בשבע 221: נר חנוכה ושלום בית

זמן הדלקת נר חנוכה לכתחילה ● בשעת הצורך, כגון שחוזר מאוחר מעבודתו, אפשר לאחר ההדלקה עד תשע בערב ● כאשר אחד מבני הזוג מאחר, האם ידליק השני בלעדיו? ● המתנה לאחד מבני הבית שמאחר, לפי מנהג אשכנזי וספרדי.

הרב אליעזר מלמד , כ"ג בכסלו תשס"ז

זמן הדלקת נרות חנוכה

קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר לא היתה תאורת רחוב בלילה, בני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים באנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב).

ואף שבימינו, כשיש לנו תאורת חשמל, רוב האנשים חוזרים לביתם כמה שעות לאחר החשיכה, אע"פ כן הזמן המובחר להדלקת הנרות הוא בזמן שקבעו חכמים.

האם אפשר בשעת הצורך לאחר את הדלקת נרות?

מי שקשה לו לחזור לביתו בצאת הכוכבים, כגון שהוא חייב לעבוד עד השעה שבע בערב, רשאי להדליק נרות בברכה לאחר שיחזור מעבודתו. ואמנם לפי הרמב"ם זמן הדלקת נרות הוא דווקא בחצי שעה הסמוכה לשקיעה. אולם לדעת רבים, מה שאמרו חכמים להדליק נרות אחר השקיעה הוא לכתחילה, אבל אפשר להדליק נרות גם אח"כ. ועוד, שגם לדעת הסוברים שבעבר היה צריך להדליק דווקא בתוך החצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים, זה היה מפני שכולם חזרו אז מעבודתם, והיו מדליקים בפתח הבית, ורק אז היה מתפרסם הנס. אבל מאז תקופת הראשונים, שמפני הסכנה רבים החלו להדליק בתוך הבתים, עיקר פרסום הנס הוא לבני הבית, וכבר אין הבדל אם ידליקו עם חשיכה או מאוחר יותר.

בנוסף לכך, בדורות האחרונים, שעת החזרה מהעבודה התאחרה, וממילא אנשים הולכים ברחוב עוד מספר שעות בלילה, ונמצא שגם אם ידליק את נרותיו בשעה שבע, העוברים ושבים ברחוב יוכלו לראותם. לכן, בשעת הצורך, אפשר לאחר את הדלקת הנרות.

אבל יש להשתדל מאוד שלא לאחר את הדלקת הנרות מעבר לשעה תשע בערב, מפני שאז הוא הזמן שהמאחרים ביותר חוזרים מעבודתם.

והמאחר להדליק צריך להקפיד שלא לאכול אכילת קבע עד שידליק נרות (פניני הלכה זמנים יג, ו, 13).

האם להמתין לבן זוג שמאחר לחזור?

במשפחות רבות מתעוררת השאלה כיצד ראוי לנהוג כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול לחזור מהעבודה בצאת הכוכבים. האם עדיף שבן זוגו ידליק נרות בצאת הכוכבים (בערך בשעה 17.00), או שעדיף שימתין לו עד שיחזור?
לכאורה על פי שורת ההלכה, עדיף שבן הזוג שנמצא בבית ידליק נרות בצאת הכוכבים, ויפטור בזה את בן זוגו. אולם בפועל, ברוב המקרים עדיף להמתין עד לחזרת בן הזוג. ככלל, ישנן שלוש סיבות, שכל אחת מהן מספיקה לעכב את הדלקת הנרות עד לחזרתו של בן הזוג.


חזקה על אנשים תורניים יראי שמים שאינם מחליטים החלטת גירושין בקלות ראש, קל וחומר כשיש להם ילדים. ועל כן צריך להיזהר שלא להאשים את מי שנכשל בבניית משפחתו. החלטת נישואין היא החלטה אנושית, וכבכל החלטה אנושית - גם כאשר הכוונות טובות, עלולים להיכשל ולטעות
שלוש סיבות לדחיית ההדלקה כדי להמתין לבן הזוג שמאחר

הסיבה הראשונה נוגעת למקרה שבן הזוג לא יוכל לשמוע את הברכות של הדלקת הנרות בבית הכנסת או במקום אחר, ואז עדיף להמתין לו. והטעם, משום שלדעת הרמב"ם ורש"י אמנם בהדלקה שמדליקים בבית יוצאים כל בני הבית ידי חובת ההדלקה, אבל כל זמן שלא ישמעו את ברכת "שעשה נסים" לא יצאו ידי חובת ההודאה. ולכן אם אין לבן הזוג מקום לשמוע את הברכות, עדיף להמתין לו, כדי שיקיים גם הוא את מצוות ההודאה.

