חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 221ראשיהפצה

ציוני חרד - בגליון השבוע

הפציעה הקשה במלחמת יום הכיפורים גרמה לד"ר חיים שיין להטיל ספק בהמשך קיומה של מדינת ישראל ● שיין, משפטן ומוסמך לרבנות, מקפיד להתהלך בשיער ארוך כחלק מסירובו למתג את עצמו ולהתחבר למסגרת.
14/12/06, 14:24
אריאל וולף

לפני כחודשיים פרשה מבית המשפט העליון דמות ששינתה את פניה של מערכת המשפט הישראלית. על אף הפולמוס הגדול סביבו, זכה הנשיא אהרון ברק להערכה אף ממתנגדיו הגדולים ביותר. כיום ברור מאוד לאן מוביל אותנו בית המשפט העליון. מה שלא ברור זו האלטרנטיבה, שאליה אמורים לחתור אלה שמתנגדים לשינוי הדרמטי שאותו קידם נשיא בית המשפט העליון בעשור האחרון.


"הציבור שלנו בלתי ניתן להנהגה. הוא דעתן ולא מקבל מרות. לכל אחד שרואה את עצמו כרב או כראש ישיבה יש סדר יום משלו. מהבחינה הזו, אני מקנא ביהדות הספרדית. יש רבנים ספרדים חשובים מאוד עם ביקורת קשה כלפי הרב עובדיה, אבל הם מבינים שבכדי להשיג יעדים עליהם להיות מגובשים וללכת יחד"
לפני כשלוש שנים יצא ספרו של ד"ר חיים שיין, משפטן ומוסמך לרבנות, העוסק בשני מנהיגים בעלי חזון הנאבקים על דמותה של מדינת ישראל. שיין מעמיד מול אהרון ברק, שעמד בראש המהפכה החילונית-חוקתית, את הרב עובדיה יוסף, שמוביל מהפכה היהודית שהמוטו שלה הוא 'להחזיר עטרה ליושנה'. ספרו של שיין, המשווה אותם לתאומים סיאמיים המחוברים בלב יהודי אחד אך מושכים לכיוונים מנוגדים, עוסק בניסיון להבין את מניעיהם, ומתאר את דרכי הפעולה ואת האידיאולוגיה שלהם. בינתיים, כך נדמה, המדינה עושה את דרכה הבטוחה אל היותה מדינה חילונית-דמוקרטית-ליברלית. לדעת שיין, רק מהפכה נוספת תכריע בסופו של דבר את המאבק. עם הדפסת המהדורה השנייה נפגשנו לשיחה עם ד"ר שיין על ספרו 'מדינת היהודים- שלב הסיכומים'.

הציונות של הרב עובדיה

שיין מבטא בספרו הערכה רבה לאומץ ליבו של הרב עובדיה ולמנהיגותו, וטוען כי הרב  סלל דרך חדשה מול פסיקה של עשרות ומאות שנים. לדעת שיין, קביעתו של הרב עובדיה שהמרא דאתרא בארץ ישראל הוא רבי יוסף קארו, וכי עם חזרתנו לארץ קיים צורך באיחוד המנהגים, זו הציונות שלו. שיין גם מציג שורה ארוכה של פסקי דין שחידש הרב עובדיה בנושא החוזרים בתשובה, במטרה לנסות ולקרב את הציבור אל תוך עולמה של היהדות. מבחינתו, גם זו ראיה לאומץ ליבו של הרב. הרב עובדיה, אשר מגשים את מטרותיו מתוך עולם ההלכה בלי העמדת פנים ובלי ניסיון למצוא חן, דומה מאוד בנושא זה לאהרון ברק, שגם לו כיוון ברור ומטרה שאליה הוא מתקדם. מטרתו של הרב עובדיה, על פי שיין, היא הקמת מדינת הלכה, וזאת יעשה אט אט על ידי קירוב עם ישראל לתורה.

