בשבע 221: השמן כובש את הארץ

למרות הערבים שמתנכלים ומציתים ומשרד החקלאות שלא דואג למים, בגבעות שילה ואיתמר מטפחים מאות דונם של מטעי זית בבעלות יהודית, ומפיקים הרבה יותר מפך קטן של שמן.

חגית רוטנברג , כ"ג בכסלו תשס"ז

בין המבקרים הרבים הפוקדים את בית הבד הקטן של ברק מלט ב'נקודה' (המאחז המערבי ביותר של איתמר) הגיע באחת הפעמים גם ילד קטן, שהגיש למלט בחיוך מבויש שקית ובה כמות מזערית של חצי קילוגרם זיתים. מלט לקח את השקית, ובסבלנות אופיינית סינן, דחף, ערבב וניקה עד שלבסוף החל הנוזל הזהוב לזרום החוצה. "כמות השמן שהתקבלה מהזיתים שאותו ילד הביא לי הצליחה למלא בקושי כוסית", מספר מלט בחיוך, "אבל אני פשוט אוהב להתעסק עם זה".


במשק של ברק מלט מקפידים לא רק על הלכה למעשה לכל פרטיה, אלא גם על העסקת ידיים יהודיות בלבד. מדי יום מגיעים בני נוער מאיתמר ומיישובים נוספים למסוק את הזיתים. גם ילדי כיתה ו' מתלמוד תורה איתמר מגיעים לתת כתף למאמץ המרוכז בתקופת המסיק, בה העבודה מתנהלת מסביב לשעון
מלט ואותו ילד קטן הם כנראה לא היחידים שאוהבים את העיסוק בשמן זית. בעבר הביקוש לשמן היקר היה קיים בעיקר סביב חג החנוכה, שבו יש עדיפות ברורה דווקא לשמן זית לצורך מצוות הדלקת הנרות. במטבח לעומת זאת שמן הזית הובס בידי תחליפיו הזולים - בעיקר שמן הסויה הוותיק ושמן הקנולה העדכני. מה שהחזיר למרכז העניינים את שמן הזית הוא גל מוצרי הבריאות והחזרה אל הטבע, ששוטף את התודעה הצרכנית בישראל, ומציב בחזית את השימוש בשמן זית בשל סגולותיו הבריאותיות, איכות הטעם ועוד. התוצאה היא שכיום הביקוש לשמן זית בשוק הישראלי עולה על ההיצע.

שמן הזית חזר לסלט

אצל החקלאים ביהודה ושומרון התפתחה החיבה למקצועות הזית הרבה לפני שהחל הטרנד במסעדות הגורמה התל-אביביות. ובכל זאת, גם באזור זה יש ביטוי להתחזקות המגמה: בשנים האחרונות העיסוק בזית ובשמן אינו נחלתם של חקלאים בלבד. נערים, מבוגרים ומשפחות - בעיקר ביו"ש אך גם בשאר אזורי הארץ, אימצו לעצמם את מסיק הזיתים כחוויה עונתית. יש שמגדלים חלקת זיתים קטנה ליד הבית כתחביב. אחרים בוחרים עץ זית שגדל בחצר או שנקרה על דרכם בטיול, מוסקים את הזיתים ומביאים אותם אל בית הבד של ברק מלט. את הכמויות המסחריות מביאים אל בית הבד החדש והמשוכלל של 'משק אחיה', שנחנך לפני כחודש בשילה. מלבד שני בתי הבד הללו, משתרעים שטחים גדולים של מטעי זית בבעלות יהודית מצפון השומרון ועד דרום הר חברון, דרך הבקעה, גוש עציון, גב ההר ובנימין.

"שמן זית זה ערבוב של הרבה אידיאולוגיה, הרבה מסורת והרבה רומנטיקה. להרוויח מזה באמת – זה רק המקצוענים", קובע בני זגרון, תושב איתמר ועד לאחרונה רכז הוועדה החקלאית במועצות שומרון ובנימין. הוא מנמק: "הזית הוא אחד משבעת המינים, מופיע בסמל המדינה, קשור לבית המקדש, סמל השלום יחד עם היונה, מופיע כמעט בכל הקשר יהודי ולאומי. הנוף ביהודה ושומרון רווי עצי זית, אבל רק מי שמגדל אותם באופן מקצועי זוכה ליבולים, ואז זה הופך לעסק כלכלי".

