בשבע 221: תקווה ליהונתן

הספר החדש על לכידת פולארד, המפרט את הנזק שגרם כביכול הסוכן הישראלי, עשוי לרמז שיש מי שמעריך ששחרורו מתקרב ● יש כנראה לא מעט אמריקנים וגם ישראלים שחוששים מהרגע שבו יוכל פולארד לפתוח את פיו .

הרב יעקב מדן , כ"ג בכסלו תשס"ז

לאחרונה החל הסוכן הישראלי, יהונתן פולארד, לרצות את שנת העשרים ושתיים בכלאו בצפון קרוליינה בתנאים המביישים כל דגל של זכויות אדם, ושכללו בעבר גם עינויים של ממש כטפטוף מתמיד של מים קרים על גופו העירום ועוד.

התנהגותה האכזרית של ממשלת ארצות הברית כלפי פולארד אומרת דרשני. זוהי ממשלה שזכויות האדם וכבודו הם דגלה, ובעבר נהגה כלפי מרגלים שהזיקו לה אלף מונים יותר מפולארד בסלחנות ואף בוותרנות. מדי כמה חודשים מפרסמים הפעילים למען פולארד את רשימת המרגלים האמריקנים שנשפטו בחצי היובל האחרון, את פשעי הריגול שלהם, את עונשיהם ואת החנינות שזכו להן כעבור שנים ספורות. כולם פעלו נגד אינטרסים חיוניים של ארה"ב ונגד ביטחונה, שלא כפולארד, שפעל רק נגד מדינות איסלאמיות, ורק בנושא פיתוח טילים ארוכי טווח ונשק לא קונוונציונאלי נגד ישראל. החשיפות שגרם להן אמנם הביכו את ארצות הברית, ובעיקר את האמריקנים בעלי האינטרסים בחברות הנפט הערביות, אך לא גרמו נזק של ממש לארצות הברית. לאידך גיסא, הן דחו את הפורענות העומדת להתרגש עלינו  בנשק ההשמדה הזה בשנות דור.

מה איפוא פשר לב האבן האמריקני דווקא כלפי פולארד? שתי תשובות אפשריות אני רואה לשאלה זו.

א. בניגוד לידוע לנו, פולארד גרם נזק שכמוהו לא היה בתחום הריגול לאינטרסים הקיומיים של ארה"ב.

ב. פולארד כאמור, לא גרם נזק חשוב למדינתו, ולמעשה האמריקנים היו שמחים לשחרר אותו מזמן, ולחסוך מעליהם את העול המוסרי והציבורי הכבד שבישיבתו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים שרק פיו של פולארד יישאר במאסר, כדי שלא ייפתח מחוץ לגבולותיה ויספר את הידוע לו: על השחיתות הפנימית במודיעין האמריקני (אולי רק בחיל הים, אולי רק ב-CIA); על הבוגדנות שבה נהג הארגון כלפי חומר שהיה מחויב למסור לישראל למען הצלתה ועל פי הסכמים כתובים בין ישראל לארה"ב; על הרשלנות שבהסקת מסקנות מן החומר, שהביאה לכך שהארגון טיפח בעת מאבקו בסובייטים באפגניסטן את ארגון אל קעידה שהחריב את מגדלי התאומים ועל הפזיזות שבה קיבל את ה'הדלפה' הסובייטית המכוונת כאילו פולארד הסגיר סוכנים אמריקנים להריגתם ביד הסובייטים.

אך מכיוון שלא ניתן להותיר במאסר את פיו של פולארד בלבד, הם עושים ככל יכולתם כדי שפולארד החולה והמוחזק בתאו ללא תנאים מינימליים, יוריד עמו את סודותיו אל קברו.

אגב, גם בישראל ישנם אנשי מפתח רבים, ממשפחת שרון ועד לשר הגימלאים, ולאחרים, שאפשר שיש להם סיבות טובות לרצות שפיו של פולארד ייוותר במאסר לנצח.