"הרב עובדיה טוען שאם המטרה היא לקרב אנשים, יש צורך לפרש את ההלכה באופן אוהד למציאות של החזרה בתשובה. כדי לקרב אנשים עליך לגלות פתיחות, והרב עובדיה ידע למצוא את אותה פתיחות מתוך ההלכה. לכן תנועת התשובה הספרדית מונה כיום מיליון ומאתיים חמישים אלך איש.

מבקריה של ש"ס טוענים שהיא מחזירה בתשובה את מי שבלאו הכי מחוברים היטב לשורשיהם היהודים. טוענים גם שבמקרים רבים מדובר בחזרה בתשובה שהיא די שטחית.
 
"אני יודע שיש כאלה שמתייחסים לא בכבוד להנהגותיו, לפועלו, להגותו ולפסיקותיו, וקטונתי מלסנגר עליו. יכול להיות שבדור הראשון של החוזרים בתשובה יש מידה של שטחיות. אבל כשפוגשים את הדור  השני, שלמד בישיבות וגדל על ברכי התורה והעבודה, רואים שאין להם פחות עומק מכל בחור ישיבה שלמד בישיבה אשכנזית בבני ברק. כיום יש רבנות ספרדית ברמה גבוהה מאוד. גדל פה דור של תלמידי חכמים גדולים. אך לצערי, על המהפכה הזו התלבשו כל מיני אלמנטים שליליים, ונוצרה תדמית עבריינית - דבר שפגע באופן קשה במהפכת היהדות הספרדית.

בית רוויזיוניסטי

חיים שיין נולד בתל אביב בשנת תש"י (1950) להורים ניצולי שואה. לדבריו, להיות דור שני לניצולי שואה הוא מרכיב מהותי בגיבוש תפיסת העולם, באורח  החיים, בדאגה היתירה ובראייה מפוכחת של המציאות. אצל משפחתו, אנשי 'חרות' שעלו לארץ באלטלנה, ההשקפה הלאומית היתה במרכז התודעה, ועיצבה גם את אישיותו של שיין כפטריוט לאומי וכאוהב ארץ ישראל. "אני זוכר את אבי לוקח אותי בגיל 5 לשמוע את בגין בכיכר מוגרבי. זו היתה חוויית ילדות מעצבת".

שיין למד בבית הספר ביל"ו ובתיכון צייטלין. בשירותו כקצין שריון נפצע קשה במלחמת יום כיפור. הוא פיקד על טנקים בכוחות הראשונים שהגיעו לתעלה ונכנס תחת הפגזת ארטילריה מצרית. פגז מצרי שנפל על הצריח הרג את הטען-קשר, ושיין נפצע קשה כשרסיסים חדרו לריאותיו. הוא נאלץ  להתאשפז ב'הדסה' למשך ארבעה  חודשים. "המלחמה ותוצאותיה הם קו פרשת המים. אז הבנתי שמדינת ישראל היא לא דבר מובן מאליו, שאין לנו שום ביטחון קיומי בעובדת התמדתה של מדינת ישראל וקיומה. כזכור, גם המדינה החשמונאית החזיקה מעמד 80 שנה בלבד". לטעמו, יש קו מקשר בין השואה למלחמת יום הכיפורים. כשקמה המדינה נכנסנו לחלום שעצמאותנו והצבא החזק שלנו הם התשובה לאירועי השואה. מלחמת יום כיפור החזירה את אי הוודאות לקיום היהודי במדינה.

לדבריו, מסקנות מלחמת יום כיפור לא נלמדו בכלל. "כמו שאורי צבי גרינברג אומר, לא היתה רעידת אדמה בלבבות. לא נלמד שום דבר ולא הוסקה שום מסקנה. ההוכחה הטובה היא מלחמת לבנון השנייה. כשיוצאים מנקודת הנחה שהקיום שלך לא מובן מאליו, נערכים בהתאם. צריכים להיזהר ולא לוותר על עקרונות שבהם תלויים ערכי הביטחון וההתיישבות שלנו. ברגע שהדברים האלה אינם, נשאר חלל שאליו נשאבנו ושילמנו מחיר כבד מאוד".