זגרון מוסיף היסטוריה על קצה המזלג, ומסביר כי בתקופות קדומות בהן היה האזור משופע בהתיישבות יהודית, הנוף העיקרי היה כרמים לצורך הפקת יין, שהיה מוצר יסוד במסורת היהודית. "כשהגיעו לפה הערבים, עליהם חל איסור שתיית יין, הם החלו בנטיעת עצי זית, ומאז זו החקלאות המסורתית שלהם".

כשחודשה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ניסו המיישבים למצוא פתרון שיאפשר להם להשתלט על שטחים בקלות ובזול, באופן שתופק מכך גם תועלת מעשית. הפתרון האולטימטיבי היה נטיעת עצי זית. "בזמנו נטענו גם כרמי יין וגם זיתים", משחזר זגרון, "אבל תחזוקת הכרמים היתה יקרה ומסובכת פי כמה. דונם כרם עולה פי שבעה מדונם זיתים". הכרמים חייבו גם שטחים שיכילו שורות מסודרות לשתילה, דרישה שלא קיימת בזיתים, שגדלים גם בשתילה מפוזרת יותר, על מדרונות ועוד. כך בהדרגה השתלטו עצי הזית על הנוף ההררי, וכבשו מקום של כבוד בקרב חקלאי האזור.

"העלייה ברמת החיים, מודעות למעלות הבריאותיות של שמן הזית - הכל תירוצים חיצוניים. יש סיבות פנימיות לכך שאנשים מתעוררים עכשיו לשימוש בשמן זית, למרות שאני לא יודע לפרט אותן", מנתח ברק מלט את הגל החדש. את דרכו לגבעה מעל איתמר החל מלט כילד ביוקנעם-מושבה, שם גדל על ברכי החקלאות לענפיה במשק המשפחתי. כבחור החל בתהליך התקרבות ליהדות והגיע ל'מכון מאיר'. "חיפשנו מקום שיש בו רוח תורנית, שאנשים לא עושים דברים 'מצוות אנשים מלומדה', וגם יישוב שיהיה בו עניין מעשי. כך הגענו לאיתמר".

כשהערבים שורפים התקשורת שותקת

מלט הקים משק של תוצרת חקלאית אורגנית, אותה הוא משווק ליחידים בכל הארץ. כבר עשר שנים שהוא מטפח את מטע הזיתים בן 3000 העצים שנטע, ולפני חמש שנים הקים בית בד קטן משלו. בית הבד, שהוקם בהשקעה של 150 אלף שקלים, מעבד 200 ק"ג זיתים בשעה. "מכיוון שזה בית בד קטן יותר - השמן איכותי יותר, כי אין אוטומטים. אני צריך להשגיח על כל התהליך". מלט עובד עם משפחות וחקלאים קטנים שמגדלים 10-20 דונם ליד הבית, כיוון שכמויות בסדרי הגודל שלהם לא מתאימות לבתי הבד הגדולים.

זרם המכוניות הפרטיות אל 'הנקודה' של מלט הוא כמעט בלתי פוסק בימים אלו. מגיעים אליו מכל קצווי הקשת הדתית: חרדים מירושלים, נערים מתקוע, תושבים ממצפה יריחו, סוסיא, אופקים, רמת גן ובני ברק - כולם מעפילים אל 'הנקודה' עם תרמילי זיתים על הגב. "מגיעות משפחות שמביאות לי זיתים שקטפו סתם כך במהלך פיקניק או ילדים שאבא שלהם שלח אותם, ומבקשים שאעשה להם שמן".

