בשבע 221: אל תגעו בהסדר

מעמדם של ההסדרניקים בצה"ל נפגע בגלל האלטרנטיבה הנוחה שסיפקו לו המכינות * לשלב בתוכנית הלימודים במכינות פרק על יחס נכון לבני ישיבות ההסדר.

עמנואל שילה , כ"ג בכסלו תשס"ז

עד לפני מספר שנים זכה מפעל ישיבות ההסדר ליחס אוהד ביותר בצה"ל ומחוצה לו. רבים התבטאו בשבחם של הצעירים הדתיים המשלבים ספרא וסייפא. השירות הקרבי של בני הישיבות זכה לתשבחות, כמו גם רמת החיילות שלהם באימונים ובשגרה, האחוז הגבוה של מסיימי המסלול בהצלחה, המשמעת והמורל שלהם, התייצבותם הקבועה לשירות מילואים, ומעל לכל - תפקודם כלוחמים מסורים במערכות ישראל.

פה ושם נשמעו גם טענות ומענות על תקופת השירות המבצעי המקוצרת, על מיעוט ההולכים לפיקוד מבין ההסדרניקים, על מעורבות רבני הישיבות והשפעתם על תלמידיהם גם בהיותם במדים, ועל הצורך המעיק על המערכת להתאים את עצמה לדרישותיהם הדתיות-הלכתיות של הבני"שים. כל זה לא העיב על שמו הטוב של המפעל, שההכרה הכללית בערכו קיבלה את ביטויה הבולט בשנת תשנ"א, אז הוענק פרס ישראל למפעל ישיבות ההסדר על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

בשנים האחרונות יש תחושה שחלה הרעה ביחסו של צה"ל אל ישיבות ההסדר, ולא בגלל שמשהו נגרע מתרומת הבני"שים לצבא. אחד הגורמים המרכזיים לכך היא תופעה ברוכה כשלעצמה - הקמתן של המכינות הקדם-צבאיות.

בדיעבד שהפך ללכתחילה

לפני קרוב ל-20 שנה, כשהוקמו המכינות הראשונות, דובר על כך שמוסדות אלו יהיו גלגל הצלה אחרון לנוער דתי שהגיע אל סף ההתחלנות. המכינות, נאמר אז, לא נועדו לבוגרי ישיבות תיכוניות שמתאימים למסלול של ישיבה גבוהה או ישיבת הסדר. אליהן יגיעו מי שפניהם אל שירות צבאי של 3 שנים ומעלה, בגלל שאינם מוכנים לשבת יום שלם וללמוד גמרא או בגלל התרופפות וספקות שחלו בהשקפתם הדתית. שם במכינות ייהנו מאווירה פתוחה וחופשית שבה לא חייבים ללמוד יותר מדי ומותר לשאול כל שאלה. שם יעמלו רבנים ומחנכים לספק להם מטען אמוני ותורני שבזכותו יוכלו לצאת משרות צבאי ארוך בסביבה חילונית כשהכיפה עדיין בראשם.

באותם ימים היה ברור שאם מישהו מבוגרי המכינות יבחר, בתום שנת הלימודים במכינה, לשנות את תוכניותיו ולהמשיך בישיבת הסדר, רבני המכינות יראו בכך הישג חינוכי.

בינתיים התמונה הכללית השתנתה לא מעט. המכינות סיפקו מסגרת לא רק לנחשלים שבחבורה, אלא גם לצעירים דתיים שביקשו להגיע אל הטופ בשירותם הצבאי. בעבר נהגו רבים מהם ללכת לפני הצבא לשנת לימודים בישיבה גבוהה או בישיבת הסדר. המכינות הציעו להם תכנית לימודים ממוקדת יותר כהכנה לשירות צבאי ממושך.

עם הצלחתו והתרחבותו של מפעל המכינות התפשט הרעיון של השפעה עמוקה על רוח הצבא ואופיו, באמצעות מאות קצינים ולוחמים דתיים שישתלבו בכל שדרות הפיקוד וביחידות המובחרות. תלמידי המכינות הונחו לחתום קבע ולטפס בסולם הדרגות. פה ושם נשמעו גם הנחיות 'להנמיך פרופיל' מבחינה דתית. לא להתבלט בכיפה גדולה או זקן ולברוח מכל עימות עם המערכת על עניינים דתיים, כדי לא לפגוע במה שנתפש כמשימה העיקרית - התברגות בתפקידי מפתח בצמרת.