כשהשתחרר מהצבא החל שיין ללמוד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. תואר שני בפילוסופיה יהודית עשה בישיבה-אוניברסיטה בארה"ב, שם גם הוסמך לרבנות. כשחזר השלים את לימודי הדוקטורט במשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא לימד בבר-אילן ובתל-אביב, וכיום הוא מרצה במכללת שערי משפט ובמכללת נתניה ובעל משרד  עורכי דין בתחום המסחרי.

משבר מנהיגות


"ישבתי לפני רבני המפד"ל והסברתי להם מה הסכנות בחוקה, ושבוקר אחד הם יתעוררו ויגילו שאהרון ברק עם חוק כבוד האדם וחירותו שלו עשה חוקה. כיום יש חוקה במדינה. חברי הכנסת וההנהגה ישנים, ולתוך הישנוניות הזו נכנס אהרון ברק"
בספרו קובע שיין שירידת הערכיות היא הסכנה הקיומית למדינת ישראל. "גם בארה"ב יש משבר ערכים. אלן בלום כתב על כך את הספר 'דלדולה של הרוח באמריקה' אך שם הבעיה לא מהווה סכנה קיומית. הטעות המרכזית היא המחשבה שניתן יהיה ליצור זהות ישראלית במנותק מהזהות היהודית. התברר שזה לא מחזיק מים. ישראלים ללא יהדות הם אנשים בעלי 'שורשי אוויר'. כשמצטרף הרעיון שכסף הוא העיקר, והאליטות הכלכליות יחד עם השלטון והתקשורת שולטות במדינה - דמותה של החברה הישראלית מתעוותת. בסיס הציונות וחידוש העצמאות היה ה'אנחנו', ומלחמת יום כיפור חשפה את תרבות העצמת ה'אני' - כל אחד לעצמו.

שיין לא רואה שום התפכחות אחרי מלחמת לבנון השנייה. "הייתי במאהל המחאה של המילואימניקים. כאילו לא קרה כלום. זה לא מעניין ולא מדבר אל אף אחד. זה נובע מהעובדה שאם הפרט לא נפגע - אז לא קרה שום דבר. לא מעניין את אף אחד מהשכנים שלי ברעננה או בכל גוש דן שתושבי הצפון ישבו חודשים במקלטים, או שתושבי שדרות נתונים תחת מתקפת קסאמים.
כשכל אחד דואג לעצמו ותרבות הכסף הנהנתנית פושה בכל, הוא מקונן, אנחנו מקבלים את השלטון שמתאים לנו. "ברטאנד ראסל (מתמטיקאי שקיבל ב-1950 את פרס נובל - א.ו) אמר פעם שהנבחר לעולם לא יכול להיות יותר טיפש מאלה שבחרו בו. אני אומר שהנבחר לא יכול להיות יותר מושחת מאלה שבחרו בו. הרי כולם ידעו על השחיתות של שרון, וככל שהדברים נחשפו יותר כך עלה הרייטינג שלו בסקרים. העיוות הזה הוא סכנה קיומית של ממש.

ומה הפתרון?

"היהודים צריכים מכות כדי להתעורר. יש להם תרדמת והם אף פעם לא קוראים את המציאות. הקב"ה עובד איתנו לאט לאט. נקווה שנתעורר לפני המכות הקשות באמת.  כשאני שומע שהולכים שוב לדבר עם אבו-מאזן, זה סימן שמשהו בקוד הקיום היהודי-ישראלי התעוות".

אבל הציבור הדתי-לאומי, שיותר מחובר לשורשים שלו וללאומיות שלו, גם לא מצליח. 