מלט מוכן להתעסק בכמויות הקטנות והלא רווחיות הללו, פשוט מתוך אהבה למקצוע. בבית הבד שלו יש לוח שעליו מפורטות הוראות ייחודיות למביאי הזיתים, כמו למשל הקפדה על מעשרות, אזהרה שלא להשאיר אצלו את השמן לאחר הפסח, הוראה להביא ג'ריקנים שלמים כדי שלא ייגרם הפסד ללקוח כתוצאה מג'ריקן נקוב, וכן הסכמה כי הלקוחות מוחלים אחד לשני על השמן המופק. "אני מצרף כמויות קטנות יחד. לפעמים לאחד יש זיתים פחות טובים, או בטעם אחר, כך שכמות השמן הסופית שהלקוח יקבל לא יוצאת בהתאמה מדויקת לכמות הזיתים שהביא. לכן אני מודיע מראש שעליהם למחול זה לזה על הכמות שהפסידו", מסביר מלט.

במשק של מלט מקפידים לא רק על הלכה למעשה לכל פרטיה, אלא גם על העסקת ידיים יהודיות בלבד. מדי יום מגיעים בני נוער מאיתמר ומיישובים נוספים למסוק את הזיתים. גם ילדי כיתה ו' מתלמוד תורה איתמר מגיעים לתת כתף למאמץ המרוכז בתקופת המסיק, בה העבודה מתנהלת מסביב לשעון.

מעבר לערך האידיאולוגי שבעבודה עברית, יש לה גם טעם 'לפגם': השמן שמייצרים השכנים הפלסטינים, טוען מלט, הוא מחומם ומזויף, מה שמוריד את איכות הטעם.


יגאל נווה, משק אחיה: "אם גם אנחנו מאמינים שבאנו להתיישב לתמיד, צריך להתנהג בהתאם. אי אפשר להגיד שאנחנו פה לתמיד, אבל להישאר בקרוון ולא לטפח גינה ליד הבית. אנחנו נבנה פה את המפעלים הכי גדולים ויפים. לא נפריח סיסמאות רק מהפה ולחוץ"
נתקלת בקשיים מיוחדים בתור חקלאי בשומרון?

"מבחינת אקלים ותנאים גיאוגרפיים, זה האזור הכי טוב לגידול זיתים. הבעיה שהמדינה לא משקיעה פה במחקר, פיתוח ומשאבים. קשה לגדל בלי מים להשקייה ובלי הכשרת שטחים". בקיץ האחרון שרפו לו שכנים ערבים 600-700 עצים. "כשפרסמו בעיתונות על כל היהודים שכאילו עקרו זיתים לערבים, לי שרפו פה את המטע, אבל זה לא היה אכפת לאף אחד", אומר מלט בתסכול.               

2000 טון זיתים באחיה

מי שרוצה להרגיש באמת את האדרנלין של ייצור השמן בעונה הבוערת, צריך פשוט להגיע למתחם הענק של 'משק אחיה' - רק 40 דקות ממרכז הארץ - לנשום את ניחוח הזיתים ולגמוא את מרחבי המטעים המתפרשים למלוא רוחב העין. במפעל הזה, שנחנך במתכונתו המשודרגת והמרשימה רק לפני כחודש, העבודה בימים אלו בעיצומה. משאיות פורקות טונות של זיתים.

מכולות בכל הגדלים והצבעים ממלאות את השטח סביב המפעל. המכונות הגדולות מפרידות את הזיתים מהחצץ והעלים ברעש מחריש אוזניים. במסלול שעוברים הזיתים במכונות המשוכללות מקפידים על כבישה קרה, הנחשבת לאיכותית יותר, ועל ניקוי וסינון חוזר של השמן, עד לקבלת מוצר צלול באיכות גבוהה. באולם אחר ניצבים דוודי ענק המכילים שמן מסווג על פי זני הזיתים, שישמש כעתודה השיווקית של המפעל למשך השנה הקרובה. ערמות גבוהות של בקבוקי זכוכית ומיכלי פח ממתינות לשמן המוגמר, שעובר גם את תהליך האריזה בין כותלי המפעל. בית הבד החדיש קולט שני טון פרי בשעה. הצפי לעונה הנוכחית הוא קליטת 2,000 טון זיתים שמהם יופקו כחצי מיליון בקבוקי שמן זית, מה שיציב את המפעל בשורה הראשונה של בתי הבד בארץ.