הסיבה השנייה, כאשר עלול להיגרם עלבון או צער לבן הזוג אם ידליקו את הנרות בלעדיו, ששמירת השלום והכבוד בין בני הזוג חשובה יותר מההדלקה בשעה המהודרת.

הסיבה השלישית, כאשר יש חשש שאם לא ימתינו לבן הזוג, הקשר שלו למצווה ייפגע. שיקול זה קיים כאשר בן הזוג מאחר לחזור מעבודתו באופן קבוע, שאם בכל הימים או ברובם לא יהיה נוכח בעת הדלקת הנרות, במשך הזמן הקשר שלו למצווה עלול להיפגע.

נמצא אם כן, שרק כאשר המאחר יכול לשמוע את ברכות הדלקת הנרות במקום אחר, והאיחור הוא חד פעמי, כך שאין חשש להפרת שלום הבית או לפגיעה ביחס למצווה, אז עדיף שבן הזוג שנמצא בבית ידליק נרות בזמן המהודר, שהוא צאת הכוכבים. אולם בשאר המצבים, מוטב להמתין עד לחזרת בן הזוג. ומכל מקום, גם כשמחכים לבן-הזוג אין לאחר את הדלקת הנרות מעבר לשעה תשע. ועל בני המשפחה להימנע מאכילת קבע מחצי שעה לפני צאת הכוכבים ועד לאחר קיום המצווה.

למנהג האשכנזים, אם ירצו יוכל בן הזוג שנמצא בבית להדליק נרות בצאת הכוכבים ולכוון שלא לפטור את בן זוגו, וכשיחזור בן הזוג המאחר ידליק שוב לעצמו בברכה. אמנם אין הכרח לעשות כך, ואפשר לכתחילה להמתין לשובו של בן הזוג, על פי אחת משלושת הסיבות שנזכרו.

האם דוחים את ההדלקה כדי להמתין לבנים ולבנות?

למנהג הספרדים, לפיו רק אחד מבני המשפחה מדליק נרות עבור כל בני הבית, על פי אותם השיקולים לפיהם ממתינים לבן הזוג יש להמתין גם לכל אחד מבני המשפחה שעבר גיל מצוות ואינו יכול להגיע הביתה לשעת צאת הכוכבים. אבל לפי מנהג אשכנז ידליקו בזמן, וכאשר הבן או הבת שמאחרים יגיעו הביתה, ידליקו נרות בברכה לעצמם.

ועל כל זה ויותר ניתן ללמוד בהרחבה בפניני הלכה חלק זמנים (יג, ד- ח).

האם יש כיום יותר גירושין בחברה הדתית

'שאלת השבוע' בשבוע שעבר היתה: "מה גורם לתופעת הגירושין בציבור הדתי?" רוב המשיבים קיבלו כהנחת יסוד שאחוז הגירושין בציבור הדתי עולה. אולם אין הדבר ברור. הציבור גדל מאוד, ובהתאמה, השמועות על מקרי גירושין התרבו, אך מי אמר שיש עלייה משמעותית?

ביקשתי מההיסטוריון פרופ' שאול שטמפפר להעריך את אחוז הגירושין בחברה הדתית בעבר. והשיב לי כי בחברה היהודית הדתית באימפריה הרוסית, לפני כמאה וחמישים שנה, "אחוז הגירושין היה לפחות 15 אחוז, ויתכן שאף יותר מזה. רוב הגירושין היו בעשור הראשון לנישואים. הסיבות העיקריות היו: בעיות כלכליות, היעדר אהבה, בעיות עם חותנת, ילדים מנישואים ראשונים, עקרות ואלימות". עוד כתב לי: "בחברה המסורתית רוב הנישואים היו של גבר ואישה שהתחתנו בפעם הראשונה, אך כשליש היו של זוגות שלפחות אחד מבני הזוג התחתן בפעם השנייה".