"קודם כל קשה מאוד להנהיג יהודים, ועל אחת כמה וכמה קשה להנהיג אותנו. הציבור שלנו בלתי ניתן להנהגה. הוא דעתן ולא מקבל מרות. אין אצלנו שאלות אלא רק תשובות. לכל אחד שרואה את עצמו כרב או כראש ישיבה יש סדר יום משלו. אין לנו הנהגה. מהבחינה הזו, אני מקנא ביהדות הספרדית. יש רבנים ספרדים חשובים מאוד עם ביקורת קשה כלפי הרב עובדיה, אבל הם מבינים שבכדי להשיג יעדים עליהם להיות מגובשים וללכת יחד. אני לא רוצה לקבוע מי אמור להנהיג, אבל כיום אי אפשר אפילו להושיב את הרבנים שלנו שיגבשו מצע משותף או דרך משותפת. לכן אפשר למצוא את הציבור שלנו מפוזר מהשמאל הקיצוני ועד הימין הקיצוני.

מה רע בפלורליזם?

"אי אפשר להשיג שום מטרה אמיתית בפלורליזם. אם רוצים להשיג מטרות ע"י הכלי שנקרא מדינת ישראל, אתה חייב להיות מגובש. כשחיילים יוצאים למערכה שמנהלים אותה כמה מפקדים, התוצאה היא מלחמת לבנון. עד קביעת היעדים ניתן להתווכח, אך משנקבעו היעדים יש ללכת יחד".

דווקא הציבור שלנו כזה גרוע ואי אפשר להנהיג אותו?

"הציבור שלנו הוא האיכותי ביותר. הוא נושא בעול בהתיישבות ובצבא, אך לא מצליח להעביר את המסר שלו. הפכו אותנו לציבור מנודה, למטרד, והסיבה היחידה היא חוסר הנהגה. אני לא אומר שצריך להיות מנהיג אחד, מצדי שיהיו 71 אנשים. הרעיון הוא לגבש דרך וכיוון. לציבור שלנו ראוי שתהיה הנהגה רבנית ופוליטית טובה יותר. אחרת אין תכלית. אני מאוד חרד למה שיקרה לציבור שלנו. יכול להיות שברבות השנים הוא ייעלם: חלקו יתחרד וחלקו יחזור בשאלה. פרופ' מוטי בר-לב דיבר על אחד מארבעה או מחמישה שחוזרים בשאלה. אני אומר לך שזה כבר אחד משלושה. אני רואה את הסביבה שאני חי בה, וזו קטסטרופה. מספר האנשים שאנחנו מאבדים כתוצאה מחזרה בשאלה הוא מדהים".

והכל בגלל חוסר הנהגה?

"הרי יש לנו תורה, יש לנו ערכים, אנחנו לא צריכים להמציא שום דבר חדש. רק הנהגה חסרה לנו. כיהודים אנחנו יודעים לא לסור ימין ושמאל - "ועשית ככל אשר יורוך". הערכים שלנו הם לא אוניברסאליים או אינדיווידואליים, אלא אלה שכתובים בתורה. אבל יש פרשנות מוסמכת ויש כזו שלא. אם יש מחלוקת, יושבים ומלבנים עד שמוציאים משהו מוסמך. לא יתכן שלכל אחד יהיה סדר יום".

כאיש לאומי, אתה יכול למצוא מכנה משותף עם הרב עובדיה?

"אני טוען שהרב עובדיה הוא ציוני מובהק. הוא מגיע מבית מדרשה של היהדות הדתית לאומית. מכל מיני סיבות, שלא כאן המקום לפרטם, הציבור שלנו איבד אותו. הציונות שלו היא הציונות שלי. מבחינתי, מדינת ישראל הוקמה בכדי להגשים חיים יהודיים במדינה עצמאית שהיא מדינת הלכה. אני לא רואה את זה קורה היום וגם לא מחר, אבל החתירה למדינת הלכה זו האמונה שלי. אני קודם כל רוצה מדינה יהודית ואח"כ  דמוקרטית.

על המאמר של הרב עובדיה בעד החזרת שטחים בונים תילי תילים של תיאוריות. השורה התחתונה אומרת שהסוגיה היא קודם כל ביטחונית, ולכן יש להתייעץ עם אנשי הביטחון. השאלה היא תפיסת המציאות.

כשארץ ישראל נתפסת כאמצעי ביטחוני, זו לא בעיה מהותית?