מאחורי ההצלחה המקצועית והשיווקית עומד סיפור אנושי לא קל. לפני 10 שנים הקימו יוסי ורונית שוקר מגבעת אחיה בית בד משפחתי קטן. בשנה הראשונה להפעלת בית הבד נפצע יוסי קשה בראשו מפגיעת אחת ממכונות בית הבד, ומאז הוא נמצא בתהליך שיקום בבית החולים. בשנים שלאחר הפציעה הפעילה רונית את המשק ובית הבד לבדה. לפני כשנתיים החליטו כמה צעירים תושבי עלי הסמוכה להצעיד את משק אחיה קדימה.

אחד מהם, יגאל נווה (32), נשוי ואב לשישה, משמש כיום כמנכ"ל המפעל. את ההחלטה לקחת לידיו את פרויקט קידום המפעל הוא קיבל בנסיבות לא פשוטות: "הייתי עוזר של אבי מעוז, שהיה מנכ"ל משרד השיכון בתקופה שאפי איתם היה השר. אבל אז משרד השיכון החל לעסוק בפירוק במקום בבניה". היתה זו התקופה שקדמה לגירוש, ונווה קיבל החלטה נחרצת: "החלטתי לעזוב את העבודה שם". כשהוא תר אחרי אופק חדש, הצטרפו אליו שני צעירים נוספים תושבי עלי, אמיר בירנבאום ופנחס עציון, ולפני שנתיים הקימו יחד את חברת 'ארץ זית שמן בע"מ'. את הגב הכלכלי לחברה הם מקבלים מהמשקיעים שהצטרפו: משה נמדר, מוני ליימן ואילן הירשפלד, אשר ראו בחברה הצעירה השקעה כלכלית בעלת חשיבות אידיאולוגית. הקשר של משפחת שוקר עם המפעל נמשך באמצעות דמי שכירות שמשלמת החברה לרונית על השימוש בציוד של בית הבד הישן ובמטע המשפחתי שבו 5,000 עצים.

מלבד ייצור השמן מגדלת החברה 500 דונם מטעי זיתים, שטח שנחשב גדול בכל קנה מידה של החקלאות בישראל, וכן 120 דונם כרמי יין. כמו כן היא מספקת עבודות קבלן לחקלאים בכל הארץ בניעור עצי זית ושקד.

בשיחה מאיטליה, שם עורך נווה סיור לצורך פיתוח המפעל והרחבתו, הוא מדגיש כי בבסיס ייסודו של 'משק אחיה' עומדים מניעים אידיאולוגיים צרופים: "רצינו חברה שתעסוק בחקלאות באופן שיחזק את יישוב הארץ וגם ייצור מקורות תעסוקה לתושבי האזור". נכון להיום מספקת החברה 30 משרות, בפס ייצור שכולו עבודה 'כחול לבן'. "כמי שעוסק ביישוב הארץ, אני חושב שאי אפשר להסתפק בקרוונים ובתים. חייבים לפתח את התעשייה, את החקלאות, לתת פרנסה לאנשים. אי אפשר שבמשך היום היישובים יתרוקנו וכולם ייסעו לעבוד בתל אביב וירושלים". 

אתה לא חושש להשקיע כסף ומשאבים באזור שעתידו מוטל בספק?

"אני אומר לעצמי ולכל האנשים: על רמת הגולן מדברים כל שנתיים שהיא עולה או יורדת, ובכל זאת יש שם יופי של פיתוח, תיירות וכרמים. אם גם אנחנו מאמינים שבאנו להתיישב לתמיד, צריך להתנהג בהתאם. אי אפשר להגיד שאנחנו פה לתמיד, אבל להישאר בקרוון ולא לטפח גינה ליד הבית. אנחנו נבנה פה את המפעלים הכי גדולים ויפים. לא נפריח סיסמאות רק מהפה ולחוץ". נווה מוכיח את נחישותו ב-350 הדונם של כרמי יין שהם שותלים כעת, ואת תנובתם ייתנו רק בעוד ארבע שנים: "דבר כזה אי אפשר לשתול בלי אמונה".

