חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 222ראשיהפצה

מחנך של דורות - בגליון השבוע

דמותו הייחודית של הרב יהושע יגל, שעמד בראש 'מדרשיית נעם' והלך השבוע לעולמו, ממשיכה ללוות את הבוגרים גם אחרי 50 שנה.
21/12/06, 14:03
עפרה לקס ועדי גרסיאל

המנטרה 'מדרשיסט נשאר מדרשיסט' באה לעולם לא מעט בזכותו של מי שעמד בראש המוסד כשישים שנה, הרב יהושע יגל, שהלך השבוע לעולמו. את הזיכרון הפנומנלי שלו, מספרים תלמידיו, הוא היפנה ללימוד התורה אבל גם כדי לזכור את שמותיהם של התלמידים, המחזור בו הם למדו ופרטים נוספים. גם בחלוף השנים הקפיד הרב יגל לשמור על קשר עם בוגריו. הרב מנחם פליקס, בוגר מחזור ט"ו מספר: "אחרי שסיימנו את המדרשיה, הוא היה מגיע ב'בין הזמנים' לישיבה שלנו בירושלים ולמד איתנו בסדרים. אחר כך כשהיינו בין מתנחלי חברון, הוא הגיע לשם ונתן לנו שיעור, וגם כשעברנו לשומרון, הוא הגיע לכאן. איך הוא הספיק גם ללמוד תורה, גם ללמד ולנהל וגם לשמור על קשר עם כולם?" הוא תמה.

בין הגמרא ל'הגנה'

אלפים ליוו השבוע למנוחות בירושלים את הרב יהושע יגל, ראש 'מדרשיית נעם' שנפטר ביום ראשון. הוא הותיר אחריו אישה, בן, נכדים ונינים.

הרב יגל נולד לפני 91 שנה בפולין. בגיל 20 עלה ארצה ולמד בישיבת 'מרכז הרב' ובישיבות ליטאיות. במקביל הצטרף גם לשורות ה'הגנה'. בראשית שנות ה-40' עבר ללמד בישיבת היישוב החדש בתל אביב והחל להעביר שיעורי גמרא לנוער בעיר הגדולה, שזכו להצלחה רבה.

בשנת תש"ה פנו לרב יגל ראשי תנועת 'נוער המזרחי', ישראל סדן ומיכאל צור, והציעו לו לעמוד בראש ישיבה חדשה בפרדס חנה, 'מדרשיית נעם'. המדרשיה היתה למעשה הישיבה התיכונית הראשונה ששילבה לימודי קודש ולימודי חול. 'נעם' הוא ראשי תיבות של נוער המזרחי. סדן כיהן כמנהל הישיבה כיובל שנים, עד פטירתו לפני כעשור.

מדוע נבחר דווקא השם 'מדרשיה'? "כדי לא להרתיע את התלמידים", הסביר הרב יגל ל'בשבע' בראיון לפני כשנתיים, "אם היינו אומרים ישיבה, הרי שייתכן ורבים היו חוששים להגיע".


ד"ר רפאל ינקלביץ', בוגר מחזור ו', מספר על מסירות בלתי מסויגת של הרב יגל לתלמידיו: אחד התלמידים הוצא ע"י אביו מן המדרשיה בשל אי יכולת לעמוד בתשלום הכספי למוסד. האב הופתע לגלות את הרב יגל אצלו בבית, בתל אביב. לאחר שיחה שהתקיימה ביניהם, התחייב הרב יגל להחזיק את הבן במדרשיה ללא תשלום
הרב יצחק פרץ, רבה של רעננה ולשעבר ממנהיגי ש"ס, סיפר על החשש של הנוער הדתי בראשית ימי המדינה ללכת עם כיפה ברחוב. "כמה שבועות לאחר שהגעתי למדרשיה התחלתי להרגיש זקיפות קומה, גאווה דתית", העיד הרב.

´גאוות היחידה' הדתית אותה טיפח הרב יגל היתה מטרה חינוכית מוצהרת מבחינתו, כפי שהסביר באותו ראיון ל'בשבע': "אחת הדרכים לגרום לנער לחזור לעיר כשכיפה על ראשו היתה, בין היתר, להפוך אותו לחבר'המן בעיני עצמו ובעיני חבריו. את גאוות היחידה הזו ראינו בבית ספר כדורי, וכמובן שהקפדנו לאמץ אותה עם הוספת סייגים שמחייבים מוסד תורני".