"אתה חושב שאם תהיה מציאות שיהודי יוכל ללכת לכל מקום ואף לעלות להר הבית, שאלת הדגל תהיה משמעותית? אז עד שיתקיים "וגר זאב עם כבש" אני מעדיף להיות הזאב. גם במאבק על גוש קטיף, רבנים קיצוניים ביותר לא אמרו שצריך להתאבד אלא לשמור על החוק.

אבל התפיסה הפרקטית נגזרת מהערכיות הגדולה ולא להיפך. מדינת ישראל היא לא רק כלי להפצת תורה ויהדות אלא משהו מעבר... ומכאן נגזר הכל.

"צריך להבין את הדברים לעומקם. אני משוכנע שהרב עובדיה לא היה חוזר על המאמר הזה שאותו כתב לפני שנים. למרות כל הרצונות הגבוהים, יש גבול למה שניתן לעשות וגם על פי ההלכה". 

הכנסת הותירה ואקום

כנגד ההערכה גדולה לרב עובדיה, ניכרת בספר ביקורת חריפה על אהרון ברק. אך בכל הקשור לנעשה בש"ס, גם הביקורת המופנית כלפי הרב עובדיה היא לא פשוטה הסיאוב, השחיתות, העובדה שמדובר במפלגה שרבים מראשיה מסובכים בפלילים. לדבריו, המנהיג לא חסין וגם בו נדבק משהו מהאשמה. אך הרב עובדיה מפעיל כח וולונטארי, ואילו ברק מכופף כח שלטוני.


"הייתי במאהל המחאה של המילואימניקים. כאילו לא קרה כלום. זה לא מעניין ולא מדבר אל אף אחד. זה נובע מהעובדה שאם הפרט לא נפגע - אז לא קרה שום דבר. לא מעניין את אף אחד מהשכנים שלי ברעננה או בכל גוש דן שתושבי הצפון ישבו חודשים במקלטים, או שתושבי שדרות נתונים תחת מתקפת קסאמים"
"מדהים לראות שני אנשים גאונים, אסטרטגים חברתיים, שלמעשה מייצגים מטאפורית את הרצון למדינה יהודית מול הרצון למדינה ליברלית חילונית, ככל העמים. הנשיא ברק ביצע את כל הפעולות על מנת לקדם את סדר היום שלו. לטענתו, אם הציבור הישראלי חולק עליו, בית המחוקקים יבטל את פסקיו.

הוא מעמיד את עצמו כרשות המחוקקת ואת הכנסת כגוף המערער?

"לא. הכנסת כל כך חלולה, לכן נוצר ואקום שאליו נכנס בית המשפט העליון".

שיין מסביר שלפני עידן ברק בית המשפט היה רדום, אך הכנסת לא היתה כל כך חלולה. במידה רבה הח"כים שיתפו פעולה עם ברק. במקום שיתעשתו ויבינו שבית המשפט נוגש בסמכויותיהם,  השלימו הח"כים עם קביעות בית המשפט העליון. לדבריו, לא ניתן להאשים את ברק, מכיוון שהכנסת שלא פעלה היא האחראית למצב הזה. "ישבתי לפני רבני המפד"ל והסברתי להם מה הסכנות בחוקה, ושבוקר אחד הם יתעוררו ויגילו שאהרון ברק עם חוק כבוד האדם וחירותו שלו עשה חוקה. כיום יש חוקה במדינה. חברי הכנסת וההנהגה ישנים, ולתוך הישנוניות הזו נכנס אהרון ברק.

"במשך שנים מפלגות השמאל ניסו להכניס לכנסת חוקים כדוגמת הפסיקה האחרונה על הכרה בזוגות חד מיניים, ולא הצליחו. אך בית המשפט קבע מציאות. אף אחד לא העלה בדעתו לדרוש את שינוי המצב הזה במסגרת משא ומתן קואליציוני. כולם היו עסוקים בחלוקת כספים. מוזר לי  להגן על ברק, אבל הבעיה היא עם המנהיגות".

הטענה נגדו היא שהוא גייס את הרשות השופטת לקידום השקפת עולמו?