משרד החקלאות לא מסייע

בתצפית מגבעת אחיה אפשר לראות ולהתפעל מהשטח העצום שתופסים אלפי עצי הזית, המסודרים שורות שורות לרוחב העמק המשתרע מתחת לשילה. "השטח שהמטעים האלו תופסים זה כמו להקים ארבעה מאחזים. אבל במקום להעביר חשמל, מים, להביא אנשים ולסבול קור, אנחנו משיגים את זה באמצעות חקלאות. זה פתרון אדיר לגאולת קרקעות", מסביר אוהד חדד (25), אחראי השיווק בחברה.

כאחראי שיווק, מצביע חדד על ההצלחה השיווקית של 'משק אחיה', שמוצריו ניצבים בימים אלו על המדפים ב-200 סניפים של הרשתות הגדולות - קו אופ, סופר סנטר, מגה, שפע שוק ורמי לוי. כמו כן משווקת התוצרת לחנויות מכולת ולחנויות טבע בכל הארץ, באמצעות סיטונאים. "אנחנו משקיעים גם בנישה של שיווק ישיר עד לבית הלקוח, באמצעות רשת של 80 מפיצים שפזורים בכל הארץ, מרמת הגולן ועד מצפה רמון". החזון הוא יצירת סל מוצרי טבע של 'משק אחיה' שבו גם תבלינים, דבש, יין ועוד. |

בשיטת השיווק הישיר של השמן משתמש גם ברק מלט, שמדי שבוע יוצא למסע חלוקת התוצרת ללקוחות ברחבי הארץ. "ברוך ה', מתפרנסים מזה", הוא אומר בשלווה אופיינית. "בעיקר בזכות אנשים שמוכנים לשלם כדי לתמוך בהתיישבות ובעבודה עברית". המכירות של מלט הן בהיקף קטן בהרבה משל אחיה, אולם גם את תוצרתו ניתן למצוא בחנויות הטבע.
 

בעקבות הצתות רבות של עצי זית מהן סבלו חקלאי איתמר, מזהיר בני זגרון כי כל חקלאי חייב לדאוג שהמטע שלו לא יהיה כר נוח להצתות למיניהן: "אם לא טיפלת בעשבייה שלך, יכולים לזרוק לך גפרור למטע והעשב יגרום לשריפה להתלקח מיד. הם יודעים לאתר מטע שקצת מוזנח ו'לטפל' בו. מי שיזניח יצטרך להתחיל את המטע מבראשית"
הקשרים שפיתחו ב'משק אחיה' הצליחו לצאת מגבולות המגזר. החקלאים ששולחים אליהם זיתים מגיעים גם מעברו השני של הקו הירוק: קיבוצי רמת הגולן, משאבי שדה, רביבים, חולדה, ועוד כאלה שעד לפני שנה לא שמעו כלל על קיומה של גבעת אחיה. החברה שואפת להפוך את חבל בנימין לאזור שיהיה המזוהה ביותר בארץ עם שמן זית איכותי ומוקפד. "הקרקע, האקלים ושאר התנאים הופכים את האזור הזה לבית הגידול הטבעי של הזית", מסביר נווה. 
      
בני זגרון, שמכיר את תנאי השטח מקרוב וליווה את 160 מגדלי הזיתים ביו"ש תקופה ארוכה, מצביע על קשיים אופייניים לחקלאות הזית ביהודה ושומרון. משרד החקלאות, לדבריו, תוקע מקלות בגלגלים, קודם כל בתחום המים: "בלי השקייה של הזיתים זה פשוט לא כלכלי, לא יתקבל מספיק יבול. הם לא מסכימים לתת לנו את המים הדרושים לחקלאות. אפשרות אחרת שיש לנו היא להשקות במי קולחין (מים מטוהרים) אבל גם עם זה יש לנו בעיה בהולכת המים, חלוקתם ואחזקת מתקני הטיהור". זגרון מספר כי מהישיבות הרבות אצל נציב המים הוא יצא בהרגשה ש"הם מסובבים אותנו על האצבע הקטנה". |