ואכן, הכינוי 'מדרשיסט', מעידים רבים מהם, נשאר עם הבוגרים שנים ארוכות אחרי שסיימו את חוק לימודיהם במוסד. תרמה לכך גם העובדה שהרב יגל הקפיד לשמור על קשר עם הבוגרים. בין השאר נהג להגיע לחתונות שלהם – לעתים גם לכאלה שאליהן לא הוזמן – וגם כשעבר את גיל הפנסיה המשיך לרקוד, במשך שעות, עם אלפי תלמידיו לשעבר ביום שמחתם.

עצות מהחזון אי"ש

רבים מהמדרשיסטים מציינים במיוחד את אהבתו העזה לתלמידיו, שהתבטאה בין השאר בעיקרון הכמעט מקודש לא להרחיק אפילו תלמידים בעייתיים במיוחד מהמוסד. את הכלל הזה למד מהחזון אי"ש, אליו היה מקורב מאוד. "יום אחד", סיפר הרב יגל ל'בשבע', "באתי אל החזון אי"ש וסיפרתי לו שאני נקרע בסוגיית הרחקת תלמידים בעייתיים. הוא שאל אותי: ´ואיך אתה נוהג?´ עניתי לו שלעתים אין ברירה. מיד קטע אותי ואמר בתקיפות: ´הניסיון שלך אינו מכריע את השולחן-ערוך. אסור להרחיק תלמיד. אם הוא רוצה להישאר במקום תורה, אסור לך על-פי דין לגרש אותו. אתה חייב להקדיש את כל כוחותיך לחנך אותו ולשפר את התנהגותו".

ד"ר רפאל ינקלביץ', בוגר מחזור ו', מספר על מסירות בלתי מסויגת של הרב יגל לתלמידיו: "הוא היה קשוב לכל בעיה שלהם, הוא היה מסתובב באמצע הלילה בפנימייה ומכסה תלמידים". ינקלביץ' מוסיף ומספר על אחד התלמידים שאביו הוציא אותו מן המדרשיה בשל אי יכולת לעמוד בתשלום הכספי למוסד. האב הופתע לגלות את הרב יגל אצלו בבית, בתל אביב. לאחר שיחה שהתקיימה ביניהם, התחייב הרב יגל להחזיק את הבן במדרשיה ללא תשלום.

פרופ' צבי ארד, נשיא המכללה האקדמית נתניה, בוגר מחזור ט"ו, מעלה על נס את החופש לו זכו תלמידי המדרשיה. "הייתי תלמיד טוב והעדפתי לא להיכנס לחלק מהשיעורים ובמקום זה ללמוד בחדר. הרב יגל שוחח איתי ונתן לי אישור גורף לכך. זו דוגמה ספציפית, אבל זה גם היה אמור לגבי הכלל. באחת הפעמים החלטנו, באופן ספונטני וכאות מחאה על דבר מה, לצאת לטיול במקום להיכנס ל'סדר ערב'. במוסד אחר אולי היו משעים את הכיתה, אבל הרב יגל קיבל את זה בהבנה, הוא ראה את הדברים החיוביים שבמעשה: את יכולת ההתארגנות ואת העמידה על עקרונות".

פרופ' ארד חושב שחופש הפעולה והעצמאות שהעניק הרב יגל לתלמידיו הם חלק מהסיבות שהמדרשיה הצמיחה בוגרים רבים בעלי שם. בין הבוגרים: הרב אלישע וישליצקי, הרב אליהו בן שלמה , פרופ' עו"ד יעקב נאמן, העיתונאים יאיר שלג, אדם ברוך ועוד.

מורים עם תואר שלישי

סיבה נוספת לכך, נעוצה לדעתו של ארד בהקפדה של הרב יגל על הרמה הגבוהה של המורים. הר"מים היו תלמידי חכמים ובעלי ידע עצום במקצועות הקודש, והמורים של מקצועות החול היו בעלי שיעור קומה בתחומם. רבים מהם בעלי תואר שלישי במקצועם, בתקופה שבה תואר ראשון לא היה חזון נפרץ. ברוך קורצוויל שלימד ספרות ושלום רוזנבליט שלימד מתמטיקה הן דוגמאות בודדות. 
 
