בשבע 223: התורה הגדולה של המכינות

'מאמר הדור' מדבר לא רק על התורה המצומצמת של החרדים, אלא גם על זו הנלמדת בישיבות הציוניות. דווקא במכינה למדנו תורה גדולה הקשורה לחיים ● תגובה למאמר 'אל תגעו בהסדר'.

אברהם פלץ , ז' בטבת תשס"ז

ברצוני לעמוד על מספר טעויות וטענות שהעלה עמנואל שילה כנגד המכינות:

א. התורה: המכינות אינן "גלגל הצלה לנוער דתי שהגיע אל סף התחלנות". נכון שללא 'בני דוד' סביר להניח שכיום לא הייתי שומר מצוות, אך לא בגלל הטיעונים שהעלה עמנואל שילה - "חוסר מוכנות לשבת וללמוד גמרא יום שלם" או "התרופפות וספקות באמונה הדתית". הסיבה לכך היתה שהתורה שלימדו בישיבות ההסדר בעת הקמת 'בני דוד' היתה פרטית, מגזרית ומנותקת.
יכולתי ללמוד גמרא בישיבות גבוהות כאשר אני נהנה מהפילפול אך מנותק מהחיות בגמרא. אני מציע שנלמד את 'מאמר הדור' בשנית. טועה מי שחושב שהמאמר דן אך ורק בתורה של החרדים ובבני הקבוצים לפני מאה שנה. המאמר עוסק גם בתורה הנלמדת בישיבות הציוניות ובבוגרי הישיבות התיכוניות בימינו. במכינה למדו תורה גדולה הקשורה לחיים. במכינה למדו אמונה באופן מעמיק כפי שלא עשו באף ישיבת הסדר באותו זמן. כיום ב"ה, הודות למכינות, גם בישיבות ההסדר לומדים אמונה ברמה גבוהה - "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

ב. האידיאה: כמו השמאל הקיצוני, עמנואל שילה חושב שמטרת המכינות היתה ועודנה  להשתלט על הצבא או "להתברג בתפקידי מפתח". זכורות לי היטב שיחותיו של הרב סדן עוד טרם הקמת המכינה. התלמידים חונכו להגיע לכל מערכות החיים במדינת ישראל כדי לתרום את כל אונם למהלך של שיבת ישראל לארצו וקימום ממלכתו. התלמידים למדו את יסודות תחיית האומה ואת הקשיים הצפויים בתהליך, ולאור אלו הלכו לשרת את עם ישראל.

בוגרי מכינות שהגיעו לצבא חדורי מוטיבציה התבלטו היות והמוטיבציה הכללית בעם ישראל ירדה. אין ולא היתה שום תכנית סודית להשתלט על הצבא או לכבוש את דרגי הפיקוד הבכירים - כל הדמיונות הללו הם חסרי שחר. לאחר הגירוש, כשהתברר שקצינים ומפקדים בוגרי מכינות לא תפקדו כפי שעמנואל שילה רצה וציפה שיתפקדו, הוא הפסיק להבין לשם מה הם נשלחו לצבא... התשובה היא שהם הלכו לשרת את עם ישראל, הם לא הלכו להכתיב לעם ישראל את דעתם באמצעות הדרגות שהוענקו להם.

ג. מכינות בדיעבד: מהיכן הגיע הרעיון הזה? יש חרדים הנוהגים לחלק בין לימוד תורה לכתחילה בישיבות גבוהות חרדיות לבין לימוד תורה בדיעבד בישיבות הסדר ל'מזרוחניקים' שאינם מסוגלים לשבת וללמוד תורה בעיון. אני יודע שעל כל יהודי ללמוד תורה בכל כוחו, להרבות ולהתמיד בלימוד. כיצד ניתן לכנות מוסד בו יושבים בחורים ועוסקים בתורה לשמה, כמסלול בדיעבד ?
ד. אנשי מעשה: אף כאן חוטא עמנואל לאמת, כאילו יש הדרכה במכינות להימנע מלימוד תורה מעמיק או מהקדשת כל החיים לתורה ולהעדיף חיי המעשה. כאילו במכינות מסתפקים ב'ריח של תורה' ואילו בישיבות ההסדר מגדלים 'איש מעשה מלא תורה'. במקרה הטוב מדובר כאן בלשון הרע. האם מישהו באמת חושב שרב יכול ללמד את 'תפארת ישראל' ו'אורות התורה' (בזמן בו ביתר הישיבות לא העזו ללמד ספרים אלה), לעמול חודשים בהסברת חשיבות התורה לפרטי פרטים, ואח"כ לומר לתלמידיו שהם יכולים להסתפק ב'ריח של תורה'?