עם השנים הוקמה מערכת שלמה שמלווה את החייל והקצין בוגר המכינה. בין השאר הוקמו מוסדות להשתלמות תורנית ומקצועית לאחר השחרור, או לצבירת מטענים בתקופות של הפוגה לקראת חזרה לשורות הצבא. מפה לאוזן החלו להתגלגל שמותיהם של קצינים דתיים מצטיינים המטפסים בסולם הדרגות, והופרחו ניחושים מי יהיה האלוף הדתי הראשון ומי הרמטכ"ל הראשון. דובר על כך שבסיירת גולני יש כבר רוב דתיים, בסיירת מטכ"ל כבר אין בעיה להתפלל במניין, ואפילו בקורס טייס יש אחוז לא רע של חובשי כיפה.

תחרות מול ההסדר

בשלב הזה, כשכמעט מדי שנה נפתחה מכינה קדם-צבאית חדשה, נוצרה בין הישיבות למכינות תחרות על תלמידים. ראשיהן של חלק מהמכינות חדלו לדבר על הצלת נוער מהתחלנות, והחלו להציג את מסלול המכינות כעניין של לכתחילה.

תרמה לכך תפישת עולם שמוצאה דווקא בישיבות גבוהות מסוימות, אשר מחלקת את העולם בין 'אנשי רוח' ל'אנשי מעשה'. על פי דעה זו, אנשי רוח נועדו לעסוק בתורה כל חייהם, ללמוד וללמד, ולכן מקומם בישיבות גבוהות. שירותם הצבאי, אם בכלל, יהיה מינימלי, במסלול המכונה 'הסדר מרכז'. אנשי מעשה, לעומת זאת, אינם זקוקים ללימוד תורה ממושך. הם לא נועדו להיות תלמידי חכמים, אלא לעסוק בבניין הארץ ובהגנה עליה, להשתלב בשירות הציבורי, בחיי הכלכלה ובשאר מקצועות ומשימות קונסטרוקטיביות למען התורה, העם והארץ. אנשי מעשה צריכים להיות קשורים לרבותיהם, לחיות באווירה תורנית, להיות שומרי הלכה ולקבוע עיתים לתורה. עיקר זמנם צריך להיות מוקדש ל'עשייה' - כשאחד מאפיקי העשייה החשובים, במיוחד בגיל גיוס, הוא שירות צבאי מקסימלי בכמותו ובאיכותו.

נוצרה קואליציה השקפתית מעניינת בין ישיבות גבוהות מסוימות לבין המכינות. בעבר גרסו באותן ישיבות שהכי טוב ללכת לישיבה גבוהה, בעדיפות שנייה עומד מסלול ההסדר, ושירות צבאי מלא שאינו משולב בלימוד תורה הוא האופציה הפחות טובה. היום רווחת שם הדעה כי ההסדר הוא פשרה מוזרה, יצור כלאיים. אם אתה איש רוח - מקומך בישיבה גבוהה. אם אתה איש מעשה - מקומך במכינה. ההסדר הוא כנראה מקומם של אנשים מבולבלים שלא הצליחו להחליט אם הם אנשי רוח או אנשי מעשה.

כמובן, ברבות מישיבות ההסדר רואים את הדברים אחרת, אם משום שסבורים שיש להרבות בלימוד תורה עד כמה שניתן, ואם משום שלדעתם גם איש מעשה צריך להיות מלא בתורה, ואין די שיהיה בו ריח של תורה.

צה"ל מכביד את ידו

חילוקי דעות השקפתיים ואפילו תחרות על תלמידים הם עניין לגיטימי. בעייה קשה יותר היא שבמקביל לצמיחתו של מסלול המכינות התפתחה בצה"ל מגמה של תובענות והכבדת עול על ישיבות ההסדר. אנשי צבא כמו אלעזר שטרן החלו לספור את התלמידים בשני המסלולים המתחרים, לעקוב אחר מגמות ולנסות להשפיע עליהן.

