בשבע 221: מסיבה בלי אמא

אסתי רמתי , כ"ג בכסלו תשס"ז

בנימין התרגש מאוד לקראת המסיבה בגן חנה וכנרת. הוא שר לאמא בבית את כל השירים ודקלם בפניה את כל הדקלומים. הוא ידע לרקוד כמו סביבון ולהילחם כמו מכבי. הוא אפילו ידע בדיוק מתי התור שלו להניח את הקובייה המוזהבת ב'בית המקדש' שהילדים יבנו. ובכלל, חנה גם אמרה שבסוף המסיבה יקבלו סופגניה, ובנימין הוא חובב סופגניות ידוע.

אבל בערב לפני המסיבה, אמא לחשה משהו לאבא, והוא פנה לבנימין ואמר לו שהוא ואמא נוסעים לבית חולים, ואולי, בעזרת השם, יביאו משם תינוק או תינוקת. "אני אמרתי שאני בוחר תינוק", אמר בנימין, "אבל אמא, אל תשכחי לחזור מחר עד חמש, שלא נאחר למסיבה!".

"אוי ואבוי, אני נורא מצטערת מתוק שלי!" אמרה אמא, וחיבקה את בנימין. "אם אני באמת אלד תינוק היום או מחר, אני אצטרך להישאר כמה ימים בבית החולים. אבל אל תדאג. אם אני לא אוכל להגיע, מישהו אחר יבוא במקומי".

בינימין היה מאוד לא מרוצה שאמא נעלמת לו ככה פתאום. מי יכול לבוא במקומה? הרי חנה אמרה שאסור להביא אחים, ובאות רק אמהות. אבל הוא ראה שאבא ואמא מאוד ממהרים, וכבר אין להם זמן לשמוע על המסיבה, אז הוא רק עמד בשקט והסתכל איך הם יוצאים מהבית.

למחרת בבוקר התעורר בנימין והופתע לגלות את השכנה, אהובה, עומדת בחדר. "איפה אמא?" הוא שאל. " היא נסעה עם אבא שלך לבית החולים", הזכירה לו אהובה. "אוף, שכחתי", אמר בנימין, "את יודעת שיש לי היום מסיבה בגן? ומי ייקח אותי למסיבה? את?".

"לא, אני לא יכולה", אמרה השכנה, "אבל מישהו בטח יבוא, אל תדאג...".

בנימין דווקא דאג מאוד. כשחנה עשתה חזרות אחרונות עם הילדים בגן, בנימין ישב על הכיסא שלו ולא זז. "בנימין, למה אתה לא משתתף?" שאלה חנה, "אתה לא רוצה להיות מוכן למסיבה?".

"אני בכלל לא בא למסיבה", אמר בנימין בעצב, "אמא שלי נסעה לבית חולים להביא משם תינוק, אז איך אני אבוא?".

חנה חייכה. "בטח שתבוא למסיבה! איך נוכל לחגוג בלי בנימין החמוד? עכשיו בוא, תרקוד איתנו את ריקוד הסביבונים". בנימין קם והשתתף כמו שחנה ביקשה, אבל גם היא לא הצליחה לשכנע אותו. מי כבר יכול לבוא במקום אמא?

בצהריים, לקחה אהובה את בנימין מהגן אליה הביתה ונתנה לו לאכול, אבל בכלל לא היה לו תיאבון. וגם לסרט שאהובה שמה לו במחשב לא היה לו חשק, למרות שהוא מאוד אוהב סרטים. הוא כל הזמן ישב וחשב על המסיבה.

בשעה ארבע וחצי צלצל הפעמון בביתה של אהובה. וכשהיא פתחה את הדלת – איזו הפתעה! "סבתא ציפורה! סבתא נעמי!" קרא בנימין למראה שתי האורחות המחייכות. כל אחת מהן החזיקה ביד חבילה גדולה, ובנימין ניחש שיש בתוכן הרבה הפתעות בשבילו... הוא צדק, כמובן. לאחר שהסבתות הודו לאהובה על הטיפול המסור, הן לקחו את בנימין לביתו ושם התמלא השולחן אחת ושתיים בערמות של טופי, ופלים, ומטבעות שוקולד, וסביבונים מזמרים וקופצים ומציירים. בנימין היה כל-כך עסוק שהוא בקושי שמע את סבתא נעמי אומרת:

"בנימין, כדאי שתתלבש למסיבה, לא?".

"למסיבה? מה, את באה איתי למסיבה?" הוא שאל בשמחה.

"בטח! בשביל מה באתי כל הדרך מחיפה? וגם סבתא ציפורה באה!".

אז בנימין רקד, ושר בפני שתי הסבתות, שנהנו מכל רגע. ובסוף המסיבה, בדיוק אחרי שהוא קיבל את הסופגניה, הפלאפון של סבתא נעמי צלצל. "מזל טוב בנימין! נולדה לך אחות!" היא אמרה בהתרגשות . גם בנימין היה שמח. אמנם הוא העדיף תינוק, אבל העיקר שהוא היה בחגיגה.