ה. "נשמעו הנחיות 'להנמיך פרופיל' מבחינה דתית": מעניין מאוד היכן נשמעו הנחיות כאלה. אני יכול לספר על מקרים רבים בהם נועצו בוגרים עם רבנים. מעולם לא שמעתי על הנחיה כזאת, גם כאשר היה ברור שהמחיר האישי אותו ישלם הבוגר יהיה כבד, ואין מקום להוסיף...  בהחלט יתכן שבוגר זה או אחר 'הנמיך פרופיל' מבחינה דתית - אבל צריך הרבה חוצפה ועזות מצח לומר שיש כזאת הנחיה.

ו. ואולי ההצעה לתלמידי המכינות ללמוד פרק על "יחס נכון לאחיהם-פיקודיהם, בני ישיבות ההסדר" מסגיר את ההשראה למאמר כולו. ואסביר: לדידי, תלמידי ישיבות ההסדר הם חיילים אהובים בצה"ל. הם אינם עוף מוגן הדורש "יחס נכון". הם זהים לעולה חדש מחבר העמים שלא טעם מעולם טעם של יהדות, זהים לבוגר המכינה בה למדתי, זהים לחייל מדימונה ולחייל מרמת השרון. הרמז הברור ליצירת קליקה דתית בתוך הצבא שתעניק "יחס נכון" לחילים המשתייכים לאותה קליקה מעורר בי שאט-נפש.

לדידו של עמנואל שילה, המערכת הצבאית אמורה לשרת גם אינטרסים מגזריים. אין פלא שמי שמטיף ליצירת קליקות בצבא, סבור שרבני המכינות מתכננים להשתלט עליו ע"י החדרת בוגריהם לשדרות הפיקוד בו.


עמנואל שילה מגיב:

1. אברהם פלץ ראוי לשבח על רצונו להגן על בית המדרש בו למד, לשבחו ולהאדירו. על כן אנו מפרסמים את תגובתו למרות אורכה החריג. אלא שאהבה מקלקלת את השורה, ומתוך אהבתו למכינות חוטא המגיב בגימודן של ישיבות אחרות, כמו גם בסילופם של דבריי.

2. אני עצמי כתבתי כי עם התפתחותן הפכו המכינות ליותר מגלגל הצלה לנוער על סף התחלנות. אין בכך שום סתירה לעובדה הידועה והמפורסמת כי בתחילת דרכן - כך הוסברה בעולם התורה הציוני מטרת הקמתן. גם רבים מתלמידי המכינות התבטאו אז כי באו למכינה כדי להחליט אם להישאר דתיים.

3. מסלול לימודים שבמסגרתו לומדים תורה במשך שנה או מעט יותר (גם אם לומדים אז 'אורות התורה' ואת כל הספרים שמסבירים את חשיבות לימוד התורה) ואחר כך מקדישים לפחות 3-4 שנים רצופות לשירות צבאי, אינו מסלול שאפשר לצאת ממנו תלמיד חכם. לכל היותר אפשר להיות איש מעשה ירא שמיים הקובע עיתים לתורה. כמובן, אפשר לאחר השחרור מהצבא לחזור אל ספסלי בית המדרש, ללמוד בהתמדה שנים רבות ולהיעשות תלמיד חכם. רוב מוחלט מבין בוגרי המכינות אינם עושים זאת. לכן, מסלול המכינות אינו מכשיר תלמידי חכמים אלא אנשי מעשה. אלה דברים פשוטים שמוזר לנסות להתווכח איתם.

4. פלץ כותב כי בעת שהוקמה 'בני דוד' התורה שלמדו בישיבות ההסדר היתה פרטית, מגזרית ומנותקת; בישיבות הגבוהות אפשר היה ללמוד גמרא וליהנות מהפלפול, אך להישאר מנותק מהחיות בגמרא; במכינה למדו אמונה באופן מעמיק כפי שלא עשו באף ישיבת הסדר באותו זמן; רק בהמשך, הודות לקנאת סופרים בלימודי האמונה במכינות, עלתה רמת לימודי האמונה בישיבות ההסדר; מכל הישיבות, רק במכינה העזו ללמד 'תפארת ישראל' ו'אורות התורה'. אין לי מה לומר על תיאור בלתי-מחמיא שכזה בנוגע לבתי מדרש כמו מרכז הרב, בית אל, שבי חברון, אור עציון, קרית ארבע, ישיבת הגולן ועוד. למיטב ידיעתי, מישיבות אלו ודומותיהן יצאו כמעט כל הר"מים המלמדים במכינות את התורה הגדולה הקשורה לחיים. מעניין היכן למדו אותה.