אין ספק שצה"ל מעדיף לטפח את המכינות. החיילים שהן מזרימות אליו נותנים שרות ארוך יותר ובתפקידים בכירים יותר. בוגרי המכינות נוטים להסתדר כך או אחרת ולשחרר את המערכת מהצורך להתחשב בצרכים הדתיים שלהם. מרביתם לא יעצרו אימון כדי להתפלל, אלא ישתדלו למצוא לעצמם כמה דקות באיזו הפוגה. גם פסקי ההלכה שהם מקבלים מרבותיהם משדרים נכונות לגמישות ולכניסה למצבים הלכתיים של בדיעבד כדי לא להכביד על המערכת. צה"ל למד שהוא יכול לקבל מהמכינות חיילים דתיים צייתניים ולויאליים למערכת, שההצטיינות הצבאית עומדת בראש סולם הערכים הדתי שלהם. בעקבות זאת הוא מראה פנים חמוצות לישיבות ההסדר, על אף שראשיהן ותלמידיהן עושים מאמץ רב ללכת לקראת המערכת ולתרום לה יותר.

בעיה נוספת מתגלה כאשר דווקא מפקדים דתיים, רבים מהם בוגרי מכינות, מתייחסים בחשדנות מתנשאת אל חייליהם ההסדרניקים, ומצפים מהם שילמדו ממפקדיהם הדתיים איך להתאים את עצמם למערכת ולא להכביד עליה עם תביעות הלכתיות.

יחס נכון

עדיין אין לדעת אם המאמץ להשתלב בצמרת צה"ל יניב את הפירות המקווים. מעורבותם של קצינים דתיים בפעולות של הרס מאחזים ועקירת יישובים הציבה סימני שאלה חמורים. רבים סבורים כי בצה"ל פועלת מסננת סמויה, שתמנע מקצינים דתיים מדי או ימניים מדי להגיע אל הצמרת. לדעתם, יגיעו למעלה רק מי שיעברו שחיקה דתית ואידיאולוגית. אלופים דתיים יהיו לעולם מהסוג של יאיר נווה ואלעזר שטרן - כאלה שקשה למצוא ערך מוסף שהם מביאים בגלל הכיפה שלראשם, ואולי אף להיפך.

הקונפורמיזם של בוגרי המכינות טוב לדרגי הפיקוד הנמוכים והבינוניים, שם הראו בוגריהן במלחמה האחרונה גילויים מיוחדים של מסירות נפש. אבל ספק אם החינוך שהם מקבלים מכשיר אותם לתת לצה"ל את הטלטלה הערכית, המוסרית והמקצועית שבקיץ הוכח כמה שהוא זקוק לה. המכינות העניקו לדן חלוץ ולגל הירש חיילים וקצינים מצוינים למילוי פקודותיהם, אבל לא כאלה שיש להם ההכרה והעוז לעמוד מולם ולהציל אותם מטעויותיהם. אהבת הצבא והערצת הקצונה הבכירה מקהה את חוש הביקורת ומפריעה לראות את מה שדורש תיקון.

כמובן, הטענות הללו אינן מבטלות את הערך העצום של הנכונות להחזיק במסירות נפש את המערכת הצבאית, שבלעדיה אין קיום למדינה. גם כאשר אצל חלק מבוגרי המכינות עניין המימוש העצמי והקידום האישי הוא מניע דומיננטי, עדיין המניע דתי ואידיאולוגי קיים ברמות שונות אצל רבים מהם.

את התחרות הבריאה בין ההסדר למכינות יש לנהל בתוך גבולות של אחווה ואחדות המחנה. מן הראוי שראשי המכינות יתמכו בעמיתיהם בישיבות ההסדר כדי להדוף לחצים להרעת תנאי השירות שלהם. בנוסף, כדאי להוסיף למסלול ההכשרה של תלמידי המכינות פרק שיעסוק ביחס נכון לאחיהם-פקודיהם, בני ישיבות ההסדר.