"לא רק את הרשות השופטת, אלא שבאמצעותה הוא שינה את פניה של מדינת ישראל. יש לכבד את ברק שאמר בגלוי ובראש חוצות שבמרוץ בין יהודית לדמוקרטית לא תתכן סתירה בין השניים ויש עדיפות לדמוקרטית".

ברק טוען שלמדינה דמוקרטית ניתן להכניס ערכים יהודיים רק כשכל החברה הדמוקרטית, כולל הערבים, יכולה לקבל אותם. למעשה זו פרשנות פוליטית.

"הוא אמר שהדגל שלו זה זכויות הפרט ומה שפוגע בזכויות הפרט אינו דמוקרטי, ולכן הוא לא יקבל את רוב היסודות והחוקים היהודיים במדינה, כמו נושא נישואין וגירושין, אם הם פוגעים בדגל שלו. אבל השאלה הגדולה היא מה אנחנו עשינו כדי להתמודד עם הטענה הזו. בא השופט ברק ואמר, אני נתתי את ההחלטה שלי ואף אחד לא מזדעזע, אז אני מכוון לרוב הציבור. אולי מי שמרים צעקה היא קבוצת שוליים לא רלוונטית.

מעו"ד יורם שפטל  שמעתי לאחרונה שלדעתו תם עידן ברק בבית המשפט העליון, מכיוון שלנשיאה בייניש אין את היכולות של ברק. ד"ר שיין טוען אחרת. לדבריו, האישיות של ברק כל כך חזקה, שמורשתו תישאר בבית המשפט העליון.  דגל זכויות הפרט ימשיך להתנופף, וההכרה שישראל היא מדינה חילונית-ליברלית בעלת ערכים אוניברסליים תמשיך להנחות את הפסיקה. אך הדבר לא ייעשה בעוצמות ועם יכולות המנהיגות של ברק, מכיוון שבייניש פרגמטית יותר.

אך לדברי שיין, גם בשנים הקרובות לא יהיה שינוי בהרכב החד-גוני של השופטים, אלא שההתערבות של בית המשפט בסוגיות שבמחלוקת תהיה יותר מרוסנת.

"האלטרנטיבה היחידה למדינת הלכה היא מדיניותו של ברק. הדרך הזו כל כך חזקה ואנחנו לא מרימים את הדגל. התקווה היא בנחישות באמונה בדרך וברצון לשנות. אם הציבור שלנו ירים את הדגלים הנכונים יש לנו סיכוי לשנות דברים במדינה. כשבא אלי אבא ברעננה ואומר לי שהוא רוצה לרשום את בנו לבית ספר דתי כי יש אצלם סכינים בבית הספר, או שאמא מספרת לי שאצלם בכיתה ט' יש סמים, ברור שהציבור יפתח את העיניים ויראה שקיימת אלטרנטיבה."

איש הליכוד

חיים שיין נשוי למדענית ואב לשלושה. הגדולה הלכה בעקבותיו והיא עורכת דין. גם הבן השני לא מבייש מסורת אבות, ולאחר ששימש במסגרת ההסדר כקצין בשריון המשיך גם הוא ללימודי משפטים. הבת השלישית נשואה ומתגוררת בישיבת ההסדר בקרית שמונה. למרות תאריו האקדמיים והסמכתו לרבנות מקפיד שיין להתהלך בשיער ארוך. כשאני מתעקש לקבל הסבר הוא מסביר שיש לו קושי להתחבר למסגרת והוא לא מקבל שמתייגים אדם על פי מראהו. "באישיותי, במעשי ובשערותיי אני מקפיד על כך".


"אם הציבור שלנו ירים את הדגלים הנכונים יש לנו סיכוי לשנות דברים במדינה. כשבא אלי אבא ברעננה ואומר לי שהוא רוצה לרשום את בנו לבית ספר דתי כי יש אצלם סכינים בבית הספר, או שאמא מספרת לי שאצלם בכיתה ט' יש סמים, ברור שהציבור יפתח את העיניים ויראה שקיימת אלטרנטיבה"
נגד עדריות?