5. לגבי ההנחיות להנמיך פרופיל מבחינה דתית: התבטאתי במדויק כי "פה ושם" נשמעו הנחיות כאלה. אז אברהם פלץ טוען שלא שמע, ועל זה נאמר "לא ראינו אינו ראיה". אני דווקא ראיתי, למשל בעלון שהוציאה אחת המכינות החשובות בתחילת דרכה. שוכתבה שם הרצאתו של אחד הרבנים הידועים והמקובלים במכינות, אשר הדריך את תלמידי המכינה לחבוש כיפה קטנה ולא לגדל זקן כדי שהקידום לא ייפגע. עובדתית, כל מי שעיניו בראשו רואה כי בקרב בוגרי המכינות יש אחוז זניח של בעלי מראה ישיבתי - זקן, כיפה וציציות בחוץ - כמו שנראים רוב הר"מים שלהם. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל לא להתכחש לעובדות. נכון שבמקרים מסוימים רבני המכינות מורים לתלמידיהם לשלם מחיר אישי כבד ולא להתפשר על אמונתם. יישר כוחם. זה לא סותר את הנכונות לגלות פשרנות בכל מקום שבו ניתן איכשהו להתגבר על בעיה הלכתית בלי להתעמת עם המערכת. כך למשל, לאחרונה התבטא הרב הצבאי הראשי כי הופתע מכמות המטבחים בצה"ל שאינם כשרים. המצב היה שונה אלמלא הנמכת הפרופיל של החיילים הדתיים.

6. תפקודם של בוגרי מכינות בעת הגירוש היה מנוגד לא למה שציפיתי אני, אלא למה שפסקו והורו גדולי הרבנים כמו הרב שפירא הרב ליאור והרב נבנצאל יבדל"א, הרב גורן, הרב ישראלי, הרב קאפח ועוד מאות מרבני ישראל. הדרך לשרת את עם ישראל איננה נקבעת לפי שרירות ליבם של מנהיגים חילונים אלא על פי מה שמורה לנו התורה וההלכה.
7. אברהם פלץ טועה או מיתמם כאשר הוא אומר שבוגרי המכינות בסך הכל מבקשים למלא את שורות צה"ל בחיילים וקצינים בעלי מוטיבציה. ברור שישנה מגמה גם להשתלב בתפקידי מפתח ולהשפיע על רוחו של צה"ל, גם אם בשלב זה עדיף להצניע את המגמה הזאת. בעיני זהו שבחן של המכינות ולא גנותן. כמו שכתבתי, אם כל המטרה היא לספק לדן חלוץ ולגל הירש חיילים חדורי מוטיבציה שיבצעו את פקודותיהם, צה"ל רק ייצא נפסד. אנשי מעשה חדורים בתורה אמורים להטביע חותם בכל מקום בו הם נמצאים, ולא להיות רק מוציאים לפועל מסורים של ההנהגה החילונית, שמטרותיה רחוקות הרבה פעמים מדרכה של תורה.
8. אין בדבריי שום רמז ליצירת "קליקה דתית" בצבא. ברור שלמחלקת חיילי הסדר יש צרכים דתיים משלה, שלא תמיד קיימים במחלקה רגילה. כמו שכתבתי, לאחרונה מתרבות התלונות שדווקא מפקדים דתיים נוטים להתעמת עם דרישותיהם הדתיות הצודקות של ההסדרניקים, ולתבוע מהם להסתדר עם המערכת כמו שהם, המפקדים, מסתדרים איתה. את היחס העוין הזה קראתי לשנות, וצר לי אם זה מעורר אצל המגיב שאט-נפש.
9. חבל על סגנון התגובה שאינו נעים, אינו ידידותי, ולוקה במידה של התנשאות. האם אי אפשר להשמיע ביקורת בשפה מדודה, בלי להשתמש בביטויים כמו "הרבה חוצפה ועזות מצח" "מעורר בי שאט נפש"? האם אי אפשר בלי לסלף את דברי הזולת ולייחס לו את שלא אמר כדי שייקל לתקוף אותו? שוב ושוב מסתבר כי המטיפים הגדולים לאהבת ישראל מבזבזים את כל אהבתם על הרחוקים ולא משאירים כלום לקרובים.

test770