בעיות מסוג אחר הן התנכלויות הערבים: בעקבות הצתות רבות מהן סבלו חקלאי איתמר, מזהיר זגרון כי כל חקלאי חייב לדאוג שהמטע שלו לא יהיה כר נוח להצתות למיניהן: "אם לא טיפלת בעשבייה שלך, יכולים לזרוק לך גפרור למטע והעשב יגרום לשריפה להתלקח מיד. הם יודעים לאתר מטע שקצת מוזנח ו'לטפל' בו. מי שיזניח יצטרך להתחיל את המטע מבראשית". בעל מטע חייב גם להפגין נוכחות בשטח מדי יום-יומיים, שכן היעדרותו תגרום לו לגלות יום אחד שמוטות הברזל של הגדר נעלמו באורח פלא. "מבחינתם זו מצווה לקחת כל דבר ששייך ליהודים, בזה הם מוכיחים את הגבורה שלהם", מסביר זגרון.

למרות הקושי, יש גם יתרונות בלהיות חקלאי ביו"ש. קהילות רבות מצדו השני של הקו הירוק רואות חשיבות בתמיכה בתוצרת יש"ע, ומדי פעם מתארגנות מכירות מרוכזות. "בקהילה בנתניה, למשל, הודיעו שמגיעים חבר'ה מהשומרון למכור את השמן שלהם. אנשים אוהבים את זה, באים לקנות אפילו בתור מתנה לחברים. לצמד המילים 'שמן מהשומרון' יש כנראה ניחוח אותנטי". 
       
אף יהודי לא הורשע בהשחתת זיתים

תעשיית הזיתים המשגשגת במגזר היהודי ביהודה ושומרון לא הצליחה להסיר את הכתם התקשורתי שהודבק ליהודי האזור אודות עקירות עצי זית של פלשתינים. מבירור עם 'ארגון זכויות אדם ביש"ע' עולה כי המציאות המדומה שנבנתה בתודעה הישראלית אינה עולה בקנה אחד, בלשון המעטה, עם העובדות. אחרי כל הצילומים, העדויות והדיווחים לכאורה, לא הוכחה אפילו אשמת חבלה אחת של יהודי בעצי זית של ערבים.

שני המקרים היחידים שראוי לציינם בהקשר זה הם של תושב יצהר, שהתנהל נגדו משפט באשמת כריתת עצי זית, אולם הוא יצא זכאי. מקרה שני שייך לנהג טרקטור יהודי תושב יו"ש, שהפרקליטות נאלצה למשוך את כתב האישום נגדו, לאחר שמהנתונים בתיק שנפתח נגדו לא היה ברור האם הוא אשם בכריתה, או שמא מדובר בערבים עצמם. מהצד הערבי, מסבירה אורית סטרוק, אי אפשר לעמוד על חקר האמת, כיוון שהמשטרה באופן שיטתי לא מנהלת חקירות ולא מגישה כתבי אישום נגד ערביי יו"ש בעבירות רכוש, למעט גניבת רכב. "במידה שהמשטרה מחליטה שנגרם נזק על רקע לאומני, היא שולחת את האדם לקבל פתק ממס רכוש, ובזה מסתכם העניין".

על אף שהמשטרה לא חוקרת כריתות עצים בידי ערבים, ראוי לציין מקרה שנחשף לאחרונה, בו עיכבה המשטרה ארבעה פלסטינים לחקירה, לאחר שנתפסו בידי יערני קק"ל כורתים עצי זית סמוך לטול כרם.
 
הפלסטינים סיפרו בחקירתם, כי בעל הקרקע ביקש מהם לכרות עצים להסקה, אולם המקרה המובהק הזה חיזק את דעת רבים במחנה הלאומי כי עצי הזית המושחתים שהתגלו תדיר ביו"ש הם פרובוקציה פלשתינית. יואל מרש"ק, מרכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית המסייע לחקלאים פלסטינים במאבקם, אמר לאתר האינטרנט של ערוץ 7, כי זוהי חדשה חשובה, שיש לבודקה לעומק.