"אני נגד שטחיות. אנחנו לא מוכנים להעמיק ולהקדיש מחשבה בהערכת הזולת, אז קל לנו למתג אותו ולהכניס אותו למסגרת, מה שיפתור לנו הרבה בעיות.

האינדיווידואליזם הזה לא סותר את ההיררכיה שדיברת עליה קודם?

"בהחלט לא. במלחמת יום כיפור כשהיו לי לא פעם ביקורת על פקודות שקיבלתי, אמרתי למפקדים שלי שהם מובילים אותנו לאסון. ואכן נהרגו הרבה חיילים. אבל באמצע מערכה אין את הלוקסוס הזה של פלורליזם. כאיש דתי אני כפוף להיררכיה רבנית, ובמאבק על מהות הקיום שלנו "באין חזון ייפרע עם".

כשהשתחרר שיין מהצבא החל בפעילות בליכוד, ולימים אף שימש כאב בית הדין של התנועה. תמיד האמין שעל הציבור הדתי לכבוש את המלכה בביתה.

כמו פייגלין?

"לפייגלין, שאני מאוד מכבד אותו, היה רעיון פוליטי מעולה. הבעיה שהוא לא נתפס כליכודניק שורשי, אלא כמי שבא לכבוש את המלכה בביתה ולקחת אותה אליו. תמיד האמנתי שלא ניתן להנהיג את המדינה מתנועת שוליים דתית. אני זוכר שנים שכשהייתי מגיע לישיבות בליכוד, היו יותר כיפות מאשר גלויי ראש".

וכשהמסורתיים הלכו לש"ס השאר הלכו לקדימה?

"נכון. לחלק מהמשבר הגדול של הליכוד אחראית ש"ס. אבל אני בא רק בטענות לעצמי, שלא עשיתי יותר בשביל לשנות ולתקן. הפתרון היחיד הוא שהליכוד יחזור אל השורשים האמיתיים שלו: דאגה לשכבות החלשות, דאגה לחיבור בין דת ומדינה ובין חילונים לדתיים.

כפעיל בתנועת הליכוד במשך השנים היה שיין מיודד מאוד, בין השאר, עם הנשיא קצב. את המצב שאליו נקלע "מוסד הנשיאות", כהגדרתו, הוא מגדיר כקשה מאוד, ומקווה שהנשיא יצליח להוכיח את חפותו. שיין עדיין מאמין שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, ויורה טענות קשות לעבר התקשורת: "לתקשורת במדינת ישראל יש עוצמה כל כך גדולה, שבמידה מסוימת היא מעל רשויות השלטון האחרות במדינה. מאוד חמור וקשה שהתקשורת חרצה את דינו של הנשיא מזמן, ועל סמך זה שופכת את דמו עוד לפני שהתקבלה החלטה להגיש כתב אישום".
 
ד"ר שיין לא חושב שצריך לבטל את מוסד הנשיאות. לדעתו, למרות שיש אומרים שמוסד הנשיאות ריק מתוכן עליו להמשיך לפעול, מכיוון שיש חשיבות גדולה לסמלים. מוסד הנשיאות, הוא אומר, מייצג את הממלכתיות הישראלית ואת הקונסנזוס. "תאמין לי, אני יכול להראות לך בזבוזים גדולים יותר ממוסד הנשיאות".

לפרקליטות יש יד קלה על הדק בהגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור?

"במקום להתמודד עם בג"צים שתובעים הגשת כתב אישום, מעדיפה הפרקליטות להסיר מעליה את האחריות ולהטיל על בית המשפט את ההחלטה.

זה אומר הרבה מאוד על הפרקליטות.

"אם חיים רמון ייצא זכאי, זה יעמיד את הפרקליטות המצב מאוד לא נעים, ואני צופה רעידת אדמה משפטית. אמנון רובינשטיין ושולמית אלוני חשפו בתקשורת את דעתם שבמקרה רמון, ייתכן והיו מניעים אחרים. יש מין תחושת קונספירציה, ואם כך בכירי הפרקליטות יצטרכו להסיק מסקנות".