ההדלפה הרוסית

נבחן לרגע את שידוע לנו על האפשרות הראשונה. בשני מקרים עיקריים דובר על הפשעים החמורים ללא תקדים של פולארד כלפי האומה האמריקנית, שוחרת זכויות האדם והצדק. הפעם הראשונה קשורה כאמור בהדלפה הרוסית המטעה, שפולארד הביא בעקיפין לחשיפת סוכנים אמריקנים רבים וחשובים בברה"מ לשעבר, לחבישת רבים מהם לתקופות מאסר ארוכות בכלא הסובייטי ולהוצאתם להורג של אחרים. הזעם על פולארד היה אז בשיאו, והוא שהביא להתבטאויות החמורות של שר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, ולשנאתו התהומית כלפי פולארד. אך כעבור שנים נתגלתה זהותם האמיתית של המרגלים: אלדריך איימס (CIA) התגלה בתשנ"ד (1994), ורוברט הנס ((FBI בתשס"א (2001). הם הודו באשמה שיוחסה בטעות לפולארד, ונשלחו למאסר עולם בלא חנינה. (אלדריך איימס כתב בזמנו לקספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, וטפל על פולארד את פשעיו שלו במסירת המידע על סוכנים הנזכרים). בנוסף לכך התגלתה רק אז העובדה החשובה מאין כמותה במודיעין הצי: לפולארד לא היה האישור המיוחד, (ה'רצועה הכחולה') להיכנס ולגשת אל החומר הסודי הנזכר, בעוד  שלאיימס ולהנסן היתה 'רצועה כחולה'. ויינברגר אף אישר את טעותו הגדולה לגבי פולארד, בראיון בתקשורת לפני כשלש שנים.

המקרה השני שנחשפו בו פשעיו(לכאורה) של פולארד היה לאחרונה בהופעת ספרו של רונלד אוליב, 'לכידת פולארד'. ספר זה, הבנוי על שקרים והשמצות חסרי כל יסוד, זכה לפרסומת דווקא כאן בארץ, במאמרו של אמיר אורן ב'הארץ', לפני כחודשיים וחצי, וכן בתוכנית בערוץ 10. בספר כותב אוליב על "נזק שאינו ניתן לתיקון, שפגע בארה"ב באופן שכלל אי אפשר לאמוד אותו".

אך עורכי דינו הנוכחיים של פולארד, הפועלים למענו בהתנדבות, טוענים שאוליב אומר במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. למרות זאת, הוא מעלה נגד פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג על פולארד, הפתוח לעיון הציבור.  גם סביר להניח שאוליב ו'מקורותיו' לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. עולה מכך, שהמעשים שהוא מאשים בהם את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. אילו ממשלת ארה"ב היתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו, שהרי גישתה כלפיו במשפט היתה תוקפנית ביותר. בתצהיר שהגיש משרד המשפטים האמריקני בתשמ"ז (1987) לבית המשפט האמריקני, הופיעו רק עבירות קלות יחסית, וללא רמז לכל מה שכתב אוליב.

את מניעיו של אוליב (שונא ישראל מושבע ואויבו של פולארד) אפשר לשער, אולם קשה לדעת מה רצו 'הארץ' וערוץ 10 להרוויח מהפרסומת שנתנו לספר השקרי והמרושע.

אך שמא יש כאן רמז לנכונות הממשל ללכת לקראת ישראל בשחרור פולארד בתמורה לשחרורו של ברגותי, שהאמריקנים דורשים אותו בעסקת שחרור גלעד שליט. ידוע לי שגם אולמרט, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, מעוניין בשחרור פולארד. הוא יודע, שבמעמדו הציבורי הנוכחי בישראל זה גם כדאי לו. אפשר שהגורמים בארה"ב ובישראל הנטפלים עתה בטענות שווא לפולארד חשים את הסכנה מבחינתם, שמא חלילה פולארד ישוחרר, והם בועטים לכל כיוון אפשרי. שמא ניתן לראות בדבריהם אור בקצה המנהרה.

ולגופו של מאבק: אנו עומדים היום בצל עסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. המחיר שישראל נדרשת לשלם עבורו, הכולל את הארכי-מרצח ברגותי, את המרצח ממלון פארק ועוד מספר מרצחים שקשה לתאר, הוא מחיר בלתי הגיוני לחלוטין, והוא עלול בסבירות גבוהה לגרום למותם של ישראלים רבים מספור. אך הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה עלול לנצח את הממשלה החלשה. גם לחץ לשחרור פולארד במסגרת כל עסקת שחרור עשוי להשפיע. אם חלילה תתבצע עסקה ופולארד ייוותר בכלא, נוכל לדעת, שלא לחצנו מספיק, שלא השתדלנו דיינו למען איש שהקריב את כל חייו למעננו.

לא נשוב אל בתינו עד התנחל יהונתן פולארד האיש בנחלתו.

לפרטים נוספים -    www.freepollard.org