בשבע 221: איך הפכנו מעמית לטורף

הפוליטיזציה שפשתה במערכות הביטחון מקדמת רק את מי שמתיישר לפי הקו שרואה במתיישבים אויבים לכל דבר ● זו הסיבה לצווי הגירוש ביו"ש, לדברי ניסו שחם ולמכות בעמונה.

מאיר אינדור , כ"ג בכסלו תשס"ז

כנגד כעשרים יהודים קיימים היום צווי-גירוש מביתם, צווים שעליהם חתום האלוף יאיר נוה. עובדה זו מעלה שוב במלוא חריפותה את הפוליטיזציה שפשתה במערכות השלטון, בפרקליטות, במשטרה ובשב"כ.

היום כמעט כל נושא הופך להיות פוליטי. מי שטוען שההחלטות ענייניות, אינו מכיר את המערכות. השמאל הפוליטי, על שלוחותיו בתקשורת ובפרקליטות, מעורב עד צוואר, יודע לרדוף עד חורמה כל מי שלא מבצע את הוראותיו ולהפחיד היטב את האחרים. וכך זה קורה אצל קציני צה"ל: מי שלא מתיישר צפוי להיפגע, כמו אפי איתם בזמנו. ואילו האחרים למדו להסתגל והפכו ל'זוחלי צמרת', כמו יאיר נוה.

כיום יש שכבה שלמה, צעירה ו'מבטיחה', שלמדה את סוד המשחק והם זוחלים. חלק מהמכינות גם מלמדות את סוד הזחילה לצמרת: "אל תתבלט, אל תשאל, תהיה לך עוד הזדמנות". בדרך כלל, ההזדמנות לעצמאות נדחית מדרגה לדרגה, תמיד יש הרי את הדרגה הבאה, ואז מתחילים לשתף פעולה. כך הרבה קצינים בכירים הם  'אנשים טובים', 'מלח הארץ', אבל 'הישגיים'...
הגישה שעומדת מאחורי מתן הצווים ומעשים דומים, היא שלמעשה מכריזים עלינו מלחמה. זה אולי נשמע מוגזם, אבל אין זו הפרזה. כך הם פני הדברים מרגע שהפלשתינים היו לצד ופרטנר למו"מ, ואלה שמתנגדים לכך הפכו לאויב אידיאולוגי. זה התגלה בצורה חריפה בזמן הגירוש מגוש קטיף: זה התחיל אצל גורמי האליטות בשמאל, כמו שכתב מרכוס ב'הארץ' שצריך לעשות במתנגדי הגירוש  כמו באלטלנה - לירות בהם – ולאחר מכן זה גלש לכל המערכות. מי שזוכר את קצין המשטרה הבכיר ניסו שחם שהורה להכות באנשים מכות רצח, ועד היום לא הודח, מבין שצמרת המשטרה לא רואה בדבריו דבר איום ונורא. שלא לדבר על כך שאנשי יש"ע שמעו בכפר מימון  איומים על ירי, אם המפגינים יתקדמו רגלית לכיוון הגוש.

במלון חוף דקלים התקיימה הצגה שלמה של כוחות ימ"ם עם קסדות וסולמות שנשלחו בריצה פנימה, אפילו שלמודיעין המשטרתי והצבאי היה ידוע שכל המתנחלים מקובצים בישיבה בכמה חדרים, יושבים בידיים משולבות. קצין בכיר במקום הסביר לי את פשר הדבר, כשהוא צוחק: "תפסיק להיות נאיבי. במלחמה כמו במלחמה. מרגע שהוכרזתם כברי-פינוי הפכתם בעינינו מעמית לטורף, וכל דבר בלוחמה פסיכולוגית תקין – זה יחסוך לנו כוח אדם ומשאבים בעתיד".

זוכרים את הפוגרום בעמונה, רק לפני שנה: מכות הרצח של השוטרים נגמרו בנס ללא הרוגים. אך חמור מכך: תגובות התגוננות של המשטרה ומפקדי הצבא האחראים במקום ללא  התנצלות, מגלות משהו יותר עמוק: שהם לא רואים פסול במכות הרצח, אולי מפני שהצליחו להחדיר בהם את התחושה שאנו האויב. הרי לא אנחנו נותנים את הרצאות על זכויות האדם במשטרה, אלא ארגוני שמאל כמו האגודה לזכויות האדם.

ומי שעדיין לא משתכנע שרואים בנו אויב, ירענן את זכרונו במעט 'שמפניה' – אבישי רביב, סוכן השב"כ, שבמשך תקופה ארוכה ביצע מעשים חמורים, כולל כביכול רצח ערבים, בשם המתנחלים, והשב"כ ידע וחיכך ידיים בהנאה. ומה עם הבחורה המסכנה מיישוב ביו"ש שסוכן השב"כ התחתן עימה והשב"כ ידע שהוא מרמה  את משפחתה ומאמלל אותה? רק מי שרואה בנו שטח אויב ירשה לסוכן שלו להיטמע באוכלוסייה תוך התעמרות ביושביה.

כמעט כל מעצרי המנע, צווי ההרחקה המנומקים מסיבות ביטחוניות, באים מאותה רוח פוליטית המנשבת אצל קציני משטרה, צבא ובכירי שב"כ. גם הם בעצמם לא מאמינים בסיבות הביטחוניות שהם מפרסמים. אבל במלחמה כמו במלחמה, צריך להתחכם עם האויב, והאויב זה אנחנו. הפכנו כאמור מעמית לטורף.

רציתי להאמין שבקרב האמיתי, מול האויבים האמיתיים של כולנו, התרבות הזו עוד לא פשתה. אבל במלחמה האחרונה ראיתי שאם מתנהלים כך בין אחים, זה חודר גם לקרבות האמיתיים. תרבות השקר הזו מתחילה להיות סיכון בטחוני. אחרי מה שראיתי, אני מתבייש בצה"ל שלי.