרור כתחנת דרך הכרחית. ראש הממשלה שרון עמד עליו בנחישות וללא פשרות. 
איזה תהליך של קבלת החלטות קדם להסכמת ראש הממשלה להיכנס למו"מ תוך ויתור על הדרישה לפירוק נשק תחילה?
האם תרם הוויתור הזה לפרוץ המלחמה, וכיצד?

6. הדילוג על שלב הביניים
   
א. למרות ההתחייבות הפלשתינית במפת הדרכים לשלב-ביניים של "מדינה פלשתינית בעלת גבולות זמניים", קיבל ראש הממשלה את דרישת ממשלת החמאס לשאת ולתת מיד על "מצב הקבע", כלומר על מדינה פלשתינית בקו הירוק, או סמוך לו.
מתי וכיצד קדמו לוויתור המהותי הזה דיונים והחלטות במוסדות הנאותים?

ב. מה היתה הסיבה לוויתור הישראלי הזה, ומה היתה תרומתו לפרוץ המלחמה?

7. צבא בינלאומי על גבולות ישראל

הסכמת הממשלה להצבת כוחות בינלאומיים על גבול הרצועה ניתנה לאחר שכבר ניכרו היטב בשטח הנזקים שגרמה לישראל נוכחות הכוחות הבינלאומיים על גבול לבנון, ובין היתר סגירת המרחב האווירי הלבנוני בפני חיל האוויר ואובדן הר דוב ("חוות שבעה").

גם הניסיון רב-השנים של המדינה במפקחים בינלאומיים היה תמיד לרעת ישראל.

נוכח העובדה שראש הממשלה חייב היה לדעת שע"י הכנסת כוחות זרים הוא כובל את ידי צה"ל, בעוד ידי המחבלים תישארנה חופשיות – מה הניע אותו למעשה כזה?

ומי הסמיך את ראש הממשלה להבטיח הכנסת כוחות בינלאומיים גם לתוך יהודה ושומרון לאחר נסיגת ישראל מן השטח – ובכך להקיף את המדינה בצבאות זרים מצפון, מדרום וגם ממזרח?

האם הועמדה הממשלה על כך, שכיתור כזה של כוחות מזוינים בתפקיד מפקחים מטעם מעצמות זרות הופך את ישראל הלכה למעשה למדינת-חסות?

8. הכנסת השרון, השפלה וכל מרכז הארץ לתחום הטילים

כאשר הממשלה נשאה ונתנה על נסיגה מיהודה ושומרון, כבר עמדו לנגד עיניה תקדימי דרום הלבנון ורצועת עזה. הווי אומר, שהאזורים המפונים הפכו לבסיסי התקפה ושילוח טילים לעבר ערי ישראל וכפריה.

עוד זאת: ראש הממשלה שרון פינה את הרצועה - פורמלית באופן חד-צדדי, אולם בפועל העביר אותה לממשלת אש"ף-פת"ח, שעימה היו לישראל הסכמים. לעומת זאת, אולמרט התחייב לפנות את יהודה ושומרון על מנת למסור את השטח לידי ממשלת חמאס, ביודעו שמטרתה המוצהרת היא השמדת ישראל.

נוכח העובדה, שמה שהיה צפוי אכן קרה, וישראל הוכתה מכה קשה וכואבת במרכזי אוכלוסייה, תעשייה, אקדמיה ובסיסי עורף צבאיים, מתבקשת וועדת החקירה להתייחס ולהמליץ, כיצד לנהוג עם מנהיגים שנבחרו כחוק בהליך דמוקרטי, אולם במדיניות חסרת אחריות ועל גבול ההפקרות הביאו על עמם וארצם, בעיניים פקוחות, נזקים בלתי הפיכים – בנפש, ברכוש ובנכסים מדיניים שאין להם תחליף?

באיזה כלים ניתן לחברה דמוקרטית להתגונן מפני סכנה כזאת?

האם ניתן להפעיל סנקציות נגד פוליטיקאים הנוהגים  בהפקרות בסמכויות שהוענקו להם ? ובידי מי צריכה להיות ההחלטה על כך ואילו צעדי ענישה באים בחשבון, אם בכלל?

9. החלשת צה"ל

הכרזתו של ראש הממשלה בנאומו לעם הפלשתיני מ-27.11.2006  בדבר כוונתו לעקור ולגרש את כל המתיישבים היהודים מן האזורים ביהודה ושומרון שהבטיח להעביר לממשלת החמאס, ערערה קשות את יחסו של ציבור בן 300 אלף נפש למדינה, ובמיוחד פגעה בנכונות הנוער של הציבור הזה והמוני תומכים  להתגייס לצה"ל ולחרף את נפשם במערכותיו. תוצאות ההתערערות הזאת, ביחד עם ירידת המוראל הכללית בציבור הישראלי בעקבות ההידרדרות מיום הכרזת הפסקת האש ואילך – השפיעו לרעה על לחימתו של צה"ל במלחמת-שלום-ת"א ותרמו לתוצאותיה הקשות.

הוועדה מתבקשת  לבחון הן את הלגיטימיות  של גירוש אוכלוסיות  ע'י ממשלותיהן, וכן – כיצד ניתן למנוע בחקיקה מהלכים קשים כאלה בעתיד.  

הוועדה מתבקשת להמליץ על אמצעים מנהליים, חקיקתיים, אישיים וציבוריים שיש לנקוט בהם כדי למנוע הישנותו של מצב דומה של אסון לאומי במימדי המלחמה האחרונה.

י"ט באלול, תשס"ז       
ראש הממשלה