אם אכן דבריו צודקים, ואחוז הגירושין היה בעבר 15 אחוז לפחות, ואילו בימינו, לפי הערכה זהירה, אחוז הגירושין בציבור הדתי אינו מגיע לעשרה אחוז, אם כן היה נכון לשאול מה גרם בתקופתנו לירידה בשיעור הגירושין (ואם יש עלייה מסוימת, אזי אולי מדובר על חזרה לכיוון הנורמה שהיתה מקובלת).

לדון לכף זכות

יש להוסיף כי חזקה על אנשים תורנים יראי שמים שאינם מחליטים החלטת גירושין בקלות ראש, קל וחומר כשיש להם ילדים. ועל כן צריך להיזהר שלא להאשים את מי שנכשל בבניית משפחתו. החלטת נישואין היא החלטה אנושית, וכבכל החלטה אנושית - גם כאשר הכוונות טובות, עלולים להיכשל ולטעות. ולכן קבעה התורה שכאשר מתברר שההחלטה היתה מוטעית, מצווה להתגרש. אין תכליתו של האדם שיענה את עצמו ואת זולתו יומם ולילה, ואם חיי הזוג הפכו לקשים ורעים, מוטב להם שיתגרשו. אלא שיש למצות תחילה את כל הדרכים האפשריות לגישור, כדי ליצור זוגיות שמחה ואוהבת. אך אם הניסיונות כשלו, נכון למעט את הסבל ולהתגרש.

אמנם בחברה המתירנית ערך הנישואין ירד, וזו הסיבה העיקרית לעלייה באחוז הגירושין, עד שבקבוצות מסוימות אחוז הגירושין עלה אל מעבר לחמישים אחוז. ואכן, יש משפחות דתיות-מודרניות שמושפעות מהלכי רוח אלה. אולם בקרב רובו של הציבור הדתי, פירוק נישואין הוא דבר שאין מבצעים בקלות דעת (אמנם, ביחס לדחיית הנישואין, רבים יותר מושפעים מהחברה החילונית).

התפישה הנוצרית לעומת היהודית

יתכן שאנו מזדעזעים כיום יותר מגירושין, מפני השפעת הנצרות. בעבר, גם כשיהודים התגוררו בשכנות לנוצרים, תחושת הניכור כלפי דתם ותרבותם היתה עזה. אולם כיום, דרך כלי התקשורת השונים, התפישה השמרנית הדתית היהודית מושפעת במידה מסוימת מהתפישה הקתולית, שרואה בגירושין אסון וחטא שלא יכופר. שכך הם טוענים שאמר אותו האיש למאמיניו: משה התיר לכם גירושין מפני קשי עורפכם, ואילו אני אומר לכם שאסור להתגרש. אולם להבדיל, אצלנו, בעם ישראל, היחס לגירושין שונה. זה מקרה עצוב מאוד, ואפילו המזבח מוריד על כך דמעות, אבל מעשה נסבל, שבמצבים מסוימים מצווה לעשותו. ואף גדולי ישראל לא נמנעו מלשאת גרושות ואלמנות.

הטרגדיה

עם ההתפתחות המבורכת במקצוע הרפואה, ובעקבות העלייה המשמעותית בתוחלת החיים, נוצרה מציאות חדשה. לנשים בגיל העמידה קשה מאוד למצוא זיווג. בעבר, תוחלת החיים הממוצעת של הנשים היתה נמוכה משל הגברים, בעיקר בגלל מיתה בשעת לידה. במצב זה, במגזר הפנויים המבוגרים היו יותר גברים מנשים, וכך כל אישה שרצתה להינשא בשנית, גרושה או אלמנה, יכלה למצוא זיווג הגון.

כיום המצב התהפך. תוחלת החיים של הנשים עלתה אל מעבר לזו של הגברים. ככל שעולים בגיל, מספר הנשים הפנויות עולה ביחס לגברים הפנויים, עד שבגיל העמידה, על כל גבר פנוי בעל רמה סבירה ישנן עשר או עשרים נשים. במציאות הטראגית הזו, לאישה גרושה ואלמנה קשה נורא למצוא זיווג.

מה הפתרון? אינני יודע, זולת להתפלל לה', שיאריך את ימי הגברים, וירפאם מכל תחלואיהם, הגופניים והנפשיים, וכך תוכל כל אישה למצוא את בן זוגה.