דבריו של ארד יכולים לקבל משמעות מיוחדת לאור העובדה שמי שהיה הר"מ הראשון של המדרשיה, הוא לא אחר מאשר שופט בית המשפט העליון בדימוס, מנחם אלון. שלושת בניו של השופט נשלחו גם הם למדרשיה. ארי למד במחזור כ', ח"כ הרב בני למד במחזור כ"א והרב מוטי היה ה'אליף' של האח שמעליו.

"הוא היה אנרכיסט", אומר ח"כ אלון, יו"ר האיחוד הלאומי, על הרב יגל. "הוא לא התחשב בביורוקרטיות ובממסדים. הכלל שהוא התחייב לעמוד בו, ולפיו הוא לא מסלק אף תלמיד מהישיבה, הוא כלל שאף מוסד לא יכול לעמוד בו. אבל הוא עמד בזה, וזה הכריח אותו להיות יצירתי ולהמציא שבוע ישיבה ודברים כאלה".

מוסד נוסף שהומצא ע"י הרב יגל, מספר ח"כ אלון, הוא החברותא בלימודי חול. "ברגע שהוא זיהה שתלמיד נתקל בבעיות במתמטיקה או אנגלית, הוא היה מצמיד לו תלמיד טוב שישב וילמד איתו. זה בזמן שראשי ישיבות אחרים כלל לא ידעו על מצבו של התלמיד במקצוע זה או אחר". החברותות, מספר ח"כ אלון, היו מתבצעות במקומות שונים, לפעמים בביתו של הרב, כאשר הרבנית יוכבד, "אישה צדיקה ומיוחדת במינה" כדברי אלון, מסייעת ללומדים.

האם הרב יגל רצה שתלמידיו יצליחו בלימודי החול משום שייחס להם חשיבות? לא בטוח. "הוא היה מאוד ליטאי והעריך כל מה שבשכל. הוא רצה שתלמידיו יעמדו במשימות שאותן קיבלו, אבל מבחינתו ההישג הגדול ביותר היה שתלמיד שלו יהיה בן תורה", אומר אלון, אך עם זאת מדגיש, כשאר הבוגרים ש"הוא התגאה בכולם".

העיתונאי אדם ברוך אמר פעם שהוא חובש קסקט רק מפני שהוא חושש לפגוש את הרב יגל ברחוב. אלון מספר שגם אחיו, ארי, שהוריד את הכיפה הושפע מראש המדרשיה ונושא עימו את דמותו עד היום.

בלי תיאוריות גדולות

שקדנותו של הרב יגל בלימוד היתה מן המפורסמות במדרשיה, עד כדי זלזול מסוים בעניינים ארציים יותר. אחד הסיפורים שכמעט כל מדרשיסט מכיר – אם כי לא ברור שהוא מבוסס על עובדות מוצקות - הוא על הרב יגל שהגיע בוקר אחד עם שתי עניבות: אחת מקדימה ואחת מאחורה. התברר שהוא ישב ללמוד במשך הלילה והסיט את העניבה לאחור. כשעלה השחר נוכח לפתע שהוא ללא עניבה ומיהר לשים עוד אחת...

הרב יגל גם כתב ספר, 'נתיבות יהושע', ובו ביאור סוגיות בסדר נזיקין.

רבים מהר"מים במוסד אותו הקים היו חרדים, חלקם ממאה שערים, אבל הוא גם הביא אל הישיבה את הרב שאול ישראלי, כדי שילמד מחשבת ישראל, מקצוע שלא היה מקובל במוסדות לימוד חרדיים. הניסיון לשייך אותו לגוון זה או אחר, אומרים תלמידיו, נידון לכישלון. הוא שם את התורה במרכז חייו, למד תורה בחריפות ובעמקות והיה מסור לתלמידיו עד אין קץ. "הוא לא היה איש של תיאוריות גדולות", אומר ינקלביץ', "אני חושב שלא הייתה לו משנה חינוכית סדורה. הוא היה איש של מעשה".